אילת השחר/קידושין/נג/א
יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים וכו' אבל יחלקו מנחות כנגד עופות. יש לעיין דהא אם בזבחים יש להם זכות ממון ממש יוכל להחליף גם בעד דבר חול ולא שייך לחלק כלל לומר דיועיל רק דבר זה ולא נגד דבר אחר, וע"כ אם גילתה תורה דאין חולקין זבח נגד מנחה אין לו דין ממון ממש, ולמה צריך עוד פסוקים שאינו יכול נגד דבר הדומה לזה, וצ"ל כמש"כ בחזו"א דכל הנידון הוא איך נקבעה לכתחילה החלוקה, דס"ד דכשמסכימים נקבע הדין חלוקה דכהן זה יקבל מנחה והשני עוף, לכן ס"ד דלא יהי' נקבע דין חלוקה על דבר שרחוק א' מהשני, אבל מה שהם דומים אפשר להקבע חלוקה כרצונם כל הדברים, ומ"מ צע"ק איך בלי פסוק הייתי סובר דרצונם יקבע דין חלוקה.
מנין שאין חולקין מנחות וכו'. בתוס' הרא"ש הקשה דבגזל הגר אין להכהנים ממון עד חלוקה אבל אחרי חלוקה זהו ממונם, ונימא גם כאן כן, ותירץ דהתם קרא כתיב כמבואר מנחות דף ע"ג, וכ"ז מבואר בתוס' שם. יש לעיין למה צריך קרא לזה, דבשלמא קרבנות דנותנין להכהן לאכילה שייך לומר דזה זכותם לאכול, אבל לא דיני ממון, כיון שגילתה תורה דאין חולקין קרבן נגד קרבן הרי דזה לא ממונם, לכן גם אחרי חלוקה אינם ממונם רק לאכול ניתן להם, אבל גזל הגר הא איתא בכל דבר אף דלא בר אכילה ואפילו מידי דבר אכילה הא אין להם מצוה לאכול מה שכל כהן קיבל לחלקו, וא"כ כל הדין הוא לחלקם ממון, ואיך שייך לומר שלא יהי' בהם זכיות, א"כ למה נותנים להם כגון אם נותנין להם מעות ואין להם קנין א"כ מה יהי' להם כיון דלא יוכלו ליהנות כלום, וע"כ דזה הדין שצריך ליתן להם ממון. ובשטמ"ק מנחות (דף ע"ג אות ה') נזכר סברא כעין זה לחלק בין בשר קדשים דזה בזיון לקודש אף אחר שבא ליד הכהן משא"כ בגזל הגר דמעות נינהו, אבל לא ביאר דלמה צריך קרא לזה.
רש"י ד"ה אפילו בעל מום. יש לעיין למה הוצרך רש"י לומר טעמים משום דעוסקין בדברים האלה, הא דרשינן מכל זכר כמו שהביאו בתוס' מזבחים דף צ"ט ודף ק"ב דמרבינן בעל מום שחולק מקרא דכל זכר, וגם מסתבר דהא דבעלי מומין מתליעין בעצים אינו חיוב מה"ת, וא"כ הא דחולקין אינו משום זה, אלא דזה יש לומר כמש"כ התוס' בגיטין (דף מ"ז ב') לענין ביכורים דמביא משום דכרגיל נותנת לו אשתו פירות, הרי דהתורה קובעת דין לפי"מ שרגיל אע"ג דלא חייבתו תורה בזה, והוכיחו מהא דדף ד' לעיל דקא מיתזנא מיני', אע"ג דאינו חייב במזונות בתו מן התורה מ"מ היינו יכולין לומר דזכי לי' רחמנא מעשה ידיה משום דרך העולם שזן בתו, וה"נ כיון דכרגיל הכהנים הבעלי מומין מתליעין זיכתה להם התורה חלק, אבל מ"מ למה הוצרך רש"י לבאר טעם משום דמתליעין בעצים, תיפוק לי' מקרא דכל זכר.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |