אור שמח/קידוש החודש/ב

אור שמח ‏ קידוש החודש ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

ואין מקדשין אלא חדש שנראה בזמנו.

בפרק אין מכירין ופסק כר"א בר' צדוק וכדמסיק שם שמואל דהלכה כראב"צ. אך קשה טובא דבפרק קמא דרה"ש דף ח' לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים כו' מלמד שמתקדשת והולכת מתחלתה. ורבנן שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים. נתברר דרבנן דפליגי על ר' ישמעאל סברי דאין מקדשין חדשים כלל והך מילתא סבר ר' אלעזר בר' שמעון והו"ל להגמרא לומר סברי כראב"ש ועוד תמוה לומר דהנך רבנן יפלגו על כמה משניות דראוהו ב"ד דאיכא קידוש החדש ובר"ח כתב דמדרבנן מודו דמקדשין.

לכן נראה לענ"ד כך דבתוספתא איתא ר' שמעון בן אלעזר אומר שלא בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשו חודש שלפניו. ונראה לדעתי דיליף זה מהך קרא וקדשתם את שנת שנים אתה מקדש וא"א מקדש חדשים והכונה דקידוש השנים אין עכוב בשנים שאטו אם לא יקדשוה לא נחשוב ליובל ובכל מילי דמעכבי יובל לא נזכר קידוש אלא שהיא מצוה פרטית לקדש שנים וכמוש"ב רבינו פרק י' מהלכות שמיטה וכמו"ש רש"י מצוה על ב"ד לקדש לאמר מקודשת השנה וזהו שאמר מצוה לקדש שנים בכה"ג שאין מעכב את היובל רק למצוה ואי אתה מקדש חדשים בכה"ג שבלא קידוש יהיה כאלו קדשו וזהו ביום שלשים ואחד שגם בלא קידוש יהי' כך אבל ביום שלשים שבלא הספיקו לומר מקודש הר"ז מעובר וא"כ הקידוש הוא נפ"מ שהרי יכול להיות ר"ח למחר שפיר צריך קדוש ומעכב בעיקר הדבר וז"ב ואם כי הגמרא לקמן קאמר טעמא דראב"ש בכה"ג מצאנו לשון אחד לשני מובנים מתחלפים [ב"ב קע"ה תו' ד"ה דברי שכ"מ וש"מ].

וכיון שזכינו לזה עמדנו על לשון רבינו בפירוש המשנה פרק אין מכירין ז"ל ור' אלעזר אומר כי אין חייבין בקידוש החדש על כל פנים שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש וא"א מקדש חדשים ענינו שאין קידוש החודש חובה עכ"ל וכונתו שמפרש הן דראב"צ שאמר שכבר קדשוהו שמים פירוש שאין קדושתו תלוי' בבית דין אלא שהוא מוכרח להיות ראש חדש ורחמנא קדשו שאמר שאין חדש יותר משלשים יום ובכה"ג שאין יכול להקבע הר"ח ביום מחר אין צריך קידוש ב"ד שדוקא שנים אתה מקדש בכה"ג וא"א מקדש חדשים אלא באופן שהקדוש הוא תנאיי שאם לא יקדשוהו ביום שלשים לא יהי' ר"ח ור"ח למחר אבל באופן שהקדוש אינו תנאיי אלא החלטיי כמו ביום שלשים וא' שאף אם לא יקדשוהו יהיה ר"ח אין קדוש ב"ד חובה בלבד רק חובה ותנאיי בהצטרף זה פירוש דברי רבינו והירושלמי גריס בשמים ולכך מפרש שב"ד של מעלה מקדשין אותו אבל רבינו מפרש כמו"ש ופירושו נכון ולפ"ז אם שכח לומר יעלה ויבא בלילה של יום שני דר"ח חוזר ועיין בחידושי הלכות תפלה פ"י הי"א ועיין בערכין כ"ט ור' ישמעאל אי לא מקדיש לי' לא קדוש כו' לא צריך לאקדושי' וזהו דוגמא למש"כ בס"ד.

ויותר נראה דמזה יצא לרבינו דמה שמוכרח עפ"י חשבון שלא נראה החדש בזמנו חדש אחר חדש ומוכרח לפי החשבון לקבוע יום שלשים לר"ח ג"כ אין אומרין מקודש רק בקביעות בעלמא מקיימין יום שלשים לר"ח ולפ"ז מחוור טפי שנים אתה מקדש לפי החשבון לא על הראי' בהשמש ואי אתה מקדש חדשים בזמן שאין אתה מקדש עפ"י ראי' שאין הלבנה נראית ואתה מחשב עפ"י חשבון רק בזמן שאתה מקדש עפ"י ראית העדים הלבנה בזה צריך קדוש שיאמרו מקודש.

או שנחקרו העדים ולא הספיקו ב"ד לומר מקודש וכו'.

ובגמרא סד"א חקירת העדים כתחלת דין וקדוש ב"ד כגמר דין ולקדשיה בלילה קמ"ל דכתיב כי חק לישראל משפט לאלקי כו', ודברים אלו צריכים ביאור, דא"כ דהוי גמר דין הא מכל מקום כלה יום שלשים שאותו מקדשים לר"ח וצ"ל דמקדשים למפרע. א"כ לפום מסקנא דאין מקדשין בלילה ניקדשי' ליום שלשים למפרע. ומצאתי לרשב"א שהרגיש בזה.

והנ"ל ברור, דהגדר כך הוא דכיון שנכנס לתחום יום שהוא בעצמו ראוי להתקדש עפ"י ב"ד לר"ח הוא יום שלשים ואחד תו אין מקדשין את יום שעבר לר"ח ודמיא לעיבור שנה שאם נכנס יום שלשים של אדר ועדיין לא עברו תו אין מעברין ומ"ד דאם עברוה מעוברת הואיל ולא העידו עדים עדיין והוא עוד אדר, אבל דא חזינן דבגבול חבירו אין נכנס וכיון שכן גבי קידוש אין מקדשין למפרע, אבל בלילה שאם נקדש אותו להיות ראש חדש הלא לגבי יום שלשים ואחד הוי כתחילת דין שעדיין לא נעשה ולא נדבר מאומה עבורו ותחילת דין בלילה ליכא א"כ אינו ראוי יום שלשים ואחד להתקדש לכן מועיל קידוש למפרע וסד"א נקדשיה ליום שלשים בלילה כיון שלא נכנס בגבולו שעדיין יום ל"א אינו ראוי להתקדש קמ"ל ודו"ק.

וטעמא נראה דבכל מקום קבלת עדות הוי כתחילת דין ופסק ב"ד כגמר דין דעל פי עדים אנו דנין ואם ענין העדים אמת הדין הוי דין ואם אינו אמת תו גם הדין בטל וכי חשבת הדין לדין ע"כ תחשוב העדות שעל פיה אתה דן לתחלת דין אבל בקדוש החודש הלא קבלת העדות אינה אלא עלילה למה שידונו ויקדשו ב"ד החדש, דכי נמצאו זוממין או מוטעין אחר שקדשו ב"ד את החדש לא בטל הקדוש וזה בכלל אשר תקראו אתם אפילו מוטעין כמו"ש רבינו לעיל הלכה ב' והוא ירושלמי מפורש פרק ראוהו ב"ד הלכה א' יעו"ש ולכן אין מדקדקין בעדות החדש א"כ אף אם תחשוב העדים למשקרין או מוטעין ג"כ הוי קידושן קדוש מעליא והוי ממש תחלת דין שלא ע"פ העדים אתה מקדש אלא שבסבתן ב"ד מקדשין והוי קדוש מעליא אף אם העדות שקר או מוטעת ודו"ק.

ט

ראוהו ב"ד עצמן בסוף יום כ"ט אם עדיין לא יצא כוכב ליל שלשים ב"ד אומרים מקודש שעדיין יום הוא.

ובפירוש המשנה פרק ג' וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום כ"ט ערבית כו' כי זה מותר כו'.

ויפלא בעיני כל מעיין מהיכן יצא לרבינו דבר נפלא כזה ותה"ל מצאתי ראיה עצומה מירושלמי פרק ב' סוף ה"א אין משיאין לילי זמנו אלא לילי עבורו, ומפרש טעמא לילי זמנו אין משיאין מפני יו"ט כו' מפני יו"ט שחל בע"ש לילי זמנו אין משיאין מפני יו"ט. והנה צריך מובן דהא קיי"ל דאין השלוחין יוצאין בניסן ותשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש אף אם נראה בעליל ביום כ"ט מפני המועדות דזמנין משכחת אונסא דאין ב"ד מקדשין בזמנו כמפורש בבלי כ"א ועיין תוספות ד"ה על ניסן ואיך יוכלו להשיא משואות שמא יקרה אונסא או ענין אחר דמעברי ליה, והא דאמר על רבי דאיהו התיר שיהיו יוצאין מבערב בחזקת שנתקדש למחר הלא גם הוא ביטל המשואות. ובשאר חדשים הא לא שייך טעמא דאין משיאין ביו"ט וזה פלא. לכן ע"כ האמת כשיטת רבינו דב"ד יכולים לקדשו בערב של כ"ט קודם צאת הכוכבים את יום שלשים שלמחר ובכה"ג דשלוחין יוצאין תיכף מבליל כ"ט ששמעו מפי ב"ד מקודש אפי"ה אין משיאין משואות מפני שהוא יו"ט ואין מחללין יו"ט על קיומו וזה מוכרח ואין סברא להתעקש דדוקא בשלוחין אין יוצאין מבערב אעפ"י שהוא נראה בעליל דהוי מילתא דעבידא לאגלויי ומש"ה גם עד אחד נאמן וכן פסול נאמן כדאמר בירושלמי רבי התיר רוצח והתיר עד מפי עד וכיון שאומר שלא שמע מפי ב"ד מקודש אע"ג שאומר שנראה בעליל מ"מ אין זה מלתא דעבידא לאגלויי דאיהו יתרץ עצמו לומר שאונס אירע לב"ד ולכן במשואות משיאין כיון שנראה בעליל דזה הבל, דאטו לא מצו חכמים לשלוח שנים שנים כיון שנראה בעליל וע"כ כפירש"י ותוס' ודו"ק.

ולפי שיטת רבינו יתפרש היטב גם דברי הגמרא בדף כ"ד אמר אביי אף אנן נמי תנינא ראוהו ב"ד כו' מעובר אין מקודש לא מעובר אצטריכא ליה סד"א הואיל וראוהו ב"ד וכל ישראל איפרסמה מילתא ולא ליעברוה קמ"ל. ועיין בטורי אבן מש"כ בזה. ולשיטתו א"ש דהכי קאמר מקודש לא פירוש דחמאי לא נקיט הך דינא בראוהו ב"ד וכו' בערב כ"ט היינו בשעה שעדיין יום ולא הספיקו לומר מקודש עד לילה למחר ביום שלשים צריכין ב"ד לקדשו אע"כ דקמ"ל דאין ב"ד צריכין לומר מקודש דהוא מעובר בלא קידוש ב"ד. אע"פ שבין כך ובין כך אין ב"ד אומרים מקודש מ"מ אינו נקבע בזמנו שבזמנו אינו נקבע בלא קדוש ב"ד, אבל אם גם ביום ל"א צריכין ב"ד לקדשו וקמ"ל שאין אומרים שכיון שנתפרסם שוב הוי כמי שאמרו ב"ד מקודש ואמירת מקודש אינו מעכב א"כ הו"מ למיתני גם ביום כ"ט שצריכין למחר ביום שלשים לקדשו. ומשני הגמרא סד"א כיון דנתפרסם א"כ לא נוכל לשנות קביעות החדש כיון דנתפרסם שיום שלשים הוא ר"ח ולא ליעברוה קמ"ל, אבל ביום כ"ט אם יקדשוהו ביום שלשים בין כה ובין כה הוה יום שלשים ר"ח ודו"ק ועיין חדושי בהלכות תפלה.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.