אילת השחר/בבא קמא/נט/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' אגדות מהרש"א פני יהושע רש"ש אילת השחר |
והא הוו תמרי. יש לעיין מה הוצרך להקשות רק מחמת דיהי' לאח"ז תמרים הא גם כעת שוה לקנותו יחד עם הקרקע, ואע"פ שמה שהלוקח יקנהו עם הקרקע ויתן עבורו מעות הוא מחמת דיהי' תמרים, מ"מ אין צריכים להקשות מכח דהא הוו תמרי אלא משום שיתנו בעדו ממון, ומה לנו להזכיר טעם מה שהלוקח יתן בעדו. והנה מקושייתו והא הוו תמרי משמע דאם יצוייר דבר שכעת לא יתנו עבורו כלום מ"מ חייב מחמת דהפסידו דבר שיהי' פעם שוה כסף אע"ג דכעת אינו שוה כלום. ולכאורה זה כמ"ד נידון במשוייר שבו דמשלם דאע"ג דכעת אינו שוה כל כך, וק"ק דהא אין הלכה כן. ומה דקאמר בסוף בששים אינו מכח ההכרח דהכריח דלא יכול להיות שישלם דמי כופרא משום דהוו תמרי ואינו יכול להיות תמרי, דהא לא הוו עדיין תמרי דמשום זה עדיין הי' אפשר שישלם דמי כופרא שישארו בקרקע עד שיגדלו אבל לא כמה שוה עם הקרקע, ואפי' עם הקרקע אינו מוכרח שיהי' בששים אלא דקושטא דמילתא אמר להו דהדין דשמין בששים.
ויש לעיין וכי הני דריש גלותא לא ידעו המשנה דשמין בית סאה כמה הי' יפה וכמה הוא יפה בפירות שאינם גמורים, ואין לתרץ דהוי ס"ל לחלק בין אדם שהזיק לבהמה שהזיקה, דא"כ איך הוי ס"ד לומר דמי כופרא דנמצא דישלם פחות מבהמה שהזיקה.
תוד"ה כתב. לכתבה שטר בפנ"ע. מכל התוס' מבואר דמי שיש לו שיעבוד על קרקע יכול למוכרו. וצ"ע מה שייך מכירה על הקרקע שאינה שלו עדיין. ובפסחים דף ל"א מבואר דלמ"ד בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה לא חל ההקדש דמלוה אפי' אם גבה לבסוף, וכן מבואר לעיל הקדישו ניזק דלר"י לא חל ההקדש אע"ג דשור תם הוי שיעבוד כאפותיקי מפורש, וא"כ ה"נ א"א למכור וצע"ק. (מהדו"ק)
תוד"ה ופסק. מבואר בדבריהם דטעם דר"ש דהעומד לגזוז כבר אינו כקרקע, ועי' ברא"ש שכתב דדיקלא פרסאה הוא שראוי לעוקרו ולשותלו במקום אחר הלכך הוי כפירות גמורים, והנה ודאי דמדקל כזה יגבה בע"ח דודאי יש לו דין מחובר לקרקע, דדקל אע"ג דראוי לשותלו במקו"א מ"מ הוי מחובר. וא"כ ע"כ אין הטעם דחייב לשלם באכלה פירות גמורין מחמת דכתלושין דמו, דהא גם בדקל שיכול לשתלו במקו"א משלם כל מחירו אע"ג דשם הוי עדיין מחובר, וע"כ דהוא משום דכשאינו צריך לקרקע לא צריכים לשומו אגב קרקע אבל לא מפני דהוי כתלוש, וצ"ע דברא"ש עצמו בכתובות פרק האשה שנפלו משמע דטעם דר"ש דמחייב לשלם פירות גמורין משום דעומד לגדור כגדור דמי, [ועי' בפלפולא חריפתא שבועות פ"ו סי' כ"ד אות פ', ובב"מ סי' צ"ה סק"ו דהוכיחו מהרא"ש דס"ל דכתלוש דמי], ועיין בש"ך סי' צ"ה סק"ט. (מהדו"ק)
שילח ביד פקח פקח חייב. ובשו"ע נפסק בסי' תי"ח ס"ח דשלח פיקח והפיקח הבעיר חייב, וכן אם נתן לו לשומרו והזיק חייב השומר, ומקורו מהרמב"ם פי"ד הלכה ו', וכתב המ"מ דיצא לו זה מדין שאר מזיקין דהשומרין נכנסין תחת הבעלים, וע"כ הכונה בשלא הלך השומר והבעיר, דאל"כ תיפו"ל מכ"ש דאם כשאמר לו להבעיר מ"מ אשלד"ע וחייב פיקח כ"ש היכא שלא אמר לו, וע"כ דהכונה שלא שמרו ועי"ז הזיק. ולכאורה נהי דקיבל שמירה וחייב בדין שמירתו במקום הבעלים אבל הא קיי"ל דאשו משום חציו והוי אדם המזיק ואיך יפטר בעל האש מדין כחו וחיציו, ולא משמע דמיירי דכלו לו חציו, ולכאורה אם הרג אדם מסתבר דנימא קלבד"מ אע"ג דהעמיד שומר, דנשאר בו דין אדם ההורג, ולמה ירד חיובו בתשלומין מדין אדם המזיק ע"י שהעמיד שומר. (מהדו"ק)