אילת השחר/בבא קמא/קטז/א

אילת השחר בבא קמא קטז א

דף קט"ז ע"א

תוד"ה הכרעה שלישית. תדע מדאיצטריך ר' יוחנן עלה למימר הלכה כדברי המכריע אע"ג דאיהו גופי' וכו' הלכה כדברי המכריע וכו'. העירוני דלפי מה שפירש"י דהטעם דהלכה כדברי המכריע דהוו שנים נגד יחיד, א"כ סוף סוף למה הוצרך לפסוק באופן מיוחד, הא סברא זו דשנים נגד אחד שייך גם כאן.

ואפשר דהכרעה דכאן בין בית ושדה אינו מפני שנראה לפסוק כמו התנא ההוא, אלא דעצם הדין נראה לו כך, ואף אם לא היו חולקין בזה ג"כ סברתו כן, נמצא דהוא נחשב לעוד דעה לגבי בית וכן לגבי שדה, משא"כ בהא דברכות שאומר שמכריע היינו סברתו נוטה כהתנא ההוא, אבל הוא לבד בלי פסק התנא הקודם לא הי' פוסק כן, א"כ אינו אלא כצירוף אל התנא ההוא, ולזה אין כאן שנים נגד יחיד, אלא דר' יוחנן רצה לפסוק שם כמוהו.

ובעיקר דברי רש"י ק"ק דמה שייך להכריע כב"ש או כב"ה ויהי' שנים, והא ב"ש וב"ה טובא הוי ואז ב"ה היו רוב כמבואר בתוס' עירובין דף ו' ע"ב ד"ה כאן, א"כ וכי מפני שהוא סובר כב"ש נעשה ב"ש רוב, וכי ב"ש הי' פחות מב"ה רק בחכם אחד שכעת הם נעשים רוב, ואפי' אם נימא שהם פחות בא', אכתי כשהוא סובר כמותם הוא משלים שיהי' מנין שוה אך עדיין אין רוב, וצ"ע. (מהדו"ק)

לימא לי' משטה אני בך. היינו דאינו מסכים לשלם יותר מהמחיר הרגיל עבור פעולה כזאת, והנה פסקינן בב"ב מ"ח ע"ב דתליוהו וזבין זביניה זבינא דאגב אונסי' וזוזי גמר ומקני, ובנמוק"י הביא דרק אם נתן לו כל דמי הדבר דאז אמרינן דאגב זוזי ואונסא גמר ואקני אבל בפחות מזה לא, והביא דיש דסברי דגם בנתנו לו פחות משיווי החפץ שלוקחין ממנו ג"כ גמר ואקני, וכמו באשה דמבואר דסגי אם אנסוה להתקדש בפרוטה דמה"ת מהני הקידושין, והנה ודאי לא בעינן דוקא זוזי, דה"ה שוה כסף אם נתנו לו בעד החפץ, וכיון דפעולה הרי זה שוה כסף, נמצא דבזה דנותן לו פעולה אפילו שהפעולה מצד עצמה איננה שוה כמו דינר, מ"מ הרי נתן לו שוה כסף פרוטה בעד דינר, ולמה לא נימא דאגב אונסא והמלאכה דשוה כסף גמר ומקני, ואין סברא לומר דאונסא דמהני להיות גמר ואקני הוא רק אונס של זה שנותן הזוזי, דאדרבה הא מבואר שם בסוגיא דף מ"ז ע"ב דאונסא דנפשות עדיף מאונסא דאחריני, וכאן הא אונסא דנפשיה שהוא רוצה לינצל מבית האסורין, וכן כאן רוצה שלא להפסיד חמורו, וא"כ למה לא יתחייב באמת מה שהבטיח וכמו שגמר ואקני גמר והתחייב.

ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו. יש לעיין הא מה שמחויב לשלם דמי חמורו אינו משום דחייב על הפסדו של המציל, אלא משום דהבטיחו לשלם עבור שכר פעולתו דמי חמור, אלא דבלי זה שיש לו הפסד במיתת חמורו הי' אומר לו משטה אני בך, לכן הוצרך שיהי' סיבת חיובו תלוי במה שלולא עבודתו הי' טורח ומציל את של עצמו נמצא דאז הבטחתו אינו להשטאה, א"כ מה ישתנה אם עלה מאליו, דהא ודאי במה שהבטיח לו לשלם דמי חמורו לא הי' כוונתו להשטות, דודאי לא חשב שהחמור ינצל מעצמו, ובודאי צריך לשלם עבור פעולתו שהבטיחו דמי חמור.

וע"כ צ"ל דכאן הביאור משום דרציתי להתחייב רק אם יש לך הפסד, ולא רציתי להתחייב סכום גדול רק לפצות הפסדך, וכיון שכן אם עלה מאליו יש מקום לומר דהא אתה לא הפסדת ועל אופן זה לא התחייבתי, וע"ז פשט דמשמיא רחימו עליה ובעצם הי' כאן חמור אבוד, וצריך לשלם על זה.

[עיין במחנ"א הל' שכירות סי' י"ח הביא מחלוקת, דהרא"ש המובא כאן בגליון הש"ס והרמב"ם ס"ל דגם בהפסיד רק קצת צריך לשלם לו כל דמים שהבטיחו, ולתוס' מבואר כאן בד"ה דאפסדינן וכן בתוס' לקמן ע"ב ד"ה להביא, דס"ל דרק מה שהפסידו צריך לשלם].

ומ"מ צע"ק דנהי דמצד הדין הוא נחשב כאלו החמור מת, וזכה משמים, מ"מ הא כיון דאין בדעתו להתחייב רק אם יגיע לו הפסד, הא סוף כל סוף לא הי' לו הפסד, ובשלמא אם לא הי' תלוי מחמת דעתו להתחייב, אלא דהדין מחייב לשלם אם הי' הפסד, אפשר דלגבי דין נחשב דהפסיד וחזר והרויח, אבל כיון דתלוי בדעתו למה נימא דחושב להתחייב כיון דלא עשה לא יפסיד בסוף.

קא שדר ליה חמרא וכו' אדעתא דארי'. ובתוד"ה אדעתא, המציל מן הארי וכו'. יש לעיין בשורף את הגדיש למה יתחייב באופן שאחרי שהתחיל הגדיש לשרוף כבר אין יכולים להציל והוי אבודה ממנו ומכל אדם ולמה חייב.

ובחזו"א סי' י"א סק"ט וכן באמרי משה סי' ל"א ס"ק ה' כתבו דהיכא דיש עדיין תביעה לתבוע את נזקיו אז לא הוי כאבוד מכל אדם. ויש לעיין לדבריהם בשרף גדיש בשבת דקלבד"מ דבדיני אדם אין לו תביעה ממילא הוי הפקר וממילא לא יתחייב אפי' בדיני שמים, וכן בטמון דהסתפקו האחרונים אם חייב בדיני שמים, והוכיח בחזו"א סי' ה' סק"ד מדף ס' דחייב בדיני שמים, ואיך יהי' חייב הא כיון דאין עליו חיוב בדיני אדם א"כ הוי הפקר דהוי אבוד מכל אדם ואיך יתחייב בד"ש, וצריך לומר לדבריהם דמה דיתחייב בד"ש ג"כ מהני שלא יהי' ע"ז דין אבודה מכל אדם. ובעיקר יהי' חידוש להני דס"ל דלא מהני תפיסה היכא דאינו חייב אלא בד"ש, ואין לו זכות לזכות בממון המזיק, מ"מ צ"ל דזה לא הוי אבוד מחמת חיוב לשלם ביד"ש. ועי' מש"כ בס"ד לעיל דף י"ז ע"ב. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א