אור זרוע/נדה/שסב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור זרוע TriangleArrow-Left.png נדה TriangleArrow-Left.png שסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לשון אבי העזרי תנן פ' בתרא דמקוואות כל ידות הכלים שהן ארוכים ועתיד לקוצצן מטבילן עד מקום מידה ר' יהודה אומר עד שיטבול את כולו מפני החתך. ודוגמתו פרק בהמה המקשה מייתי לה וגרסי' דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר כו' ומפרש התם דר' מאיר משום דכל העומד ליחתך כחתוך דמי. וקשה לאב"י העזרי כיון דמקפיד עליו לחותכן ולקוצן ה"ל במקום שרצה לקוצן מיעוטן המקפיד וקיי"ל פ' בתרא דנדה ופ' קמא דעירובין ופ"ק דסוכה ופ' הערל דגזרו על מיעוטן המקפיד משום רובו המקפיד. ונראה בעיני דיש לחלק דחציצה לא שייכא אלא בדבר שאינו מגופו ונראה לכולם כגון בצק שתחת הצפורן ומקפיד אפי' כנגד הבשר אבל צפורן עצמה בלא בצק אפי' גדולה שעתיד לחותכה ופורחת ועולה מכנגד הבשר אינה חציצה. ולר' מאיר מטביל עד מקום שעתיד לקוץ ולר' יהודה מטביל את כולו. וכן בשערו העומד ליגזז והלכה כר' יהודה. ועד"ז יש לפרש כל חציצות השנויים פ"ט ופ"י דמקוואות וכן הא דאמר בנדה פ' בתרא דעצם בין שיניה חוצץ מפני שאינן מגופה [שפיר] יתכן שנראה מבחוץ במקום שתחוב. וכן בהדחת קמטים חיישינן דילמא דבוק שם דבר חוצץ משא"כ בידות הכלים וצפורן. ואמר שמואל כחול שבתוך העין אינו חוצץ שע"ג העץ חוצץ. וצריך לפרש הא דפליגי ר' מאיר ור' יהודה כגון שהיד כתיקונה ולא נשברה אלא שארוכה ביותר בההיא דשלשלת דלי דקתני בהדיא שמפורש שיעורו אבל אם הכניס היד שלא כדרכו שהפכו ועתיד להסירו ואינו מגוף הכלי או נשבר דהשתא לא הוה מגופו וגם נראה לעיני כל חוצץ. דתנן פ' בתרא דמקוואות כל ידות [הכלים] שהכניסן כדרכן או שהכניסן שלא כדרכן ולא מרקן או שמרקן ונשברו הרי אלו חוצצין. פי' לא מרקן שלא תיקנן בתוכו כל הצורך ולא גמר. כמו יומא מיתה ממרקת. וכמו מירק אחר שחיטה על ידו. ומה שחלקתי בין נראה מבחוץ ללא ראה מסתייעא מילתא בנראה מדתנן שלהי מס' מקוואות חץ שהי' תחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ. פי' דמסתמא אז מקפיד במיעוט כזה. ואם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו. פי' אם האדם טמא מת אע"פ שהחץ טמא מכחו טומאה בלועה לא מטמאה כדתנן לעיל מינה בלע טבעת טמאה טובל ואוכל בתרומתו ומייתי לה פ' בהמה המקשה ותניא שלהי מקוואות הנכנס לו קוץ ביריכו ר' יהודה אומר אינו חוצץ וחכ"א חוצץ בד"א בשל מתכת אבל בשל עץ חוצץ ואם קרם עליו העור מלמעלה הכל מודים שאינו חוצץ שכל הבלוע באדם ובבהמה ובחיה [ובעופות] טהורין. פי' כי בלוע לענין טומאה ולענין חציצה שוין דבפ' בהמה המקשה