אילת השחר/בבא קמא/קה/א

אילת השחר בבא קמא קה א

דף ק"ה ע"א

כגון שהיתה דיסקייא של אביו מופקדת ביד אחרים. והק' בתוס' ר"פ כיון דהגזילה בעין, וכן לאידך שינוייא מייתי דיש אחריות נכסים, למה צריך קרא דחייב להשיב הקרן, וזה כעין קושית התוס' לעיל ד"ה יש תלמוד, ותירץ דאיצטריך דיוליכנו אחריו אפי' בגזל דידי', משמע כוונתו דאפי' דעל מה שנשבע אביו ולא הודה צריך להוליך למדי, וצ"ע למה, כיון דאינו צריך להתכפר וכל דין הולכה למדי הוא בשביל כפרה כדמסקינן לעיל דף ק"ד א'.

רש"י ד"ה וכי איכא אחריות נכסים. (הנמשך מעמוד הקודם) והא נשבע הוא ואביו קתני מכלל דבב"ד הוה. משמע מרש"י דאינו חייב על שבועת עצמו כשלא חייבוהו ב"ד להשבע. וקצת משמע כן גם מדבריו בד"ה לפי. וצ"ע דהא ברש"י עצמו לקמן דף ק"ח ד"ה או דלמא, מבואר דחייב קרבן ע"י שבועת עצמו, וכן משמע בכולי דוכתי. וכן יש לעיין מה בכלל הראי' דמדנשבע הרי דעמד בדין, דמ"מ מאי ראי' דחייבוהו לשלם ושנשתעבדו נכסיו.

רש"י ד"ה לפי. מבואר ברש"י דהטעם דאין חייב קרבן משום דאין נשבעין, וכ"כ בשבועות דף ל"ז. והרש"ש לעיל דף ק"ג ע"א הק' למה בפחות משתי כסף יתחייב קרבן וחומש הא אינו חייב שבועה על כפירת ממון כזו, ומ"ש קרקעות דכיון דנתמעטו משבועה ממילא אין גם חיוב קרבן כשנשבע לשקר, ולמאי דכתבו התוס' בכתובות דף פ"ז ע"ב ד"ה ועוד בסוה"ד, דבשבועת ע"א נשבעים אפי' על פרוטה, ודאי לא קשה, דהרי גם על ממון כזה יש דין שבועה לפעמים, רק לפימש"כ שם קודם וכן לשיטתם בשבועות דף מ' דלרב לא יתחייב גם שבועת ע"א בפחות משתי כסף קשה.

והנה התוס' בב"מ דף ג' ובכתובות דף י"ב ע"ב כתבו דיתחייב שבועת ע"א אפי' שהתובע אינו יודע ואינו תובעו ברי, וכן פסק בחו"מ סי' ע"ה סעיף כ"ג, אבל עי' בביאור הגר"א שם ס"ק ע"ז דהרשב"א בקידושין דף כ"ח פליג, והוכיח מהתוס' שם דס"ל ג"כ דגם שבועת ע"א צריך תביעת ודאי, והנה מה שכ' בשבועות ובכתובות בריש דבריהם הנ"ל דלרב צריך כפירת שתי כסף גם בע"א, היינו רק אם נסבור דגם בע"א יש אותם הדינים כמו במודה במקצת, ויצטרך גם תביעה, דאיזה חילוק יש, אבל אי ס"ל כדבריהם דע"א מחייב בלי תובע, לא מסתבר שיצטרך תביעה לכפירת ממון כשיעור, נמצא דמה דצריך כפירת שתי כסף היינו משום דבעי טענה וכפירה וע"ז יש שיעור כמה צריכה להיות הכפירה, אבל אין זה דין בשבועה, דשבועה אינה יכולה להיות על פחות משתי כסף ומשום דממון כזה אינו מחייב שבועה, אלא משום דכל ממון אינו מחייב אלא בטענה וכפירה ויש שיעור לטענה וכפירה. ולפי"ז אפשר דאם הטענה וכפירה הי' כדין שתי כסף אלא דהתובע מסכים שישבע רק על פרוטה א', שפיר חייב שבועה, משא"כ בדין קרקע דהחסרון הוא דבעד קרקע אין נשבעים ואין כאן חסרון מחמת דיני טענה וכפירה אלא דבעצם הקרקע אין חיוב שבועה. והתוס' בכתובות דדחו וכתבו דגם בשבועת ע"א חייב בפחות משתי כסף, לא יכלו לכתוב דשאני מקרקע דאין זה דין בטענה וכפירה לכן יש הפטור גם בע"א, משא"כ הדין דבעי טענה וכפירה אינו כלל בע"א, משום דהיא גופא מנלן הא אולי גם בע"א צריך טענה, אבל לפי"ד בב"מ דף ג' דלא צריך טענה מסתבר דלא צריך שתי כסף בשבועת ע"א.

