אילת השחר/בבא מציעא/צה/א

אילת השחר בבא מציעא צה א

דף צ"ה ע"א

מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא. היינו דהיכא דאנו דנין ליתן לו דין מחמת שהדבר הופסד שייך לומר דגם בהופסד חלק ג"כ הוי הופסד וצריך להיות חייב כמו בהפסד כולו, אבל היכא דאנו מחייבין אותו על מה שעשה ולא ע"י שבהדבר אירע משהו, כגון במקלל אביו דהחיוב הוא על מה שדיבר ולא מפני שגרם איזה הפסד באביו, אז מה שלא מצינו שהתורה חייבה לא מיקרי שעשה כלום במה שיש לחבירו.

שם. תאמר בגניבה ואבידה דאפשר למיטרח ואתויי. יש לפרש דכיון דלא הוי הפסד בהדבר אלא דאינו אצל השומר, ועי"ז דאפשר למיטרח ואתויי לא מקרי הפסד כלל, ומהא דגנב חייב קרן וכפל אע"פ דאפשר למיטרח ואתויי ל"ק, דהא גונב ואינו רוצה שיהי' להבעלים, אבל זה רק לחייב הגנב, משא"כ לגבי שומר אפשר דהשומר יטעון שלא נפסד הדבר, אבל א"א לומר כך דהא חזינן דשומר שכר חייב על גניבה ואבידה הרי גילוי מילתא דזה מקרי הפסד, וע"כ צ"ל דהו"א דעל הפסד כזה לא חייבתו תורה לשואל.

ומבואר ברש"י דהי' יכול לטעון שהבעלים יטרחו ויחזרו אחריה אולי תמצא. והנה בב"ק דף י"א ע"א אמרינן דעל בעל הבור מוטל להוציא הנבילה מהבור, הרי דאם יש היזק מוטל על זה שיש לו דין מזיק להביאה למצב שהיתה קודם, א"כ גם בגניבה ואבידה אפילו אם השואל אינו חייב על הפסד זה, מ"מ כיון דנתבאר דהוי ידעינן דזה נקרא היזק א"כ הטורח להביא יהי' על השומר. ויש לומר דכאן א"א לומר כך דהא לפי"ז כל זמן שלא יביא יתחייב בתשלומין, נמצא דאין זה טורח הבאה אלא חיוב תשלומין, וזה הא לא הוי ידעינן דעל היזק כזה חייב, נמצא לפי"ז דעל היזק שאינו חייב לא שייך לחייבו להביאה דקודם כל צריך שיהי' היזק שחייבין עליו, ועמש"כ באילה"ש בב"ק שם.

אין לי אלא שבורה ומתה גניבה ואבידה מנין. ובאנו ללמוד חיוב גניבה ואבידה בשואל משומר שכר, והעירוני תיפוק ליה דיש לו הנאה להשתמש, דזה שכר, וא"כ כל שואל הוי ג"כ שומר שכר ולמה צריך לימוד מיוחד על שואל לענין גניבה ואבידה משומר שכר, והי' אפשר לומר דשומר שכר מקבל שכר עבור שמקבל לשמור או עבור ששומר, אבל שואל צריך לשמור עבור שיש לו הנאה ולא דיש לו הנאה עבור ששומר, ולכן אין בו חיוב של שומר שכר וצריך לחדש שדין שואל שבו מחייבו בגנו"א, אלא דצ"ע דלעיל דף פ"א ע"א מבואר דגם אחרי שכלה זמן שאלה חייב כדין שומר שכר עבור הנאה שהי' לו להשתמש, וע"כ צ"ל דכשנתחדש דין שואל אז באמת אין לו דין שומר שכר וכל החיובים שלו צריך להיות מדין שואל, וכן כדי לחייבו בגנו"א צריך לחדש דשואל חייב בגנו"א ע"י לימוד משומר שכר, אבל אחרי שאין בו דין שואל דכלה זמן שאלה אז אפשר באמת לחייבו מדין שומר שכר, והראוני בריב"ש סימן רע"ט המצויין בגליון הש"ס שדן בזה.

מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. מבואר ברש"י דזה משום סמיכות הפרשיות, ולפי"ז לכאורה לר' יהודה דלא דריש סמוכין אלא היכא דמוכח או מופנה כמבואר ביבמות דף ד' ע"א ובתוס' שם, נמצא דלר' יהודה כל האמוראים יודו דאינו פטור פשיעה בבעלים, ועי' שם בהגהות ר"ב רנשבורג בשם ראב"ן דלר' יהודה רק במשנה תורה מהני סמוכין דמשה כתב הפרשיות על הסדר משא"כ בכל התורה דאין מוקדם ומאוחר בתורה לכן אינו דורש סמוכין.

וכן צ"ע למ"ד פשיעה בבעלים חייב למה אינו דורש סמוכין, וכיון דשומר שכר פטור נלמוד ממנו שומר חנם מחמת דסמוך לשומר שכר, וצ"ל דלמ"ד חייב כיון דעיקר דין שאלה בבעלים כתיב בשואל, ואע"ג דגם שומר שכר נלמד ממנו מ"מ לגבי שומר חנם הו"ל לפני פניו ולא ילפינן, נמצא דעיקר הטעם משום דלא ילפינן סמוכין לפני פניו, ואידך מ"ד ס"ל דילפינן סמוכין גם על לפני פניו, ולפי"ז על שומר שכר היינו דורשין סמוכין גם אי לא הוי כתיב וי"ו דוכי ישאל, אבל מרש"י משמע דלמ"ד בבעלים חייב בפשיעה ס"ל דרק ש"ש ילפינן משום ההיקש, אבל לולא הוי"ו לא הוי דרשינן אפילו לגבי שומר שכר, ונמצא דלא דריש כלל סמוכין, וצ"ע.

ופשיעה נמי בשומר שכר ובשואל לא כתיב הלכך בשומר שכר ובשואל לחיוב אתיא בק"ו משומר חנם. יש לעיין דהנה בהא דשמעינן דשומר שכר חייב בגניבה ואבידה הא יש בזה שתי חידושים, א' דאע"ג דאפשר למיטרח ואתויי מ"מ חייב, והב' דמידת אונס כזה לא פוטר לשומר שכר ולשואל, ולכן כמה סוגי דברים שלגבי שומר חנם לא מקרי פשיעה ופטור ומ"מ השומר שכר חייב, וכמבואר לעיל דף מ"ב ע"ב בבקרא של היתומים ובסרסי', הכלל הוא דשומר שכר חייב בגניבה ואבידה ובכל דבר שזה כעין גניבה ואבידה [אמנם בגניבה ממש יש דס"ל דחייב אפילו באונס הגדול ביותר, כמבואר בתוס' ובנימוק"י לעיל דף מ"ב ובתוס' בב"ק דף נ"ז], א"כ כשלא שמרו כלל באופן דשומר חנם חייב עליו דמקרי פשיעה, הא כלול בזה דלא שמרו במידה שצריך לשמור מגניבה ואבידה, ומה צריך ק"ו דשואל חייב בפשיעה, הא יש לחייבו כיון דחייב על חסרון שמירה מגניבה ואבידה, ובלא שמרו דהוי בגדר פשיעה הא כלול בזה ממילא דלא שמרו מגניבה ואבידה, ועל העדר שמירה של גניבה ואבידה הא ידעינן שהוא חייב מפסוק מפורש.

אמנם בכלל צ"ע דהא שומר שכר הוא הוספה על שמירה בחנם, ומה צריך ק"ו דהא יש בו גם מעלת שומר חנם, ומשמע דאינו כן דכשנתרבה שומר שכר אין לו דין שומר חנם ורק אפשר ללמוד ק"ו משומר חנם, ונוכל למצוא קצת נפק"מ כגון שבשעה שנתן לו לשמור בשכר התנה דפוטרו מכל חיובים שלו שנתווספו לשומר שכר יותר משומר חנם, דהשתא בלי ק"ו כיון דפטור מגניבה ואבידה הא על חיוב הזה הרי פטר אותו, וחיוב דשומר חנם הא משמע דבלי ק"ו אין לו, וא"כ יפטר כשפשע והוזק, וע"ז צריך ללמוד ק"ו דשומר שכר חייב בפשיעה מק"ו דשומר חנם, וכיון דפטרו רק מחיובים שנתווספו לשומר שכר יותר משומר חנם נמצא דמפשיעה לא פטרו, וכיון דיש ק"ו לשומר שכר דחייב בפשיעה כאן יתחייב מחמת דין חיוב פשיעה שיש בו כמו לשומר חנם.

כי כתיב אם בעליו עמו לא ישלם אשואל ואשומר שכר אהנך חיובי דכתיב בהו בהדיא הוא דמיכתב. ובחידושים המיוחסים להריטב"א הקשה דמנ"ל פטור בבעלים על אבידה כיון דלא כתיב בהדיא. וכוונתו מסתמא למ"ד דיברה תורה כלשון בני אדם דילפינן זה מק"ו מגניבה, ותירץ דכיון דילפינן מגניבה דזה כתיב בשומר שכר הו"ל כמוש"כ בהדיא בשומר שכר, ושוב הקשה דפשיעה בשומר שכר הא נוכל ללמוד מק"ו מגניבה ואבידה, וא"כ כאילו כתיב בשומר שכר בהדיא ונילף ממילא פטור בבעלים, וכן הקשה ברש"ש.

והנה יש להסתפק אם דין בעליו עמו הוא דהתורה חידשה דלשואל אין חיובים בתור שואל, וכן ילפינן דשו"ש לא חייב בתור ש"ש היכא שהי' בבעלים, אבל לא שהתורה פטרה את השואל ממה שהוא חייב, אלא דבכה"ג לא נתחדש דין שואל וש"ש, או דזה גזה"כ דנתחדש דין פטור על החיובים, ועי' בתוס' דף צ"ו ב' ד"ה אי שוכר, דדבריהם מובנים יותר אי נתחדש פטור על חיובו, וכן בתוס' לקמן דף צ"ח ע"ב ד"ה שאלה בבעלים, דתירצו דגזה"כ הוא דבכל היכא דאיכא בעלים או בראשונה או בשניה פטור, ודבריהם יובנו אם בבעלים פוטר, דאז בין בראשונה בין בשניה נאמר דין דבבעלים פוטר, אבל אם לא נתחדש חיוב היכא שהי' בבעלים, מ"מ כיון שכבר נתחייב למה מה שאח"כ הוא בבעלים יפטור החיוב שכבר נתחייב.

והנה אם נימא דרק לא נתחדש חיוב בתור שומר שכר, א"כ מאי קשה לו דהא נוכל לחייבו עדיין מדין שומר חנם, ונהי דעל הפשיעה לא נוכל לחייבו מדין ש"ש משום דמדין חיובי שומר שכר נתמעט בבעלים, מ"מ הא נוכל לחייבו מדין שומר שאינו מקבל שכר, וע"כ דהתורה פטרתו על כל מה שכתוב בו ולא רק שלא נתחדש בו חיובים [וכבר נחלקו בזה הפוסקים, דהש"ך סי' ס"ו ס"ק קכ"ו נוקט דבבעליו עמו נתמעט דאינו שומר כלל, והנתיה"מ סו"ס רצ"א נוקט דיש לו דין שומר אלא שהתורה פטרתו מתשלומין, וע"ע קה"י סי' ל"ד אות ב'].

והנה הריטב"א מתרץ דכיון דעיקר דין פשיעה נאמר בשומר חנם מיני' [מסתמא כך היא הגירסא] אית לן למידרש ק"ו. ודבריו אינן מובנים דמ"מ הא איכא למידרש מיני' ובי' וממילא זה יכלל במיעוט וכמו דס"ל בקושייתו. וצ"ל בכוונתו דכיון דיש לפנינו לפרש חיוב בפשיעה בשומר שכר מחמת דין שומר שכר או מחמת דין שומר חנם, אז כיון דעיקר דין פשיעה נאמר בשומר חנם, מסתבר יותר לומר דחיוב פשיעה של שומר שכר הוא ג"כ מחמת דין שומר חנם שבו וממילא לא קאי עליו פטור דבבעלים.

ואמרינן גניבה ואבידה בשואל לחיובא מנלן מש"ש דיו לבא מן הדין להיות כנדון וכמו ש"ש פטור בבעלים גם שואל יפטר מגנו"א בבעלים, ופרכינן הניחא למאן דאית ליה דיו אבל למאן דלית ליה דיו מאי איכא למימר, ולכאורה דכל הנך דלא אמרינן דיו הוא כגון קרן דמשלם ברה"ר ח"נ ורוצים ללמוד דקרן ישלם בחצר הניזק נזק שלם מחמת דשן ורגל משלם נזק שלם, וכן אינך דיש שן ורגל דמשלם נ"ש, אבל כאן הא יש שני מיני שואל א' שואל בעלים והב' שואל שאינו בבעלים, ולשואל בבעלים לא נתחדש כלל דין שואל ופטור משבורה ומתה, ואיך נלמוד שואל בבעלים שפטור משבורה ומתה שישלם בגניבה ואבידה מקל וחומר משומר שכר, כיון דשואל הזה לא נתחדש בו דין שואל כלל.

ולפימשנ"ת דבבעלים אין הביאור דבו לא נאמר החידוש דשואל אלא דהוא שואל עם דין פטור, אפשר למיכללי' בדין שואל ולומר דכיון דהוא שואל שייך עליו חיוב גניבה בבעלים כיון דאינו שואל אחר אלא ככל שואל ואע"ג דיש בו דין פטור בבעלים. והק"ו יהי' בדרך זה מה ש"ש דאינו חייב כלל באונסין אפי' שלא בבעלים חייב בגנו"א, שואל שכשאינו בבעלים חייב באונסין אינו דין שיהי' חייב תמיד בגניבה ואבידה.

והנה תוס' לעיל דף נ"ז ע"ב ד"ה שומר חנם כתבו דאפילו שומר שכר אם פשע נראה דלא משלם, ומבואר בחידושי הגרעק"א בביאור כונתם דלא מיבעיא שומר חנם פטור אם פשע בחפץ של הקדש אלא אפילו ש"ש שפשע ג"כ פטור, וזה רק אם חיוב ש"ש בפשיעה הוא מדין עצמו בלתי תלוי בדין שומר חנם שבו, אבל אם כל דינו אינו אלא מדין שומר חנם צ"ע איך שייך לחלק, אמנם גם אם זה מדין ש"ש עצמו היינו דכמו דחייב בגניבה ואבידה כ"ש בפשיעה, ג"כ צ"ע דבהקדש דפטור מגניבה ואבידה למה ס"ד שיתחייב על פשיעה כיון דכל מה דשייך לחייבו בפשיעה נדע ממה שחייבו הכתוב בגניבה ואבידה.

ויש מקום לומר דלא שייך כלל ללמוד לחייב פשיעה לשומר שכר מק"ו מגניבה ואבידה, דבשלמא גניבה ואבידה שרצינו ללמוד מק"ו משבורה ומתה, משום דהתם דנין מחמת דגניבה ואבידה הוא סוג אונס אחר דאפשר למיטרח ואתויי ולא שייך לומר לחייבו בגניבה מדין אונס דשבורה ומתה ושייך ללמוד, אבל אם ע"י פשיעה ניזק הדבר דאפילו אם נוריד פשיעתו הא יתחייב דהא לא שמרו סוג שמירה הצריך שלא יהי' אונס כעין גניבה ואבידה, א"כ לא יצוייר כלל שנוכל לדון לחייב מחמת שעוד יותר לא שמר, דהא הפשיעה כלולה כבר בהאונס כעין גניבה ואבידה, ולכן באמת לא יהי' בשומר שכר חיוב מיוחד על פשיעה, הגע עצמך אחד השאיר פתוח שני פתחים, שייך לעשות ק"ו באם השאיר פתח א' חייב כ"ש בשני ועי"ז יהי' מחויב עבור שהשאיר שני פתחים פתוח, הא ודאי לא שייך לומר כן, ואם יש לדון לחייב שומר שכר חיוב מיוחד על פשיעה הוא רק מחמת דלא יהי' דינו פחות משו"ח, דשייך לומר דמלבד דינו שלא שמר מחמת שומר שכר נוכל לחייבו מחמת שומר אף בלי שכר, דאמרינן כיון דשומר בלי שכר חייב לכן גם כשמקבל שכר לא יגרע ממנו דגם הוא נשאר בו דין שומר חנם, וא"ש בפשיטות דבבעלים כיון דשומר חנם לא נתמעט להך מ"ד גם ש"ש יהי' חייב על הפשיעה בבעלים.

תוד"ה איתמר. פסק ר"ח דפטור מטעם דכל היכא דפליגי ר' אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל. מדבריהם משמע דאינו משום ספק דא"כ הא ממילא כשלא נדע נפסוק לקולא להמוחזק, אלא דזה כלל דתמיד הלכה כהמיקל ביניהם, אמנם מדברי הגר"א חו"מ סי' שמ"ו ס"ק ט"ו דביאר בשיטת הרמב"ם דפסק באיבעיות דלקמן דף צ"ו כגון בשותפין שנשאל א' מהם דחייבין בפשיעה משום דהוי תרי ספיקי לחיובא, הרי דס"ל דזה נשאר ספק דלכן הוי תרי ספיקי, ספק פשיעה בבעלים חייב ועוד ספק אם זה מיקרי בבעלים, דאילו להתוס' יש רק ספק א' אם זה בבעלים, דאילו אם זה בבעלים ודאי נפסק בש"ס דפטור.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א