אור זרוע/גיד הנשה/תמח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור זרוע TriangleArrow-Left.png גיד הנשה TriangleArrow-Left.png תמח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רב יהודה אמר שמואל שני גידין הן הפנימי הסמוך לעצם. הוא גיד ארוך הניתן לאורכו של שופי. כשפורעין את הירך ופושט בכל הירך ראשו אחד מחובר בעצם האליה ומשם נפשט לאורך השופי עד מקום חיבור הקולית ועצם הירך ושם הוא סמוך לעצם אסור מן התורה. וחייבין עליו מלקות. חיצון הסמוך לבשר. גיד קצר הנתון לרוחב השופי בסופו מובלע בכף הסובב את הקולית והוא נתון בצד החיצון של ירך אסור מדרבנן ואין חייבין עליו. אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמי' דרב לא אסרה תורה אלא קנוקנות שבו גידין הדקין ההולכין באורך הירך תחת הבשר בין גיד החיצון לגיד הפנימי ודם הם אסורין לפי שהם רכים ונותנין טעם אבל גיד עצמו קשה הוא ועץ בעלמא הוא. עולא אמר אע"פ שעץ בעלמא הוא התורה חייבה עליו ולא על הקנוקנות אמר אביי כוותי' דעולא מסתברא דאמר רב ששת א"ר אסי חוטין שבחלב אסורין. כמו חוטי הכסלים וגם בחלב שעל הקרב יש חוטין דקין אסורין. מדרבנן ואין חייבין עליהן כרת. אלמא חלב אמר רחמנא ולא חוטין ה"נ גיד אמר רחמנא ולא קנוקנות. ונראה דיש לומר ומינה נלמוד דכמו שחוטין שבחלב אסירי מדרבנן ה"נ קנוקנות לעולא אסירי מדרבנן. וכן פי' רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דקנוקנות לעולא אסירי מדרבנן. ומדאמר אביי כוותי' דעולא מסתברא. משמע הלכתא כעולא. ובשאלתות דרב אחאי גאון פ' וישלח יעקב כתב דמ"מ אסרינן בקנוקנות מדרבנן. גופא אמר רב ששת אמר רב אסי חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליהן חוטין שבכוליא אסורין ואין חייבין עליהן לובן כוליא. שבתוך (הכוליא) [החריץ] ומתפשט והולך בתוך הכוליא. רב ור' חייא חד אסר וחד שרי. רבא ממרטט לי'. משרש אחריו. ר' יוחנן ממרטט לי'. ר' אסי גאים לי' בשוה לכוליא אבל החפוי בכוליא אוכל אמר אביי כוותי' דרב אסי מסתברא דא"ר אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר אלמא שעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך הכסלים ה"נ שעל הכליות אמר רחמנא ולא שבתוך הכליות. פי' רבינו שלמה חלב שהבשר חופה אותו חלב שעל הכסלים שתחת הכליות ונראה בגובה הכסלים ולמטה מאותו מקום נבלע חלב תחת בשר אדום ודק ומתפשט תחת אותו בשר בכל הכסל ומה שהבשר חופהו מותר וכשכלה למטה אותו בשר החופה יוצא ממנו קרום לבן ועב לבד קרום דק וקלוש המתפשט בכל הכסל שאסור משום חלב כדלקמן ותחת אותו קרום עב יש לובן חלב ויש שנוהגין בו איסור באותו חלב לפי שאותו קרום אינו חשוב חיפוי [בשר שרק הוא] אבל בארץ אשכנז נוהגין בו היתר וגם בעיני נראה דחיפוי בשר גמור הוא ובלובן כוליא הלך אחר המחמיר לשרש אחריו כיון דלא איתוקם הלכתא כרב אסי והמחמיר יחמיר והמונע לא הפסיד עכ"ל. וכ' מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק הנקרא שירליאון זצ"ל דמדקאמר אביי כוותי' דרב אסי מסתבר' משמע דהכי הלכתא דלובן כוליא שרי וא"צ אלא לגמום מה שחוץ לכוליא ובשאלתות פ' (וישב) [וישלח] נמי הביא דברי המתיר ולא הביא דברי האוסר. ונראה דרבה ממרמט לי' ולא רבא דא"כ הלכה כרבא לגבי אביי ומיהו אין להקל כמו שכתב רבינו שלמה זצ"ל דהלך אחר המחמיר והמיקל לא הפסיד. מיהו בחלב שהבשר חופה אותו משמע מתוך פי' רבינו שלמה זצ"ל שפשוט לו שהוא מותר אע"פ שלא רצה לפסוק בהדיא שיהא מותר לובן כוליא. וצריך טעם מאי שנא זה מזה דאי דרשי' שעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך הכסלים א"כ נדרוש נמי שעל הכליות אמר רחמנא ולא שבתוך הכליות עכ"ל. מיהו אנו נוהגין לשרש אחריו וחותכין כל הלובן שבכוליא מיהו אם יארע הדבר מקצת שלא שירשו לחוץ ונצלה או נתכשל עמו לא אסרי' לי'. כתב מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק הנקרא שירליאון אומ' רבי' כי יש שהיו רוצים לאסור שומן שעל היותרת ממה ששנינו בת"כ בפ' צו את אהרן כי כל אוכל חלב אשר יקריבו ממנו קרבן לה' אין לי אלא חלב תמימים שכשרין ליקרב חלב בעלי מומין מנין ת"ל מן הבהמה חלב חולין מנין ת"ל כי כל אוכל [חלב] א"כ למה נאמר אשר יקריבו ממנה קרבן לה' חלב שכמותו כשר ליקרב אמרתי יצא חלב דפנות שאין כשר ליקרב משמע ששומן שעל היותרת חשיב הוא חלב ואסור כיון שכשר ליקרב [ואין] נראה לר' דהא משמע הכא חלב שכתוך הכליות מותר אע"פ שקרב אלמא לא חשבינן לי' חלב. ואין לומר דהיינו משום דמיעטו קרא מדין חלב אבל אי לא הוה קרא הוה אסור כיון שקרב. דהא כיון שהיינו יכולין להעמיד מיעוט דעל הכליות לחלב שאינו כלל על הכליות ומוקי לה לחלב שבתוך הכליות ש"מ שאין לאוסרו מטעם שהוא קרב. וה"נ משמע לקמן ס"פ כל הבשר דא"ל רב מרי לרב זביד אי אלי' אקרי חלב ליתסר משמע הא אי לא אקרי חלב לא ליתסר כיון שהיא בת קרבן וקריבה לגבוה ככבש והי' לנו לאסור חלבה ככבש. אלא ש"מ שאין זה הטעם גורם לאסור. והא דאמ' בת"כ חלב שכמותו כשר ליקרב אסור היינו בחלב דוקא ששם חלב עליו אבל שומן של יותרת אין שם חלב עליו וכי יש לאסור כבד וכל בני מעים מטעם חלב והא לא שייכי מידי בחלב עכ"ל. גופא אמר ר' אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר איני והא אמר ר' אבא אמר רב יהודה אמר שמואל האי תרבא דתותי מותני אסור. זהו עליונו וגובהו של אותו חלב שפירשתי קודם שיכסהו הבשר ואותו גובה עצמו מכוסה במתנים שקורין לונבל"ש בלע"ז ובלשון כנען לדויי"נא שרוחבן מרחיב למטה מצלעות קטנות ומכסהו וכשהטבח מפרישו נראה אותו חלב. אמר אביי בהמה בחייה פרוקי מפרקא. כשהיא הולכת אבריה נעים והמתנים פעמים שהם נמשכים כלפי מעלה והכסלים נמשכים כלפי מטה ואין החלב נכסה בהם. אמר ר' אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שעל המסס וביה"כ אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב. המסס וביה"כ בסוף הכרס שקורין פנצ"א ולא זהו עיקר החלב המכסה את הקרב שקורין טיי"לא שהו' תותב קרום ונקלף אבל שולי אותו חלב המכסה את הקרב דבוק לחלב שעל המסס וביה"כ. ואמר ר' אבא אמר רב יהודה אמר שמואל האי תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הכסלים. עצם קטן ומונח על עצם שקורין חנק"א ומחובר לחוליות האליה מלמעלה ועליו יש חלב תחת [ראש] המותין שקורין לונכי"ל: ואמר ר' אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חוטין שביד שאנו נוטלין מן הכתף אסורין משום דם. כתב מורי רבינו יהודה הנקרא שירליאון אסורין אפי' לצלי קודם חיתוך כמו שאפרש לקמן גבי ביעי ומזרקי ואם נצלה היד עם אותן החוטין מצאתי בשם רבי' שמותר הבשר דכבולעו כך פולטו שכמו שבולע בשר מן דם כך פלטו לחוץ ואפי' קליפה נמי לא בעי אלא נטילת החוטין שהרי העור של חוטין ושל מזרקי לקמן מגין כלפי הדם ואינו חוזר ובולע הבשר וגם הדם מתייבש ואינו מלוחלח לפלוט עכ"ל. חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה שפיר דמי ואפי' לא הוציא החוטין לחוץ: אמר רב יהודה ריש מעיא באמתא בעיא גרירה. משרקין יוצאין מן הקיבה צריך לגרר חלב שעליה עד אורך אמה שמכאן ואילך הם דבקים לבנתא שקורין אנטיריל והוא שומן ומותר היתר גמור ובלבד שינקרו מן הוורידין וזהו חלב שעל הדקין שנחלקו בו ר' ישמעאל ור' עקיבא באלו טריפות: אמר רב יהודה [חוטין] שבעוקץ אסורין. היינו חמשה חוטין דאיכא בכפלי תלתא מימינא ותרתי משמאלא תלתא מפצלי לתרי תרי ותרי מפצלי לתלת' תלת'. למאי נ"מ דאי שליף להו עד דחמימי משתלפו ואי לא בעי לחטוטי בתרייהו. עד שימצא במספר הזה וראשן אחד מחובר בשדרה וראשי הפיצולין מחוברין ונדבקין תחת החזה בראשי הצלעות. אמר אביי ואי תימא רב יהודה חמשה מקומות ובהן חוטין של איסור. תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דכפלי ודטחלי ודכולייתא משום תרבא דידא ודלועא משום דמא. למאי נ"מ הנך דמשום תרבא לית להו תקנתא. וחוטין דקין הוא דקא חשיב הלכך לא תנא מזרקי הצוואר שאף הם משום דמא וחוטין של [לשון] בכלל אותו של לועא הוא שהלשון הוא בכלל לחיים לענין מתנות הכהונה. ואמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה חמשה קרמי דוה תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דכפלי דטחלי דכולייתא משום תרבא דביעי דהיינו ביצים של זכר ודמוקרא דהיינו שעל המוח משום דמא רב יהודה בר הושעי' דוה קא קליף לי' טחלא ללוי ברי' דרב הונא בר חייא חזיה דקא גאים לי' מעלאי א"ל (חתכי') [חות ביה] טפי. שלא הי' קולפו אלא בגובהו במקום עוביו שהוא מחובר שם לכרס ולחלב וא"ל קלוף ורד עד למטה. אתא אבוה אשכחי' א"ל לא צריכת הכי אמר אבוה דאמך משמי' דרב ומנו ר' ירמי' בר אבא. לא אסרה תורה אלא שעל הדד בלבד קרום (של) [שעל] מקום עוביו. איני והא רב המנונא תנא קרום שעל הטחול אסור ואין חייבין עליו. היכי דמי אילימא שעל הדד אמאי הא חלב הקרב הוא ששם מחובר לכרס ולחלב אלא לאו דכולי' של טחול כולו. א"ל אי תניא תניא. גופא אמר רב המנונא תנא קרום שעל הטחול אסור ואין חייבין עליו ושעל הכוליא אסור ואין חייבין עליו והתניא חייבין עליו. טחול אטחול ל"ק. הא כנגד הדד. הא שלא כנגד הדד. כוליא אכוליא ל"ק הא בעלאה הא בתתאה. הלכך מלתי' דר' ירמיה בר אבא עומדת במקומה דקאמר לא אסרה תורה אלא חלב שע"ג הדר דהיינו להתחייב עליו. וההיא דרב המנונא דאסר ככל הטחול דהיינו דכולו אסור. מיהו אין חייבין כ"א דוקא שעל הדד. פי' רבינו שלמה עלאה חלב ממש שעל הקרום. תתאה קרום הדבוק לכוליא אסור ואין חייבין עליו. וקשה לרבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דהא קרום קתני. ועוד אם הוא חלב ממש דהוא אסור דהוי חלב שעל הכליות. ונראה לרבינו יצחק בר שמואל דעלאה דהיינו קרום שעל החלב ושעל הכליות. ותתאה היינו סמוך לכליות שתחת החלב. ואע"ג דבטחול אין חילוק בין קרמא עלאה לקרמא תתאה. של חלב שעל גבי הדד. היינו לפי ששם חלב יותר מדאי. ודומה יותר מן החלב עצמו. ושוב מצא בפירושים רבינו שלמה אחרים כדבריו וכן כתוב בהן. עלאה חלב ממש שעל הקרום ועליו קרום דק חופה מלמעלה: ביעי חשלייאתא. פי' ביצי זכר שנתמסמסו ומעורין בגופו רב אמי ורב אסי. חד אסר. וחד שרי מאן דאסר מדלא קא בריא אבר מן החי נינהו. ומאן דשרי מדלא קא מסרחן חיותא אית בהו. א"ל ר' יוחנן לרב שמן בר אבא. הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול מינייהו משום שנא' אל תטוש תורת אמך. מנהג מקומך שאתה מבבל ונוהגין בו איסור דהא אפליגו בה רב אמי ורב אסי. הלכך לדידן ביעי חשלייאתא אסירן משום דאנן בתר בני [בבל] גרירן כדפי' רבינו שלמה לעיל בא"ט גבי דאייתרא. ביעי חשלייאתא פי' בערוך ביעי בהמה שנתמסמסו כמו מהדק וחשל בפ"ה בדניאל בפתרון החלום שפתר לו דניאל. אמר מר בר רב אשי הני ביעי דגדיא עד תלתין יומין משנולד שרי בלא קליפת הקרום דאכתי לא נפיש דמא למבלע באברים. ול"ד גקט גדיא אלא ה"ה אמרא וכיוצא בו. מיכן ואילך אם יש בהן זרע אסורין בידוע שיש בהם דם ואי לא שריין. אומצי ביעי ומזרקי פליגי בה רב אחא ורבינא. בכל התורה כולה כל היכי דמשכחת לה רב אחא ורבינא חד אמר הכי וחד אמר הכי ולא מסיימי בכולהי ההיא דמיקל רבינא וההוא דלחומרא רב אחא והלכתא כרבינא לקולא. לבר מהני תלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא כרב אחא לקולא. והשתא מפרש פלוגתייהו. האי אומצא דאסמיק חתכי' חתיכות הרבה ומלחי' אפי' לקדירה שפיר דמי שפדיה בשפודא ותלי' בתוך התנור לצלות בלא חתכי' ומלחי' אלא כדי מליחת צלי דבר מועט מידב דייב דמא ושרי הואיל ותלי שפיר דמי. אבל הניחו אגומרי בלא שפוד פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מישב שייבי לי' גומרי לדם ושרי. וח"א מצמית צמית לי'. גומרי צמתי' לי' לבשר ואינו מוציא דמו ונצלה בתוכו ואסור. וכן ביעי וכן מזרקי דהיינו חוטי הצוואר וורידין. אומצא דאסמיק אע"פ שדם האברים מותר כ"ז שלא פירש לחוץ מ"מ כיון דאסמיק כ"כ שנאסף שם רוב דם אסור. ורבינו יצחק ב"ר אשר זצ"ל פי' בפסחים בשם הלכו' גדולו' אומצא דאסמיק. ע"י שנותנין אותו בחומץ ומצמית לי' ומכנס כל הדם אל מקום אחד. ומתוך רוב דם הוא מאדים ואסור. ולצלי נמי בעי חתיכה דאי אמרת לצלי לא בעי חתיכה. היו נדחין דברי ר"ת זצ"ל שאומר דכמו שנהגו העולם לבשל הכבד בקדירה אחר צליה כמו כן מותר אחר שנמלח דמליח ה"ה כרותח דצלי. ואם איתא הרי צלי מפליט יותר כדאשכחן הכא דלא בעי חתיכה בהדי צלי ובהדי מליח' בעינן חתיכה לקדירה. והא דפי' רבינו שלמה דכי תליא בשפורא שפיר דמי בלא חתיכה ומלחי'. ר"ל שלא עשה שתיהן. ולישנא דתלמודא נקט דבלא חתיכה פשיטא דלא סגי אף לצלי. רישא בכבשא. הראש של בהמה. וכשרוצין להסיר שערו נותנין עלי' מים חמין ומטמינין אותה ברמץ. כבשא פי' הטמנה. אותבי' אבית שחיטה. שבית שחיטה מלמטה. מידב דייב דמא דרך החתך ושפיר דמי. אצדדין. פי' על לחייו. מקפי קפי דמא בתוכו ואסיר. קפי כמו וכגבינה תקפיאני. אותבי' אנחירי' ונקבי החוטם למטה. אי דץ ביה בנקבי החוטם מידי שלא יסתם שרי ואי לא אסור. איכ' דאמרי אנחירי' ואבית שחיטה דאיב. אצדדין אי דץ ביה מידי שרי ואי לא אסור ומורי רבינו אבי העזרי כתב כלשון ראשון וצריך שינעץ בנקב החוטם עץ דק שיהא מקום לדם לזוב לחוץ. כתב מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק הנקרא שירליאון רישא בכיבשא כשרוצים להסיר שערו נותנין עליו מים ומטמינין אותו ברמץ. ויש שעושין כן למלוג תרנגולת. ולכאורה היה נראה אסור כי היכי דאסרינן ברישא משום דמקפי קפי ואסור ולא שרינן אלא אבי נחירי דמידב דייב ובתרנגולת לא דייב בשום ענין. ויש לחלק בראש הבהמה שיש עצמות ודברים המעכבים את הדם מלצאת. אבל בתרנגולת האש מידב דייב ליה לדמא ואין מתאסף בשום מקום. ועוד כתב בה"ג האי דמטוי רישא צריך לאתנוחי בי שחיטה לתתאי. כי היכי דתידוב דמא. והיכי דמשתלי ואפכיה מוקרא הוא דאסור באכילה רישא גופא שרי. משמע בהדיא דלא אסור אלא משום קרום של מוח שיש בו דם ולכך גם המוח אסור. שמתבשל בדם הקרום. ונראה (דדם) [דגם] החוטין שבלחי אסורין אם לא חתכן תחלה שגם הם אסורין משום דם כדאמר (לעיל) עכ"ל:

המנקר בשר (יש בו) [ישבר] ראשי עצמות שבירך וינקר הקנוקנות וגיד הנשה כולו עם שומנו ויטול הגידין שבצנקר"ון ויטול החלב והקרום שעל הקיבה דאקשתא ודאייתרא עד אורך אמה מן המעי של קיבה דאנן בתר בני בבל גרירן דלא אכלי' ליה והטבח יפרידנו בנחת מן הכנתא שלא ינתק בכח וישאר ממנו עם הכנתא ויטול גם החלב והקרום שעל הטחול ושעל הכרם כולו ואף שדבוק בו לגמרי יטול ושעל המסס וביה"כ וישלוף הגידין שבתוך הטחול שהן משום חלב ויטול החלב והקרום שעל הכסלים והחוטין שבתוך הכסלים בכסל הימין שלשה ומתפצל כ"א לשנים ושני חוטין בכסל השמאל וכ"א מתפצל לשלשה ס"ה שנים עשר חוטין. ואי שליף להו עד דחמימי משתלפי. ואי לא בעי לחטוטי בתרייהו. ויטול הקרומים שנים שעל הכליות והקרום שעל חצר הכבד של צד הכבד מפני שחלב המכסה שוכן עליו אע"פ שאינו מוזכר בתלמוד בכלל חמשה קרמי ואותו הקרום שעל חצר הכבד כלפי ריאה אין בו איסור ונהגו ליטול כולו דלא ליתי למטעי ויטול החוטין שתחת הידים כולן והחוטין שיש בראש שתחת הלשון ושבצוואר שהם משום דם וכל אלו אסורין משום כל חלב וכל דם לא תאכלו ולא נתפרשו אלא מדברי חכמי התלמוד: אתמר טבח שנמצא אחריו חלב רב יהודה אמר כשעורה ור' יוחנן אמר כזית. אמר ר"פ ול"פ כאן להלקותו בכזית וכאן להעבירו כשעורה. רב יהודה אמר בנמצא אחריו חלב בכשעורה איירי בלעברו דמעברין לי' בכשעורה אבל נמצא אחריו כזית מודה רב יהודה לר' יוחנן דמלקינן ליה דמלקות חמיר מהעברה והאי דאיירי ר' יוחנן בנמצא אחריו כזית היינו להלקותו אבל בבציר מכזית בכשעורה מעברינן ליה דהעברה לא אלימא לי' כמלקות. אמר מר זוטרא בשעורה במקום אחד וכזית אפי' בשנים ושלשה מקומות. מר זוטרא נמי אתא לפרושי דר' יוחנן ל"פ אדרב יהודה ולא רב יהודה אר' יוחנן אבל אדרב פפא מיהו פליג דקאמר ר"פ כאן להלקותו כאן לעברו ואתא מר זוטרא למימר או תרווייהו בהלקותו או תרוייהו בלעברו איירי אבל אם יש לך ליתן חילוק ביניהם היינו חילוק ולא שיחלקו זה על זה אלא רב יהודה (מאי אמר) [דאיירי] בחלב כשעורה היינו כשנמצא אחריו חלב כשעורה במקום אחד אבל חלב כשעורה בשנים ושלשה מקומות א"נ פחות מכשעורה אפי' במקום אחד לא עבדינן לי' כלום. ור' יוחנן דאיירי בחלב כזית היינו כשנמצא אחריו חלב בכזית אפי' בב' וג' מקומות אבל כשעורה אי אית' במקום אחד מלקינן לי' או מעברי' לי' אבל בב' וג' מקומות לא. ומר אמר חדא ומא"ח ול"פ. דרב יהודה איירי בכשעורה במקום אחר ור' יוחנן דאיירי בכזית איירי בב' וג' מקומות הלכך לדברי ר"פ לד"ה נמצא אחריו כשעורה מעברינן לי' ולא מלקינן לי'. נמצא אחריו כזית מלקי' לי' וכש"כ דמעברינן לי' ולהאי לישנא לא שני לן בין נמצא אחריו כשעורה או כזית במקום אחד או בשנים ושלשה מקומות. ולדברי מר זוטרא נמצא אחריו כשעורה במקו' אחד מלקינן לי' או מעברינן לי' וכזית אפי' בשנים ושלשה מקומות כך השיטה לפירוש רבינו שלמה. ומורי רבינו אבי העזרי זצ"ל כתב וטבח שנמצא אחריו אפילו בשנים ושלשה מקומות בין כולם כזית חלב מלקין אותו ומעבירין אותו מאומנותו עד שיקבל עליו דין שמים ויתקן עוותו. ואם נמצא אחריו במקום אחד כשעורה מעבירין אותו ולא מלקין אותו עכ"ל. ושיטת רבינו שלמה לא מוכחא הכי דעבדינן בי' תרתי. אלא אפי' בכזית או מעבירין אותו או מלקין אותו מיהו סברא שלימה היא שבכזית מלקין אותו ומעבירין אותו. הלכך הלכה למעשה כשעורה במקום אחד מעבירין ליה ולא מלקינן לי'. נמצא אחריו כזית אפי' בב' וג' מקומו' מלקינן לי' וכש"כ דמעברינן לי' עד שיקבל עליו דין שמים ויתקן עוותו ע"פ תלמידי חכמי' שבעירו. ונרא' שיש להכריז בביהכ"נ שני וחמישי ושני פלוני הטבה העבירוהו מאומנותו מפני שנמצ' אחריו חלב כשעורה. ויהי' חודש ימים שלא יתעסק באומנותו. ולאחר חודש ימים יבוא אצל תלמידי חכמים שבעירו או בעיר הסמוך לעירו ויאמר כך וכך עשיתי וחטאתי ותוהא אני על הראשונות ויתנו לו הדין לפי ראות עיניהם. ואח"כ יכריזו בביהכ"נ פלוני הטבח שהעברנו אותו מפני שנמצא אחריו חלב כשעורה כבר תהה ונתחרט לפני תלמידי חכמים על המעשה הרע שבא לידו וקיבל עליו כמו שציוו (אות) עליו תלמידי חכמים ומיכן והלאה החזירוהו לאומנותו והרי הוא נאמן לסמוך עליו כבראשונה. וקודם שישמעו הכרזה זו בביהכ"נ אין לסמוך עליו ואסור לקנות ממנו בשר. ואם נמצא אחריו כזית מלקין אותו ברבים בביהכ"נ שני וחמישי ושני. ולאחר המלקות יאמר בעצמו בקול רם אני פלוני לקיתי מפני שנמצא אחרי כזית חלב והכל כמו שכתבנו. אבל אם הי' מוכר טריפות בחזקת כשירות או שהי' מוכר חלבים בחזקת שומן יש לו דין אחר. כי בכאן הקלנו עליו מפני שעשה שלא בידיעתו אלא שפשע שלא דקדק היטב. אבל התם שבמזיד. מחמי' עלי' טפי בההיא דפ' עד כמה בבכורות דההו' טבחא דהוה חשוד לזבוני תרבא דאטמא במר דכנתא פי' בחלוף של כנתא כמו במר דשחוטה דפרקין וכמו במר דפרזלא בב"ק וכמו מרקולס. קנסי' רבא לזבוני אפי' אמגוזי. א"ל ר"פ לרבא ואמרי לה רב אדא בר אהבה לרבא וא"ל רבינא לרבא כמאן כר' יהודה אפילו מים ומלח נמי דתנן החשוד למכור תרומה לשם חולין אין לוקחין ממנו אפי' מים ומלח דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו. לעולם ר' שמעון ובאיסור' גופא קנסינן לי' סתם דרדקי גרו באמגוזי ואזיל ומשבש להו לבני טבחי באמגוזי ומייתו לי' תרבא דאטמא ומזבן להו במר דכנתא. הלכך קנסי' רבא עד שיעשה דין המפורש בפרק זה בורר דההוא טבחא דנפקא טריפתא מתותי' ידי' פסלי' רב נחמן ועברי'. אזיל רבי מזי' וטופרי' סבר רב נחמן לאכשורי' א"ל רבא דילמא איערומי קא מערים אלא מאי תקנתי' כדרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין החשוד בטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה מתחת ידו בדבר חשוב או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב ומשלו וכן הלכה. וכבר הי' מעשה במומר אחד שנגע ביין ואמר אח"כ שעשה תשובה בינו ובין עצמו ובא מעשה לפני חכמים. רבינו יצחק בר אברהם זצ"ל התיר והוא מפני שהפקיד כיסו בשבת. ונחלק עליו רבינו שמשון אחיו זצ"ל ואסרו מההוא מעשה דההוא טבחא דזה בורר כדפרישת. הלכך המוכר טריפות בחזקת כשירות וחלב בחזקת שומן צריך לקבל דין מפי תלמידי חכמים ואע"פ שיעשה הדין לא סמכי' עלי' לאכשורי' עד שיעשה כדרב אידי כדפרישית. והרי שהי' מוכר טריפות בחזקת כשירות או שהי' מוכר חלבים בחזקת שומן ומת קודם שעשה תשובה אסור להתעסק בקבורתו. ולא עוד אלא אפי' כלבים אוכלי' את בשרו ולוקקין את דמו אסור להבריח כלבים מעליו. כההיא דמסכת תרומות דפ' האשה שהיתה אוכל' בתרומה ירושלמי מעשה בטבח בצפורי שהי' מאכיל לישראל נבילות וטריפות פ"א שתה יין בע"ש ועלה לגג ונפל ומת. והיו הכלבים מלקקין את דמו אתון שאלון לר' חנינא מהו מרמיתי' מן קדמיהון אמר לון כתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. וזה היה גוזל כלבים ומאכיל לישראל ארפינון דמן דידהון אכלון. הא למדת שאפי' כלבים אוכלים את בשרו אין להבריחן מעליו. כש"כ שאין להתעסק בקבורתו. וה"מ שלא עשה תשובה [אבל עשה תשובה] אין לך דבר שעומד לפני בעל תשובה. כדאמ' בירוש' ספ"ק הרי שהי' אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקב"ה מקבלו מ"ט ובשוב רשע מרשעתו. א"ר יוחנן ולא עוד אלא כל עבירות שעשה נחשבין לו כזכיות מ"ט מור ואהלות קציעות כל בגדותיך. כל בגידות שבגדת בי הרי הם לך כמור ואהלות. רובו זכיות ומיעוטו עבירות נפרעין ממנו מיעוט עבירות קלות בעוה"ז בשביל ליתן לו שכר שלם בעו"ה רובו עבירות ומיעוטו זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שעשה בעוה"ז בשביל ליפרע משלם לעתיד לבוא. אבל הפורק עול והמפר ברית והמגלה פנים בתורה אע"פ שיש בידו מעשים טובים נפרעין ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ע"ז וגילוי עריות ר' יונה ורבי יוסי חד אמר כקלות וחד אמר כחמורות. מה אנן קיימין באותו שעשה תשובה [אין כל דבר עומד בפני בעלי תשובה] אלא כן אנו קיימין באותו שלא עשה תשובה ע"כ לשון הירושלמי. הא למדת דמי שעשה תשובה אפי' עשה כל עבירו' החמורו' בתורה ועשה תשובה שלימה הקב"ה מקבלו ומכפר לו על כל עונותיו בפרה גמורה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף