אור שמח/מקוואות/ז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

נושאי כלים

מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד[עריכה]

ואלו פוסלין כו' והשכר.

נ"ב מימרא דשמואל בעירובין (דף כ"ט), וצריך לחלק בין הך להך דהלכה י"א דיין חשוב יותר:

ה[עריכה]

ואלו לא פוסלין ולא מעלין כו' ומי פירות כו' כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחד ונפל [מאחד] מאלו [סאה] לתוכן לא העלהו כו'. ובהלכה ו ופעמים שאלו מעלין את המקוה כו'.

הנה ביבמות פרק הערל (דף פ"א) פריך וסבר ר' יוחנן בדרבנן לא בעינן רבויא והא תנן כו' נתן סאה ונטל סאה כשר ואמר ר' יוחנן עד רובו מאי לאו דנשתייר רובו כו'. וכבר הקשו רבנן קדמאי דהא משנתינו לא מיירי רק במי פירות ומי פירות הוי דבר תורה כדאמר פרק כסוי הדם יעו"ש. ואם נוקמא בשאובין דהכי אזלא סוגיא דהמוכר את הבית ובפרק מרובה דשאיבה דרבנן, מלבד דמשנתינו לא מיירי בהכי דעל דברים שלא פוסלין ולא מעלין קאי ואי שאובים הא הם פוסלים. ועוד הא כבר הוכיחו רבוותא קדמאי מכמה משניות ערוכות דאם היא מקוה שלימה אין פוסלין בה שאובין כלל, והוו בה קדמאי טובא. ונביא דברי רבינו אברהם ב"ר דוד ז"ל בזה. ומקוה שיש בו מ' סאה שנפלו עליה אפילו כמה מים שאובים אינו נפסל דתנן כו' וביבמות כו' לישנא אחרינא דנשתייר רובו ומסתברא כי האי לישנא ממשנה דמקואות מ"ש ומ"ג שנתערבו בחצר ועוקה כו' אם רוב מן הכשר כשר כו' מחצה על מחצה פסול כו' אלמא במחצה ע"מ מיפסלי, ואיכא למשמע נמי מהא מילתא דלעיל דאע"ג דמקוה שלם הוא אם נפלו לתוכו ארבעים סאה שאובין פסלוהו דהא ליכא רובא דכשרות, ועוד מהא דאמרי לעיל בענין פרת שמא ירבו הנוטפים על הזוחלין והוי מ"ג והא מעיין מטהר בכ"ש ובזוחלין, וכשהיו המים חיים מעורבין עם הנוטפין אם נוטפין רבו עליהם או אף מחצה ע"מ נידונין החיים אחריהם לטהר באישבורן אלמא מיפסלי במחצה כדאמרי לעיל, ואיכא מאן דאמר כיון דמקוה שלם הוא לא מפסלי כלל בשאובים דכמעין משווינן ליה ואשכחן גבי מעיין דלא מיפסל במים שאובים ואפילו ברובא דתנן כו' מעיין שמימיו מועטים שרבו עליו מים שאובים כו' לטהר בו בכ"ש להא מילתא מדמינן ליה ומסתברא לחומרא דשאני הכשירא דמקוה כדבעינן למימר קמן, אי נמי כיון דמיא קא חסרי ואזלי, כי חסרי ארבעים סאה משהו קא מהני בהו מחצה כשאובין למיפסלינהו והוי כנטל סאה ונתן סאה דבעינן דנשתייר רובא דכשרים, אבל גבי מעיין שרבה עליו מים שאובים, שאובים קא חסרי מעיין לא חסר, עכ"ל בשער המים שמביאו בית יוסף. ופירושו נראה דשאני הכשירא דמקוה ממעין, דמקוה אף כי יש בה מ' סאה אם נפלו מי פירות ונשתנו מראיהן פסולה כמו שהביא לקמן משנה דהיה בו ארבעים סאה ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזיר מראיהן כמראה מים יעו"ש, ומעין אינו נפסל בשינוי מראה כמוש"כ לקמן אלמא דשאני הכשירא דמקוה ממעין אי נמי כיון דחסרי מהשיעור אחר כך לא דמי, זה פירוש כוונתו הקדושה, א"כ רצה לומר מעיקרא דאפילו אם לא חסרו ג"כ נפסלין ואח"כ מסיק דדוקא היכי דחסרו אח"כ בזה פסול גם במחצה על מחצה וכל"ב דיבמות, ובבעל הנפש דפוס פראג אשר יש בו תוספות הרבה מאוד אינו מובן לפי קוצר דעתי ההמשך יעו"ש, ובפרק ג' מכריח ממה ששנינו היו בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותנן לעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה דמחצה על מחצה כשר וכתירוצא קמא דיבמות. ובפסק הקצר בסוף ואם היה מקוה שלם בכשרות אינו נפסל בשאובים אלא א"כ נפלו בו מחצה ע"מ וכש"כ רוב כו' הרי דלא הזכיר כלל דיהי' חסרי מיא, סוף דבר לפי רוב הנוסחאות בדברי הרב אין לנו לעמוד על דבריו רק מה שהאשכול הביאם. ולפי מה דמביא רבינו דכולו שאוב דבר תורה צ"ל דהיכי דהיה כבר מקוה כשר הוי רק דרבנן לכן אמר דבדרבנן בעינן רבויא, וזה ג"כ דחוק. ורבינו כתב לעיל פ"ד מקוה שיש בו מ' סאה ונתן סאה ונטל סאה כו' עד רובו וטעמו דנתן סאה ונטל סאה משום מראית העין מיפסל עיי"ש בכסף משנה, וכ"ז יפלא כיון דמשנתינו מיירי במי פירות מנ"ל לגמרא דקאי על שאובין:

ונקדים הא דאיתא בתוספתא מקוה שאין בו מים מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראיו אינו נפסל בג' לוגין ולא עוד אלא אם חזרו מראיו לכמו שהיו כשר, ופירש לקמן בהשגות דאף היין עולה לו לארבעים סאה, והאשכול כתב אבל ממשנתינו לא משמע הכי היינו דאם לא שנו מראיו שנינו דאין מעלין את המקוה, ואם כי הראב"ד כתב דהואיל והשאובין מטהרין המקוה יעו"ש וצ"ב רב:

לכן שמע נא מה שנראה לפי ענ"ד, דפסול שאיבה העלה רבינו ורוב הפוסקים דהוי דרבנן והוי כמו תרומה בזה"ז דהוי ד"ס, ונתבונן נא בפירושא דמשנה ז"ל, אבל שאר המשקין ומי פירות כו' פעמים מעלין ופעמים אינן מעלין כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחד נפל לתוכו סאה מהם לא העלהו, פירוש שאינו משלים, ואח"כ צריך לפרש פעמים מעלין וז"ל נתן סאה ונטל סאה הר"ז כשר ומפרשו אמי פירות וכי נטל הרי נשארו המי פירות בתוך המקוה וכשירין, וא"כ היה צ"ל פעמים מעלה כיצד היו בו מ' סאה נתן סאה כו'. ולכן נכון מאד לפרש דקאי כולא על האי גוונא דאין בו מ' סאה וזה פירושה, שנפל לתוך המקוה כשהיא חסירה סאה, סאה מהם ולא העלהו [שלא השלימו] והיה בו מ' סאה שעל ידי הסאה מי פירות היה במקוה ארבעים סאה אם כי לא השלימו לתורת מקוה, נתן סאה [פירוש שאובים ולא מי פירות והראיה דלא תני מהם כדתני ברישא] ונטל סאה כשר פירוש שהמקוה כשירה אע"ג דאין כאן רק ל"ט סאה מים מי גשמים וסאה אחת מי פירות וסאה אחת שאובין ונטל סאה הר"ז כשר, וטעמא דבשלג דמשלים המקוה הוא אעפ"י שמדדו במדה אינו פוסל משום שאוב כמוש"כ בבעל הנפש, וכן בטיט הנרוק תניא שמביאה בעריבה ויורד וטובל וכתב בבעה"נ דכיון דאין עושין מהם מקוה לכתחילה דרק מעלין את המקוה אבל לא כל מקוה ולא אפילו מחצה מהם לכן אין פוסלין משום שאובה. א"כ נתבונן דפסול שאוב לא שייך בהנך דאין עושין מהן מקוה בלבד, א"כ לנגד מי פירות הוי דבר תורה בטלי ברובא רק מדרבנן פסלי, וכן לענין שאובין, מלבד דכל איסור שאוב הוי דברי סופרים הלא ג"כ צריך להיות בטל ברובא וכי היו כאן ל"ט מי גשמים אילו נפלו לתוכן סאה שאובים אז לא הוי מהני אף להקוות עליהן מי גשמים ברובא דג' לוגין שאובין פוסלין המקוה רק שנפלו המי פירות קודם והן אינן פוסלין רק מעלין וא"כ הוי על ידייהו מ' סאה דמה"ת הוי מקוה כשירה ובמקוה כשירה הא תו לא פסלי שאובים ולכך כי נתן סאה שאובים או אף אם אינו שאוב רק ע"י תפיסת ידי אדם דג"כ דינו כשאוב אמרינן דהוי כאילו נפלו למקוה שלימה של ארבעים סאה דכשירים הן דבר תורה ובזה אין שאובים פוסלים, וצריך אתה לדון מדין תרי דרבנן לומר דמדרבנן המי פירות לא בטלי ותו הוי המקוה חסירה ונפסלת ע"י שאובים דרבנן אמרו דג"כ לא בטלי במקוה חסירה ארבעים סאה, זה לא אמרינן ותו הוי המקוה כשירה ולא אמרינן דהא המי פירות אינן משלימין, ז"א כיון דהמים שאובים לא פסלי תו הוי דבר תורה מקוה כשירה היינו דהשאובים בטלי ברובא והוי ארבעים סאה מים כשירים ומה לי דלא מצרפי המי פירות הרי מים יש ארבעים סאה ואם תביט אל השאובים תאמר הלא מן התורה בטלי מי פירות ברוב ואפ"ה לא פסול בהן שאובין כיון שאין כשירין רק ע"י צירוף לא מהם בלבד כמו בטיט הנרוק, ויש כאן ארבעים סאה כשירים ולא בעינן הנך שאובים, נמצא דנשלם הכשירה דמקוה ע"י המים שאובים והמי פירות, ולכן אמר עד רובו דמרובו ואילך אם לפי חשבון אין כאן רוב מי גשמים רק מים שאובים או אף מחצה על מחצה, דכיון דלא בטלי הנך שאובים תו הרי כאן מקוה חסירה אע"ג דלענין שאובים אם נתן במקוה שיש ארבעים סאה מ"ג ותו חזר ונטל ונתן ונטל כשר אפילו יותר מרובו כדאשכחן בהא דיש בעליונה ארבעים סאה ובתחתונה אין בה כלום דממלא מים ונותן לעליונה עד שירדו מ' סאה לתחתונה, כאן דמעיקרא לא הוכשר רק ע"י צירוף המי פירות גרע דלפי מה דקיי"ל דמדרבנן לא בטלי המי פירות אין כאן מקוה שלימה מאי תאמר המים שאובים בטלי כיון דרובן לא נשאר מי גשמים הלא אין כאן במה ליבטל המי שאובים:

וטעמא רבא דנחזי בזוחלין ונוטפין תליא ברובא שאם רבו נוטפין על זוחלין אינן מטהרין רק בזוחלין ומקוה שיש בו מ' סאה אם נפלו כמה שאובים אפילו רובא לא פסלי, וטעמא משום דחזינן לענין טומאה כל שאובים מקבלי טומאה וכשנטהרין ע"י השקה במקוה נטהרו והטעם מפרש בתו"כ דהוי כמו זריעה דאם זרעים שנזרעו נטהרו כן מים כי חוזרין לאביהם היינו כמו שהיו בחיבורם קודם נטהרו, וכן לענין מה שהוא בא ע"י תפיסת אדם או שאוב בכלי כי חזרו לאביהן הרי הם כמים מחוברים מעיקרם וכמי נהר או מי גשמים ולכך כי הושקו למקוה חזרו לאביהן ונטהרו וכן כתב בתרומת הדשן, וניחזי דכל זמן שהמים שאובים מיעוט בטלי ברובא מי גשמים אז לא מגרע לן מה שהמי פירות השלימו כמו דפרישית לעיל אבל כי ליכא רובא מי גשמים ואין כאן שיעור לבטל את המים שאובים רק מתורת השקה וזריעה אתיא וכאן דהמקוה אינה נשלמת רק ע"י הסאה מי פירות תו לא שייך השקה דאין השקה רק למקוה שהיא כולה של מי גשמים אבל כאן שלא היו רק ל"ט ואחת מי פירות תו רק מתורת ביטול אתינן עלה אבל לא מדין זריעה והשקה וכמו דחזינן בהמשכה שאם היו שאובין בהמשכה בעינן רובא מי גשמים דאז כיון דבטלי מן הדין כשר ע"י המשכה. א"כ חזינן גוונא דלא גזרו שיהיו שאובין פוסלין המקוה ואפילו דמצטרפין רק באופן דבטלי, כן הכא לענין הגזירה שיפסול והוא הדין שלא יצטרף אמרינן כיון דמן הדין מי פירות בטלי הוי מקוה כשירה וכאילו היא כולה של גשמים אבל היכי דלא בטלי תו שתהא צריך לדון מתורת השקה ע"ז לא מהני השקה במקוה שנשלמה ע"י מי פירות, וזה נכון למעמיק בשמועה. ופריך דכיון דבתרומה שרינן לאוכלן שלא ע"י רבויא אלמא דאמרינן דהתרומה דרבנן נבטל גם במחצה על מחצה כן הכא המי גשמים צריך ליבטל את השאובים שלא ע"י ריבוי כיון דכולו שאוב דרבנן, וממקוה דעלמא שנעשית ע"י המשכה דאמרינן דרובא בעי לא מקשה כמו שתירץ הרז"ה בהשגות לבעלי הנפש דהתם ליכא כלל שאני אומר, אבל כאן תוכל לאמר שאותן מים שנותן אותן הוא שנוטל ועיי"ש שפתים ישק:

ומעתה נחזור להתוספתא, דבתוספתא מיירי במקוה שאין בו מים ארבעים סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראיו אינו נפסל בג' לוגין וכשר להקוות עליו, ולא עוד אלא אפילו אם חזרו מראיו לכמות שהיה כשר להשלימו, פירוש דיין אינו פוסל ע"י שאיבה דאם יין שאוב נפל למקוה שאין בו מ' סאה אינו פוסל מתורת שאוב רק בשנוי מראה לחודא, וא"כ כי נפל יין שלשה לוגין ושינה מראה המקוה ואח"כ נפלו בו שלשה לוגין מים שאובים וחזר מראה המים לכמות שהיה כשר, ואם לא היה המקוה רק חסר שלשה לוגין לשיעור ארבעים סאה א"כ המקוה כשירה דמתורת מאי אתית למפסלינהו לגבי הג' לוגין שאובין הוי מקוה כשירה דהיין בטל ברובא והוי מ' סאה דלא פסליתו שאובין, ואם דהיין שינוי מראיו הא נכשר מראיו ע"י השאובין ואם תאמר דחסר דהיין אינו משלים אף אם לא שנוי מראיו הא אינך צריך לצרף היין כיון דמן הדין השאובין בטלי והוי מקוה כשירה, מאי תאמר דהא מדרבנן שניהם אינם מצטרפין, ז"א דלא מצרפין שני הפסולים להדדי, וכמו ערלה מעלה הכלאים והכלאים מעלה הערלה, דאם יש קצ"ט היתר ונפל סאה ערלה וסאה כלאים דנגד כל חד אמרינן דהוי בטל במאתים וכל אחד מצטרף נגד חבירו וכמו שפירשו הרע"ב והגר"א שם עיי"ש, כן הכא. ונפק"מ בין פירושי לפירוש הראב"ד, דלהראב"ד דוקא ע"י שנוי מראה שנפסלו דאז מתוך שמטהר המים שנתהוו כאן ע"י שינוי מראה כן משלים ג"כ היין שנתערב בו, ולדידי הוא אף בלא שנוי מראה ודוקא דהיכי דאיכא בהמים שאובים לאשלמינהו דבכל חד נשלם המדה של ארבעים סאה למקוה, נמצא דאיכא קולא לדידיה וקולא לפירושי, לדידיה קולא היכי שאין בשאובין להשלים אם נגרע לחשבון היין ג"כ היין מצטרף, וקולא לפירושי שאף אם לא נשתנה מראה המים ע"י היין ג"כ מצטרף להכשירו אם בכל חדא איכא צירוף וז"ב. והא דתנן נפל לתוכו יין כו' ושינוי מראיו פוסל כיצד יעשה ימתין לו עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהם למראה המים, היינו כשאין להשלים או עם היין או עם השאובים והיינו שלחזור למראה מים צריך מים יותר משיעור שנפל היין והיינו שנפל לוג יין ולהחזיר מראיו למראה מים צריך ג' לוגין מים, וזה לפירושי, אבל לפירוש הראב"ד צ"ל שאין ביין להשלים שיעור המקוה וא"כ קשה סיפא דקתני היו בו מ' סאה ממלא בכתף ונותן עד שיחזרו מראיהן למראה מים, אם לא נפרש דעם צירוף היין קאמר היו בו מ' סאה, וזה נכון:

אולם לא הבנתי לפ"ז דברי רבינו הראב"ד בבעל הנפש שכתב על זאת המשנה ז"ל, למדנו מזאת הפסקא כי המקוה שלם נפסל בשינוי מראה ואינו נפסל בשלשה לוגין, דלפי פירושו אימא דמיירי שבלא היין או המוהל אין בו מ' סאה ולכך נפסל בשנוי מראה והיו בו מ' סאה הוא בצירוף היין, אין זה כי אם בבעהנ"פ לא אסיק אדעתיה פירושו בהשגות, ולזה כתב בהשגות ולפי שהיתה לי בחידוש כתבתיה ופרשתיה. ולהר"ש שחולק על הראב"ד צריך לפרש התוספתא, דאם אין במקוה ארבעים סאה ונפל יין ושינה מראיו אינו נפסל בג' לוגין, והוי אמינא דוקא שלא נשתנו מראיו למראה מים כשר אם נשלם אח"כ במי גשמים, הא אם על ידם נשתנו מראיו למראה מים תו הוי כדין שלשה לוגין מים שאובים דפסלי דבתר השתא דחזרו למראה מים דפסלי בג' לוגין אזלינן, אמר ולא עוד אלא אפילו חזרו למראה מים ע"י השלשה לוגין ג"כ אינו נפסל אם משלים אח"כ במי גשמים וזה פשוט. ולפירושו מחוור הך משנה דפעמים מעלין טפי מאליבא דכולהו קדמאי, דלפירושם ג"כ במים שאובים בכה"ג מעלין, היינו במקוה שהיא של ארבעים סאה ונתן סאה שאובים ונטל סאה שוב הרי נשאר כאן מהשאובים במקוה ומצטרף, רק לפירוש קדמאי דאף כל שאובים שבעולם לא פסלי במקוה שלימה היינו מתורת זריעה דנפקי מתורת שאובים א"ש דלא משכחת בשאובין מעלין כלל דבמקוה שלימה תו אינם שאובין, אבל להך שיטה דשאובים יותר מרובא פסלי במקוה שלימה קשה דא"כ בכה"ג גם בשאובין מעלין וזה צ"ע, אבל פירושי מחוור יותר והוי מסתפינא לחדש פירוש חדש כזה מה שלא הקדימני שום מפרש במילתא דשקלו וטרו בה אבות העולם לולא דנקיטנא בשיפולי דגלימא דרבנא הראב"ד בהשגות:

ואחר העיון מצאתי ענין נכון ממש כפרושי בתוספתא מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות ירדו שנים וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא כיצד עושה עודהו הראשון במים ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהור, ופירש הראב"ד בבעה"נ, דכ"ז שרגליו של ראשון נוגעין במים ממלא אחד בכתף ונותן לתוכו, וא"ת כיון דלרבנן לית להו גוד אחית כי ממלא בכתף ונותן לתוכו אמאי אינו נפסל בשאובין הלא מקוה חסר הוא התם משום דשאובה דרבנן ומשו"ה אמרינן ביה גוד אחית וחשבינן ליה מקוה שלם, אבל לענין הטבילה דמ' סאה מן התורה הלכך אף למעלות דרבנן אמרי דלא אמרינן גוד אחית, הרי דהמקוה נשלמת ע"י שאובים משום דאמרינן גוד אחית והשאובים אינן משלימין וא"ת דגוד אחית לא אמרינן ע"ז אמרינן דהשאובים משלימין את המקוה, ומכש"כ פירושו שהוא ע"ד הערלה מעלה את הכלאים כו' הרי דעל ידי תרי פסולים נשלמת המקוה. הארכתי בזה לפי שחידוש גדול הוא ועל ידו מתבארין המשנה ותוספתא וסוגיא דיבמות באופן ישר ודוק בכ"ז:

ו[עריכה]