אור שמח/סנהדרין/כ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

כל מי שעשה דבר שחייבין עליו מיתת ב"ד באונס אין ב"ד ממיתין אותו כו':

הריב"ש בתשובה סימן קע"א כתב וז"ל, אבל מה שיש לעיין בזה כו', אבל בנידון זה אף אם מתחלה פשע בהראות עצמו במקום הצחוק אין זה מחייבו בחרם, וכשהמלך צוה עליו וצחק מפני פקוח נפש הרי עתה אנוס הוא בשעת הצחוק שאין כוונת הקהל שיהרג ולא יעבור כו' עי"ש. ולכאורה מפורש כן דאמרו באסתר כאשר אבדתי אבדתי עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון אף שהיא לא עשתה מעשה רק שבאתה לביתו והוא תבעה, אבל ז"א, דהא אסתר מצוה עשתה להצלת כלל ישראל ואפ"ה נאסרה, דהא מעלה מעל באישה קרינן בה כמש"כ המהרי"ק, ואע"פ שהיה ברצון מרדכי, בכל זה באישות שגודרת אותה מאחרים אם מעלה מעל וברצון יהיה מסיבה המותרת, כיון שרצונה היה להבעל לאחר, א"כ יכול להיות דאע"ג דבכל מקום אונס קרי לה, כאן נחשב לרצון לענין מה לענין המעל שמעלה באישות בעלה המגדירה מבעילות אחרים:

אולם לכאורה נראה ראיה לזה, מהא דאמרו בפסחים צ"ב ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת, ואף ע"ג דרשויות דרבנן הוא וידחה פסחו שאם יש לו זכר למול מעכבו דתניא מילת זכריו ועבדיו כו'. ונתבונן דהא איזמל אם נאמר דלא דחי הרי יהא למחר אנוס שאינו רשאי למול את בנו כיון שאין לו איזמל ונמצא דהוי אנוס ופטור והיכי דהוי אנוס תו לא מעכב מילת זכריו מעשות הפסח, וכמו דאמרו בפ' הערל כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין, אלמא כיון דאנוס הוא תו לא קרינא ביה המול לו כל זכר ואינו מעכבו מלעשות פסח, וכאן כיון שחכמים לא יניחוהו משום איסור דדבריהם להביא את האיזמל תו הוי אנוס, וכמש"כ רבנן בתוס' שבת (דף ד) בשמועה דהתירו לו לרדות פת כו', ובירושלמי פרק אעפ"י הלכה ג' נעשה כמו שחבשוהו סופרים, וא"כ תו עביד פסח וליכא כרת, וצ"ל כיון דיודע שלמחר אינו רשאי להביא איזמל תו לא הוי אנוס שהיה לו להביאו מאתמול, כש"כ כאן שיודע שאם יבוא במקום משחקים שיצווהו לצחוק יתחייב בח"ח, וכמו התם דחייב כרת, וזה ראיה עצומה:

אך אם נאמר כן אטו אם לא יעשה מעשה לצאת מבית משחקים אשר המלך יושב שם נאמר דהוי בחרמן של צבור, זה לא יתכן, כיון דהוא לא עשה מעשה רק שלא יצא ואח"כ על הצחוק הוא אנוס, ול"ד לנטמא בפנים ושהה כדי לצאת וכמש"כ בתוספות בשבועות (דף יז) ד"ה צריך כו' דזה גופא האיסור, משא"כ כאן הלא אחרי זה אנוס הוא מצווי המלך, אבל בהשהייה גופיה לא עשה מעשה הצחוק. אמנם ז"א, דכאן גזרו צבור שלא יעשה מעשה ואם יעשה יוחרם, אבל בפסח הלא הכרת גופיה על בלי עשותו פסח, וערל שלא מל או טמא שלא טבל ולא נטהר לעשות הפסח קאי בכרת וכדאמר ריש פרק אלו דברים, ולכן אם נתעצל מערב שבת ולא הביא האיזמל שיודע שלמחר לא יהיה לו במה לימול ערלת בנו קאי בכרת, דגם זה מפעולה וסיבה אשר חסר לעשיית הפסח, וכמו שחייבתו תורה כרת על בלי עשותו פסח, כן חייבתו כרת על אשר לא עשה הפעולות המסירות המונעים מלעשותו פסח כמו הטהרה מטומאה והבאת האיזמל וכיו"ב. ואע"ג דהבאת האיזמל הוא קודם י"ד דלא מטא עדיין זמן חיובו של הפסח, בכ"ז חייב להביאו שיעשה פסח למחר, וכמו דמייתי בגמרא ראיה דעוסק במצוה פטור מן המצוה ממה שנטמאו למת קודם י"ד, [רק בגדר צריכותא אמרה הגמרא משום דלא מטא זימנא יעו"ש] אבל במקום שהחיוב הוא על המעשה שעשה, תלוי כך, אם עשה בפשיעה ובא למקום שהמלך יצוהו בבירור לצחוק חייב אבל אם נתעצל ולא עשה אינו חייב, דלא יהא תחלתו חמור מסופו הלא חיובו על גוף המעשה הוא רק אם יעשה מעשה לא על העדר פעולה. ובירושלמי ריש ראש השנה, שלמה שנתו בעצרת כו' והכא הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לבל תאחר. ומש"כ רבותינו בשמועה דהתירו לפת לרדותה מתנור, דלא מחייב סקילה כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרים לו, היינו כשהדביק פת בתנור במזיד על אופן שהיה בדעתו שלא היה שומע דברי חכמים, אז אם נשאר אמיץ לב כאז כן עתה הלא היה יכול לרדות, רק לפי שעכשיו רוצה לשמוע דברי חכמים הוא אנוס, א"כ אין אנו יכולים לחייבו סקילה, דעל מה שהכניס הפת אינו חייב אף ע"ג דהחכמים יצווהו שלא ירדה ויהיה אנוס מצווים דאז היה חפשי בדעתו והיה יכול לרדותה מתנור, רק עכשיו שבא לישאל אמרינן לו דאסור ועכשיו כפוף לדעת חכמים א"כ הוא אונס הבא אחרי זה ודוק:

אולם מה נעשה, דרבותינו פירשו שם דהא דאמר דהאיזמל אינו דוחה שבת הוה"ד דכרת לא מחייב, ופשוט דכוונו אף באופן שהזיד ולא הביא האיזמל מאתמול, וצריך לומר דכרת לא מחייב כיון דסוף סוף אנוס הוא האידנא, רק דלא נחשב אותו אנוס לפוטרו מחיוב מילת זכריו ומצי לעשות פסחו, לזה אנו אומרים דכיון דהיה יכול להביאו מאתמול כיון דהיה יודע דאם לא יהיה במה לימול לא יעשה הפסח וכמש"ב, והרי זה כדברי רבינו. ואולם נראה דפושע מיקרי אע"ג דלחייבו בהך חיוב דעל גוף המעשה לא שמענו אבל פושע מקרי, מהא דאמרו בנזיר (דף כג) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם כו' ומאי הו"ל למיעבד מאי דהוי הוי נפק"מ דלפניא אחרינא לא איבעי ליה למישתי חמרא, אלמא כיון דידע דעת בנותיו תו כי שתי חמרא ומעייל נפשא באונסא דשכרות פושע מיקרי, דהא מעייל נפשיה באונסא דעריות, אף דלאחר השתיה אונס הוי, ובכ"ז לחשבו מוחרם כאלו עשה במזיד מעשה הצחוק לא שמענו ודוק. שוב ראיתי במהרי"ט ח"א סימן כ"א שהרגיש בקצת דברינו. ות"ל דברינו נכונים. ובספרי זוטא פ' בהעלותך לפי שרבינו כו' יצא לשוק ונטמא כו' לומר שאינו בכרת יכול שאינו בנשיאת עון, אמר חטאו ישא האיש ההוא, וזה מפורש כדברינו:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.