אילת השחר/בבא קמא/קיא/א

אילת השחר בבא קמא קיא א

דף קי"א ע"א

טב למיתב טן דו. מבואר ברש"י דלכן מסכימה להכנס בספק, משמע דבאמת אינה רוצה להתקדש באופן שתפול למוכה שחין, אלא מחמת דטב למיתב טן דו כדאי לה להכנס בספק שמא תפול למוכה שחין. והנה הקידושין עדיין לא מביא לה את ההנאה של טן דו, וע"כ דמ"מ מתוך רצונה למיתב טן דו אחרי שתנשא מסכימה להכנס בספק, ולמה לא נימא דמחמת ספק שמא יספיק להביא הקרבן אחרי נתינת הכסף לכהנים כדאי לו לתת הכסף אפי' שיש ספק שמא ימות, דמאי שנא רצונה להיות טן דו מרצון להתכפר ע"י האשם שצריך לתת קודם לכהנים, דבשלמא אם הסברא דטב למיתב טן דו קאי על מה שהיא מסכימה גם להנשא להמוכה שחין, שפיר חלוק דכאן אינו רוצה שיהי' להכהנים אחרי מותו כיון שאינו מכפר, אבל כיון דגם התם אינה מסכימה על המוכה שחין אלא דבשביל זה הספק אינה נמנעת להתקדש לזה שמקדשה, א"כ גם כאן נימא דהוא מסכים לתת להתכפר אפי' על ספק שמא ימות קודם.

ובאמת תירוץ הגמ' צ"ע, דכיון דכל מה דרצינו שיתבטל הקידושין הוא רק כ"ז שלא נשאת כמבואר בתוס', א"כ כשתפול למוכה שחין לא יהי' קידושין, כיון דמצד המקדש אין התנגדות לזה כמש"כ התוס', ולמה תסכים בכל גווני להיות מקודשת, והראוני מה שביאר בזה בחזו"א.

יחזיר כסף אצל אשם וכו' וחכ"א וכו'. יש לעיין בין לחכמים בין לר' יהודה אם הגזלן רוצה להוציא מהמשמרת שלא קיבלה כדינה אם יכול, או דכבר זכתה משמרת יהויריב שידעיה מוכרח לתת לה אע"ג דלא נתקיים עדיין השבה, דהא משמע דהקרבן פסול כ"ז שלא נתנו להם הכסף אע"ג דזה כבר אצל משמרת ידעי', והנה רש"י בד"ה כגון, פירש דכשעברה משמרת יהויריב וידעיה ולא תבעו זא"ז יקריבוהו בני יהויריב כשיחזור שבת משמרתם, ובחזו"א הרבה לתמוה למה לא יתנוהו למשמר שלאחריהם ולמה יעכבו את הכפרה בשביל להמתין על משמרתם, אמנם מלבד דהוא עצמו העיר דמדברי הגמ' זה זכה בשלו וזה זכה בשלו משמע כרש"י, יש עוד להביא ראי' מהא דאם נפק משמרתו דיהויריב יקריבוהו בני ידעיה משום דיהויריב מחלי, ולכאורה אף אם לא מחלי, מ"מ כיון שעברה משמרתם כבר אין להם זכות לא בהקרבן ולא בהכסף, וע"כ דכיון דנמסר להם יש להם כבר זכות בהקרבה.

וממילא לא קשה גם כן תמיהתו על המשנ"ל דרוצה לומר דיקריבו שלא במשמרתם, ותמה החזו"א דהא אין להם רק זכות עבודה בשבוע של משמרתם, ולהנ"ל מדיכולים לעכב האשם עד משמרתם יש גם אפשרות לומר שיקריבו שלא במשמרתם, אלא דאפשר לומר דנהי דיש להם זכות בהקרבתו, ולא רק שהשבוע שייכת להם אלא דזוכים בהקרבן, מ"מ אין להם זכות במשמר אחר, דהא צריכים פסוק לכהן שיכול להקריב בכל עת שרוצה, ולכאורה הא ודאי דאינו מחויב לתת לאותו המשמר, דהא ודאי יש לו זכות לעכב הקרבתו עד שיגיע משמר שלו ויקריבנו, א"כ אם נימא דזכותו בהקרבת הקרבן נותן לו כח להקריב כ"ז שירצה אפי' שלא בזמן משמרתו למה צריך קרא, [ואע"ג דיש לדחות דבלא קרא ס"ד דגם במשמר שלו אין לו זכות נגד כל שאר אנשי משמר, מ"מ משמע דזה ג"כ חידוש מה דמקריב במשמר אחר], וע"כ דזה לא סגי דמ"מ יש לאנשי המשמר זכות שלא ליתן לאחר להקריב במשמרתם, ולכך צריך קרא דיש לו רשות להקריב אפי' באיזה משמרת שרוצה, א"כ בני יהויריב אע"פ שזכו בהאשם אבל אין להם זכות הקרבה נגד אנשי המשמר. (מהדו"ק)

יחזיר אשם אצל כסף. הנה גזל הגר דדינו כקדשי קדשים דאין חולקין גזל הגר נגד גזל הגר, א"כ לא שייך בזה שום קנינים ומכירות ואיך יחזור האשם למי שלולא הקנס הי' מגיע לבני יהויריב ואיך יצא מיהוריב לבני ידעי', ובחזו"א כתב דאין זה מדין הפקר ב"ד הפקר אלא דמה שהכריעו חכמים הוא הראוי להיות, וכיון שראוי לקנוס יגיע לבני ידעי' האשם, וצ"ע דא"כ הרי הכרעת חכמים קובע שהאשם מעיקר הדין יגיע לבני ידעי', וכן לר' יהודה הכרעת חכמים מכריעה ועושה דמעיקר הדין שייך לבני יהויריב הכסף, וא"כ כיון שנתן הכסף לידעי' היום לא נתן ליהוריב כדינו דהיינו ביום ולא בלילה, ונצטרך לומר דבני ידעי' ימשכו הכסף ליהויריב ביום, וזה יהי' נחשב כאילו הגזלן נתן ליהויריב ביום, ולקמן בסמוך רצינו לדון בזה מדין שליחות וצ"ע.

עוד יש לעיין דהנה בגמ' אמרינן דאם נתן ליהויריב האשם במשמרתו דיהויריב והכסף לידעי' במשמרת ידעי' זה זכה בשלו וזה זכה בשלו, ופירש"י דלרבנן אפשר לקנוס ליהויריב שקיבלו אשם לפני הכסף, אבל לר' יהודה למה לקנוס ולמה זה נקרא זה זכה בשלו דהיינו יהויריב, דהא קנסינן לי' היינו דאינו ראוי ליהויריב ואיך זה נקרא דזכה בשלו, ובשלמא אם זה ממש קנס שייך לומר דבעצם זכה יהויריב באשם אלא דקנסינן לי' להחזיר מה שבאמת כבר זכה, אבל לסברת החזו"א צ"ע למה זה נקרא דזכה דהא קנסינן היינו דראוי ומגיע האשם לידעי'.

אם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם וכו' אשם פסול הוא. מבואר בגמ' דאם נתן לידעיה בזמן משמרת יהויריב לר' יהודה דקנסינן לבני ידעיה מ"מ כ"ז שלא החזירו אם הקריבו בני יהויריב את האשם פסול משום דלא נקרא שנתקיים השבה, אע"ג דקנסינן להו להחזיר לבני יהויריב, מ"מ כ"ז שלא החזירו לבני יהויריב לא נתקיימה השבה. ויש לעיין אם כיון דלא היה עדיין השבה במה שנתן לידעיה א"כ בני ידעיה יצטרכו למסור הכסף למשמר יהויריב ביום ולא בלילה, וכל הדינים שיש בזמן שנותנים ההשבה לכהן המשמר הראוי, או דילמא דלא שייך לקרוא השבה מה שידעיה נותן ליהויריב. ואפשר דכיון דמצד הדין צריך להחזיר ליהויריב לכן הם כשלוחיו למסור לכהני יהויריב ויצטרכו למסור ביום דוקא, וצ"ע דלא משמע דהגזלן יצטרך ליקח מהמשמר של ידעי' וליתן למשמרת יהויריב.

ומהא דאמרינן דאם עברה משמרת יהויריב ולא תבעו את הכסף דאחילו אחלו בני יהויריב לכן מודה ר' יהודה דיחזיר אשם לבני ידעי', הרי דאע"פ דבני ידעי' קיבלו כסף בזמן משמרת יהויריב אי"צ לחזור ולעשות השבה, דנתקיימה השבה בנתינה לבני ידעי'. וצע"ק למה לא הוי כמו בהחזירו בלילה. אמנם בחזו"א סי' כ' ס"ק ט"ז כתב דאם הכסף קיים ביום שפיר יצא אף שהנתינה היתה בלילה, וצ"ע בזה. (מהדו"ק)

אמר רבא לעורו. ועי' בתוס', ויש לעיין אפי' אם זה מותר בהנאה למה זה שייך לבני יהויריב, הא לא הקריבוהו, דהא נפסל, וכי אם מתה מאליה באופן שמותרת בהנאה יהי' העור שייך לאנשי משמר, ה"נ כאן הא הקריבוהו שלא כדין ונפסל. ואפשר משום שכבר שחטוהו בהכשר כמש"כ הרא"ש דאם נתן הכסף לפני הזריקה הוא כשר, ולכן יש להם כבר זכות בו אע"פ שלבסוף פסלוה. ואע"ג דהתוס' לא תירצו כהרא"ש משום דס"ל דא"א לאוקים שנפשט העור לפני הזריקה משום דאין מפשיטים לפני זריקה כמש"כ הרא"ש גופי'. והעירוני דבתוס' זבחים דף ק"ג ע"ב הוכיחו מהתוספתא דלא כהרא"ש.

ולכאורה יכול לתבוע אותם במה שפסלו את הקרבן, כמו דכהנים שפיגלו במזיד חייבים, אלא דלהרא"ש דאם נתן הכסף לפני הזריקה כשר הקרבן נמצא דבשעת שחיטה עדיין לא הזיקוהו, ובמה שעושים הזריקה אין חייבין כיון דאף אי לא היו זורקים הי' נפסל ע"י שהי' עובר היום בלי שקיבלו הכסף, ומ"מ צ"ע. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א