מוכיח דכל בלוע הוה לי' כמאן דליתא כלל שנתעכל וטריף בבית הסתרים וכן משמע בסיפא דהאי ברייתא דמסיים נכנסו צרורות וקיסמין בסידקי רגליו מלמטה ר' עקיבא אומר אינו חוצץ מפני שהוא בית הסתרים. ורבינו יצחק דסימפונט זצ"ל פי' במשניות שלו מתניתין או בשל מתכת ורבנן או בשל עץ וד"ה. וטעמא דמתכ' אינו מודבק עם הבשר הלכך עיילי בי' מיא ולא חייץ. פי' אחר מתכת לא מפיק לי' דילמא מיית הלכך לא חייץ אבל בשל עץ דקפיד עלי' לאפוקי חייץ ורבנן סברי מתכת נמי קפיד עלי' לאפוקי עכ"ל. ומיכן אני דן על השיער המדובלל [שנעשה] בליל' מחמת שד. ונקיטינן שהוא סכנת נפש לגלחו שאינו חוצץ כדנפרש לקמן. מ"מ שמעי' מינח כדפרישית דידות כלים עדיפי מחץ כיון שדבוק לגמרי והוא ממנו ודאית דבוקין של מעלה בקרימת העור לא מעכב דהוה כבית הסתרים כדתנן פ' בהמה המקשה הוציא העובר את ידו וחתכה כו' הבשר טהור ועלה פריך בגמ' טומא' בית הסתרים היא ולא מטמאה קרם העוד מלמעלה וכן לגבי בגד דמייתי עלה ותניא פ"ו דמקוואות האגד שע"ג (בהמה) [המכה] והקשקש שעל גבי השבר והשיראים והנזמים והקטלאות ארוכין חוצצין רפויין אין חוצצין ר' שמעון שזורי אומר בית הסתרים באשה חוצץ ובאיש אינו חוצץ. ותנן אלו שאין חוצצין קילקי הראש ובית השחי ובית הסתרים באיש ר' אליעזר אומר אחד האיש ואחד האשה כל המקפיד עליו חוצץ שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ. ונראה לי דהלכה כר' אליעזר שכמה משניות וברייתות מסייעין לי' ואין לך בית הסתרים גדול מידות הכלים וצפורן במקום דיבוקו אע"פ שעתיד לקוצו נ"ל דאפי' [הכי] בלוע הוי הלכך אינו חוצץ. ופ"ז דמקוואות תניא כל ידות הכלים שהכניסן כדרכן הרי אלו אינן חוצצין פי' אע"פ שתקועין לתוכו כדרך שמכניסין יד בקורדם ובמחבת ומסיים התם נתן זפת ושעוה בין במקום הנקב בין במקום הנצוק אינן חוצצין. פי' כי רגילים האומנים להשים זפת תחתיו כדי להדביקו שקורין שולדי"ר וכן עושין בשיוצקין לתוכו טבעות כדכתי' ויצוק ארבע טבעות וזה פתרון נצוק. ותניא וכל ידות הכלים שנשתכרו כגון יד המגל ויד הסכין אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה אינן חוצצין ואם לאו חוצצין. מגל שנשבר' ידה (מטפח) ולפנים אינה חוצצת מפני שהיא כבית הסתרים (מטפח) ולחוץ אם משמשת מעין מלאכה ראשונה אינה חוצצת ואם לאו חוצצת וכו'. וטובא קתני התם דבית הסתרים אינו חוצץ ובבית הסתרים שבגוף האשה בהא פליגי ר"א ורבנן. ומן הראיות הללו דעתי נוטה כמו כן להתיר לטבול זב או זבה אם שיער שלהם מדובלל ומודבק יחד כעין לבד שקורין בל"א יילק"ש ובלע"ז פלטרי"ד ולקותא דידהו ע"י שד ונקיטנן דסכנת נפשות הוא אם יגזוז אותם. חדא כדפרי' לעיל גבי חץ של מתכת ותו דקיי"ל דשלשה נימות הקשורות אינן חוצצות דלא מיהדק ועיילו בי' מיא וכש"כ יותר מג' ואפי' אם נחלק בין מדובלל לקשור ונדונם כחדא חתיכה של לבד ה"ל בלוע ועדיף מבית הסתרים. ותו כיון דמפני הסכנה א"א לגלחם היינו רביתי' ולא חייצי כדאמר פ' הערל וכי תימא משום דר' יצחק דא"ר יצחק דבר תורה רובו ככולו והא (רב) [א"ר כהנא] ל"ש אלא רובו אבל כולו חוצץ אפי' אם אינו מקפיד ומשני שאני עובר דהיינו רביתי' ואע"ג דלאו ירך אמו הוא ואפי' כולו אינו חוצץ ולא גזרו בי' רבנן וכש"כ שערו שאינו עומד ליגזז דרביתי' הוא וחשיב כגופי'. דע"כ ל"פ רשב"ג ורבנן בפ"ק דסנהדרין ופ' השולח בגיטין אלא בשערו העומד ליגזז [אבל שער שאינו עומד ליגזז] בין מחמת קטנותו בין מחמת סכנה לכ"ע נחשב בגופו לדין מעילה וה"ה לחציצה דהוה דכוותי' כאבר הנדבק לחבירו. וכאצבעותי' כיון שא"א לקוצן אע"ג דברצונה לא ניחא לה בהו השתא מיהא רביתי' הוא ואין בו אפי' איסור דרבנן לדונו כרובן שאינו מקפיד ולא אזלינן בתר רובא דאינשי אלא בתר דידי'. דתנן פ"ט דמקוואות ר' יוסי אומר של בנאים מצד א' ושל בור משני צדדין ומייתי לה פ' אלו קשרים עד זה דכלל כל המקפיד עליו חוצץ שאינו מקפיד אינו חוצץ. ותנן לעיל מינה ומייתי לה ר"פ במה אשה אלו חוצצין באדם חוטי צמר ופשתן והרצועות שבראשי הבנות. ר' יהודה אומר של צמר ושל שיער אין חוצצין מפני שהמים באים בהם. ורבנן לא פליגי בשל שיער דלא דמי לנימא אחת קשורה דחוצצת דקשורה שאני והיילק"ש אינם קשורים וקצת דמי לארוג. ותנן צפורן המדולדלת אינה חוצצת ובתוספתא תניא רבי (יהונתן) [יוחנן] בן יוסף אומר צפורן שפירשה רובה אינה חוצצת וליכא התם מאן דפליג עלה ויתכן דלא פליג נמי אמתניתין ורפיא בידי אמאי נקט רובה. ותניא התם כשות של גדול שאינו מקפיד עלי' והאבד והבשר המדולדלין אינם חוצצין. ופי' כשות לא אתבדר לי שפיר. וגם לרבותי מפרשי המשניות. וקמסיים התם כל החוצץ בכלים חוצצין בפרה ובגר בשעת טבילה ובחולין אינם חוצצים. פי' בטבילת פרה אדומה. והספרים שכתוב בהם בנדה טעות סופר הוא דבעלה נמי חולין הוא כדאי' פ' השוחט ופ' החולץ גרס כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ולא הוזכר שם חולין. וחקרתי כי יש נשים שיש להם אותן יילקי"ש שכתבנו לעיל וטובלו' בהם והנח להן אם אינן נביאות בני נביאות הן שגדלו בין חכמי תורה וא"א שלא שאלו מהם. גם בעיר קלוניא שהיה דר אבא מרי שם נוחו עדן ושאר חכמים ידעתי בבירור שהיו טובלות בענין זה לא שמעתי פוצה פה ומצפצף ולא נתתי אז לבי לדון לפניהם ולדעת דעתם. אך עתה בזקנותי נשאלתי על זאת ונראה בעיני להתיר. ואמרי' בידושלמי אם ראית הלכה רופפתראה האיך הצבור נוהג אף כי אין זה הלכה חופפת. אבי העזרי:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף