אילת השחר/יבמות/ב/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות ישנים
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
ריטב"א
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהדורא בתרא
רש"ש
נהור שרגא
אילת השחר

חומר עזר
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


אילת השחר TriangleArrow-Left.png יבמות TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ב

דף ב' ע"ב

תוד"ה או שנמצאו. והר' אברהם מבורגויילה וכו'. עיין בכו"ח דרע"א הגהות על ספר שער המלך (הל' מקוואות כלל ג') דהשער המלך רוצה להוכיח דלא מהני היתר ס"ס אם הספק יכול להתברר, דאל"כ למה לא תוכל להתייבם, דאולי היא לא אילונית, ואת"ל דהיא אילונית אולי הי' מקפיד ואינה אשת אחיו ויוכל לישאנה, אלא דהוקשה לו בהא דכתב הרשב"א דס"ס עדיף מרוב, ואם ברוב מותר דקיימא לן דקטנה מתייבמת ולא חיישינן שיתברר שהיא אילונית, ה"נ כאן לא הי' לחוש שמא יתברר ולמה אינו מותר מכח ס"ס.

והרעק"א דוחה דשאני היכא דאיכא רוב דנקטינן דודאי לא יתברר אחרת ולא תהי' אילונית, אבל בס"ס נהי דלגבי היתר יש שתי ספיקות, אבל לגבי ספק אילונית הא יש רק ספק אחד ויש לחוש שיתברר שהיא אילונית, וספק זה שמא אינה אילונית אינו יכול להצטרף להתיר, כיון דספק זה ודאי יתברר ויתכן שיתברר שהיא אילונית.

והנה ודאי זה חלוק מלגבי רוב, אמנם בעצם יש לדון ולומר דכמו שיש לילך בתר רוב, ה"נ יצטרף לס"ס, דהנה כל מה ששייך לדון לילך בתר הרוב, הוא רק מחמת שיש נידון וספק על הדבר, אבל אם לא הי' ספק לא הי' שייך לדון לילך אחר הרוב.

והנה באם כתוב בפירוש על חתיכה דזה טריפה ועל הרוב כתוב כשירה, ואחד שיודע שאפשר לראות מה זה ולא יקרא במה שכתוב, ויקח מהבא בידו ויאמר כי זה ודאי מהרוב, קשה לומר שיהי' מותר, דהא אין כאן ספק, ומה שעוצם עיניו מלראות למה זה עושה את זה לספק שילך בתר רוב, ואמנם מה שלא יכול לראות תיכף רק במשך הזמן יתברר, או שצריך פעולה מיוחדת כדי לברר, אז שייך להסתפק אם כיון שאפשר לברר אין זה בגדר ספק, או מ"מ כיון דלא רואים את זה תיכף הוי ספק, ומה שיש לומר דמה דאפשר לברר אחרי כמה זמן לא מהני הרוב, היינו משום דכיון דכדי לדון על רוב הוא רק אם יש נידון וספק בדבר, אבל כיון דאפשר לברר לא נכנס בגדר ספק אז לא שייך לילך בתר הרוב.

ודברים אלו הם לא מיבעיא לשיטת התוס' הרא"ש בב"מ (דף ו' ע"ב) דגם כשהולכין אחרי הרוב אין הביאור דהוי ודאי כן, אלא דהתורה אמרה דבספק כזה מותר לתלות כמו הרוב, אבל נשאר ספק, לכן לגבי מה דיש דין עשירי ודאי, אז ע"י רוב לא יהי' נחשב עשירי ודאי, ולדבריו גם אחרי שנלך אחרי הרוב הרי זה נידון של ספק.

ואפי' להתוס' שם דמשמע דס"ל דהיכא דאזלינן בתר רוב הוי כודאי ממש, מ"מ התחלת הדין הוא מפני שיש ספק אז הרוב מכריע להיות ודאי, אבל אם לא הי' כלל נידון להסתפק בדבר, כגון להסברא דאם יש לברר לא הוי בגדר ספק, לא הי' שייך לילך אחר הרוב, וא"כ מדאזלינן בתר רוב דאינה אילונית הרי דספק כזה הוא בגדר ספק, ולמה לא יצטרף להיות ס"ס כיון דע"כ מחמת שאינו מתברר תיכף אלא אחרי הרבה זמן הרי זה בגדר נידון שיש להסתפק דלכן אזלינן בתר רוב, וה"נ נימא דיש בזה גדר ספק להצטרף לס"ס.

שם. הנה הגרעק"א מבאר דר' אברהם אזיל לדעת ר"מ דחייש למיעוטא ולכן בקטנה חיישינן שמא תימצא איילונית ואם הי' קיים לא הי' מקפיד, וכן כתב בערוך לנר.

ויל"ע מנ"ל דבכהאי גוונא אמר ג"כ ר"מ דחיישינן למיעוטא, דהא רבי מאיר מיירי ברוב ומיעוט דודאי יש בעולם איילונית, וכן ודאי יש לפעמים נקב בושט שאין אנו יודעים ממנו, לכן חייש למיעוטא, אבל מיעוט זה דאינשי שלא קפדי, לכאורה אין כזה מיעוט שברור לנו מראש שאם יודע אח"כ לא יקפידו רק יתכן דאז יתפייס, ומנ"ל דגם זה נחשב מיעוט שר"מ יחוש למיעוטא כזה.

בא"ד. וא"ת דהכא משמע דאיילונית לא בעי גט אפי' מדרבנן דאי בעיא היתה צרתה חולצת ולא מתיבמת כדתנן במתני' כל שיכולה וכו'. מדבריהם משמע דאע"ג דיש לחלק דבקטנה אע"פ שיכולה למאן מ"מ הרי היא אשתו ממש לכן בעיני האנשים היא כצרת הערוה, אבל באילונית הרי בעצם הוי מקח טעות ואינה אשתו כלל, ומה שהדין מחייב שאינה מותרת לינשא בלי גט מחומרא דרבנן אולי זה לא מחייב שיהי' לה חומרא כצרת ערוה, דבעיני האנשים לא נראית כאשתו רק מחמת שרבנן חייבו גט, מ"מ ס"ל דאין לחלק, והטעם, דמאותו הטעם שהצריכו גט משום דבעיני האנשים נראית כאילו היתה אשתו, מאותו טעם נראית כצרת ערוה.

בא"ד. אבל אילונית שום אדם אין מוחל ואפי' לאביי דמפרש טעמא משום דאין אדם בועל בעילת זנות היינו בשאר מומין דמסיק אדעתי' ובדעתו אפי' יהי' בה מומין בועל לשם קידושין אבל אילונית דלא שכיח לא מסיק אדעתי' ומשום חשש אילונית לא יהא בועל לשם קידושין. הנה בשו"ת הגרעק"א (מהדו"ת סי' נ"א) הביא דברי המשנה למלך דגם בתנאי דלשעבר אנו צריכים לדיני התנאים, ולדבריו כתב הגרעק"א דגם מה דמהני טעות לבטל המקח הוא מחידוש דתנאי, ואם תנאי לא הי' מועיל אז גם טעות לא הי' מבטל הקנין. נמצא דכל מקח טעות אינו משום דלא הי' דעתו לקנות, אלא דהוי כאומר דאינו רוצה לקנות אם זה לא כמו שהוא חושב, כגון בקידש בעלת מום ואנו רוצים שיהי' בטל הקידושין אנו צריכים לומר דהוי כאילו התנה דאינו רוצה בעלת מום.

ומהתוס' כאן לא משמע כן, דהא אם הי' חושב הי' מסכים גם על אילונית, דהא אינו רוצה שיהי' בעילת זנות, אלא דלא עולה כלל בדעתו שתהי' אילונית שלכן יסכים לקחתה, וזה החילוק בין אילונית לשאר מומין, דעל שאר מומין עולה על דעתו משום דשכיח קצת לכן מסכים כדי שלא תהי' בעילתו בעילת זנות, משא"כ על אילונית, וזה דלא כסברא הנ"ל. דלהנ"ל אם לא הוי כהתנה אין כלל ענין של מקח טעות, וא"כ באילונית לא יהא מק"ט שנצטרך לומר דעל דבר שאין במחשבתו כלל אינו משום תנאי, אלא דלא כלול במעשה הקידושין על אילונית.

ועי' בתוס' ישנים כאן על קושית התוס' דלמה לא תתייבם הקטנה ממ"נ, דאם אינה אילונית שפיר מיבם, ואם היא אילונית הא הוי קידושי טעות ואינה אשת אחיו ומותר לישאנה, ותירץ בתוס' ישנים דכמו דאתה אומר דאם הי' יודע שהיא אילונית לא הי' מקדשה, נימא דאם הי' יודע שזה רק על זמן מועט דימות לפני שיתגלה אם היא אילונית הי' מסכים.

וזה א"ש אם נפרש דהוי כאומר דאילונית אינו רוצה, דאז אמרינן דאם ידע שימות לפני שיוודע אם היא אילונית לא הי' מבטל הקידושין, אבל אם כל הענין דלא מהני באילונית משום דלא הי' דעתו לקדש אילונית, מה שייך לומר אם הי' יודע שזה על זמן מועט, דהא על אילונית לא חשב כלל לקדש, ונהי דאם הי' חושב לא הי' איכפת לו על זמן מועט, מ"מ הא לא חשב כלל על אילונית ואין בזה מעשה קידושין על אילונית, משמע דבאמת חושב והוי כאומר איני רוצה, ולכן באופן כזה לא הוי כאומר איני רוצה.

ובדברי התוס' ישנים יש להעיר דהא לכאורה זה תלוי בברירה, דבשלמא מה דאם תימצא אילונית אינו רוצה אין תלוי בברירה, חדא משום דהא החלות קידושין אינו צריך להתברר, אלא אדרבה מה שלא עושה חלות קידושין, וחוץ מזה הא זה דבר שישנו כעת במציאות, ולא שיתחדש איזה דבר, רק אנחנו לא יודעים מה שיש בטבעה כבר, אבל אם ימות לזמן קצר, הא זה דבר שיתחדש, ואם על סמך זה מסכים הרי זה כאומר דמקדש רק אם ימות קודם שיוודע, וזה לכאורה שייך לברירה.

ואפשר דלשיטת הרמב"ן דבכל תנאי אי"צ לחידוש דברירה, אולי גם כאן הוי ממש כתנאי, והתו"י יסברו בזה כהרמב"ן.

תוד"ה ואי אתה. וא"ת משכחת לה מיאון בקידושי טעות. היינו דהבינו דבקידושי טעות צריכה למאן, ולכאורה לפי"ז לא קשה מה דהקשו בתוס' הקודם דאילונית תתייבם ממ"נ דאם אינה אילונית הא שפיר ואם לאו נמי שרי דלא היתה אשת אחיו, דהא מ"מ אי אפשר לייבם כיון דלא מיאנה בחיי בעלה.

ובעיקר הסברא דהצריכו מיאון מדרבנן, צ"ע דהא כיון דהי' טעות למה צריכה מיאון, ונצטרך לומר דאיסור בעלמא רמו רבנן עלה והמיאון עוקר האיסור, ואע"ג דלא דמי לקטנה דיש עד אז קידושין מדרבנן אבל כאן אין קידושין כלל.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א