אילת השחר/בבא קמא/כה/ב

אילת השחר בבא קמא כה ב

דף כ"ה ע"ב

ומה פכין קטנים וכו'. העירוני למה לא נימא אהני ק"ו למגע ואהני דיו שלא יקבל טומאה באהל המת, וי"ל דכמו שכ' בתוס' לעיל דלא מצינו טומאת משא שלא יטמא אדם לטמא בגדים ואין לעשות דיו בכה"ג, ה"נ לא מצינו כלי שמטמא במגע ואינו מטמא באהל, ואע"ג דמצינו בזה חילוק בדבר המטמא דעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ולא באהל, מ"מ בהדבר שמקבל טומאה לא מצינו דבר שמקבל טומאת מגע ואינו מקבל טמאת אהל.

תוד"ה שטהורין. תימה וכו' רוקו דכתיב בי' בהדיא וכו'. ולכאורה מ"מ הא איכא ק"ו מטומאת הזב גופו, וכן באמת תירץ הרא"ש שהובא בשיטמ"ק, וצ"ל דס"ל להתוס' דטומאת מעיינותיו היינו דהוי כגופו, וכמו דנתרבה שערו ה"נ מעיינותיו. וא"כ נמצא דהוי כגוף הזב מטמא בפכין קטנים, וכמו אם שערו הי' מטמא דאז כבר לא הי' ק"ו כיון דשערו הא משום דהוי כגופו ה"נ מעיינותיו.

והנה לכאורה מהו בכלל הק"ו דהא מה דהזב אינו מטמא אינו משום איזה דין אלא דאין ההיכי תימצי, ואיזה קולא יש בזב. וע"כ צ"ל דמ"מ כיון דמחמת דלא יצוייר שהזב יטמא פכין קטנים במגע ומכח זה כבר לא מטמא גם בהיסט וגם בשערו לכך מקרי קולא, דהזב מחמת דיניו הוא כזה שאינו מטמא אותם, וכיון דרוקו מטמא אע"פ שגוף הזב אינו מטמא אותם, אין כבר ק"ו מחמת שבמקצת אופנים אינו מטמא, אלא דהי' שייך ק"ו על הזב דאינו מטמא בגופו הפכין קטנים ק"ו המת שיטמא אותן, וכיון דק"ו כזה כתבו התוס' בשבת דף פ"ד ע"ב ד"ה מה, דאין לעשות ק"ו מזב, דאיכא למימר מה לזב שכן מטמא משכב ומושב, לכן שפיר קשה להם.

תוד"ה מפץ שמטמא. ובמת נמי אם הי' כזית מן המת בתוכו הי' טמא. ולכאורה א"כ איך עושים ק"ו מפכין קטנים הא גם בפכין קטנים אם הי' משהו מבשר הזב בתוכו הי' טמא, וצ"ל משום דבצמיד פתיל אם יש שם מת באמת יהי' טמא משא"כ כאן דאי אפשר שיהי' בשר הזב בתוכו.

והאי ק"ו מפכין קטנים צ"ל דאע"ג דאפשר ליכנס שם כעדשה כמש"כ התוס' בד"ה ומה פכין, מ"מ אפילו תינוק בן יומו אינו יכול להכניס משהו מבשר אצבעו לתוכו, דאל"ה למה אין ראוי להיות בו טמא מחמת גוף בשר הזב, דהיינו מתינוק בן יומו.

תוד"ה ש"מ. וי"ל דע"כ לאו לכל מילי גמרי מהדדי. ובשטמ"ק בשם הר' ישעי' ביאר זה דהכתוב מסרו לחכמים ללמד על מה שנראה להם ולהכי איצטריך ג"ש, ולכאורה זה א"ש אם נפרש כשיטת רש"י בסוכה דף ל"א דגם היקש אין אדם דן מעצמו אא"כ קיבל מרבו הללמ"ס, דאז ההלכה נאמרה דההיקש הזה נילף לפי"מ שיראה לחכמים, אבל אם אדם דן היקש מעצמו כמו שמשמע ברש"י גיטין דף מ"א ע"ב ועוד דוכתי, דוחק לומר דעל ההיקש הזה נאמר בפרטות דנדרשי' לפי"מ שיראה לחכמים.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א