אילת השחר/בבא קמא/עח/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png בבא קמא TriangleArrow-Left.png עח TriangleArrow-Left.png א

דף ע"ח ע"א

אי לקדשים בהדיא כתיב בהו. ולהיפך אין להקשות דלמ"ל או למעוטי תיפוק לי' מבנין אב דרבא, דכיון דצריך קרא או למעט נדמה, אם הי' כתוב או אחד, בין אם הי' כתוב בין שור לכשב, בין אם הי' כתוב בין כשב לעז, היינו מעמידים אותו לרבות כלאים כדכתבו התוס' ד"ה והא, ממילא צריך לכתוב שני פעמים או בכדי שנדע חד למעט כלאים וחד למעט נדמה.


אי למעשר וכו' אי לבכור וכו'. אין הנידון שלא יוכלו להקריבם, דודאי הם בכלל כל הקדשים שאסור להקריבם למזבח, אלא לגבי שאין כלל קדושת בכור עליהם, וכן שאין נכנסים כלל לדיר להתעשר, ולא כבעל מום דנכנס להתעשר, וכן יש עליו קדושת בכור וניתן לכהן.


תוד"ה והא. ואור"י וכו' דלחומרא מקשינן. וצ"ע וכי לא ידעו התוס' דלחומרא מקשינן, ואפילו אם לא ידעו אבל מ"מ לכל הפחות מידי ספיקא לא נפקא, ואיזה סברא לרבותם מכשב ועז כיון דברישא יש מיעוט, ואין לומר דהתוס' חשבו דמשור וכשב אין ריבוי אבל אין מיעוט, ולכן הקשו דנילף מסיפא ותירצו דמשור וכשב יש ממש מיעוט, דאיך אפשר לומר כן דהא בתוס' לעיל דף ע"ז ע"ב ד"ה זה בנה, מבואר דבלי מיעוט ידעינן שפיר כלאים דכלול בשה, א"כ למה צריך לרבותם אם משור וכשב אין מיעוט, אלא ע"כ דיש מיעוט א"כ מה קשה להו, ונראה דנהי דמשור וכשב אין ריבוי לכלאים, אבל המיעוט הי' ס"ד דהוא משום דכיון דהתורה כתבה רק אלו שאין יכול להוציא כלאים מביניהם והסמיכם, הרי דכונת התורה למעט א"כ כשכתוב כשב ועז כבר אין כאן מיעוט מרישא, וא"כ נהי דסוף סוף מרישא לא ידעינן כלאים מ"מ נדע מכשב ועז, וע"ז תירצו דעצם הסמיכות שסמכה שור לכשב זה גילוי למעוטי, וא"כ אפילו כשכתוב גם כשב ועז מ"מ הו"ל דרשה של מיעוט ושל ריבוי ולחומרא מקשינן.

והנה מהתוס' יוצא דאם אין או רק בסיפא או רק ברישא נימא דבא לרבות, דכיון דבלי שכתוב או הייתי ממעט ע"י שור כשב ועז דלחומרא מקשינן, והאו בא לרבות, ולא שייך לומר כיון דכשר עז במקום אחר יהי' האו למעט כיון דהם דבר אחד, משא"כ אם כבר כתוב או ברישא אז אמרינן שפיר כיון דבמקום אחר או בא למעוטי גם כאן דרשינן למעוטי, וממילא גם ברישא למעוטי כיון דמחולקים הם דהם שתי דרשות נפרדות [וע"ע משנ"ת להלן בתוד"ה והא].


תוד"ה והא. ופריך אדרבה אימא איפכא וכו'. כבר העיר במצפה איתן דהא כתבו לדחומרא דרשינן ומאי קשיא לי' יעויי"ש, וצ"ל דלגבי מה ששייך יותר להתחיל דרשא מרישא דאו לרבות וממילא ירבה גם בסיפא לא שייך ע"ז לומר לחומרא מקשינן דלכן ידרשו מהסיפא למעט וממילא גם ברישא, דאדרבה יש להתחיל מרישא, משא"כ במש"כ התוס' לעיל דהי' מכח משמעות לרבות או למעט בזה שייך לומר לחומרא מקשינן.

ועוד אפשר דהנה כאן כדי לבוא לדרוש לחומרא אנו צריכים לומר דקודם בלי או, נדרוש אותם התיבות דשור כשב עז לרבות דלכן יבוא או למעט, ובכה"ג אולי לא אמרינן לחומרא דרשינן כיון דכדי לדרוש לחומרא אנו צריכים קודם לדרוש לקולא, ורק לעיל דשור או כשב יבוא למעט וכשב ועז בא לרבות, אז דרשינן יותר את הדרשא דלחומרא כיון שלא הוצרכנו לפי"ז לדרוש קודם אותם התיבות לקולא כדי לדרוש אותם אח"כ לחומרא.


תוד"ה אי למעשר. תוס' הקשו ב' קושיות על רש"י דגם על היכא דכתיב צאן קאי בנין אב דרבא, א' דלא נראה להם דצאן הוי כמו שה, והב' דא"כ כדפריך התם בבכורות דאי לא גמר מקדשים כלאים מנ"ל דלא נכנסים להתעשר, ומאי קושיא נימא דזה ידעינן מבנין אב דרבא.

ואפשר לומר בסברת רש"י דהנה יש להסתפק אם הבנין אב מגלה דמי שבא משני מינין לא מקרי לשום מין כי אינו מין שלם של כל אחד מהם, או דסתם גזה"כ הוא דלא יועיל כלאים, והנה אם זה גזה"כ דאינו שייך לשום מין ממילא אפילו אם כתוב צאן דהא אין מין מיוחד שנקרא צאן, וכיון דהכונה שה או עז אז כלאים אינו שה ואינו עז, לכן אפילו לא כתוב המילה שה מ"מ פריך כיון דאין לנו על מה להעמיד הבנין אב דרבא רק על מעשר בהמה, [ועי' בתוד"ה זה בנה דמבואר דהבנין אב ילפינן כיון דלגופיה לא איצטריך, ואע"ג דלרש"י אינו מוכרח זה, מ"מ גם לרש"י יש לומר כן]. וע"כ הבנין אב אשמעינן דאין לקרותו לשום מין מיוחד, אבל למסקנא דהבנין אב דרבא אתי לטמא שנולד מן הטהור, אין ראי' דנתחדש דכשבא משני מינין אינו שייך לשום מין מהם אלא דנתמעט מצד דין מיוחד דכלאים מיעטתה התורה, וא"כ שם בבכורות דקאי אליבא דאמת דמסקינן כאן דהבנין אב דרבא בא לטהור שנולד מן הטמא, אין לנו לחדש דכלאים אינו מזה המין, אלא דשה ממעט כלאים ואז זה דוקא היכא דכתיב המילה שה ולא היכא דכתיב צאן.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א