אילת השחר/יבמות/כח/א

אילת השחר יבמות כח א

דף כ"ח ע"א

ר' יוחנן למיתה לא חייש. במצפה איתן הק' דהא איכא תנאי דחיישי למיתה כדמוכח בגיטין (דף כ"ח), וא"כ לוקמי למתני' כהנך תנאי, ולמה אומר דאחיות איני יודע מי שנאן, ע"ש מה שתירץ. אך יש לחלק דבכל הנך תנאי דחיישי למיתה כמו לגבי אכילת תרומה ועוד, זה חשש מעיקר הדין דחיישי למיתה וא"צ לתקן תקנה משום זה, אלא הספק עצמו גורם איסור, אבל כאן בלי תקנת חכמים לאסור, הרי מחמת החשש גרידא מעיקר הדין אין עדיין איסור, ורק רבנן חידשו לחוש למיתה ולאסור לייבם, דבלי שיתקנו רבנן לא הי' כאן איסור ממש, וס"ל לר' יוחנן דגם להני תנאי דחיישי התם למיתה, הכא לא חיישי לתקן לאסור [ועי' רשב"א וריטב"א].

ונימא להו וכו' ורבי יוסי הגלילי היא דאמר אפשר לצמצם. משמע דאם אי אפשר לצמצם חשיבא שפיר יבמה שהותרה, אפי' שהיתה מותרת רק רגע כמימריה ואין שהות בכדי שייבמה.

אלא שניה אמר חבראי וכו'. ק"ק מ"ט פשיטא לן סברא זו, הרי תחילה היה אסור לאחד לייבם ולשני לחלוץ אלא דבקדמו וכנסו לא יוציאו, ומה הראיה דאחרי שחלץ אחד יוכל השני לכתחילה לכונסה, הרי האיסור היה על שניהם מכח ספק, וגם כעת אחרי שאחד ייבם נשאר עדיין אותו ספק, ולמה פשוט דכה"ג כבר מותר לכתחילה.

אלא שניה אמר חבראי שניה ייבם אנא ראשונה מייבם. הק' האור שמח (בקונטרס זיקה אות ל') למה תהיה הראשונה מותרת לשני אחר שייבם הראשון את השניה, הרי מה שייבם הראשון היתה ביאה פסולה ותנן בפרק רבן גמליאל (דף נ' ב') דביאה פסולה צריכה עדיין חליצה, וא"כ היא עדיין זקוקה לחליצה, ונמצא שכשמייבם את אחותה לוקח אחות זקוקתו.

אמנם הא דבכל הסוגיא אסרינן אחות זקוקתו מיירי בזיקה דאורייתא שזקוקה אליו לייבום, ואז אסרו רבנן את קרובותיה, אבל זיקה לחליצה דרבנן מנ"ל דאסורות קרובותיה. ועוד דענין זיקה הרי הוא זיקה לייבום ולא זיקה לחליצה, ואפי' אם אינה ראויה להתייבם אליו, מ"מ יסוד הזיקה היא מה שזקוקה אליו להתייבם ולהיות אשתו, אבל אחרי שהיא כבר נשואה אליו, מה שייך לומר שהיא עדיין זקוקה אליו להתייבם, ועל כרחך זיקתה רק לחליצה לחוד, ומנ"ל דאחות של יבמה הזקוקה רק לחליצה שאסורה.

תוד"ה ולימא ליה [נמשך מע"ב]. פי' ר"י לפי שיטת הקונטרס שכשבאין לפנינו לימלך וכו' דגזרינן דלמא אתי למיעבד איפכא באלו היבמות עצמן וכו' והא לא חיישינן שאם נתיר כאן לייבם הראשונה כשכבר חלץ לשניה אתי בעלמא למיעבד איפכא. תמוה הסברא בזה דלכאו' איפכא איכא למיחש, דבאלו היבמות שאמרו להם להדיא לחלוץ לשניה ולייבם הראשונה למה נחוש שיעשו להיפך, אבל בעלמא שלא פירשו להם האיך לעשות יש לחוש יותר שיטעו להתיר גם להיפך.

ובכלל ק"ק מה החשש כ"כ כשבאו לימלך, נימא להו דרק הראשונה מותרת ולא השניה וממילא אין לחוש שיעשו להיפך.

בא"ד. ועוד אור"י וכו' אבל במיתת שניה לא שייך למיגזר כי האי גוונא. תוס' לא פירשו מ"ט לא שייך למיגזר, ועי' מהרש"ל ב' פירושים, ולכל הפירושים ק"ק, דלשון תוס' משמע דלא שייך למיגזר כלל, וק"ק מ"ט פשיטא דאין לחוש כלל.

תוד"ה לא סתם לן כר' יוסי הגלילי. יל"ע בפלוגתא דאי אפשר לצמצם, אם המחלוקת היא אם במציאות שייך שיהיו שניהם ביחד, אבל מסתבר שבזה הכל מודים דשייך שיצא שנים בצמצום, רק המחלוקת היא אם שייך להכיר שהיו שניהם כאחד ממש [ועי' לעיל י"ט א' מש"כ שם].

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א