אור זרוע/גיטין/תשיט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' על הקרן של פרה ונותן לה את הפרה על היד של עבד ונותן לה את העבד. בשלמא יד עבד לא אפשר למקצייה אלא קרן של פרה ליקצייה וליתנה ניהליה אמר קרא וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוס' כתיבה קציצה ונתינה ותני' בתוספת' בפ"ב כתבו על קרן של צבי חתמו ונתנו לה פסול שנאמר וכתב ונתן מה נתינה בתלוש אף כתיבה בתלוש והיינו בשלא נתן לה את הצבי אלא לאחר הכתיבה קצצו ונתנו לה ומוכח בירושלמי דדוקא כתבו וחתמו ואח"כ קצצו פסול אבל כתבו וקצצו וחתמו כשר וליכא קפידא אלא בחתימה אבל בכתיבה בלא חתימה ליכא קפידא דאמרי' בירושלמי בפרקין [כתבו] על קרן הצבי (גררו) [גררו] וחתמו ונתנו לה כשר הא אם חתמו ואח"כ (גררו) [גדדו] לא ר' (אחא) [בא] בשם ר' מיישא והוא שכתב על זכרותו של קרן אבל אם כתב על נרתיקו כפרוש הוא והוא כשר. ונראה בעיני אני המחבר דההיא דירושלמי ר"מ הוא דאמר עידי חתימה כרתי וכי כתיב וכתב אכתיבה דגט הוא דכת' הכי נמי דקפיד אכתיבה במחובר אפי' בלא חתימה (ואנן קיי"ל כר"א) הלכך בעינן שתהא כתיבת הגט בתלוש וכ"כ רבי' משה בר מיימן זצ"ל כתבו במחובר אף על פי שחתמו בו עדים אחר שתלשו ונתנו לה אינו גט: ופר"ח זצ"ל ש"מ אפי' נייר אם מחוסר בו קציצה אחר הכתיב' פסול וכל שכן זולתו עכ"ל. וכן כתב ר"ת זצ"ל בסידור הגט ששלח לבני פרי"ש וצריך שיחתוך הקלף קודם כתיבת הגט ואם קוצצו אח"כ פסול. וכן כתב בה"ג מאן דכתב גיטא ליפסק מגילתא ואי פסק ליה בתר דכתביה מיפסל גיטא דכתיב וכתב לה ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה עכ"ל. הלכך אם כתב הגט על קלף גדול ואח"כ חתכו פסול. וכבר היה מעשה לפני רבינו יצחק בר' מנחם זצ"ל ופסל וכתב ה"ר יוסף בן ה"ר יום טוב זצ"ל שנחלקו עליו גדולי הדור וגם כתב שרבינו שלמה מכשיר גם רבי שמואל זצ"ל מכשיר פי' דדוקא בהני כגון בע"ח ומחובר לקרקע שעוקר דבר מגידולו חשוב מחוסר קציצה והביא ראיה דאמרי' לקמן כתב על חרס של עציץ נקוב כשר דשקיל ליה ויהב ליה ניהליה על עלה של עציץ נקוב אביי אמר כשר דשקיל ליה ויהב ליה ניהליה רבא אמר פסול גזירה שמא יקטום אבל בשאינו נקוב אפי' רבא מודה דכשר שאפי' יקטום כשר דהואיל ואינו יונק מן הקרקע אינו מחובר ולא מקרי מחוסר קציצה וכן פי' ה"ר שמעיה זצ"ל בפירושיו. ור"ת אומר דאדרבה משם ראיה לפסול מדקאמר כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר דשקיל ויהב ליה ניהלה משמע דאי תבר ליה לעציץ ויהיב לה החרס פסול דחשבינן ליה מחוסר קציצה ואע"פ שאינו מחובר לקרקע והא דלא גזר ביה רבא דילמא תבר לה לעציץ משום דאין רגילות לשבור העציץ וליתן לה חתיכת החרס אלא נותן לה כל העציץ כדתנן על קרן של פרה ונותן לה את הפרה ולא גירינן שמא יקצוץ משום שאין רגילות אבל בעלה גזור שמא יקטום שכן דרך בני אדם לקטום עלים וה"ה דגזר רבא בשאינו נקוב והא דנקט נקוב להודיעך כחו דאביי דמכשר אפי' בנקוב דכח דהיתרא עדיף ואע"ג דלית הלכתא כותיה כההיא דפ' מי שאחזו בברייתא דפליגי רבי וחכמים במהיום ולאחר מיתה דפריך ולרב יהודה דאמר בעל מנת נמי פליגי וליפלגו בעל מנת ולהודיעך כחן דרבנן ומשני דכח דהתירא עדיף ליה ואף על פי שאין הלכה כרבי מחבירו. ורבי' יצחק בר שמואל זצ"ל מכריע כדברי רבותינו הפוסלים דאמרי' ס"פ כיסוי הדם א"ר זירא אמר רבה בר אבוה אמר שמואל מכסין בעפר עיר הנדחת אמאי איסורי הנאה נינהו א"ר זירא לא נצרכא אלא לעפר עפרה דכתיב ואת בל שללה תקבוץ אל תוך רחובה מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה. ונראין הדברים דחיבור הגט המחובר בקלף גדול הוי חיבור טפי מחיבור עפר עיר הנידחת והוי ודאי מחוסר קציצה וכן מוכח בפ' נגמר הדין דת"ר עץ שומע אני בין בתלוש בין במחובר ת"ל כי קבור ר' יוסי אומר מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחובר תלישה וקבורה ורבנן תלישה לאו כלום הוא הרי לר' יוסי אע"ג דהאי קורה אינה מגוף הקרקע אלא שנעוצה בקרקע קרי לה מחוסר תלישה כ"ש קלף שכלו גוף אחר שקרוי מחוסר קציצה ואפי' רבנן לא פליגי אלא משום דהאי קורה אינה מגוף הקרקע אלא שנעוצה בקרקע אבל בקלף שהכל גוף אחד הוא מודו שפיר דהוי מחוסר קציצה: הלכך הכותב גט צריך שיחתוך הקלף קודם כתיבת הגט ואם קצצו אחרי כן פסול. ואומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דה"מ אם קצצו אחרי כן פסול היינו דוקא שחותך את הגט מקלף גדול הוא דחשיב קציצה משום דמה שנחתך מן הגט [הוא דבר חשוב] אבל אם אח"כ חותך מן הגט דבר מועט כדי להשוותו ולייפותו לא מיקרי בהכי מחוסר קציצה כדאמרינן לעיל בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו ופרכינן ותיפוק לי דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים אבל לא משום מחוסר קציצה והיינו משום דלא חשיב חלק הבעל מגוף הגט ולא מיקרי מחוסר קציצה הלכך הכותב גט צריך שיחתוך הקלף כשיעור הגט מקלף גדול קודם כתיבה כתבה ואח"כ קצץ פסול אבל אם כתב הגט על הקלף ואח"כ חתך סביביו כדי לייפותו ולנאותו לית לן בה וכן הכותב גט וטעה ורוצה לחזור ולהתחיל לכתוב גט אחר באותו קלף יחתוך תחילה הראשון המוטעה כך כתב ה"ר ברוך בר' יצחק זצ"ל בספר התרומה:
720
מתני' אין כותבין במחובר לקרקע כתבו על המחובר לקרקע תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ר' יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש. כתבו על המחובר והאמרת רישא אין כותבין א"ר יהודה אמר שמואל סיפא דקתני כשר והוא ששייר מקום התורף וכתבו לאחר תלישה תורף גילויו של גט מקום האיש והאשה והזמן וכן א"ר אלעזר וכן אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן והוא ששייר מקום התורף ור' אלעזר היא. מתני'. דאמר עידי מסירה כרתי דבעי כתיבה בתלוש דדרש וכתב דקרא אכתב הגט ולא אחתימת עדים והכי קאמר אין כותבין טופס גזירה שמא יכתוב תורף כתבו לטופס ותלשו וכת' לתורף ונתנו לה כשר רשב"ל אמ' חתמו שנינו בסיפ' דמתני' ור"מ [היא] דאמר עידי חתימה כרתי וה"ק אין כותבין תורף גזירה שמא יחתום כתבו לתורף תלשו וחתמו ונתנו לה כשר וקיי"ל כשמואל ור"י דמוקמי למתני' כר"א וקיי"ל כר"א דאין כותבין טופס גזירה שמא יכתוב תורף כתבו לטופס ותלשו וכתבו לתורף ונתנו לה כשר וכתב רבי' משה בר מיימון זצ"ל אין כותבין במחובר לקרקע טופס הגט כתב את הטופס במחובר ותלשו ואח"כ כתב שם האיש ושם האשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם וחתמו ונתנו לה כשר עכ"ל והיינו כשמואל דאמר לקמן בפ' כל הגט צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם ופי' רבי' שלמה זצ"ל שגם זה עיקרו של גט:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |