איכה רבה/א/לג

איכה רבה א לג

היו צריה לראש. אמר רבי הלל בר' ברכיה כל מי שבא כו' מה טעם היו צריה לראש, את מוצא עד שלא חרבה ירושלים לא היתה מדינה חשובה כלום, משחרבה ירושלים נעשית קיסרין מטרפולין ותנופילין. ד"א היו צריה לראש זה נכוכדנצר, אויביה שלו זה נבוזראדן. ד"א היו צריה לראש זה אספסיאנוס, אויביה שלו זה טיטוס.

שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלים, והיו עמו ארבעה דוכסין, דוכס דערביא, דוכס דאפריקא, דוכס דאלכסנדריא, דוכוס דפלסטיני, דוכוס דערביא תרין אמורין חד אמר קילוס שמיה, וחד אמר פנגר שמיה. והוון בירושלם ארבעה בוליטין בן ציצית ובן גריון ובן נקדימון ובן כלבא שבוע, וכל אחד ואחד יכול לספק מזונות של מדינה עשרה שנים, והיה שם בן בטיח בן אחותו של רבי יוחנן בן זכאי, שהיה ממונה על האוצרות, ואוקיד כל אוצרייא, שמע ר' יוחנן בן זכאי אמר ווי, אזלין אמרין לבן בטיח אמר חביבך ווי, שלח ואתייה אמר לו למה אמרת ווי, אמר לו לא אמרתי ווי אלא וה אמרית, א"ל וה אמרת ולמה אמרת וה, א"ל דאוקד' כל אוצריא ואמרתי דכל זמן דאוצרייא קיימין לא יהיבין גשמיהון למיעבד קרבא, בין ווי לוה נמלט רבי יוחנן בן זכאי, וקרא עליו (קהלת ז) ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.

לאחר ג' ימים יצא רבי יוחנן בן זכאי לטייל בשוק, וראה אותם ששולקין תבן ושותין מימיו, אמר בני אדם ששולקין תבן ושותין מימיו יכולין לעמוד בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר כל סמא דמילתא ניפוק לי מהכא, שלח ואמר לבן בטיח אפקוני מהכא, א"ל עבדינן בינינן דלא יפוק בר נש מהכא אלא דמית, אמר אפקוני בדמות דמית, טען רבי אליעזר ברישיה, ורבי יהושע ברגלוה, ובן בטיח מהלך קומי, מן דמטין בעין מודקריניה, אמר להו בן בטיח כך אתם רוצים שיהיו אומרין מת רבן ודקרוהו, כיון דאמר להו כך שבקוניה, מן דנפקין מן פילי טענוניה ויהבוניה בחד בית עלם וחזרו למדינה.

נפק רבי יוחנן בן זכאי לטייל בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר לון אן הוא מלכא, אזלין ואמרו לאספסיאנוס חד יהודי בעי למשאל בשלמך, אמר להון ייתי, מן דאתא אמר ליה וביבא מארי אפלטור, אמר ליה שאילא דמלך שאילת בי ואנא לית אנא מלך, וכדו שמע מלבא וקטיל לההוא גברא, אמר ליה אם לית את מלך סוף את מליך, דלית הדין ביתא חריבא אלא על ידי מלך, שנאמר (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול.

נסבוניה ויהבוניה לגיו מן שבעה קנקלין והוון שאילין ליה כמה שעין בליליא ואמר להון, כמה שעין ביממא ואמר להון, מנן הוה ידע רבן יוחנן בן זכאי מפשוטיה, לבתר תלתא יומין אזל אספסיאנוס מסחי בהדא גפנא. מן דסחא ולבש חד מסן דידיה אתת בשורה ובשרות מית נירון ואמליכוניה בני רומי. בעי למילבש חד מסן חורן ולא עליל, שלח ואתיוה לרבי יוחנן בן זכאי וא"ל לית את אמר לי כל אילין יומיא הוינא לביש תרין מסאני והוון עללין בי, וכדו חד עליל וחד לא עליל, אמר לו בשורתא טבתא איתבשרת דכתיב (משלי טו) שמועה טובה תדשן עצם. א"ל מה נעביד דאיעול, א"ל מי אית לך בר נש דסנאית ליה או דחב לך יעברוניה קמך ובשרך שחי, דכתיב (שם יז) ורוח נכאה תיבש גרם.

התחילו מושלין לפניו משלות, חבית שקינן נחש בתוכה כיצד עושין לו, אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את החבית, אשר פנגר הורגין את הנחש ושוברין אח החבית. מגדל שקינן בו נחש כיצד עושין, אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את המגדל, אמר פנגר הורגין את הנחש ושורפין את המגדל. אמר לו רבי יוחנן בן זכאי לפנגר כל מגירייא דעבדין בישא למגיריהון עבדין עד דלית את מליף סניגיריא את מליף עלן קטיגוריא, א"ל לטיבותכון אנא בעי, דכל זמן דהדין ביתא קיים מלכוותא מתגרין בכון, אין איחרוב הדין ביתא לית מלכוותא מתגרין בכון. א"ל רבי יוחנן הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות.

אמר ליה אספסיאנוס לרבי יוחנן בן זכאי שאל לי שאלה ואנא עבד, א"ל אנא בעי דתירפי הדא מדינתא ותיזל לך. אמר ליה כלום אמליכוני בני רומי דנרפי להדא מדינתא. שאל לי שאלתא ואנא עביד. אמר ליה בעי אנא דתירפי לפילי מערבאה דהיא אזלא ללוד דכל בר נש דנפיק עד ארבעה שעין יהא לשיזבא. מן דכבשא א"ל אי אית לך דרחים לך או בר נש דאת קריב ליה שלח ואייתיה עד דלא ייעלון אוכלוסי. שלח לרבי אליעזר ולרבי יהושע לאפוקי לרבי צדוק, אזלין ואשכחינהו בבבא דמדינה. מן דאתא קם מן קומוי רבי יוחנן, אמר ליה אספסיאנוס מן קדם הדין סבא צותרא את קאים, אמר ליה חייך אי הוה חד דכוותיה והוה עמך אוכלוסין בכיפלא לא הוית יכיל כביש. א"ל מה חייליה. אמה ליה דאכיל חד גמזיו ופשיט עלוהי מאה פרקין. אמר ליה ולמה חשיך כן. אמר ליה מן חייליהון דצומייא ותענייתא, שלח ואייתי אסוותא והוו מוכלין ליה ציבחר ציבחר ומשקין ציבחר ציבחר עד דהדר גופיה עלוי.

א"ל אלעזר בריה אבא הב להו אגרייהו בעלמא הדין ולא תיהוי להו זכותא עמך בעלמא דאתי, ויהב להו הדין חושבנא דאצבע, והדין קרצטיונא.

מן דכבשה פליג ארבע טכסייא לארבע דוכסייא, וסליק פילי מערבאה לפנגר, וגזרו מן שמיא דלא יחרב לעולם, למה ששכינה במערב, אינון אחריבו דידהון הוא לא אחרב דידיה, שלח ואתייה, א"ל למה לא אחרבת דידך. אמר ליה חייך לשבחא דמלכותא עבדית דאילו חרבתיה לא הות ידעה ברייה מה חרבת, וכדו יחזיין בריאתה, אמרין חזו חייליה דאספסיאנוס מה אחרב. אמר ליה דייך דטבאות אמרת אלא מן בגין דעברת על קלוונין דידי יסיק ההוא גברא לרישיה דאיגרא ויטרוף גרמיה אי חיי חיי ואי מית ימות, סליק וטרף גרמיה ומית, ופגעה בו קללה של רבי יוחנן בן זכאי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף