אילת השחר/בבא מציעא/נג/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רמב"ן
שיטה מקובצת
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png בבא מציעא TriangleArrow-Left.png נג TriangleArrow-Left.png ב

דף נ"ג ע"ב

וכי גזרו רבנן כי איתנהו למחיצות כי ליתנהו למחיצות לא גזור. והיינו דהמקשה הוי ס"ד הכי כמו שפירש"י, והנה כדי להקשות הא צריך שיהי' לו סברא חזקה דודאי לא גזור דלכן פריך, ולמה הי' פשוט לו כ"כ דלא גזור. ואפשר לבאר דענין התקנה דקליטת מחיצות יש לפרש דזה דין שתיקנו דצריך להכניסם לירושלים לאכלם ובשביל זה אין לפדותם, אבל לא נאמר כלל סתם דאין לפדות, וא"כ לא שייך לא פלוג, דהא לא פלוג הוא דמה שתיקנו לא פלוג, אבל כאן המקשן למד דאין כלל דין כזה סתם לא לפדות, רק חיוב לאוכלם מונע שלא לפדותם, וממילא לא שייך לומר לא פלוג, לכן הוי פשיטא לי' דבליתנהו מחיצות לא גזור, וע"ז תירץ לו דלא פלוג, דהיתה תקנה לא לפדות וממילא לא פלוג.


תוד"ה לא פלוג. מבואר תמצית תירוצם דדין שהעמידו דבריהם הוא רק כשיש מחיצות ולא כשנפלו אבל לדין איסור פדיון לא פלוג, וצ"ל דהי' תקנה מיוחדת להעמיד דבריהם וזה תיקנו רק כשיש מחיצות, והנה זה שהעמידו דבריהם ע"כ זה לצורך כדי לחזק את הענין שלא לפדות אחרי שהי' בירושלים, א"כ כיון דגם אחרי שנפל אסור לפדות צריך טעם למה גם אז לא חיזקו את התקנה כדי שלא יבואו לפדות.


בא"ד. היוצא מדבריהם דאם יש מחיצות מהני מה שרבנן תיקנו דאי אפשר כבר לפדותם רק צריך לאכלם בירושלים דלכן מקרי שלל ירושלים ולא שללה ואין לשורפם. והנה אין כזה ענין מה"ת דשלל ירושלים שיהי' שייך לדון אם גם כשנפלו מחיצות הם שלל ירושלים, אלא דרבנן חידשו דין דקלטוהו מחיצות וגם קראו לזה שלל ירושלים ושעי"ז לא ישרפו, והוסיפו דגם כשנפלו מחיצות יהי' לזה דין שלל ירושלים, ואפשר דזה הם הבינו דאם הי' אסור להוציאם מירושלים מן התורה לא הי' נקרא שללה, לכן אחרי שחידשו קליטת מחיצות ממילא ממועט מלחול עליהם גמ"ד.

ולתירוצם הראשון צ"ע דכיון דבשעת גמר דין לא חל על אלה שנמצאים בירושלים להיות כנכסי עיר הנדחת למה אם נפלו מחיצות יגנזו [עי' מהר"ם שיף].

ויש לעיין אם הקדיש קדושת דמים לזמן באופן דאחרי זה יהי' חולין ונגמר דין עיר הנדחת בתוך הזמן אבל כשהולכים לגזוז כבר הם חולין, אם כיון דממילא יפקע הקדושה בזמן השריפה חל ע"ז הגמר דין דגניזה, ואם נימא כן נוכל לומר דכאן דזה ידוע דכשיפלו המחיצות לא יהי' זה שלל ירושלים ממילא הי' ע"ז גמר דין אם יפלו המחיצות.

והעירוני דמ"מ איך יהי' גמר דין ע"ז כשיפלו מחיצות דהא אז יהי' שלל שמים, ואולי יש לחלק דלגבי מה שירד הדין שיש לו כעת מיקרי דעל הדבר יש בו גם מה שיהי' כשיפלו המחיצות מחמת דאז ירד הדין שיש בו כעת, אבל אין לומר שיהי' בו הדין שיתחדש אז, דהיינו שיתקנו בו אז דין שלל שמים לומר שיש כבר בהדבר דין שלל שמים, דדין שיתחדש אז א"א לדון בו עכשיו רק שייך כעת כבר לדון אם דין התקנה המיוחדת שיש בו ירד.

ובתירוצם השני ס"ל דהעמידו דבריהם שלא יחול ע"ז גמר דין לכן אפי' אם נפלו אח"כ כבר לא יגנזו, רק היכא דנפול קודם לא הוי שלל שמים כיון דהי' פעם מותר באכילה וגם אינו שלל ירושלים כיון דכעת אין מחיצות. ובתירוצם הראשון ס"ל דאע"ג דהי' כבר בירושלים כשהמחיצות היו שלמות, מ"מ אם נפלו הו"ל שלל שמים, ורק כשנגמר הדין בעוד המחיצות קיימות לא ישתנה דינם ויגנזו, דבזה ודאי לא ישתנה דין גניזה שחל עליהם כיון דאז לא הי' לזה דין שלל שמים לא יתחדש אח"כ כשנפלו מחיצות דין זה, אבל דין שלל ירושלים שזה הי' בשעת גמר דין מתקנ"ח ישתנה כשיפלו מחיצות דלא יהי' עליהם דין שלל ירושלים ואסורין באכילה.


בא"ד. וי"ל דדוקא זבחים וכו' אבל מעשר או בשר זבח וכו' חוזרים ונראין. ויש לעיין אי אמרינן יש דיחוי אצל מצוות כדאיבעיא לן בסוכה דף ל"ג אי שייך כאן להיות נדחה מהמצוה, או דכיון דאין האכילה תלוי במצוה ולגבי אכילה לא חל דיחוי ומותר לאכול וממילא יש גם מצוה דבאכילה ע"כ יש קיום מצוה.

אלא דיש להסתפק דיתכן שבכלל לא אמרינן דיחוי במצוות אלא אם בגוף הדבר שהוא המצוה הי' דיחוי, כהא דהתם דהי' ענביו מרובין דעצם ההדס לא הי' ראוי למצוה, וכן בכיסה הרוח את הדם לענין כיסוי הדם דהחסרון הוא בגוף הדם דאינו ראוי למצותו, אבל כאן דלא הי' החסרון בגוף הדבר שבזה עושין המצוה אלא במזבח או במחיצות לא איבעיא לן דיהי' דין נדחה, אע"ג דלענין עבודה גם זה מהני להיות דחוי. (מהדו"ק)


תוד"ה דנפול. פירוש רוב מחיצות וכו'. והיינו דלכל דיני התורה אין להם דין מחיצות אם יש פירצה יותר מעשר אמות, מ"מ לענין אכילת קדשים קלים ומעשר שני, לא מקרי פירצה כ"ז שלא נפלו רוב מחיצות, ובנפלו חצי המחיצות אפשר דיהי' תלוי בפלוגתא דעירובין דף ט"ו ב' בפרוץ כעומד אי דינו כפרוץ או לא.


רש"י ד"ה פרט לשאין בו שו"פ. ולימדך שאינה תופסת פרוטה. משמע דהוי ס"ד דיתפוס פרוטה, הרי דס"ל כהרמב"ן דאפשר להתפיס במטבע יותר משוויו של הפירות, והוי ס"ד דה"נ פחות מפרוטה יתפוס כל הפרוטה, ולכאורה צ"ל לפי"ז דבגזה"כ נכלל תרי חידושים, חדא דאם כל מה שיכנס קדושה במטבע יהי' פחות משו"פ לא מהני, ולכן אפי' מעשר שני ששוה פרוטה וחצי לא תפסה רק מטבע א' של פרוטה, דאל"ה מאי איכפת לן מה דלא יתפוס פרוטה בהמטבע השני', מ"מ יתפוס חצי פרוטה, וע"כ דנכלל בזה הגזה"כ שלא מהני, וגם דאינו יכול להתפיס פרוטה. וצ"ע דמנ"ל דאם נתפסה קודם קדושה בהמטבע דהיינו כשיש מעות הראשונות יועיל.

ועי' בתוס' הרא"ש לעיל דף נ"ב ע"ב ד"ה הוא וחומשו דביאר דמדכתיב ממעשרו משמע דלפעמים דמקצתו נגאל ולא הכל, כגון כשיש פרוטה וחצי דאז הפרוטה נפדה והשאר לא תפס, וע"כ שהכל תלוי בכסף, שאם הי' תלוי במעשר הא הי' כאן יותר מפרוטה, אלא ש"מ ששום מטבע לא יהי' נתפס אם לא יתקדש ממנו פרוטה א', אבל אם כבר קדוש מקצתו יכול לחלל עליו אפי' פחות משו"פ, והנה התינח אם א"א להתפיס במטבע יותר משיוויו כמו שכתבו בשיטת הרמב"ם דאז בהכרח לא יוכל להכניס במטבע יותר מחצי פרוטה וזה גילתה התורה דלא מהני דצריך שיכנס קדושה במטבע לכל הפחות פרוטה, אבל לפי"מ שמשמע דהי' שייך דאפי' פחות מפרוטה יקדש פרוטה שלימה, ולפי"ז בתוך מטבע שיש בה קדושה יכול להכניס אפי' שיתפוס פרוטה אע"ג דהמעשר הוא פחות מפרוטה, וא"כ מנ"ל דאם עדיין לא נתקדש כלום בתוך המטבע א"א להתפיס שהחצי פרוטה יקדש פרוטה שלימה. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א