אור זרוע/נדה/שסד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתא לא תחוף אלא בלילה קשיא הלכתא אהלכתא. ל"ק הא דאפשר הא דלא אפשר. ופי' רשב"ם הא דאפשר לחוף ביום חופפת. כגון שאירע לה ליל טבילתה באמצע ימי החול משום הכי שפיר טפי דאי חפפה בליל טבילת' אימור דלא חייפא שפיר מתוך שממהרת לטבילת'. היכא דלא אפשר לחוף ביום כגון שאירע ליל טבילת' מוצאי יום טוב לא תחוף אלא בליל' ואם חלו שני ימים של ר"ה אחר השבת וליל טבילת' בליל שני של ר"ה דהשתא אינה יכולה לחוף ליל טבילת' ולא ביום שלפני טבילת' חופפת מע"ש דמוטב שתקדים חפיפה קודם טבילה יום או יומים יותר משתאחר לשמש את ביתה לילה אחת ותתבטל מפרי' ורבי'. ויש שמפרש דהא דאמר דהיכא דאפשר דחופפת ביום וטובלת בלילה היינו לכתחלה משום דהכי עדיף כדפרי' לעיל. מיהו אם שכחה ולא חפפה ביום חופפת בלילה וטובלת דלא אתמר פסקא דהלכתא אלא לכתחלה. וראי' לדבר מדביתהו דאבא מרי ריש גלותא דאמר לה דודי הסרת ש"מ דשרי לחוף בלילה דליכא למימר משום דלא אפשר דנתקוטטו. דא"כ היכי פשיט מינה חופפת בלילה אלא ש"מ אי הוה אסיר לחוף בלילה היכא דאפשר לחוף ביום לא שרי משום קטטה לחוף בלילה. ועוד דקאמר אשה חופפת ביום וטובלת בלילה ולא קאמר אשה לא תחוף אלא ביום. כדא' בתר הכי אשה לא תחוף אלא בלילה ש"מ אפי' היכא דאפשר שרי בלילה בדיעבד אלא דביום עדיף טפי. ובשאילתות דרב אחאי בפרשת אחרי מות מפרש דהא דאפשר לחוף בלילה כגון בימות החול קאמר לא תחוף אלא בלילה. היכי דלא אפשר לחוף בלילה כגון שחל ליל טבילתה בשבת או בי"ט אז חופפת ביום וטובלת בלילה. ולפי שיטה זו אם זמן טבילתה במוצאי שבת לא שרינן לחוף בע"ש ולטבול במ"ש דהא מוקמי' והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה בלא אפשר ולא שרינן טפי דכך היא המסקנא. ותדע דאם תתיר לחוף בע"ש ולטבול במ"ש כשחל יום (שני) [טוב] להיות במ"ש א"כ כשתאחר זמן תסרוק את ראשה תמצא שערותי' מסורבי' ובטלה טבילתה כיון שלא היתה חפיפה סמוך לטבילה כדאמ' אם סמוך לחפיפה טבלה ואפי' נתנה תבשיל לבנה או שהפשילה בגד לאחורי' אמרי' לא עלתה לה טבילה והאיך יכולה להזהר מע"ש עד מו"ש. מכמה דברים. ומיהו בשאילתות עצמן פי' דחופפת ביום וטובלת בלילה אפי' הוי יו"ט חמישי וששי וחל ליל טבילתה בשב' חופפת בטוב ברביעי ולא תבטל עונתה. כך פירש בשאילתות. וכן משמע בירוש' מגילה פ' הקורא עומד דחשיב התם תקנות של עזרא וקאמר אף הוא התקין שתהא אשה חופפת וסורקת קודם טבילה ג' ימים. ר' יוסי בשם ר' ינאי ר' בא בר כהן בשם רב הונא כדי לשבת ולשני ימים טובים של גליות ר' זעירא בשם רב יהודה [והוא שהגיע זמנה לטבול בינתים. ר' בא בשם ר' יהודה] ואפי' הגיע זמנה לטבול בסוף והוה ר' זעירא מסתכל ביה. א"ל מה את מסתכל בי מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא אתא ר' אחא בשם ר' תנחום בר הייא ואמר בה טעמא ואפי' שהגיע זמן לטבול בסוף אני אומר שמא מעיינה דחוק והיא מתעצלת ואינה טהורה. אלמא מאן דאסא לחוף בע"ש ולטבול במ"ש מודה דשרי היכא דחל יו"ט במ"ש שלא תבטל עונתה. ואפי' מצאה אח"כ שערותי' קשורין זה בזה או על בשרה חוצץ לא חיישינן כיון דשמרה עצמה משעת חפיפה עד שעת טבילה ה"ז כאלו סמוך לחפיפה טבלה. ויש ללמוד מתוך דברי השאילתות שאסורה לחוף ביום היכי דאפשר בלילה ולפירושם נמי אין קשה על מנהג שלנו שהנשים חופפת ביום כיון שיושבות בחמין ועוסקות בחפיפה עד החשיכ' ומיד טובלת. והכי עדיף טפי שחופפת זמן ארוך ואינן נמהרות לטבול. ועוד יש מחמירות על עצמן אע"פ שחפפו נושאות עמהן מסרק וסורקות על בית הטביל'. לשון רבינו משולם ב"ר נתן זצ"ל בעבור חפיפת יום ע"ש וטובלת בראשון ודאי זה התרתי כדאמר פ' התינוקת דרש מרימר הלכתא כרב חסדא דאמר שכן לא אמרי' אלא מודה שהאשה (טובלת ו) חופפת בע"ש וטובלת במ"ש היכא דלא אפשר וכש"כ בשבת עצמו אם הוא יום שמיני שהוא סמוך לחפיפה. אמר בסוף הלכה הלכתא אשה חופפת בלילה וטובלת בלילה קשיא הלכת' אהלכתא דקאמר הלכתא כרב חסדא ותירץ הא דאפשר הא דלא אפשר עכ"ל. והשיב ר"ת על שאמרת לחוף ע"ש ולטבול בשבת שחרית מק"ו דאשה חופפת ע"ש וטובלת במ"ש וכש"כ שחרית סמוך יותר התרת את האסור שזה ק"ו יש עליו תשובה גדולה שהרי אתה [אומר] שכן לא אמרינן אלא היכי דלא אפשר חופפת בע"ש וטובלת במ"ש שהוא יום שמיני שא"א לטבול ע"ש ולפיכך מותרת אבל זאת יכולה לטבול בליל שבת ולדבריך שאתה מתיר א"כ תחוף בערב שבת [שלפני] יום (שני) [טוב] ותטבול ביום (שני) [טוב] שחרית וזה אסור דהא בעינן סמוך לחפיפה טבילה שכן לא אמרי' ואע"פ שזו משום שיכולה לטבול וזו מפני שאינה יכולה לחוף ומה בכך. ומה שכתבת לראי' דאשה חופפת בע"ש וטובלת במ"ש דרש מרימר הלכתא כרב חסדא ואליבא דרב הונא דשכן לא אמר אבל מודה דחופפת בע"ש וטובלת במ"ש. כמה טעות גדול טעית אליבי' דרב הונא ל"ג אלא כדמתרץ רב יימר גרסינן והכי פי' הלכתא כרב חסדא דשכן לא אמרי' ואפי' הוא עצמו דשני ימים טובים של ר"ה לא אמר אלא ואליבי' דרב הונא שיבוש גמור ופירושך מוכיח שהוא ט"ס דרב חסדא אדרב הונא (פריך) [פליג] ואדרב יימר ולהכי נקט וכדמתרץ רב יימר דאית לי' שכן ולית לי' ב' ימים של ר"ה וכתירוצו של רב (הונא) [יימר] הלכתא כר"ח והלכתא לא אמרי' שכן. ועוד טעית בראי' שהבאת דאמר בשלהי שמעת' קשיא הלכתא אהלכתא ופירשת (דהלכתא) [דאהלכתא] דדרש מרימר הלכתא כרב חסדא קאי טעות גדול הוא והתרת את האסור דקשיא הלכתא אהלכתא דפריך היינו אהלכתא דמתנייא גבה והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה אלו תרתי הלכתא קשיא אהדדי ומשני הא דאפשר ולא תחוף אלא [בלילה] למעוטי דלא תחוף ע"ש ותטבול למ"ש אלא תחוף בלילה של מ"ש. הא דלא אפשר כגון שחל יו"ט במ"ש וכי הך מסקנא קיי"ל וסתם תלמודא דרבא ורב פפא קיימי הכי והכי הוה מסקנא בשלהי שמעתא ולא כההוא דדרש מרימר ורב חסדא סבר כרב חנינא מסורא דאסר חפיפה בלילה ואותביה רב אדא בר אהבה ורבא ורב פפא דמסקנא דשמעתא סברי לה כמר זוטרא דשרי דהלכתא כוותי' וכן פסק רב יודאי אשה חופפת בע"ש וטובלת למ"ש אבל היכא דאיקלע יו"ט למ"ש דלא מצי למיחף כלל מכלל דסברי כדפרי' וכן פי' רב אחאי הרי לך לקל וחומר שלך עכ"ל ר"ת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |