אור ישראל/כט

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אור ישראל TriangleArrow-Left.png כט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

כט

נעתק מהקדמה לס' תבונה ונשמט הדברים השייכים רק להדפסת הספר:

אבות (פ"ב מ"ב) וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים. לא אמרה המשנה יהי' כונתם לש"ש. בזאת נאות לבאר כי התו' בברכות (יז. ד"ה העושה) הקשו על הא דאמרינן (שם) לעושים לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה מהא דאמרינן לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ויש ליישב קושיתם דהנה בכל מצוה יש גדרים מוגבלי' באופן עשיתה ע"פ התלמוד והפוסקים ואם תצא מגדרה וגבולה איננה מצוה – לפי ערך יציאתה מגבולה – כמאמרם ז"ל (ירושלמי הביאו הרא"ש בפ' כל שעה) אלה המצות אם עשאן כמצותן מצוה ואם לאו אינה מצוה. ולפעמים לא ילכו אחוזי יד מרכז הנטי' עם גדר העשי' עד אשר תוָלד התנגדות חזקה. ואם תגבר כח הנטיה לעשות המצוה על פי' איננה מצוה. היעלה על הדעת שיקח אדם לולב נאה וגם יפה להתגדר קבל עם בחסרון הגדר לכם? בודאי ענשו גדול כי ביטל מ"ע. וזה מדוקדק קצת בלשון הגמרא לעושי' לא נאמר אלא לעושיהם היינו שיעשה המצוה בגדרה האמיתי. לעושים לשמה היינו שעושי' בזה האופן כמו שיעשה מי שכונתו לש"ש אשר זאת מרכזו העקרי להשקיף היטב על גבולי גדר המצוה להלכותי'. ולא לעושים שלא לשמה היינו שיתנהג במעשה ע"פ נטיתו – וכל אשר יוסיף האדם לנהל מעשיו ע"פ נטיתו כן יתרחק הלאה מבחינת לשמה – אכן כאשר יעשה האדם לחוק נצב להתנהג במעשיו ע"פ חוקים וכל הרוחות שבעולם לא יזיזנו. אם כי כונתו איננה לש"ש כל אשר יוסיף בטיב מעשיו ויחזיק בהם כן תחלש נטיתו – בהיות לפעמים המעשה תתנגד להכונה ותתגבר עלי' – ויבוא ללשמה. וזה מדוקדק בלשון הגמ' לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: –

כן הדבר גם בהעמל עם הציבור. אולי לא העמיסה עלינו המשנה להיות דוקא הכונה רצוי' לש"ש רק שהעמל יהי' על תכונת המתעמל לש"ש בלי נטית הרצון רק כפי הנאות לציבור כדת וכהלכה: –

והיותר גדולה אלי היא בקשת תורת האמת –. אני בחלומי בעת עסקי לצרכי הגו'. אדברה ברעיונות מקשקשות בלי סדרים את אשר נוקרה אצלי מכבר ועל יד הבקורת החזקה אסמוך לדבר דברי בטח כי אם שגיתי הבקורת תישר דרכי = מה היא האמת? לא על הפשטות לבדו יהי' האמת כי הפשטות אינו אלא סעיף מדרכי הראיות וע"פ הרוב קושיות החמורות הנולדות מהרכבות הקודמות משולבות בשילוב חזק (בל ינתקו בנקלה כי אין לבקש מופת אשר הקדמותיו משולב לבל ינתקו. כמ"ש הרמב"ן בהקדמה לספר המלחמות) עומדים הכן ללחום נגד הפשטות ולהזיזה. כאשר אנחנו רואים בדברי התלמוד בהאקימתות. ובדברי רבותינו בעלי התוב' אשר לאורם נלך תמיד. גם לא בחידוש הקצר יתמך האמת. כי יש דבר קצר והקדמותיו משולבים בשילוב פורח באויר עד אשר גם ריח האמת אין בו. ויש מאמר ארוך והקדמותיו משולבים בשילוב נכון אזי בחדר האמת יבוא. אם כי נצרך לביקור רב ולחיפוש יתירה בהיות שליבותיו רבים. ואז לפעמים גם בהנתק אחת מהנה בספר האמת בל יכתב. גם לא ע"י חפץ האדם לתור אחרי תורת האמת יבנה האמת להביא בחדרה את אשר יורנו שכלו. ומקרא מלא דבר הכתוב (משלי ב') אם תבקשנה ככסף (קאי על התורה כהתחלת הפסוקים בני כו' וכמבואר בילקוט במקומו) ובבקשת הכסף אין די בחפץ האדם לבד רק אם ימצא לו ההכנות השייכים לבקשתו. כן גם בבקשת התורה. וביתר שאת כי בכסף היסוד היא עזר אלקי. ובתורה היסוד הכנות האדם (אם מעצמו אם מאחרים) ואז יזהיר עליו גם נוגה עליון. כי לא בשמים היא והתורה נתונה לב"א. אכן לא בשבי' היא אצלם להתנהג בה כחפצם רק כבעל דעת ישרה להקים הסיבות הטבעיות המבילים להמסובב. היא ידיעת האמת. ובכלל לבקשת תורת האמת ב' יסודות לה. היכולת בטבעי. והטהרה במחשבתו – היכולת – היא הבקיאות הגדולה בהקדמות והתבונה היתירה בשכל ישר וחד לבנות הרכבות חזקות כראי מוצק. ואחר העיון הרב על כל הצדדים לברר האמת. – הטהרה – היא אשר יכנוה החכמים בשם הכרה מדעית וחכמי המוסר בשם התפשטות הגשמיות היינו שיהי' השכל בודד בלי הרכבתו עם יתר כוחות הנפשות אשר בהאדם. כי זולת זאת נטית כוחות הנפשיות המה מסכים מבדילים בינו לבין הכרת האמת. אשר גם שיקול דעת הישר בעוזרה. והנטי' תעקמה לצעד בדרך עקלקלות. מקור היכולת – את אשר נאצל מתבונת רבים גדולים חקרי לב כאשר הוסכן בימי חז"ל והקדמונים רבותינו ז"ל – ויסוד הטהרה – כאשר ישוו כוחות הנפשית במשקל אחד לב' הצדדים. והשכל יעמוד נצב באין מכריע. ואז ד' הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים (בהכנה הנדרשת) להאיר עיניהם במאור תורתו. ואולי נוכל להעמים הדבר בדברי חז"ל (סוטה דף כ"ב) ירא את ד' בני ומלך עם שונים אל תתערב אמר ר' יצחק אלו ששונים הלכות. כי מצות התורה היא. לשמור משפטי המלך. גם באין רואה ואין יודע כמאמרם ז"ל דינא דמלכותא דינא. יען כל מקור האמת בידו בתכלית השלימות. היכולת והטהרה ועזר אלקי כמאמר הכתוב לב מלך ביד ד'. כן גם ביראת ד' היא התורה ע"ד אמת (עיין בבא בתרא דף ט"ז תפר יראה כו' ברא לו תורה כו') יסודה היכולת והטהרה ואז יסייעהו הי"ת משמים. ועם שונים אלו ששונים הלכות בלי תלמוד אל תתערב:

אחת היא אשר חכמי המוסר הרחיקוה מלבוא בקהל ישראל היא הפלפול ולדעתי נהפוך הדבר. הפלפול הוא יסוד גדול וחזק לבקשת האמת וכמעט בלעדה לא תקום לב' עילות. הא'. השכל העמוק והישר אשר הוא יסוד הראשי (אחר יסוד העיקר גודל הבקיאות) למטרת האמת. החוב וההכרח להרחיבו לחדדו ולהישירו (איש לפי ערכו) אשר כמעט בלתי אפשר ע"י בחינת האמת המוגבל מכל צד. אכן ע"י התבוננות בפלפול התורה. וביד האדם להרחיבה כחפצו. באופן שילך ע"ד הנאה והיפה מאירת עינים. תישר ותחדד שכל האדם ואז אם ילוה גודל הבקיאות. בידו (לפי ערכו) לחפש האמת. הב'. היא אשר חזקה עלי יד הנסיון בילדותי בהיותי אסור בלימוד המוסר ומשפטי' [ *) הערה: ויצקתי מים ע"י מורי הרב מ' יוסף זונדל היושב בירושלים חוב"ב, ועד כה לא הגעתי לקרסוליו, הוא היה סולם מוצב ארצה טרוד ברעיוני המסחר, לבקש טרפו כדרך בע"ב אשר מחיתם כבד לפניהם, וראשו מגיע השמימה בטרדה גדולה מדי לחיי נפשו. משפט לימודו העקרי היה בעיון הנצרך לו למעשה, למד הגמ' כו' הב"י וכל האחרונים בעיון, וביותר העיון הגדול בביאורי הגר"א ז"ל, וכשלמד הסעיף ש"ע או הענין עם כל אביזרייהו, היה הציור לפניו כמו שבא הדין לפניו למעשה. ועיין וחקר היטב משפטו עד שהעמידו לפסק נצב, ואז חזר פעמים רבות עד שהיו בידו כמונח בקופסא, כל לימודו בתנ"כ גמ' מדרשים זוהר היסוד לחפש ידיעת המעשה, ועל כל אלה גודל היגיעה ליישר המדות ולחובת הלבבות, הארכתי מעט במעלת אדם הגדול הלזה, (אור עולם לפי השערתי), יאריך ד' ימיו ושנותיו למען ישמעו הבע"ב וילכו באורחותיו.] גמרתי בדעתי לכוף יצרי (אשר השתוקקה להראות פלפולי נגד בני גילי) לעזוב לגמרי דבר הפלפול ורק אל האמת יהי' מבטי (נער הייתי מקום האמת לא ידעתי כי רחוקה ממני כרחוק מזרת ממערב) ע"פ ציורי אז. הפשטות. הקיצור. והחפץ לדרוש האמת. בהליכתי במצב הלזו השקפתי בעין חודרת כי התשוקה להראות כח שכלי פרצה גבול האמת ותתעה את שכלי להטות האמת אל חפצי והאמת ברצון תכונן. אז אמרתי טוב טוב לי להתיר לי באין חשש ויראה להשתמש בפלפולים (כאשר התירו חז"ל לחידודא) למען תהיה שכלי חפשי משבית היצר. וכ"כ גדל הרעיון הזה אצלי עד אשר רחקה נפשי להאמין (אם לא ליחידי סגולה) כי יתיצב האדם בטהרת השכל לבל יטהו אל הרצון לאמר כי זהו שכל מזוקק. בלתי אם יצא חפשי להגיד פלפולים כרצונו באין מפריע:

בזאת אם כי החוב פרושה ללימוד התורה גם באין דרך מוצאת לבקשת האמת וגם הרשות נתונה להורות גם בלי מדריגה הנשאה הלזו. בכ"ז בודאי החוב מוטל על כל לומדי תורה – וגם לבע"ב הקובעים עתים לתורה – לחפש גם אל דבר אמת כמטמונים והאמת מאין תמצא? האם יטול נאד של קמח על כתיפו וילך אל איש האשכול אשר יקבצו בו כל המעלות הנדרשות למצוא האמת. כו':

עוד אחת אמרתי להעיר בדבר אמת הנוגע בתהלוכות דרכי המדות וסעיפי' אשר האמת יקר מאוד למצוא בהם להיותם מהמפורסמות נבדלות ממושכלות אשר גדרם האמיתי הוא אמת ושקר נתלים בשכל פשוט חפשי מכל כוחות הנפשי (כנ"ל) לא כן המפורסמות בגדרם האמיתי טוב או רע. מגונה או נאה. אם כי יסודם הוא השכל החפשי בלי נטית צדדי. בכ"ז גם כוחות הנפשי יתנו חילם. באופן שיהי' אסורים במאסר שכל החפשי לבל יפרצו גבול ערכם – בזאת – פנית הנטי'. רוח מצוי' היא להטות האמת אל חפץ נקנה לא אל חפץ טבעי הנטועה בלב כל איש ישר (בלתי נשחת במדותיו. במצבו הפשוטה בלי ענין או כח מושך או דוחה) אשר המה יסודות הראשי ועל פיהן יבנה השכל היקשיו בהרכבתו הנכוחה:

גם הדיבור בהם נבדל מבמושכלות אשר כמעט ריח רעיון או דיבור מליצי פוסל בהם. ובמדות נהפוך הוא כמעט בלתי אפשר להציגם ולבארם בלי רעיון בדרכי המליצה אשר יסודם להעיר כוחות נפשית הנתלים בם. וכל אשר יוסיף האדם תת כוחו (אם בידו היא) להגביה עוף מליצתו לבאר הדבר אל נכון. כן הטעות כרוך בעקבי' לבל לכסות השקר במעיל המליצה. לצאת מה טוב להציג לעיני השמש חלק הדרוש (אשר היא דבר המליצה לאינו רגיל בחכמה הלזו בגדרי') ועיני רבים ישוטטו בם בביקורת נוראה להתנוצץ במדות (כמעט יסוד הראשי לנפשי וגופני) דבר אמת למבקשי'. – :

והנני מוצא עוז בנפשי לבאר עוד דבר יקר (לפי השערתי) הנולדת מחיבור דברים הנפרדים בספר הלזה. ליישר המדות ולהרגילם לנער חד השכל (אשר בכלל דבר המדות נצרך להשקפה גדולה אצלו לבל יטהו גודל שכלו המדות אל רצונו) עדנו באבו טרם ינגפו רגליו בתהפוכות הזמן וטרדותיו (באיזה מצב שיהי') אשר כבד לפני האדם להתלמד ולהתרגל בהם. ורק בימי הבחרות אז ילמוד וירגיל מדותיו במדריגה נפלאה עד אשר יבוא לרגלי הזמן (לבו ודעתו בל עמו להתבונן ולהשקיף עליהם) עוד יכו שורש לשאת פרי הצלתה להתנהג במדות ישרות ונדרשות במדה נגבלה לפי תכונתו ומנינו. וכאשר הלימוד בחכמת המלחמה הוא בדיוק עצום ונורא אשר כמעט בלתי אפשר להעשות כן בעת המלחמה. כן הלימוד בחכמת מלחמת כבישת המדות להטותם ולהרגילם בדרך הנכוחה. זאת משפטם ללמוד ולהרגיל בהם בדיוק נכון. הגם שלא ילכו בשלימותם בעת עסקו בגלי ים הזמן גם כי הדרך יהי' צלחה לפניו ואיה החומר לשאת עליו לימוד והרגל המדות הישרות? עניניו בעירוב ב"א מעטים המה ונקלים באיכותם.


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >