אילת השחר/שבת/סו/א
בית קבול כתיתין טמא. ופירש"י אבל שוקו אינו מיטלטל ע"ג הכלי. מבואר דגם דבר שיש לו בית קיבול אדם גמור אם אינו עשוי לטלטל על ידו לא מקבל טומאה, ויש בזה נ"מ גם לענין סיכוך דקיי"ל (סי' תרכ"ט ס"ז) שסולם אין מסככין בו לפי שיש בו בית קיבול שליבות, אע"פ שהנקבים לא נועדו לטלטל השליבות, דרוב פעמים הנקבים הם מחזיקים השליבות ולא יותר.
ונכנסין בהן בעזרה. ופירש"י הני לאו מנעל הן. הנה איסור כניסה במנעלים לעזרה אינו דאוריי' אלא דרבנן משום שהוא דרך בזיון, וא"כ בעיקר צריך לבדוק אם הוא דרך בזיון או לא, והול"ל שזה אינו דרך בזיון.
לוקטמין. פירש"י נעשין לשחוק להבעית תינוקות. יל"ע איך מותר להבעית תינוקות.
וריב"נ מטהר. ופירש"י דלאו אורחא לעשות מקש. יל"ע מה בכך דאין דרך לעשות כלי כזה וכי משום כך אינו מקבל טומאה, ואטו במדינה שכולם הולכים בנעלי גומי ואחד יעשה נעלי עור וכי לא יקבל טומאה. ובשלמא דבר שאינו טוב מחומר כזה א"ש שאין עליו שם כלי, אבל כאן שרק אין הדרך לעשות כזה מנעל וכי משום כך אינו מקבל טומאה. ואפשר דמה שאין הרגילות לעשות מורה שאינו טוב כן.
טמא טומאת מת ואין טמא מדרס. ופירש"י דקסבר לאו לסמיכה עבידי אלא לתכשיט ואומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. ומה שפי' דעשוי לתכשיט היינו שלא יראוהו קטוע רגל. מיהו צ"ע מהו "שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו", הרי הקטע לובש את הקב כל היום.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |