אור שמח/שכירות/ט

אור שמח ‏ שכירות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

השוכר את הפועלים והטעו את בעה"ב כו':

הפוסקים נחלקו בהקדים לפועל את שכרו מי מצי הבעה"ב לחזור בו, מי הוה כסף קנין ביה ועיין מחנ"א הל' שכירת פועלים סימן ג' באורך עיי"ש. והנה עיקר הוכחתו מרש"י פרק הזהב שנתנו לבלן שירחצנו וקאמר דבמידי דלא חסרה משיכה קנאו בכסף דפועל דין קרקע יש לו שנקנה בכסף, אבל לשיטת התוספות שהקנהו את הקרקע לרחוץ ושכירות קרקע נקנה בכסף ליכא ראיה מידי וכן הביא שמה דעת הריטב"א דכסף לא מהני ביה מידי, ולשיטת רש"י פירש שנתן הפרוטה לבלן אחר הרחיצה. והנה דא קיי"ל דהתחלת מלאכה בפועל הוי קנין. ונראה לדעתי דבעינן שיתחיל במלאכה ששוה פרוטה הא פחות מפרוטה לא הוי קנין, דכמו דבאכילת פירות בעינן שיאכל פרוטה פירות למ"ד דאכילת פירות הוי חזקה יעו"ש:

ובזה פרשתי דברי התוספות ריש פרק השוכר את הפועל שהקשו על מה דתניא לקוט לי ירק היום שכרו מותר למ"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו, א"כ זה המלקט קנאם ונתנן לחבירו והוי כמוכר ירק של שביעית לבעה"ב, דפליאה עליהם הא גמרא ערוכה היא בב"מ (דף י) דרמי ליה רבא לר"נ מהא דתניא מציאת פועל לבעה"ב ומשני דיד פועל כיד בעה"ב דמי, והם פלפלו בסברא זו, ואטו לא עיינו בסוגיא דעסקי בה, ולפי ההקדמות שהקדמנו א"ש, כי סברתם, שטרם שלקט מה ששוה לקיטתו פרוטה לא היה נקנה לבעה"ב, והבעה"ב היה יכול לחזור בו ולא שייך ידו כיד בעה"ב, וא"כ אותו ירק בפרוטה הראשונה הלא קנה לעצמו והוי כמוכר, והוי הפרוטה דמי שביעית ותו יהא כל שכרו אסור, וכמו בהעבר לי מאה חביות במאה פרוטות דכל שכרו אסור, דכל אגרא דמאה חביתי בתריה גרירי יעו"ש, אולם אם נאמר דכסף קונה הוי ידו כיד בעה"ב, או אולי נאמר דבשעת גמרו לעשות פרוטה, תיכף בא קנייתו לרבו עם אותה הפרוטה ובזה שקלו וטרו הרבה, דהא לא נתכוין לקנות לעצמו ולא ירצה לזכות לעצמו וכמ"ש הר"ת גבי מגביה מציאה וכו' ודוק:

ו

בא הנהר והשקה נותן להן כל שכרן מן השמים נסתייעו:

ראה מש"כ ההמ"ג. אולם נראה כוונת רבינו דקאי על מש"כ בריש ההלכה, השוכר את הפועל להשקות את השדה מזה הנהר, וע"ז כתב שכרן להשקות השדה וכוון מזה הנהר, וא"כ אם יש מים רבים בנהר הלא נקל יותר להשקות, ואם מעט כבד יותר, וכי בא הנהר והשקה מאליו נתקיים מחשבתו שרצה שהנהר ישקה ורק מן השמים נסתייעו, משא"כ כשהשקה המטר הלא זה ענין שלא שכרן אותן להשקות שדהו ממי המטר ואמרינן דמן שמיא הוא דרחמו עליה דבעה"ב, וזה חילוק פשוט:

יא

מציאת הפועל לעצמו כו' אבל אם שכרו ללקט מציאות כו':

הנה בגמרא פליגי בזה אמוראי, דסברי דמציאת פועל לבעה"ב דידו כיד בעה"ב, ורק בנוקב מרגליות ובמגביה מציאה עם מלאכתו תמן הוי של פועל, ולפ"ז תמוה עליהם מברייתא דתניא גבי אמה העבריה בפ"ק דקדושין דמציאתה לאביה ושכר בטלה לרבה יעוין שם בתוספות. והנראה לי דמצד מה הוי לדידהו מציאת פועל לבעה"ב. אם נאמר דהוי כאילו הקנה את המציאות שימצא להבעלים [וכן לדידן בשכרו ללקט מציאות] זה אינו דהא הוי דבר שלב"ל ומי ימר דאתו ואין אדם מקנה אף לר' מאיר, ועל כרחין דנעשה כאילו הקנה בשעת ההגבהה לרבו, ובעת ההגבהה הוא מקנה המציאות שזוכה לרבו, וע"ז הא פריך למאן דאמר המגביה מציאה לחבירו דלא קנה חבירו ממציאת פועל יעוין בדף י' בזה, ומשני דיד פועל כיד בעה"ב דמי והיינו דמשכיר את ידו בכל הזכותים שיזכה והוי כאילו הקנה ידו למעשה ידיו ולמציאותיו, דכיון דמעשה ידיו ומציאותיו על ידי ידיו קא אתו מצי מזכה לרבו גוף ידיו למציאותיו כדקל לפירותיו וכמו דאמרו בסוגיא דמקדיש מעשה ידי אשתו וזה פשוט. והנה נראה דזה שייך דוקא בגדול דבר זכיה הוי וידו קני למציאתו, א"כ שייך לאקנויי ידו למציאתו, אבל בקטן דלאו בר זכיה במציאתו הוי ומציאת קטן אין בו רק משום דרכי שלום והוא תקנה חוציית וזכות דרבנן תקנו משום דרכי שלום ואימת תקנו כי קא זכי בהמציאה תקנו דליהוי שלו אבל לא דיהיה כזכות עצמיי בגוף היד דליהוי שייך לאקנויי גוף היד למציאתו כיון דהוא ענין תקנה, ובפרט לרבנן דאין מוציאין מיד החוטף ואינו גזל גמור להוציאו בדיינין, ודמי דהוא ענין דאתי מעלמא ולא שייך להקנות בגוף הידים, ועדיפא טפי מעבד שמכרו רבו לקנס דאמר בפרק השולח דאף במקנה עבד לקנס אינו מכור דהוא ענין דאתי מעלמא ואינו בגוף העבד וכמו שפסק רבינו לעיל הלכות מכירה פרק כ"ג וכפירוש התוס' שם, וא"כ איך מצי אביה להקנות זכותו במציאות של בתו, לכן לכו"ע הוי מציאת אמה העבריה דהיא קטנה לאביה דאין כח לאביה להקנות ידה למציאתה כיון דאינו זכיה לגוף ידיה רק תקנה דרבנן למציאות שכבר זכתה דלא יגזלו ממנה משום דרכי שלום, ואף ע"ג דמוכר פירות שובך ופירות כוורת לחבירו פירש רבינו דהוי כמוכר גוף השובך לחבירו וזה שהקנה שובך לפירותיו או כוורת לדבשה יעו"ש הלכה ט', ופירות שובך אין בהן גזל רק מפני דרכי שלום, הנה כבר פירשו התוס' בפרק המוכר את הספינה דע"ט דביצים ואפרוחים זוכין בהן מן התורה, א"כ מקנה לו גוף השובך לזכות הביצים והאפרוחים הקטנים, וזה ברור:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.