אילת השחר/בבא מציעא/כ/ב
תוד"ה איסורא מממונא. ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפי' היכא דאיכא חזקה דאיסורא. הנה הוצרכו להוסיף זה דהא מה דלא אזלינן בתר רובא הוא רק להוציא ממוחזק, ולכן מה דאזלינן באיסורין בתר רוב אין ראי' דבאיסורין מהני יותר רוב, דהא מה דבממון לא אזלינן בתר רובא משום דיש נגד הרוב חזקת ממון של המוחזק, לכן הוסיפו דבאיסורין אזלינן אחרי הרוב אף נגד חזקה, משמע קצת דחזקת ממון הוי ג"כ כגדר חזקה דכל התורה, דאל"ה שוב מאי ראי' דאיסורים קלים יותר דהא יתכן דחזקת ממון שאני דעדיף מגדרי חזקה, ולכן לא אזלינן בתר רוב המתנגד מחזקת ממון, משא"כ באיסורין דהרוב סותר רק לחזקה רגילה ובזה שפיר רובא עדיף, משמע מדבריהם דחזקת ממון של מוחזק לא עדיף מכל חזקה. וצ"ע דהאחרונים נסתפקו בחזקת מר"ק אם זה ככל החזקות או דהוי כחזקת ממון, אבל בחזקת ממון ודאי אינו מדין חזקה, ואע"פ דאין בזה עדיין קושיא, כי ספיקייהו הוא אם מר"ק הוי ממש חזקה דכל התורה כולה, משא"כ חזקת מוחזק ממש אינו מדין חזקה דכה"ת כולה, אבל יתכן דהתוס' סברי דלא עדיף כחה מכח כל חזקה. מ"מ צע"ק מנ"ל להתוס' לדמות, הא אולי חזקת ממון עדיף כיון דאינה מדין חזקה דכה"ת כולה.
כן יש לעיין דהנה התוס' בחולין דף צ"ו כתבו דלענין להוציא ממון לא מהני סימנין אפי' מובהקין, והקשו דא"כ למה מחזירין שטר עפ"י סימנין כמבואר במתני', ותירצו דאנן מחזירין השטר ומה שהוא יוציא אח"כ ממון אינו נקרא שהוציאו ממון עפ"י סימנים, ולפי"ז החזרת שטר אף שעי"ז יוציאו ממון לא מקרי הוצאת ממון, ומה הוקשה להם, דהא מלבד לגבי הוצאת ממון הא ודאי לא מצינו שענין ממון חמיר מאיסורים, וע"כ צ"ל דקושיתם היתה כיון דלענין הוצאת ממון חמיר ממון מאיסורא, א"כ למה לא נוכל ללמוד איסור מממון, הא אדרבה איכא גווני דממון חמיר מאיסורא, ונוכל לפשוט מקולא שיש בממון שזה יהי' גם לענין איסור.
ועפי"ז יש ליישב מה שתירצו דמ"מ באשת איש החמירו דבמים שאין להם סוף אסורה להנשא לכתחילה, דהא נמצא דבאורייתא ממון חמיר טפי אבל מדרבנן החמירו באשת איש, א"כ עדיין לא מצינו דאיסור אשת איש חמור מממון, דהא בממון לא אזלינן בתר רוב אפי' מה"ת ובאיסור א"א איכא גווני דהחמירו מדרבנן, ולמה לא נלמוד איסורא מממונא כיון דאדרבה בממון איכא גוונא דחמיר מאיסורא מה"ת.
ולהאמור זה ביאור דבריהם, דענין זה דמחזירין שטר עפ"י סימנים אע"פ שלענין הוצאת ממון לא מהני אפי' סימן מובהק, זה שייך רק בממון דמה שנותן סימנים מהני שזה שלו וממילא יוצא ממון, אבל לענין איסורין לא יועיל מה שזה שלו שלכן נוכל לסמוך לענין איסורא, ולכן שפיר תירצו דלענין אשת איש כיון דהחמירו ממילא גם כאן יש להחמיר כיון שזה נוגע לגבי איסור, אבל בממון הא לא דנים כעת להוציא ממון לכן שייך לומר דלא נילף מחמת דאיסורא הא תמיד חמיר, משא"כ ממון דרק להוציא חמיר וכאן לא מקרי להוציא, וכל קושייתם היתה רק משום דבאיסורא אזלינן בתר רובא, אבל כיון דתירצו דבאיסור א"א לא אזלינן, נמצא דאיסור אשת איש חמיר משום דתמיד נוגע האיסור משא"כ בממון דלא מקרי להוציא.
ולפי תירוצם זה דכל מה דדחה דלא נלמד איסורא מממונא הוא משום דבאיסור אשת איש החמירו במים שאין להם סוף, צ"ל דגם יבם שנטבע במים שאין להם סוף לא תנשא, דאל"ה מה דחה מהא דשטרי חליצה ומיאונין תנן הא התם לא החמירו כל כך, ומשמע דגם בהיתר יבמה לשוק ג"כ החמירו במים שאין להם סוף דלא אזלינן בתר רוב להתירה לשוק. וכעי"ז כתב הגרעק"א ז"ל בגיטין דף כ"ח, ועי' בית הלוי ח"ב סי' ח' אות ח'. ובחידושי ר' מאיר שמחה על המסכתא כתב דלא מצינו חומרא כזאת ביבם ותמה על התוס'.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |