אילת השחר/יבמות/יב/ב
שלש נשים וכו'. רעק"א מפרש בנימוקי יוסף בדעת רש"י דאיסור השחתת זרע כשמשימה מוך הוא על האשה ולא על הבעל, משום דהבעל הוא כדרך תשמיש, משא"כ האשה במה שמשימה המוך היא עושה את ההשחתה, ובאחיעזר (ח"א סי' כ"ג) תמה דהא הבעל עושה את המעשה, והאיך נאמר דהאיסור עליה ולא עליו.
ואפשר דלגבי האיש כיון שאינו מטיל ממש על המוך, אלא בהמשך הולך הזרע על המוך והוא עושה דרך תשמיש, אי"ז מעשה להדיא של השחתה, משא"כ האשה אף דכשבא הזרע על המוך אינה עושה כלום, מ"מ כיון שמתחילה הניחה המוך נחשב אז המשך למעשה שלה, וכעין מש"כ תוס' בשבועות (דף י"ז א') לענין כלאים, ולכן נמצא דמעשה דידה משחית את זרע האיש.
ומן השמים ירחמו משום שנאמר שומר פתאים ה'. והיינו דאם על כל חשש רחוק נחשוש, א"כ לא ילך אדם על סולם שמא יסיח דעתו לרגע, או שמא תתבלבל דעתו ועלול ליפול וליהרג כמו שקורה לפעמים ל"ע, וע"כ דכל שעושה דבר שאינו מצוי שיקרה סכנה, אע"פ דאין בידו אז למנוע לא מקרי דמביא עצמו לידי סכנה, דע"ז יש לו לסמוך על רחמי ה' ואין זה כמכניס עצמו לסכנה.
דאמר רבה בר ליואי גבול יש לה וכו'. יל"ע אם רבה בר ליואי קיבל כך מהללמ"ס, או שחכמים אמרו כן מנפשייהו מסברא, או מתוך הנסיון שראו שהוא כך.
תוד"ה שלש נשים. אבל אם נותנת מוך לאחר תשמיש אין נראה לאסור דהאי גברא כי אורחי' משמש מידי דהוי אקטנה ואילונית דלא איתסרו בתשמיש המטה משום דלאו בנות בנים נינהו והאשה שנותנת אח"כ מוך לא הוזהרה אהשחתת זרע כיון דלא מיפקדה אפו"ר. צ"ע למה הוצרכו לדמות זה לקטנה ואילונית הא כאן הוא משמש עם בת בנים, ומה שאח"כ היא נותנת מוך למה זה טעם לומר שיהא כמשמש עם לאו בת בנים, ואם יש סברא מחמת שיודע שהיא תשחית את הזרע אח"כ לכן יהי' אסור, א"כ מה מועיל הדמיון מקטנה ואילונית, דהתם לא ישחיתו אח"כ משא"כ כאן דיודע דאח"כ תשחית את הזרע, וצ"ל דהאיסור עליו אינו משום שגורם שהיא תעשה עבירה להשחית, אלא שבועל באופן שהזרע לא יביא לידי פרי' ורבי', וה"נ בקטנה ואילונית הא לא יהי' פרי' ורבי', וחזינן דמשום זה לא אסור.
תוד"ה אחר הזמן. ואפי' למאי דפסקינן התם וכו' דהו"ל ספיקא דאורייתא משכחת חמותו ממאנת כגון כשפירש שבעל אחר זמן שאין בועל לשם קידושין דהשתא לא הויא ספיקא דאורייתא. הנה לכאו' הא זה ס"ס אולי לא הי' לה אז ב' שערות ואת"ל הי' לה מי יימר שהתכוין לבעול לשם קידושין, משמע דעכ"פ רוב בועלים לשם קידושין, וכיון דספק א' הוכרע ע"י רוב אין כבר ס"ס, כמבואר בתוס' כתובות (דף ט' א' ד"ה ואב"א).
ועדיין יל"ע דהא כיון דאין אנו יודעים שהיא היתה גדולה אז, א"כ הו"ל כמקדש בלי עדים לכמה פוסקים כמבואר במרדכי סוף גיטין [הובא בב"ש סי' ל' סק"ט], ועיין מה שהבאנו בגיטין (דף ע"ג ע"ב) דברי הקהלת יעקב לבעל החוו"ד (אהע"ז סי' ל' סעי ה') דאם ראו כל מה שאפשר לראות באותה שעה מהני לכו"ע ואין כאן מקדש בלי עדים. אמנם כשיש ספק אם כונתו לשם קידושין לא שייך על זה עדות, וא"כ צ"ל דכשבועל בגדלות סתם אמרי' דודאי כונתו לשם קידושין, ורק אם פירש שלא לשם קידושין אינה מתקדשת בכך.
ויל"ע אם אחרי שגדלה מותר לו לבוא עליה בלי קידושין שהרי ראוי' עכשיו לקידושין דאורייתא ולמה יבעול בלא קידושין, או דילמא מ"מ לא הופקע קידושין דרבנן עדיין ומותרת לו.
תוד"ה דאפי'. וא"ת אכתי בלא בנים עדיפי מסימנים מיתוקמא מתני' שפיר כר"י דהא מודה ר' יהודה כשבעל אחר גדלות דאינה יכולה למאן וכו' דבנים הרי הם כסימנים משעת ההריון. עי' בערוך לנר דהקשה דבשעת העראה דאינה מתעברת עדיין אז היא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא, ואפי' אח"כ שנהיתה גדולה יש על הביאה דין אונס ואיך תתקדש [והעירוני דאם תרצה להתקדש בביאת אונס למה לא יועיל].
אמנם יש לעיין אי מהני קידושין אחרי הגמר ביאה דהיינו אחרי הכנסת כל האבר, וגם אין מבואר אם מהני קידושין ביציאת האבר, דאע"ג דלענין עריות חייב דיציאתו הנאה לו כביאתו, אולי זה רק לענין איסור דתלוי בהנאה, אבל לקידושין אפשר דלא מהני אלא ביאה דהיינו הכנסת האבר, ואם נימא כן, נמצא דכשמתעברת ע"י שהזרע נכנס לרחם זהו כבר אחרי גמר ביאה ולא שייך שתתקדש אז.
אלא דיש להסתפק אם כל גדלות חל מתחילת היום, דהיינו מהערב הקודם, ולא חל גדלות באמצע היום, וכן שערות אם יגיעו לשיעור הראוי להיות גדול באמצע היום, אם יתחיל אז באותו רגע הגדלות, או שזה התחיל מתחילת היום ההוא.
ואם נימא דתמיד חל רק מהתחלת היום, ל"ק דודאי כשבעל חל הקידושין כיון דכשאח"כ כשתלד הוברר דבאותו יום שנתעברה היתה כבר גדולה מבערב הקודם. והנה האור שמח (ריש הל' סוטה) ביאר דסימנים אינם מהוים גדלות אלא ראי' שהיא גדולה, וכן מדמהני גם בנים הרי דלא השערות עושים גדלות. ולכאורה הי' משמע כדבריו, דאם הסימנים או הבנים עושים הגדלות, א"כ למה תהי' גדולה מלפני זה, אבל אם זה רק ראי', אפשר להבין דזה ראי' על הערב הקודם, אך להאמור אפשר גם לפרש דזה עושה גדלות, אלא דדין גדלות תמיד מתחיל מתחילת היום משום דדין גדלות חל על היום ההוא, והיום מוכרח להתחיל מהערב הקודם [ועי' בס' קנין פירות לברייתא דמסכת עבדים אות ט"ז].
ויש להוכיח קצת דהסימנים הם עצם הגדלות, דהתוס' (בד"ה רב זביד) טורחים להוכיח דאין ממש שום פעם בנים בלי סימנים אלא דאינו מצוי בלי סימנים, ולכאורה אם זהו ממש בשום פעם דאין בנים בלי סימנים, למה צריך לומר דבנים זה ראי' על סימנים אשר סימנים הם ראי' על גדלות, נימא ישר דבנים ראי' לגדלות, וע"כ דהסימנים הם עושים גדלות, ולכן אמרי' דבנים ראי' על סימנים שהסימנים הם הם גדלות.
בא"ד. וא"ת אכתי בלא בנים עדיפי מסימנים וכו' דהא מודה רבי יהודה כשבעל אחר גדלות דאינה יכולה למאן. וכתב הגרעק"א ליישב קושייתם דכיון דהיא עדיין קטנה ומחזקי' דודאי לא תתעבר ותלד, וא"כ אף דבביאה זו נתעברה וילדה ונעשית גדולה מקודם הזמן נערות דעלמא והיא ממיעוטא דמיעוטא, מ"מ הוא כשבעל לא בעל לשם קידושין, דהא בחזקת קטנה היא דלית בה קידושין.
ויש לעיין אי קושיתו גם למ"ד דתמיד בועל אשתו לשם קידושין כמבואר כתובות (דף י"ג), או רק למ"ד דמחמת קידושי קטנות הוא בועל ולא בועל בעילותיו לשם קידושין.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |