אור זרוע/נדה/שמא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים כו' עד אימור דאמר רבא בגדולה דקא חזיא קטנה דלא חזיא מאי א"ל בפירוש אמר רבא בין גדולה בין קטנה גדולה טעמא מאי משום דמחמדא קטנה נמי חמודי מחמדא. פי' רשב"ם ל"ש בתולה שהגיע זמנה ל"ש בתולה שלא הגיע זמנה כדאמר רבא בהדיא בסיפא ל"ש אלמנה ונתפייסה. נתרצית לינשא לבעל וצריכה לישב ז' נקיים קודם חופה שמא מחמת תאוה ראתה דם שכן דרך אשה לחמוד קודם חופה ימים או עשור. ולכלהו אין אנו חוששין אם ראתה דם אם לאו שהרי תוכל לטבול קודם בעילת מצוה. אבל ז' ימים הסמוכין לבעילת מצוה דהיינו ליל ראשון דחופה אנו חוששין שאם תראה בהם דם לא מהני לה טבילה דקודם בעילת מצוה. שהרי צריכה לספור שבעה נקיים. והלכך לובשת בגדים לבנים כל ז' ימים קודם חופה ופורסת סדין לבן במטתה ובודקת פעם אחת או פעמים ביום ואם לא ראתה בהם דם טובלת בליל בעילת מצוה קודם בעילה שמא ראתה דם שנה או שנתים בימי בתולי' ולא טבלה ומיטהרת עכשיו בטבילה זו ואם לא שמרה ז' נקיים קודם לכן לא תיבעל בליל ראשון עד שתשמור ז' נקיים מליל ראשון ואילך שמא ביום שלפני החופה ראתה דם מחמת חימוד עכ"ל. ונראה בעיני דאע"ג דפ' רבינו שמואל דבודקת פעם אחת או פעמים ביום. דהיינו דוק' לכתחלה מיהו אם לא בדקה כ"א ביום ראשון ויום שביעי נמי טהורה כדתנן פ' תינוקת הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור ובשאר כל הימים לא בדקו ר' אליעזר אומר הרי הן בחזקת טהרה ר' יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד. וקיי"ל פ"ק דהלכה כר"א אפי' זבה וודאית כש"כ נשי דידן האידנא דספק נדות וספק זיבות נינהו. והיכא שבדקה עצמה יום ראשון ויום השמיני ומצאת טהור' ושאר הימים לא בדקה איפליגו פרק תינוקת ואמר רב היא היא דכמו שהתיר ר' אליעזר כשבדקה בשביעי ה"נ בשמיני. ור' חנינא אמר תחלתן וסופן בעינן והכא תחלתן איכא וסופן ליכא. ונראה בעיני שהלכה כרב. ואפי' תמצא לומר שהלכה כר' חנינא. ה"מ בזבה ודאית. אבל הכא ספק זבה וספק נדה. ואת"ל ספק זבה סתרה ספק [נדה] לא סתרה ותו הואיל דשביעי ושמיני מצאת טהור רגלים לדבר שכולם טהורים הם ושפיר משתרייא לר"א דקיי"ל כוותי' דלא בעי ספורים לפנינו. ומזה הטעם נמי נראה בעיני דהלכה כרב אם לא בדקה כ"א בשביעי ומצאת טהור שטהורה לבעלה דאמר רב ששת אמר ר' ירמי' בר אבא אמר רב נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין שבעה נדה ספורין למה לה. אלא אימא זבה שהפריש' בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין שבעה. א"ל רב ששת לר' ירמי' בר אבא רב ככותאי אמר לשמעתי' דאמרי יום שפסקה בו סופרתו למנין שבעה א"ל כי קאמר רב לבד מיום ג' פשיטא לא צריכא כגון דלא בדקה עד יום שביעי ואשמעינן התם תחלתן אע"פ שאין סופן קמ"ל הכא סופן אע"פ שאין תחלתן דסד"א תחלתן אע"פ שאין סופן הוא דאמרי' דאוקמי' אחזקתי' אבל סופן אע"פ שאין תחלתן לא קמ"ל. ונראה בעיני דהלכה כרב מטעם ספק ספיקא כדפי'. וכן הוא האמת כמו שפירש רשב"ם דגם אלמנה שנתפייסה לינשא צריכה לישב שבעה נקיים. דהא נמי מחמדא אע"פ שהי' נבעלה כבר. וראי' לדבר דאמר בהחולץ רב כי איקלע לדרשיש אמר מאן הויא ליומא ורב נחמן כי מקלע לשכנציב אמר מאן הויא ליומא. ופריך והאמר רבא תבעוה לינשא צריכה ז' נקיים. ואי ס"ד דבאלמנה לא מחמדא שכבר נבעלה לישני לה שהיו מכריזין בעבור האלמנה שאינה מחמדת אלא מדלא שני הכי ש"מ דאלמנה נמי מחמרת. וחזינא בהלכה בשמעתין דדם חימוד טמא הוא. הלכך הא דס"פ כל היד דההיא איתתא דאתאי דם לקמי' דר' אלעזר הוה יתיב ר' אמי קמי' א"ל האי דם חימוד הוא וכו' אין לפרש דם חימוד וטהור. דא"כ תקשי מהכא. אלא חכמתו יתירה אתא לאשמועינן וכן פי' רשב"ם התם. ואת"ל דהא דא"ל ר' אלעזר לר' אמי האי דם חימוד הוא דה"ק דם חימוד וטהור אז יש לך לפרש טהור מדאורייתא וטמא מדרבנן והכא מדרבנן: פ' תינוקת רבינא איעסק לי' לברי' בי רב חביבא א"ל סבר מר למכתב כתובה לארבע' א"ל אין כי מטא לארבע' א"ל ננטר מר עד ארבעה אחריני א"ל מ"ט עביד מר הכי א"ל לא סבר לה מר להא דרבא דאמר תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים. פי' רשב"ם כי מטא ההוא יומא שהי' להם לכתוב כתובה אמר לי' לרבינ' לינטר מר עד ארבע' אחרינא עד יום רביעי בשבת אחרת מיום רביעי זה עד שבעה ימים וההוא יום רביעי לכתוב כתובה בדין בתול' הנשאת ליום הרביעי א"ל רב חביבא לרבינא לא סבר לה מר להא דאמר רבא כו' בתמי' ובתולה זו שתנשא לבנך שכחה ולא שמרה ז' נקיים קודם יום זה ושמא אתמול ראתה ולא מהניא טבילה דהשתא לבעול לאורתא הלכך לינטר מר עד ארבעי אחריני ותתן אל רעתה ותשב ז' נקיי' ותיבעל בליל ראשון של חופה במשפט הבתולו' להכנס בליל ראשון לחופתן עכ"ל. משמ' לכאור' מהכא שאין לאדם להכניס נדה וצריך להמתין עד שתטהר כדי שיוכל לכונסה [ואמרי' פ"ק דכתובות הגיע זמן בא' בשבת מתוך שאינו יכול לכונסה לפיכך כו' או שפירסה נדה] אינו מעלה לה מזונות פי' שאינו יכול לבוא עליה ומדנקט שאינו יכול לכונסה משמע שלכתחלה לא יכנוס נדה עד שתטהר מפני שצריך לבעול בעילת מצוה בליל חופתה. ואמר פ"ק דכתובות והלכתא דמותר לבעול לכתחלה בשבת. ורבינו משה ב"ר מיימון זצ"ל כתב לא תנשא נדה עד שתטהר ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר. ואם עבר ונשא וברך אינו חוזר ומברך עכ"ל. ואמר בפ' האומר בקידושין מה אחות אשה לא תפסי בה קידושין אף כל עריות לא תפסי בה קידושין. ופרכי' א"ה אפי' נדה נמי אלמה אמר אביי הכל מודים הבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר אמר חזקיה א"ק ותהי נדתה עליו אפי' בשעת נדתה תהא בה הויה והיינו משמע דיעבד תפסי בה קידושין אבל לכתחלה אין לקדשה ולא לכונסה עד שתטהר. מיהו היכא שכבר הכינו צרכי הסעודה ופירסה נדה. ה"ז כונסה לכתחלה ומקדשה ומקבלת הטבעת מידו דכיון דעדיין לא נתקדשה ואינ' מותרת לבוא עלי' לית לן בה אם יגע בידה. וכמדומה אני שכך הורה מורי רבינו שמחה ועבד עובדא בנפשי'. וכתב בשאילתות דרב אחאי גאון ובתר דמפיק סדר בתולין מחייבין לברך ברוך א"י אמ"ה אשר צג אגוז בגן עדן שושנת עמקים בל ימשול זר במעין חתום ע"כ אילת אהבים שמרה בטהרה חוק לא הפירה ברוך אתה ה' הבוחר בזרעו של אברהם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |