אור זרוע/בשר בחלב/תסט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ההוא בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא שרייה ר' חנינא בר פפא מפשרניא. אמר רבא מאן חכים למעבד הכי אי לאו ר' חנינא בר פפא מפשרניא דגברא רבה הוא קסבר כי אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח ה"מ היכא דאינו נאכל מחמת מולחו אבל האי כותחא נאכל מחמת מולחו הוא וה"מ חי אבל צלי בעי קליפה. ואי אית בי' פילי בקעים והוא צלי לא סגי לי' בקליפה לפי שבולע דרך הבקעים וכולו אסור אבל חי אין פילי אוסרת בו. ואי אתבלי בתבלי'. תבלין שנתבשלו עמו מרככין אותו ונוח לבלוע וכשנפל לכותח הי' צמא לבלוע ובלע ואסור. פי' רבינו שלמה דאינו נאכל מחמת מולחו כעין מליחת בשר להצניע ולפירושו אם נמלחו שחוטה ונבילה יחד לא אסי' אא"כ נמלחו כעין שמולחין לקדירה שרי. וקשה דהא מעשים בכ"י שרגילין לאסור כשנמלחו חתיכה של היתר ושל איסור יחד כעין שמולחין לקדירה וכה"ג כ' דשיעור מימלח בשר' כל שאינו נאכל מחמת מולחו ומשהי לי' כמו טוויה. ר"ל שכמו שהדם נפלט ע"י צליה כך נפלט ע"י מליחה לצורך בישול. כשישהה במלח שיעור צלי' וזה קורא שאינו נאכל מחמת מולחו. ותו דלפירושו צריכין אנו לומר כל מליחות שבתלמוד עם האיסור. היינו שנמלחו כעין שאנו עושין להצניע כגון ההיא דגיד הנשה הנהו אטמהתא דאמלח בי ריש גלותא בגידא דנשיא ומייתי עלה מליח ה"ה כרותח וכן לקמן רב מרי אמלח' לי' חתיכה דנבילה בהדי שחוטה. וגם אין מולחין בשר אלא ע"ג כלי מנוקב וכאלה רבות לא יתכן לפרש הכל שנמלחו כעין שעושין להצניען. ע"כ מפרש ר"ת דאינו נאכל מחמת מלחו היינו כעין שמולחין לקדירה כמו שמשמע בה"ג כדפרי'. ומביא ראיה מהקומץ רבה דאמר זעירא א"ר חנינא דם שבישלו אינו עובר עליו ורב יהודה אמר זעירי דם שמלחו אינו עובד עליו דמדקא' תלמודא הני תרי מילי בהדי הדדי היינו משום דחד טעמא אית להו דדם שמלחו הוה מחמת בישול דמלוח ה"ה ברותח ומליחה דהתם מיירי באינו נאכל מחמת מולחו כדתניא התם בההיא שמעתא במלח יכול תביננו ת"ל במלח ואמרי' מאי תביננו אמר רב אשי ה"ק יכול יתן בו טעם כבינה ומפ' ר"ת שימלחם מעט לאברים כדי שיהיו האברים נאכלין מחמת מולחן כמו שהבינה מיישבת את האדם לדרכי חיים ת"ל תמלח שימלחם יפה יפה והיינו דאין נאכלין מחמת מולחן. ואמר אביי התם וכן לקדירה. כלו' כשמולח בשר לקדירה ימלחנה יפה שלא תאכל מחמת מלח. הא למדת דמליחות שאנו מולחין לקדירה הוי שאינו נאכל מחמת מולחו. הלכך אם נמלחה חתיכה של איסור בעין שאנו מולחין לקדירה. נאסרה דחתיכה של היתר. ועוד האריך מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק זצ"ל בזו השמועה ולבסוף כתב דפי' ר"ת הוא אמת ועיקר וכ"כ מורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל כדברי ר"ת וכן מעשים בכל יום. כתב מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק מהכא שמעי' אע"פ שהכותח נמלח מימים רבים אפ"ה הוי חשוב מליחתו כרותח אי לאו דנאכל מחמת מולחו. ע"כ יש להחמיר בבשר שיש זמן מרובה קצת שנמלח וכן גבינה מלוחה שיש לחשוב הציר והמליח שעליהם כרותח לענין דבר שיפלו עליהם או יפלו בו אע"פ שהבשר מותר לצלי בלא הדחה ולקדירה בהדחה אחר ששהתה כדי מליחת צלי מ"מ המלח והציר שעליו הוא אסור עד שיודח יפה יפה. ואותו מלח וציר שעליו חשוב כרותח. ודוקא שהבשר והגבינה הם לחים ויש עליהם לחלוחית במלח או בציר שעליהם אבל גבינה יבישה וכן בשר יבש אחר שהוא יבש בימות החורף נראה לר' דלא שייך בו מליח ה"ה כרותח כשנוגע בדבר יבש שנרא' לעינים שאין בו לחלוחית כלל אבל אם חוזר ומלחלחו ע"י מים יש לחוש וגבינים שנמלחו אחר עשייתם חושבן ר' דאין נאכלין מחמת מולחן אבל לאחר שנרחצו תו לא חשיבי לחוש אין נאכלין מחמ' מולחן עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |