אילת השחר/יבמות/כז/ב

אילת השחר יבמות כז ב

דף כ"ז ע"ב

בעלת הגט עדיפא וכו'. הנה לעיל (דף כ"ו ע"ב) נסתפקנו אם מעשה החליצה הוא המתיר או המצוה לחלוץ לה הוא המתירה, ואם נימא דהמצוה היא המתרת, יקשה כאן מאי קא מיבעיא לן אם בעלת הגט עדיפא או בעלת המאמר, הרי מצות חליצה על שניהם שוה, ולא נשתנה בהם המצוה במה שנתן להם גט או מאמר, ולמה תהא חליצת אחת מהם עדיפא על חברתה.

רש"י ד"ה בעלת הגט. ועשה זה מאמר לזו וגט לזו. העירו דרש"י שינה מסדר הגמ' דנקטה גט תחילה ואח"כ מאמר, ואפשר שבציור של רש"י דעשה מאמר תחילה יש יותר חידוש דהא עשה המאמר כשהיתה ראוי' ליבום, ובציור הגמ' דהיה מתחילה גט הרי כבר נפסלו כולן מיבום, ובזה המאמר קליש יותר.

בא"ד. ושוב אסור לייבם דקם ליה בלא יבנה. היינו רק מדרבנן דמדאורייתא לא עשה כלום.

רש"י ד"ה ומאמר. ותו לא קני מאמר יבמין. מה דנקט רש"י מאמר יבמין, י"ל שבא לרמוז למה שכת' תוס' דאפי' שתופס בה קידושין דאורייתא מ"מ מאמר דרבנן לא מהני.

רש"י ד"ה חלץ לשנייה. הותרה לשוק וה"ה אם חלץ לשנייה ואח"כ חלץ לראשונה. לכאו' אין בזה חידוש, דמאי נ"מ אם חלץ לזו קודם או לזו קודם, הרי כיון שחל לשניהם הותרו. ועי' רש"ש שכתב דלכתחילה צריך לחלוץ לראשונה ואח"כ לשני', ואפשר לפרש דרש"י בא לומר להיפך דאין נ"מ ויכול לכתחילה להקדים למי שירצה. אך לשון הגמ' חלץ משמע דמיירי בדיעבד, ועל זה קאי רש"י דה"ה בחלץ לשני' תחילה.

ומש"כ הקרן אורה דקמ"ל דחליצת עצמה פוטרתה וא"צ להמתין לחליצת צרתה, קשה דמה דמצינו שתיקנו הוא רק שהיבמה צריכה לחזור על כל האחין כיון דזקוקה לכ"א, אבל שהיבם יהא צריך לחזור על כל הצרות איזה סברא יש בזה.

רש"י ד"ה מתה ראשונה. בלא חליצה. בערוך לנר ביאר למה הוסיף רש"י דלא חלץ, משום דאי מיירי בחליצה א"כ משחלץ אזיל ליה איסור אחות זקוקה כבר קודם מיתה, ולענין איסור אחות חלוצה הוי ליה הותרה ונאסרה וחזרה להיתרה הראשון, והרי רב רצה להשמיענו דאפילו נאסרה מתחילה שרי, לכן פי' דאיירי בלא חליצה. והנה מש"כ דאחרי שחלץ פקע איסור אחות זקוקה ונתחדש בה איסור דאחות חלוצה, יל"ע דלכאו' למ"ד יש זיקה לא פקע האיסור כשחלץ לה אלא דהויא כגרושתו, ואי"ז איסור חדש. אמנם דבריו יתכנו לפמ"ש רש"י (בדף מ"א א') הטעם דאחות חלוצה אסורה משום דאזלא עמה לב"ד וסבורין שחלץ לה עצמה, נמצא שזה איסור חדש. והתוס' שם הקשו מהא דלקמן (דף מ"ט א') דתנן דמתה החלוצה מותר באחותה, וא"כ ע"כ בלא"ה שריא משום אחות חלוצה, אך י"ל דמה שמותר באחותה הוא רק בסתם אחות, דלא מוכרח שיטעו, אבל אם נפלו שתי אחיות יבמות וחלץ לאחת, יתכן שאסורה אחותה גם לאחר מיתה, דבהא יש יותר לחשוש שיאמרו שחלץ לה עצמה.

בא"ד. כי מתה קמייתא פקעה זיקה ושריא הך. הנה הלשון פקעה זיקה משמע דפקע למפרע וכמו לעיל (י"ח א') דנקטה הגמ' לשון לומר דפקע למפרע, אמנם בהמשך הגמ' כדפריך דהויא לה יבמה וחזרה והותרה, ומשני דשאני הכא דזיקה דרבנן היא, פרש"י דרבנן היא וכיון דמתה שריא, ומשמע דרק משעה שמתה שריא ולא דפקע למפרע, ויש להעיר למה שינה רש"י פירושו, וי"ל דס"ל לרש"י דהמקשן שהקשה דתהי' נאסרה ע"כ לא ס"ל סברא זו דפקעה זיקה למפרע, דא"כ מאי מקשה דנאסרה, הרי נתברר שמעיקרא לא היתה אסורה, ולכן מה שתירץ דזיקה דרבנן היא לפום סברת המקשה תירץ לו שהיא סברא דבדרבנן כי מתה שריא ולא משום דפקעה זיקה, אבל רב עצמו סובר רש"י די"ל דמתיר משום דפקעה זיקה למפרע, אלא דתמוה קצת מי הכריחו לרש"י לפרש סברת רב משום דפקעה זיקה למפרע, כיון דבלא"ה נמי בזיקה דרבנן מיקל [ועי' מש"כ בענין זה הקרן אורה והאור שמח בקונטרס זיקה אות ט"ז ד"ה אך].

תוד"ה תא שמע. סברא הוא דאי עדיף גט ממאמר או מאמר מגט לא מהני הגרוע לתפוס אחר קמא דעדיף וכו'. הק' החזו"א מאי ראי' דלא עדיף חד מחברי' דילמא עדיף ומ"מ מהני להשלים מאי דשייר ראשון, ואולי יש לומר דסברא היא שאם היו רוצים חז"ל לתקן דמאמר עדיף או גט עדיף, ע"כ הוא כדי שלא יועיל אחריהם הדבר השני הגט או המאמר, דאל"כ מאי נ"מ במה שזה עדיף מזה, וכיון דמהני גט אחר מאמר ומאמר אחר גט, ע"כ שלא רצו חכמים להעדיף אחד על חבירו.

תוד"ה אבל. אבל למ"ד יש זיקה ראוי לאסור משום שנאסרה עליו שעה אחת. ויש מהראשונים שפירשו בדעת הר"ח דקסבר זיקה דאורייתא והוי ממש כאחות אשתו, ויל"ע לפי"ז דהא כשיבוא על אחות זקוקתו לא יהא חייב מיתה כבא על אשת איש, ומ"ט אחותה אסירא כאחות אשתו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א