אור שמח/שכירות/ה

אור שמח ‏ שכירות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

אם אמר לו חמור סתם כו' ואם לא העמיד יש לשוכר למכור הבהמה כו':

נראה מדברי רבינו דרק גבי חמור סתם סבר דאפילו מתה בביתו אם יש בדמיו לשכור ישכור ומכלינן קרנא, אבל בחמור זה דוקא כי מת בחצי הדרך, אבל מת בביתו טרם שנסע בדרך לא אמרו דאם יש בדמיו לשכור מכלינן קרנא, ודוקא היכי דהוא כבר בחצי הדרך אמרו דישכור בדמיו ולכן דוקא לרכוב או בכלי זכוכית דמאי יעשה באמצע הדרך דנפיש פסידא דילהו אם יונחו בדרך ומכש"כ לרכוב שאינו יכול לישאר בדרך, אבל בחמור סתם דבין לרכוב בין למשא חייב להעמיד לו חמור אחר ולכן אף במת החמור בעודו בבית שלא התחיל להלוך בדרך מכלינן קרנא למכור ולשכור בדמי הנבילה אם אינו מעמיד לו חמור אחר, ולכן במשנתנו דמיירי בחמור סתם לא כתוב רק מתה חייב להעמיד לו חמור אחר, אבל בפלוגתא דרב ושמואל דמיירי בחמור זה כתוב בחצי הדרך ולרכוב:

ולפ"ז לא קשה מה שהקשו רבנן ובההמ"ג לקמן אמאי בהשכיר לו בית זה ונפל אין מחייבין ליקח בדמיהן בית, משום דהכא על ידי החמור בא בחצי הדרך לכן החמור משועבד אליו לגמרי משא"כ גבי בית הוי כאילו מת החמור בעודו בביתו ולא התחיל בדרך, ולפ"ז אפילו ליקח לו חמור בדמיו אף שאינו מפסיד הקרן לא מחייבינן ליה, וכן נראה מלשון רבינו שגם הדין דמחייב ליקח בדמיו לא זכר בחמור זה רק במת באמצע הדרך, וכמו דפרישית דמת בעוד לא החזיק בדרך הוי כשכרו למשא שאין קפידא בהנחתם באמצע הדרך דמאי דישהה אותם הלא אימר יוקרו כמו שיכולים להוזיל, ולכן רק בחמור סתם הזכיר רבינו דלוקחין בדמי הנבילה ול"ק כלל מבית כמש"ב, וכפי הנראה שדין התרעומות שיש לו לא הזכיר רק בלרכוב אבל בלמשא לא זכר רבינו תערומות, ומשו"ה לא מוקי הגמרא בששכרו למשא דא"כ תרעומות לא היה גביה ופשוט מאוד בשיטת רבינו:

והנה הירושלמי לשיטת רבינו מיירי כולה בשכרו למשא ולכן אמר ר' יוחנן בשאמר לו חמור סתם אבל חמור זה יכול מימר ליה לדון בעית אייתי ליה קומין, פירוש הבא החמור ואוליך המשא שנוטל שכר הדרך שהלך ואינו מחויב לקנות בדמי הנבלה חמור, רב הונא אמר חייב ליטפל בו באותו מקום שאם אין לו מעות להעמיד חמור אחר מחויב למכור הנבילה ליקח גיידור קטן, ובשהשכיר לו חמור סתם למשא מיירי וקא מיפלגי ר"ז ור"ה [זה ר' הילא בר פלוגתיה דר"ז בירושלמי] בפירוש מילתא דרב הונא אם מכלינן קרנא ואמר ר"ז אם יש בטפילה לשכור לו גיידור קטן כו' ואם לאו חייב להעמיד לו חמור אחר, הרי מפורש דבחמור סתם מיירי, וזה נכון:

ה

אם לא תרצה לעמוד בו צא (ו)הניחו ואתה פטור משכיר(ו)תו:

אם נתייקר מקח שכירות הבתים והבעלים יאמר לו אם לא תרצה לעמוד בו עד שאתה משכיר לאחרים תן לי לדור בתוכו ואני אשלם לך המותר, אם יאמר דכיון דאינה משתלמת אלא לבסוף לא מהימנא לך, דלדידך מתחזי כמו שאני עושה סחורה בביתך, נראה דטענתו טענה ומדוקדק לשון רבינו ודוק:

ו

נשאלתי מי ששכר בית מחבירו והוא דר בה, והבטיח את הבית בחברת אחריות משריפה אם ישרף, ונשרף הבית, מי יקח השאראנץ, אחרי כי החוק אשר לא יוכל אדם להבטיח בית של אחר וליקח אח"כ השאראנץ, בלתי שיהיה שלו או שידור בתוכה, וזה טוען ואומר אני שלמתי התשלומין להחברה בכל שנה כפי החוק ולכן הדמים שלי, וזה טוען דמי ביתי אני נוטל מה יעשו ב"ד בזה. ונראה להעיר בזה כי לכאורה משנתנו הוא זה בפרק המפקיד השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כו' א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים, נמצא דכי יצאת מרשותו של המשכיר הלא אם מתה ברשות השוכר יצא נקי מפרתו ולא היה לו אלא לבקש לבעל הרחמים שימלא חסרונו, ורק השוכר השאילה ומאי קא עביד, שנמצא שאך זכותו מדמי השכירות ששילם להמשכיר זה נותן לשואל, כי נתן הדמים רק כדי לעשות בה מלאכתו והוא נותנה להשואל, וכי מתה, שעכשיו השיג הוא אחד שיקבל אחריות אונסין, מכל מקום השואל צריך לשלם לבעל הפרה שגוף הפרה שלו, כן הכא אף ע"פ שהשוכר השיג מי שקיבל אחריות שריפת הבית והוא נותן דמים להחברה, בכ"ז שייך התשלומין לבעלים, ואין לדחות דתמן שאני שאין השוכר רשאי להשאיל רק משום שנתנו הבעלים רשות להשאיל כדמוקי בהמפקיד לכן שייך התשלומין לבעלים, דז"א, דאם לא היה רוצה השוכר ליתן הדמים כפי מה שנתן אם לא שיהיה בידו להשאיל אטו בכה"ג לא אמרינן שתחזור פרה לבעלים, זה ודאי אינו דמשנתנו סתמא תני אפילו שכר מאתו במפורש שיהיה בידו להשאיל למי שירצה ועל מנת כן נותן לו דמי שכירותו, דנמצא דמדידיה קא משאיל ואפ"ה הדמים להבעלים:

אולם יש לחלק דהתם כי קא משאיל הרי אינו משאיל בשביל שיתן לו הדמים כשתמות הפרה, רק רצונו שיהיה שואל ותחזור הפרה בעינא ודמי השכירות שנתן שוה לו מה שהוא נותן חנם להשואל לעשות מלאכתו או דמשלם לו עבור דטבא עביד ליה או דניחא ליה שיחזיק לו טובה, והאונס דאירע הוא על צד הבלתי מכוון, משא"כ כאן הדמים שנותן לחברת האחריות הוא רק כדי שישלמו אם ישרף הבית ועל זה יהיב הדמים להם, אין מן הסברא לומר שלבעל הבית יהיה שייך הדמים, זה יהיב דמי וזה שקיל, אטו ע"ז קא יהיב דמי הבטחון, כן נראה, ומצאתי בשו"ת שואל ומשיב מהד"ת חלק ג' סימן קכ"ח הביא שד"ת כזה היה לפני חכמי ב"ד דבראדי והורו ששני שלישים יהיה שייך לבעל הבית ושליש להשוכר ועיי"ש שחקר טעמם, ופשיט דהוי מדמי להך דהשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כו', רק משום דיש לחלק כמו שחלקנו לכן עשו פשרה, וכמו שדוגמתו מפורש בסוף המפקיד גבי ההוא תורא דלא הוי ליה ככי ושיני דמית בי בקרא דקא מסתפקי אם דומה זה לשואל פרה מחבירו השכורה לו אמרינן שם דמשלם בקרא דמי בשר בזול לספסירא וכדפי' רש"י משום דלא דמי לגמרי להך דר' יוסי, הטילו פשרה ששני חלקים ישלם הבקרא, כן הכא ישלם שני שלישים לבעל הבית ושליש יקח השוכר, ועיין במחנה אפרים הלכות שכירות סימן י"ט במשכיר בהמה בי' והשכירה לאחר בט"ו אם המותר מהשכירות שייך להשני יעו"ש שלא העיר במה שכתבנו כלל, דגם התם עיקר מה שמשכיר לאחר הוא משום מותר השכירות שנוטל, ושם בל"ז ברור דקנין פירות שיש לו הוא כמכור לו ונוטל עבור זה כפי מה שירצה דעבור גוף הפרה איננו נוטל כלום ואיך יהיה שייך לבעה"ב, וכן מסיק שם הרב יעו"ש ודוק:

ח

לפיכך לא ידור ואם דר אין מוציאין אותו משם:

טעמו דאע"ג דבכל מקום ארעא בחזקת משכיר קאי, בכ"ז הכא דהבעל הבית חייב לתקן וחייב להוציא הוצאות וליטפל בבנינה לתקן העליה כדעת הטור ולא מיפטר במה שמניחו לדור בבית ודלא כהרמ"ה, וזה כוון רבינו בהוספה שהוסיף על המשנה חייב לתקן ולכן אם השוכר נתרצה במה שדר עמו בבית מיפטר מלתקן, ולכן כאן דהוי כמו ספק פרעון במה שמניחו לדור בעליונה אין מוציאין מידו אם דר בתחתונה היינו בבית, ויעוין דרישה ודבריו ג"כ נכונים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.