אור שמח/מעשר שני/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושי רבנו חיים הלוי
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png מעשר שני TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[עריכה]

והחרובין וכו' יראה לי כו' אבל שאר כו'.

נ"ב עיין ירושלמי ריש פרק בנות שוח משמע כרבינו:

ה[עריכה]

בהשגות, והוא תופס דברי ר' יוחנן ור"ל כו' וא"כ היינו אחר חנטה לשביעית מיהו לענין מעשר שני ומעשר עני אזלינן בתר לקיטה כר' יוחנן:

חזינין דעתו דסבר דאם אזלינן בתר חנטה לשביעית והיא ששית שנכנסת לשביעית דפטור מן הביעור ואינו נאכל בקדושת שביעית, תו חייבת האתרוג במעשר אע"ג דלגבי מעשר אזלינן בתר לקיטה והיא נלקטה בשביעית שאין מעשר נוהג בה מכל מקום חייבת במעשר, דהא דאין דין מעשר נוהג בפירות שביעית הוא משום דכח קדושת שביעית דבהו פוטרתן ממעשר אבל הני דאין קדושת שביעית נוהג בהו תו יש בשנת שביעית בהו מעשר. אמנם חזינן לרבנן בתוס' רה"ש (דף ט"ו) ד"ה יד הכל כו' דכתבו דלמה דסברו דבאתרוג אזלינן בתר חנטה לשביעית ולבתר לקיטה למעשר א"ש בפשיטות מה דפטורה מהמעשר ומהביעור יעו"ש, הרי גלו דעתם דכיון דאזלינן בתר לקיטה למעשר פטורה בשנת השביעית ממעשרות לגמרי אע"ג דאין נוהג בהו קדושת שביעית כיון שבשנת השביעית אין סדר המעשרות והלקיטה היתה בשביעית פטורה לגמרי:

ובאמת הוא פלוגתא בירושלמי בכורים פ"ב על משנה דאתרוג שוה לאילן כו' תמן אמרי נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלים כאילן [דאזיל בתר חנטה] ופטור ממעשרות בשביעית כירק, דלגבי מעשר בתר לקיטה והלקיטה בשנה שאין שביעית נוהג בו וזה כדברי תוס', אמר לון רב המנונא אמרין דבתרה נכנס משביעית לשמינית הרי הוא הפקר כאילן וחייב במעשרות כירק, והפקר חייב במעשרות וזה לא יתכן, לכן על כרחין המשנה לא כוונה באופן אחד שיהא חלוק לזה כירק ולזה כאילן ולכן א"ר יוחנן בשאר שני שבוע את מהלך בו כירק ובשביעית את מהלך בו כאילן דאזיל בתר חנטה ולמעשר בשאר שני שבוע לענין סדר המעשר שני ועני אזל בתר לקיטה ולאו בשנה חדא כוונה משנתינו. ומפרש היך עבידא, מחמישית לששית ששית, פירוש דמתעשר מעשר עני דלמעשר בתר לקיטה, מששית לשביעית ששית דכיון דלא נהגה בה דין קדושת שביעית משום דאזיל בתר חנטה לשביעית כאילן תו לית דין סדר מעשרות בשנה של שביעית ומתעשר מעשר עני כבתר חנטה ולא מיפטר ממעשר כשנת לקיטתו דהשנה אינו פוטר רק אם קדושת שביעית יש בו בהפרי וכדברי הראב"ד, נכנס מחמישית שחנט בחמישי לששית ולשביעית לקטן בשביעית חמישית לקטן בששית ששית, דאם הלקיטה הי' בששית אותן פירות מתעשרו עני כדין לקיטה, אבל הנלקט בשביעית דאין בהו סדר מעשרות ע"כ אזיל בתר חנטה ומתעשר שני כמו חמישית, נכנס מששית לשביעית ולשמינית, אע"ג דפירות הנלקטין ממנו בשביעית מתעשרו עני, מכל מקום פירות הנלקטין בשמינית אזיל בתר לקיטה ולפי סדר מעשרות נוהג שני. והכלל דלמעשר אזיל בתר לקיטה רק בשביעית שאין סדר מעשר נוהג בו וחיוב מעשרות איכא כיון שאין קדושת שביעית נוהג בהן לכן על כרחין מתעשר כפי שעת החנטה, וכן כוון רבינו הראב"ד שאע"ג שלסדר המעשרות אזיל בתר לקיטה בכ"ז בחנט בששית ונכנסה לשביעית מתעשר עני כדין ששית משום דבשביעית אין סדר המעשרות ועל כרחין דאזיל בתר חנטה לענין חיובא דמעשר ודוק. וכן מוכח מרש"י דפירש בסוגיין דסברי כאבטולמוס דלשביעית בתר חנטה ולמעשר בתר לקיטה ואפ"ה חייב במעשר בחנט בששית ונלקט בשביעית יעו"ש דפירש דכיון דפטורה מהביעור חייב במעשר לרב המנונא שם ואכמ"ל:

אמנם רבינו פסק כרבותינו דנמנו דאתרוג בין לשביעית בין למעשר בתר לקיטתו, ובירושלמי בכורים רבותינו חזרו ונמנו מוכח דהלכה כן, ובפרק האשה שנפלו אינהו דאמר כרבותינו כו' אלמא דדחינן משנה וכמה תנאי נגד רבותינו דחזרו ונמנו, והכי אזלא סוגיא דסוכה (דף ל"ט) דאתרוג בתר לקיטתו לשביעית. ורק דמפרש דהא דאמר כי אתא רבין א"ר יוחנן אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית אפילו כזית ונעשה ככר חייבין עליה משום טבל הוא דוקא להחמיר לענין מעשר משום דכיון דהגיע לעונת המעשרות בששית, ולכן כתב רבינו בהלכות שמיטה פ"ד הי"ב והאתרוג אפילו היה כפול קודם ר"ה ונעשה ככר בשביעית משום שהגיע לעונת המעשר תיכף שנתעגל כמו שפסק בפ"ב ממעשרות ה"ה ותו לא נפטר אחרי זה מחיוב המעשר אף שנלקט בשביעית וחייב בביעור, וטעמו דאתרוג דר באילנו משנה לשנה ופעמים שנים רבות. ונתבונן אם ילקטנו בשביעית הפקרא הוא ורחמנא זכי ללוקטו לכל אחד דאפקעתא דמלכא הוי וא"כ תו אם פירות ששית היינו אתרוג שהגיע לעונת המעשר בששית הלא בשנת השביעי הרשות לכל אחד ללוקטו ולזכות בו ותו כי נלקטו אחר כך בשנה השמינית הרי היו הפקר בשנת השביעית לכל אדם ויד כל אדם היה שוה בו, ותו הוי כהפקיר כרמו וחזר וזכה בו דפטור מהמעשר, ובזה ודאי הוי חיוב מדבריהם, דכיון דלא הפקיר האדם מדעתו רק רחמנא אפקרינהו וכי לא נלקטו בשביעית הרי אין דין שביעית נוהג באתרוג ופטורה מהביעור ואין קדושת שביעית נוהג בהן וכי חייבו חכמים לעשר תו תפסה קדושת מעשר מן התורם וכמו דפסק רבינו פ"ב מתרומות דהפקיר קמה וזכה בה והפריש תרומה דהוי תרומה, ולכן חייבו חכמים בנלקט בשביעית להפריש מעשר להחמיר כיון שכבר הגיע לעונת המעשר בששית, דאי לא הא לא קיימא הא דלא תפטור אם נלקט בשמינית משום דתאמר דכבר הופקר בשביעית דהי' רשות ללוקטו לכל אחד, וזה נכון בטעם ר' יוחנן, ולכן כתב רבינו ומתעשר כפירות ששית להחמיר ודוק היטב:

יא[עריכה]

וכן פירות שהן ספק כו' מפריש מהן מע"ש.

נ"ב בזה גם הראב"ד מודה דכיון דהוי ספק ניזול בתר רובא ומע"ש הוא ברוב שנים דמעשר עני ליתא רק בשתי שנים, והא דר"ע וכן לעיל בהלכה ז' גבי צלף כמוש"כ רבינו הוא דשם הוי ספיקא דדינא ולא שייך למיזל בתר רוב שנים, וברור ועיין ביאורי הגר"א:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.