ולפי"ז גם לפי פירושם דילפינן דבעי כפירת כסף גם בעד א', היינו משום דכל דיני טענה וכפירה צריך בע"א כדי לחייבו שבועה כמו במודה במקצת, אבל אין זה דין בשבועה שצריך שתי כסף, אלא דשבועה צריכה טענה וכפירה, וטענה וכפירה אינו בפחות משתי כסף, משא"כ קרקע דבקרקע נתמעט שבועה [ואפשר רק ע"י גלגול], ושפיר חלוק דמה דאין נשבעין על קרקע הרי דבקרקע אין דין שבועה ולכן אין גם קרבן על שבועה כזאת, אבל מה דאין נשבעים בפחות משתי כסף, הא אין זה דין שבזה אין שבועה, אלא שלא יצוייר משום דחסר טענה וכפירה, אבל מ"מ אם נשבע חייב שפיר ק"ש כיון דאין פטור שבועה בפחות משתי כסף.

ועי' בשטמ"ק בשם הרא"ש לקמן דף ק"ט ע"ב דכ' דרק קרקע נתמעטים מכלל ופרט וכלל בפרשת שבועת הפקדון, אבל שאר דברים לא, אבל ברש"י לא משמע כהרא"ש. (מהדו"ק)

גזל שתי אגודות בפרוטה. ולפי התוס' פשטינן דמצות השבה לא קיים אלא דלא מעכב. ויש לעיין באם הודה רק על אחת ולא על השני', אם נימא דלא הוי הודאת כל הגזילה, או דכיון דלא מעכב חזרתה לא איכפת לן מה דאינו מודה בה.

ואם הגזלן יחזיר הגזילה לבעליו ולא הודה שגזל, נראה דהוי כהודאה דהחזרה לא גרע מהודאה. (מהדו"ק)

שם. גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר א' מהם. הנה אם הנגזל אומר איני רוצה לקבל אגודה א' אין יכול הגזלן להכריחו לקבל חלק מהגזילה, דהנה בשו"ע סי' ע"ד סעיף ד' בהג"ה הביא בשם המרדכי דכשהגיע זמן הפרעון מוכרח לשלם הכל יחד אם אין המלוה מסכים לקבל זוז זוז, ועיי"ש בסמ"ע ס"ק י"א, וכאן הא הוי כהגיע זמן הפרעון. אלא דיש לעיין בזה דהא התם ודאי אפי' אין לו כדי כל החוב, דאי יש לו פשיטא דיכול להכריחו לפרוע הכל כשהגיע הזמן, א"כ הא דיכול לעכב היינו משום דהו"ל כאילו כך התנו דמחוייב להיות באחריותו עד שישלם כל ההלואה, אבל בגזילה כשאין לו הכל אפשר דמחוייב לקבל כמה שיש לו כעת, ויש לעיין אם צריך לקבל גם פחות משו"פ, דבהלואה אפי' לפני זמנו משמע דרק פרוטה צריך המלוה לקבל וה"נ בגזילה, וצ"ע. (מהדו"ק)

תוד"ה אמר רבא. אלא רבותא נקט דאפי' בשלשה דקיים מצות השבה בתרתי אפ"ה חייב להחזיר לו אחת. וברשב"א נשאר בקושיא דמהיכא לומד רבא חידוש כזה, ותמוה דאף אם יש כזה סברא דאם כבר קיים מצוות השבה בתרתי לא יתחייב יותר, דמה דקיים מצוות השבה בשתים, פוטר מהשבה את הפחות משו"פ שלא החזיר. [כדחזינן מכל הסוגיא, דהנה בגזל שתי אגודות שו"פ, והחזיר רק א' מבעיא ליה לרבא אי מעכב מה שלא החזיר האגודה השניה, אבל בהחזיר גזילה פרוטה ונשאר פחות משו"פ הא כתוב במשנה דאינו חייב, וללישנא בתרא דרב פפא לא חיישינן לשמא תייקר ולא חייב בהשבה. הרי דמה שקיים מצוות השבה הוי סברא לפוטרו מהשבת החצי פרוטה הנותרת, אע"ג דזה אותו סכום ממון, דבין כך ובין כך נשאר רק פחות משו"פ, וע"כ דמה דקיים השבה הוי סברא לפוטרו גם על חלק שלא קיים], מ"מ כיון דכשהם שוים עדיין ג' פרוטות, פשיטא ששו"פ הנשאר עדיין חייב בהשבה, ולא מהני מה שכבר קיים השבה בהשנים. א"כ ה"נ בהוזל כיון דכשגזל א' והוזל חייב דמחשבינן ליה כמקודם ה"נ בגזל ג' והוזלו, כיון דהאגודה הג' היתה שוה בשעת הגזילה פרוטה למה יפטר ומה יועיל החזרת שתי האגודות לפוטרו מהחזרת האגודה הג'.

והנה ברש"י ד"ה חייב מבואר דאם כשגזלה היתה שו"פ והוזלה צריך להוליך למדי הפחות משו"פ, וקשה לומר דהחיוב מצד שיוויו דהיום, דעל פחות משו"פ לא שייך חיובים למדי, אלא צ"ל דהחיוב מצד חיובו להחזיר פרוטה, אלא דבחצי פרוטה הזאת מקיים מצותו וחיובו דפרוטה, וכן בחמץ שעבר עליו הפסח דיצטרך להוליכו למדי, היינו משום חיובו לשלם מהשיווי שגזל, אלא דבתשלומי חמץ יוצא ידי חובתו, ונמצא דחל בשעת הגזילה חיוב להחזיר החפץ, וחיוב להחזיר דמי החפץ, וכשהוזל לפחות משו"פ אין חיוב להחזרת החפץ, אלא דיש חיוב להחזרת דמים, רק כיון דהגזילה קיימת יכול לצאת בו יד"ח, כיון דבשעת הגזילה חל בו דין חיוב להחזרת החפץ, ממילא נתקיים השבה בהחזרתו, אף כשלא יהיה שו"פ, אבל אין שייך תביעה על עצם החפץ, ולפי"ז אפילו אם הנגזל יאמר אני רוצה דוקא הפחות משו"פ או את החמץ שעבר עליו הפסח. יוכל הגזלן לקיים מצות השבה בכסף דמי האגודה הנגזלת או דמי החמץ שהי' שוה בשעת גזילה, דהא לא שייך תביעה על פחות משו"פ, דלא מסתבר שמה שהיה שו"פ קודם יתן בה דין כאילו היא שו"פ, אלא דיש בו חיוב לשלם פרוטה בדמים רק יכול לפטור עצמו בהאגודה שגזל אע"פ שאינה שוה פרוטה. [אמנם להרשב"א דאם תתיקר לא יועיל הקרבן שהביא קודם, או לרב פפא לחד לישנא דחיישינן שמא תתייקר, נמצא דיהיה מוכרח למעשה לשלם האגודה, כיון דאם יתן לו פרוטה נגד רצון הנגזל ואח"כ יתייקר, יהיה שוב מחוייב להוליך למדי את האגודה].

ולהנ"ל נמצא דכשגזילה קיימת ושו"פ יכול לתבוע את החפץ, דהחפץ בר תביעה הוא לפי מחירו כעת, אבל אם זה כעת פחות משו"פ, אז תביעתו רק מכח שהיה שו"פ קודם, ואינו יכול לתבוע החפץ דוקא דלא שייך עליו תביעה.

ועפי"ז מבואר דכמו דבגזל ג' אגודות שוות שתי פרוטות והחזיר רק שתי אגודות אין מעכב החזרת השלישי, משום דקיים כבר מצוות השבה, והוא כדין משנתינו דבשילם הכל חוץ מחצי פרוטה אין זקוק יותר, משום דכשגזל ג' חפצים שיחד הם ב' פרוטות אז כל א' נתן חיוב בהשני, דהא בלי שהוא מצטרף הרי כל אגודה בפנ"ע אין בה חיוב, נמצא כשהחזיר את שתי האגודות אפשר להחשיב דגם השלישי נצטרף להם לעשות חיוב השבה על אגודה אחרת, דהא בהחצי פרוטה שנצטרפה אל הפרוטה נתקיים בה מצוות השבה, וכשמחזיר נתקיים כאן השבה על החצי פרוטה שהיא צריכה להצטרף אל חצי הנותרת ושוב אין חיוב השבה גם בהשלישי, ושאני מגזל שתי אגודות בפרוטה דרבא הסתפק אם מעכב החצי פרוטה משום דלא נתקיימה בהחזרת החצי פרוטה השבה כלל, ולפי"ז גם בגזל ג' אגודות שוות ג' פרוטות, והוזלו על ב' פרוטות, אע"פ שאם נחשבם לפי מחירם הקודם, לא הוצרך א' להשני, ויש לכ"א חיוב השבה לבד בלי הצטרפותו לשני, מ"מ כיון דגם הצטרפותם מועיל לחייב בהשבה לפי מחירם של היום, דעי"ז מחוייב בהחזרת החפץ דוקא, נמצא דמחמת קיום מצות השבה בהחפץ כאילו נתקיים בשלשתן, כיון דגם מחירם של היום מחייב בהשבה, שמכח זה יש חיוב השבה על עצם החפץ, ולגבי זה הא הועילה האגודה השלישית. ולזה הוא דהשמיענו דמ"מ חייב להחזיר הג', כיון דמצד חיוב השבה דמקודם הוא חיוב בפנ"ע, לא מהני מה שמצד חיובו דהיום כאילו יש השבה גם על הג', כיון דנשאר עדיין חיוב דמיו, ולענין זה כאילו דין פרוטה עליו, ועל פרוטה לא מהני מה דהחזיר השאר, לפטור שו"פ זה מהשבה, ולפי"ד באם גזל ג' אגודות שוות ג' פרוטות, והם שוות כעת רק פרוטה, והחזיר שתים באופן דלפי מחירו של עכשיו אין כאן השבה, לא יהיה כאן שום חידוש דהו"ל כגזל פרוטה והוזלה, דאע"ג דכאן לא דמי ממש לשם דכאן כבר נתקיים השבה לפי מחירו הקודם על השנים, מ"מ כיון דלגבי מחירו הקודם לא היה כאן השבה על אגודה השלישית, דהיא לא נצטרפה לחיוב כלל, א"א שיועיל החזרת שתי אגודות, על האגודה השלישית, דבה לא נתקיים שום השבה כלל, דהא בלי השלישית היה ג"כ חיוב השבה עליהם, ולגבי המחיר של עכשיו לא נתקיים כלל השבה אפילו על השתים, לכן פשיטא דיצטרך להחזיר האגודה הג'.

אמנם אפשר דאפילו אם נימא דיכול הנגזל לדרוש את החפץ הפחות משו"פ אע"פ דהוא מצד עצמו אין בו דין תביעה, מ"מ ע"י שחל אז בו דין תביעה יש בו דין תביעה גם עכשיו, מ"מ אפשר דכיון דגם מחירו של עכשיו מחייב בהשבה מבלי שנתחייב כבר מקודם, דהא חזינן מהא דאמרינן חיישינן שמא תתייקר ופירשו רוב הראשונים [עיין בשטמ"ק בשם הרא"ש והרשב"א וטור סי' שס"ז בשם הרמ"ה] דבנשאר חצי פרוטה ונתייקרה יצטרך להחזירה ותעכב הכפרה, אלא דפליגי אי חיישינן שמא תתייקר או לא, ולכאורה נהי דכשנתייקרה יש לו ממון של אחרים שו"פ אצלו, אבל מ"מ בשעת השבועה הא זה היה רק פחות משו"פ וכשיתייקר היה צריך להיות דיש כאן גזל שע"י השבועה פחת משו"פ, ומלבד זה גזל שו"פ, ולמה יעכב הכפרה דהא סתם גזילה בלי שנשבע אין עליה עיכוב כפרה, וע"כ דכיון דדין גזילה גם על מה שהי' פחות משו"פ בשעת השבועה, דהא היא נצטרפה עם יתר הכסף והיה עליה דין שבועת כפירת ממון, נהי דכ"ז שאינה שו"פ לא שייך עליה חיוב השבה מצד דכעת לאו שם תביעת ממון עליה, בכ"ז לכשיתייקר מיקרי שפיר דעל הממון שנשבע יש תביעת ממון וחייב בהשבה, וא"כ אפילו באם לא נתייקר יש לדון מחמת חיובו דעכשיו ג"כ, ומחמת חיובו דעכשיו, הא הוא רק מחמת דנצטרף אל השאר, ושייך לומר דבמה שהחזיר השתים שנצטרפו אליו נתקיים השבה, והוה ס"ד דזה יועיל לפוטרו, אע"ג דמצד חיובו הקודם הוא חייב גם בלי הצטרפותו, מ"מ מחירו כהיום ג"כ מחייב, וזה הוא ע"י הצירוף והוי לענין זה כאילו נתקיים השבה בחלק מהחיוב שנצטרף, וס"ד דעי"ז כבר אינו מעכב מה שנשאר ולא החזיר. (מהדו"ק)

מצות גילוח אין כאן. עיין ברמב"ם פ"ח מנזיר הל"ז דאם גילח והניח שתי שערות וחזר וצמח וגילח כולם עם השתי שערות או שגילח אחת ונשרה אחת יצא, וביאר בכ"מ דכיון דיש בעיא אם יוצא בתגלחת של השתי שערות או כיון דצמח צריך לגלח הכל, ולכן פסק דדוקא אם גילח כל השערות יצא לאפוקי אם רק השתי שערות. וצ"ע דא"כ איך הותר לגלח פעם שני ולהקיף את הפיאות כיון דבעיא לא איפשטא דאולי מספיק מצות גילוח בהשתי שערות שהשאיר, דהא פסק בפי"ב מע"ז כמ"ד דהקפת כל הראש שמה הקפה, ודוחק לומר דבאמת עשה איסור, ובמנ"ח מצוה שע"ז העיר מזה.

גם יש לעיין למה הביא הרמב"ם האי דינא דגילח אחת ונשרה אחת דקיים המצוה רק באם חזר וצמח, דהא אינו שייך לזה, דאף אם לא צמח יכול להשמיענו זה דבגילח אחת ונשרה אחת יצא, וכמו בסוגיין דלא מיירי כלל מחזר וצמח.

עוד יש לעיין דלמה צריך להשמיענו דחזר וגילח כולם וגם אחת מהשתי שערות, דהא כיון שצמח צריך לגלח כולן מספיקא וחוץ משער אחד דיכול להשאיר, ואין הבדל בין שתים אלו שנשארו לכל השערות דיש חיוב לגלח כל הראש, ולמה צריך להזכיר את שערות האלו. וצ"ל דלאפוקי אם אין כבר השערות האלו דלא יצא, דהא מספקינן דאפשר דעל השערות שצמחו אין חיוב גילוח, ובזה שמגלחין כעת אין מקיים המצוה רק בהשתי שערות שנשארו, ולכן מוכרח לגלח אותם דוקא, אבל איה"נ דלפי הצד דכיון שכעת צמח מחוייב לגלח את כולם, אין הבדל, ואפילו אם נשרו יוצא מצות גילוח בכל השערות שצמחו. (מהדו"ק)

אגף חציה מהו. ברשב"א הביא פירוש הראב"ד דחוצץ בין חדר לחדר שיש בו המת או בארובה החוצצת לעליה. והק' הראב"ד למה השמרים לא ימעטו את הטפח ככל אינך דממעטים, ותירץ הרשב"א דכדי שימעט צריך שיבטל ורק בסותם לגמרי חוצץ בפני הטומאה ואינו צריך ביטול, והעירוני דא"כ מה יועיל אף אם זה בטל אל החבית כיון דאינו סותם את הכל ודעתו ליקח את החבית ואיך תחצוץ.

והנה יש להסתפק הא דבסותם לגמרי לא בעי ביטול, אם זה דין בהנקב שכשזה סתום לגמרי לא בעי ביטול, או שזה דין בדבר הסותם וחוצץ דכשהוא סותם הכל מהני, והנה בתוס' בב"ב דכתבו האי חילוק בין סותם לגמרי לממעט, דבסותם לגמרי מהני, כתבו זה בכלי חרס, וה"ר שמואל שם הוסיף דגם בכלי עץ, ומבואר במהרש"א דמשמע דבאוכלים לא יועיל אם אינו מבטל אף אם סותם לגמרי, וכ"כ להדיא התוס' בשבת דף קמ"ד ע"ב, הרי דאינו דין דהיכא דנסתם לגמרי לא בעי ביטול, אלא שזה דין על הסותם דכה"ג הוא חוצץ, וא"כ נוכל ליישב כוונת הרשב"א דהי' חור טפח בכותל או בארובה, והוא יעמיד את החבית שיש בה למשל חור רבע טפח והשמרים סתמו שמינית טפח באופן דסתום כל החור, דהשמינית השני הוא כבר לא נגד החלל הפונה לחדר המת, אלא דאם סתימה דחצי לא בטל אל הכלי נמצא דיש כאן ב' דברים הסותמים, חבית שאינה סותמת לגמרי, ושמרים, וכיון דבשמרים אין דין דמהני סותם לגמרי בלא ביטול אין כאן מי שיחצוץ, דהא החבית יש בה נקב של רבע טפח ומזה שמינית בתוך החדר שבו נמצא המת ולא נסתם לגמרי על ידו, והשמרים הא אף אם סותמים כל הנקב אין בהם החידוש דיסתמו בלי ביטול, לכן שפיר קמיבעי' לי' לרבא דאי באגף חציה בטל להכלי ואין כעת חור במקום השמרים, נמצא דהוי חבית שסותמת הכל דלא בעי ביטול, משא"כ אי לא בטיל להכלי כשאינו סותם במקום הזה כל החור, נמצא דצריך לבוא לדין סתימה של השמרים, שהם סותמים וחוצצין החדר של המת, וכדי שהם יסתמו צריכים תמיד ביטול, ולכן כיון דאינו בטיל אינו חוצץ.

וממה שהוכחנו דזה דין על הדבר הסותם, דהיכא דסותם לגמרי מהני אפי' שלא ביטלו, קשה על מה שכתוב בשם הגר"ח בסוגיא דרקיק, דדבריו א"ש רק אם הדין הוא בהפתח, וכבר הערנו מזה בב"ב דף כ' שם.

תוד"ה הרי. נתנה קדירה ע"פ ארובה וכו'. פירוש דשם מבואר דהקדירה מקבלת טומאה מדרבנן, כן הוא לפי הרא"ש והר"מ מרוטנבורג והר"ש פ"ט דכלים, לכן היא מצלת על העליה ואין זה נקרא דבר המקבל טומאה, דרק לחומרא בעלמא נטמאה לב"ה הקדירה. ומחלוקת ב"ש וב"ה הוא בפ"ה דאהלות מ"ב, [ומש"כ התוס' במסכת כלים בפרק שלשה, הוא ט"ס וצ"ל בפרק ט' משנה ח']. (מהדו"ק)

גזל חמץ ועבר עליו הפסח. עיין במשנ"ל פ"ג מגזילה הל"ה שהסיק דבגזל חמץ ונשבע לפני הפסח, אחרי הפסח צריך לשלם דמים. וקשה דהנה בגמ' איתא גזל ג' אגודות בג' פרוטות והוזלו והחזיר שתים חייב להחזיר לו אחת מהא דחמץ ועבר עליו הפסח, והא כל הסוגיא מיירי לענין להוליכו למדי כשנשבע והודה, וברש"י כתב כיון דבשעת גזילה הוי שו"פ בעי לאהדורי ולהוליכו אחריו, הרי דמיירי דנשבע כשהיה שו"פ, ומ"מ כעת צריך להחזיר לו אגודה אחרת היינו השלישית אע"ג דכעת אינו שו"פ, והא זה ממש הדין של הירושלמי, שהביא במל"מ שם, וכן בתוס' מבואר דכשהוא בעין מחזיר את הפחות משו"פ, ומשמע דמיירי בנשבע, דסיימו בסוף דבריהם לשמא תייקר לא חיישינן, היינו נגד לישנא קמא דר"פ, והוא הלא מיירי בנשבע, הרי דבגמ' דילן לא משמע כהמשנה למלך, ועי' בב"ח בסי' שס"ז, ובחזו"א סי' כ' ס"ק י"ד כתב דאע"ג דס"ל להרא"ש בנשבע אחר הפסח דמשלם דמים מעליא, מ"מ בנשבע לפני הפסח יוכל לומר הרש"ל. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א