אור זרוע/גיטין/תש
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
איתמר בפני כמה נותנו לה השליח ר' יוחנן ור' חנינא חד אמר בפני שנים וח"א כפני ג' תסתיים דר' יוחנן [הוא דאמר בפני שנים דרבין בר רב חסדא אייתי גיטא לקמיה דר' יוחנן] א"ל זיל הב לה באפי תרי ואימא להו בפ"נ ובפ"נ ואסקינן דב"ע בעינן לקיימו בתלתא והכא בשליח נעשה עד ועד נעשה דיין קמיפלגי מ"ד בפני שנים קסבר שליח נעשה דיין ופרכי' והא קיי"ל בדרבנן עד נעשה דיין. הכי גריס רבינו שלמה הא קיי"ל דבדרבנן עד נעשה דיין כגון גבי קיום שטרות בפ' האשה שנתארמלה. אלא הכא בהא קמיפלגי מ"ס כיון דאשה כשירה להביא גיטה אי מכשרת בשנים זימנין דמייתא לה אשה וסמכינן עלה לאכשורי בגט זה ור' יוחנן סבר לא חיישי' מידע ידעי ולא סמכינן עלה. וכתב רבינו יצחק אלפס והלכתא כר"י דתניא כותיה דתניא המביא גט ממדינת הים נתן לה ולא אמר לה בפ"נ ובפ"נ יוציא והולד ממזר דר"מ וחכ"א אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתן לה בפני שנים ויאמר בפ"נ ובפ"נ. ור"מ משום דלא אמר לה בפ"נ ובפני נחתם יוציא והולד ממזר פי' והא גט כשר ובפניו נכתב ומשום דלא אמר הוי הולד ממזר. אין ר"מ לטעמיה דא"ר המנונא משמיה דעולא אומר היה ר"מ כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר. פי' רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל האי כיצד מצי קאי לר"מ קודם שנישאת כיצד יעשה שלא יבוא לידי ממזר יטלנו וכו' ואמר אם נשאת תצא ואין לה תקנה ולרבנן קאי אף משנשאת כיצד יעשה אף משניסת יתקן הגט יטלנו וכו' ואי גרסי' אלא כיצד יעשה לא מצי קאי אלא אר"מ ואקודם נישאת ולא אדרבנן. דמדקאמר אלא. משום דאתא למימר אלא כיצד יעשה שלא יהא הולד ממזר יטלנו הימנה ובספר שלפני אינו כתוב בו אלא גם באלפס ובפר"ח אין כתוב בהם אלא. וכ"נ דלא גרסי' אלא ואתרוייהו קאי כיצד אדר"מ ואדרבנן כדפרישית והלכה כרבנן דאף משניסת יטלנו הימנה ויחזור ויתן לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם. וכן כתב רבינו משה בר מיימון זצ"ל שליח שהביא גט בחוץ לארץ ונתנו לה בינו לבינה או שנתנו לה בפני שנים ולא אמר בפ"נ ובפ"נ אף על פי שניסת נוטלו הימנה וחוזר ונותנו לה בפני שנים ואומר בפניהם בפ"נ ובפ"נ ואם [לא] נטלו ממנה ה"ז פסול עד שיתקיים בחותמיו עכ"ל. מיהו אע"פ שלא נטלו הימנה אין הולד ממזר לרבנן דקיי"ל כותייהו כדמסיק ור"מ משום דל"א בפ"נ ובפ"נ הולד ממזר אין ר"מ לטעמיה וכו' דלא מתמה תלמודא אלא אר"מ דשוייה ממזר בהכי אבל לרבנן לא מתמה ולא מידי דאינהו סברי דלא הוי ממזר בהכי ותו דמסיק אומר היה ר"מ מכלל דרבנן פליגי עליה בהכי ולא הוי ממזר. ובפר"ח זצ"ל יש אומרים דקיי"ל כר"מ בהמשנה ממטבע דהא לא חלקו עליו חכמים אלא בהא דהא קיימי סהדי ואינהו בנפשייהו דאייתו ליה גיטא וכדר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ביה עכ"ל. בא לפסוק הלכה בעלמא כר"מ דהמשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ובהא כרבנן משום דקיימי עדים קמן וישכירם לומר עדיין בפ"נ ובפ"נ. ומדמייתי עלה דר' זירא משמע לכאורה דסבר דלרבנן א"צ ליטלו ממנה ולחזור ולומר בפ"נ ובפ"נ. מיהו י"ל דה"ק כר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו הלכך לא מיפסל הגט במאי דלא קאמר בפ"נ ובפ"נ ויש לו תקנה ויטלו ממנה אפילו לאחר שנישאת ויחזור ויאמר לה בפ"נ ובפ"נ. והא דכת' בפר"ח לקמן גמרא ר' מאיר אומר עכו כא"י לגיטין ירושלמי ר' יעקב בשם ר' לעזר הלכה כר' מאיר בגיטין אפי' יחיד כנגד רבים. אין ללמוד משם שיהא כאן הלכה כר"מ ולא מהני שיחזור ויטלנו הימנה וכו' אלא קודם נשואין. וגם אם לא נטלו הימנה וחזר ואמר שיהא הולד ממזר [דהא] קיימא [לן] (ולקולא) [דלקולא] קאמר דתנן רמ"א עכו כארץ ישראל לגיטין ואצ"ל בפ"נ ובפ"נ והכי איתא בירושלמי ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר הלכה כרבי מאיר בגיטין והוה ר' זעירא מסתכל ביה א"ל למה את מסתכל בי ויאות אמר הלכה כדברי מי שהוא מקיל בד"ס סברין מימר ביחיד אצל יחיד אצל רבים לא (אוף) הכא אפי' יחיד אצל רבים דהיינו דפסק כר"מ דעכו בא"י לגיטין ואצ"ל בפ"נ ובפ"נ אבל לחומר' לא פסיק כותיה. הלכך הכי קיי"ל כדפרישית דהלכה כרבנן דאף משניסת יטלנו ממנה ויחזור ויאמר לה בפני נכתב ובפ"נ ואם לא נטל וחזר ואמר הגט פסול מיהו אין הולד ממזר. תניא בתוספתא המביא גט ממדינת הים (ולא) נתנו לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ ה"ז נוטלו הימנה לאחר כמה שנים ונותנו לה ואומר לה בפ"נ ובפ"נ עכ"ל תוספתא. מיהו אין להתבונן משם אי אפי' לאחר נשואין או דילמא דוקא קודם נישואין וכשנותן הגט צ"ל בפ"נ ובפ"נ לאחר נתינה ובעבור כך אמר דחוזר ונוטלו הימנה ואומר בפ"נ ובפ"נ ואינו אומר בעוד הגט בידה. והכי אמרי' לעיל כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומד בפ"נ ובפ"נ עד שנתחרש דמשמע דלאחר נתינה אומר בפ"נ ובפ"נ ואו' רבי' יצחק בר שמואל דצ"ל כן בתוך כדי דיבור לאחר נתינה: [רב חנין משתעי] רב כהנא אייתי גיטא ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא אי מנהרדעא לסורא אתא לקמיה דרבא א"ל צריכנא למימר בפ"נ ובפ"נ או לא צריכנא א"ל לא צריכת ואי עבדת אהנית דאי אתי בעל מערער לא אשגחינן ביה. פר"ח סוגיא דשמעתא שהמביא גט מבבל לבבל ומא"י לא"י אצ"ל בפ"נ ובפ"נ ואי אמר בפ"נ ובפ"נ מהני ליה דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה ועירעורו בטל אלא אם יביא ראיה שזה הגט מזוייף הוא ועל זה הדרך שמועה זו סלקא עכ"ל. כתב רבינו משה בר מיימן זצ"ל שליח שהביא גט ממקום למקום בא"י אע"פ שלא ראה כתיבת הגט ולא ידע מי הם עדיו אלא נתן לו הבעל גט ואמר תן גט זה לאשתי ה"ז נותנו לה בפני שנים אע"פ שאין עדיו ידועין אצלינו ותהיה מגורשת ותנשא בו בא הבעל וערער ואמר לא גרשתי מעולם וגט שהובא לה מזוייף הוא יתקיים בחותמיו ואם לא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל תצא והולד ממזר שהרי אינה מגורשת אבד הגט ה"ז ספק מגורשת לפיכך נשים שחזקתן שונאות זא"ז אינן נאמנות להביא גט בא"י זו לזו שמא מזוייף הוא ותתכוין לקלקל אותה כדי שתנשא ותיאסר על בעלה ואלו הן הנשי' שחזקתן שונאות זו את זו חמותה ובת חמותה וצרתה ואפי' היתה הצרה נשואה לאחר וצרתה אפי' היתה אחותה. ובת בעלה. אבל שאר כל הנשים כשירות ושליח שהביא גט ממקום למקו' בחו"ל או מא"י לח"ל [או מח"ל] לא"י אם היה השליח עומד בשעת כתיבת הגט וחתימתו ה"ז אומר בפני שנים בפ"נ ובפ"נ ואח"כ ינתן לה בפניהם ותתגרש בו אע"פ שאין עדיו ידועין אצלינו ואפי' היו [שמות] עדיו כשמות העכו"ם אין חוששין להם בא הבעל וערער אין חוששין לו אין משגיחין בו לפיכך אף הנשים ששונאות זו את זו נאמנות להביא גט זה ולומר בפ"נ ובפ"נ וכן שליח שהביא גט בא"י ואמר בפ"נ ובפ"נ אע"פ שא"צ אם יבוא הבעל ויערער אין משגיחין בו ואם אין השלח עומד בשעת כתיבה וחתימה לא ינתן לה אא"כ נתקיים בחותמיו [ויש לשליח להיות מכלל הג' שקיימו אותו בחותמיו] אם לא נתקיים ונתן לה ה"ז פסול עד שיתקיים ואם בא הבעל וערער לא נתקיים אינה מגורשת עכ"ל: ת"ר עבד שהביא גטו ממדינת הים וכתוב בו עצמך ונכסיי קנויים לך. וצריך לומר בפ"נ. עצמו קנה. דנאמן הוא על שיחרורו לומר בפ"נ וא"צ עדים לקיימו. נכסים לא קנה. דבעי עדים כשאר קיום שטרות. איבעיא להו כל נכסיי קנויים לך מהו מי אמרי' עצמך ונכסי תרי דיבורי נינהו אבל כל נכסי כיון דבחד דיבורא אתו ליה שיחרור עצמו ומתנת נכסים קנה. אמר אביי מתוך שקנה עצמו קנה נכסים א"ל רבא בשלמא עצמו קנה מידי דהוה (אקיום שטרות דעלמא) [אגט אשה] אלא נכסים לא ליקני מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא אלא אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו א"ל רבא בשלמא נכסים לא ליקני מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא אלא עצמו ליקני מידי דהוה אגט אשה אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה עצמו קנה נכסים לא קנה א"ל רב אדא בר מתנה לרבא כמאן כר"ש דאמר פלגינן דיבורא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין. שאף הוא בכלל נכסים וכל שאר נכסים נמי קנה. שייר קרקע כל שהיא לא יצא בן חורין דבשלמא רישא לא גלי דעתיה דנחת לשיורא אנן לא אמרינן דשייר אבל היכא דנחת לשיורא אמרינן לדידיה נמי שייר וכי קאמר כל נכסי נתונין לך אשאר נכסים קאמר ולחנופי ליה קאתי ולא שחרריה כיון דלא אמר ליה עצמך ונכסי ולאו דוקא קרקע כדמוכח פ' מי שמת רש"א לעולם הוא ב"ח. דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי. עד שיאמר סתם כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא [ולא יפרש מה הוא משיי' דהתם אמרינן דאחד מרבוא] דקאמר היינו עבד ואיהו לא חשיב ליה אלא אחד מרבוא בנכסים אע"ג דשוה טפי. ומדקאמ' ר"ש לעולם הוא בן חורין אשמעינן ל"ש היכא דקנה שאר נכסים עמו כגון שפירש השיור חוץ מקרקע פלוני דהשתא קנה עצמו ושאר נכסים חוץ מן השיור ל"ש היכא דלא קנה שאר נכסים כגון שלא הזכיר שם הקרקע ששייר דכתב ליה חוץ מבית כור קרקע דהשתא לא קנה שום קרקע דבכל חד וחד איכא למימר היינו ההוא דשייר אפ"ה הוי בן חורין דהוא לאו קרקע הוא ולא שייריה עד שיאמר בזה הלשון א' מרבוא שבהן אלמא פלגי' דיבורא דהא כל נכסי קאמר ליה ולא קנה אלא א"ע ואת נמי דקאמרת עצמו קנה נכסים לא קנה כר"ש סבירא לך. והאמר רב יוסף בר מניומי אר"נ אע"פ שקילס ר' יוסי את ר"ש הלכה כר"מ דלא יצא לחירות דתניא כשנאמרו דברי' לפני ר' יוסי קרא עליו המקרא הזה שפתים ישק משיב דברים נכוחים. ומי אר"נ הכי דלא פלגינן דיבורא והא א"ר יוסף בר מניומי אר"נ ש"מ שכ' כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסי' ואינו חוזר בעבד [כו'] שהרי יצא עליו שם בן חורין ואסור להשתעבד בו עוד אלמא פלגינן דיבורא א"ר אשי התם היינו טעמא [דלאו כרות גיטא הוא. התם] דאר"נ הלכה כר"מ [טעמא לאו משום דלא פלגינן דיבורא הוא דהא כי נמי הזכיר שם שיור קרקע פלוני קאמר ר"מ] דלא יצא לחירות אלא טעמא משום דלאו כרות גיטא הוא דגבי אשה כתיכ ספר כריתות ושיחרורי עבדים גמר לה לה מאשה דכתיב חופשה לא ניתן [לה] וכתי' וכתב לה ובעינן בהו כריתות וכיון דאיכא למימר דשייריה דהא נחת לשיורא והוא לא הוזכר בתוך המתנה דלא כתב עצמך ונכסיי קנויים לך לאו כריתות גמור הוא ור"ש סבר דבכי האי הוי גט כריתות עד שיכתוב לו חוץ מאחד מריבוא שבהן אבל היכא דלא שייריה כי הכא הוי כריתות לצאת עליו שם ונשתחרר שעה אחת כל זמן שלא חזר ושוב אינו יכול לחזור שקידשו השם וגבי מילתא דרבא נמי העבד שהביא גטו כריתות גיטא הוא ונהי דנכסים לא קנה דבעינן קיום אבל עצמו קנה דפלגינן דיבורא. והלכה כרבא והלכה כר"נ בשכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד שחוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד וכו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |