אור זרוע/בשר בחלב/תסז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אתמר דגים שעלו בקערה. כשהיו רותחים נתנום לתוך הקערה שאכלו בה בשר. רב אמר אסור לאכלן בכותח לפי שבלעו מטעם בשר הנבלע בקערה. ושמואל אמר מותר לאוכלן בכותח. נ"ט בר נ"ט הוא. אם היו מבושלין עם הבשר ממש היו אסורין לאוכלן עם הכותח לפי שהבשר נותן בהם טעם ראשון הוי כבשר גמור. אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא שקיבלה טעם מן הבשר ושוב נתנה טעם בדגים הרי יש כאן נ"ט בר נ"ט. ועדיין שניהם היתר וכשיתנו הדגים טעם בכותח זהו טעם שלישי. הלכך שרי דכולי האי לא חשיב טעם לאיסורא. אמר חזקיה משמי' דאביי הלכתא דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח. פסק רבינו שלמה בתשובה אחת. דוקא עלו. אבל נתבשלו אסור דבלע טובא והוי בחד טעמא. ובא מעשה לפניו בביצים שנתבשלו בקדירה שבישלו בה חלב ואסר לעשות מהם טפילה של בשר ואתי שפיר לדבריו ההיא דפ' כל (הבשר) [שעה] אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור. והא התם התנור קיבל טעם מן האלי' ושוב נתן טעם בפת. וכשיתן הפת טעם בחלב הוי טעם שלישי ואעפ"כ אסור. אלא משום דהוי כדגים שנתבשלו דשומן טיחת התנור בולע יותר מדאי. ואתי נמי שפיר הא דפסקי' דצנון שחתכו בסכין אסור לאכלו בכותח דאגב חורפי' בלע. ומסתמא בישול לא גרע מחורפי' דצנון. ורבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל אומר דה"ה נתבשלו. ומביא ראי' מפ' דם חטאת דאמרי' גבי שלמים בכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו. שכשהיו מקריבין שלמים כל ימות הרגל מותרין לבשל בקדירה אחת והתם איכא נ"ט בר נ"ט. שהשלמים נותנים טעם בקדירה והקדרה בשלמים של מחר ועדיין הכל היתר ולא יעשה עדיין [נותר] עד שיחשך. והלכך מותר אע"ג דנתבשלו ולא קא ממעט באכילת שלמים. ואפי' נאמר דשאני התם שהוא טעם שלישי שיש מים בקדירה שמבשלים בה השלמים. מטעם זה נמי מותרים הביצים שנתבשלו בקדרה החולבת לעשות מהם טפילה של בשר שבתוך המים שנתבשלו. מיהו אם בישל בקדרה בלא מים אין להתיר מטעם זה. וההיא דפ' דם חטאת אומר ר"ת זצ"ל דשאני התם דקינוח לא מהני דאינו מתקנח יפה והוי השומן בעין. וההיא דצנון איכא למימר בלשון שני שפי' רבינו שלמה לפי שהסכין פעמי' שהשומן עליו ואינו ניכר. וכשחותך הוי צנון בולע מן הממש ואין מיכן ראיה לפירושו. וכן נראה לרבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל הלכה למעשה דאין חילוק בין עלו לנתבשלו. אלא נתבשלו נמי שרו. וכן קיבל מרבינו תם שהודה בו הלכה למעשה: אמר חזקי' משמי' דאביי הלכתא דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח. צנון שחתכו בסכין [שחתך בה בשר] אסור לאכלו בכותח. ודוקא צנון דאגב חורפי' בלע. אבל קישות גריר לי' לבי פסקי' ואכיל ליה. פי' רבינו שלמה גבי דגים נ"ט בר נ"ט הוא דסתם קערה מקנחין אותה משומן הקרוש עלי' משום מיאוס אבל סכין פעמים שהשמנונית קרוש עליו ואינו ניכר וכשחותך הצנון הוי נותן טעם הבא מן הממש ועוד דמשום חורפי' בלע טפי מדגים הרותחין. מדכתב ועוד היינו משמע שאפי' אין קרוש עליו כלום אפ"ה אסור משום חורפי'. ונראה דהאי טעמא עיקר דתלמוד' קאמר לה כדקאמר ודוקא צנון דאגב חורפי' בלע. אבל טעם שהשומן קרוש עליו לא הוזכר בתלמוד. והשתא קשיא אמאי אסור והא נ"ט בר נ"ט הוא דהא הסכין קיבל טעם מן הבשר וצנון קיבל טעם מן הסכין הרי שני נותני טעם ועדיין שניהם מותרין. וכשיתן צנון טעם בכותח זהו טעם שלישי. ואמאי אסור מ"ש מדגים שעלו בקערה שמותר. ולעיל נמי דקאמר קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח צנון שחתכו בסכין מותר לאכלו בכותח ואמרי' מ"ט ואמר אביי האי התירא בלע והאי איסורא בלע. ואמר לי' רבא וכי התירא בלע מאי הוה סוף סוף התירא דאתי לידי איסורא הוא אלא אמר רבא האי התירא בלע אפשר למטעמי' והאי לא אפשר למטעמי'. ואמאי לא קאמר דהיינו טעמא דמותר לאכול בכותח משום דהוי נ"ט בר נ"ט. אע"כ משום דחורפי' דצנון מחליא ליה שמנונית וה"ל כמקבל טעם מן הממש כדתנן פרק אין מעמידין ואלו דברים של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסורי הנאה וכו' וקורט של חלתית. ואמרי' בגמרא מ"ט משום דמפסקי לי' בסכינא ואע"ג דאמר מר נותן טעם לפגם מותר אגב חורפא דחלתית' מחליא לי' שמנונית וה"ל טעם לשבח ואסיר. הלכך יש לי ללמוד מכאן שאם חתך צנון בסכין של עכו"ם שהוא אסור. דאע"ג דנותן טעם לפגם מותר וסתם כלי עכו"ם לאו בני יומן הן אפ"ה חורפא דצנון מחליא לי' לשמנונית והוה לי' נותן טעם לשבח ואסיר ואע"ג דתנן ואלו דברי' של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסור הנאה ולא קתני וצנון שחתכן בסכין של עכו"ם ותנא ושייר ליכא למימ' דמאי שייר דהאי שייר. ותו דקתני מניינא הוי משמ' דשרי. אפ"ה אסור והאי דלא תני' לי' משום דקתני קורט של חלתית וה"ה צנון דדמי לי' דחד טעמא נינהו. ותדע דקאמ' בגמ' מניינא למעוטי מאי ולא קאמ' למעוטי צנון שחתכו בסכין של עכו"ם דשרי. מדלא קאמ' הכי ש"מ דאסיר וכולי' אסיר ולא מהני' לי' אי גריר לי' בי פסקיה כדאמ' ודוקא צנון דאגב חורפי' בלע. אבל קישות גריר לי' לבי פיסקי' ואכיל לי'. כך נראה בעיני אני המחבר יצחק ב"ר משה נב"ה. מתוך כך נראה בעיני שיש לחוש לפי' רבינו שלמה ולהוראתו ולאסור דגים שנתבשלו בקדירה של בשר לאוכלן בכותח דהאי טעמא עיקר דאגב חורפא דסכינא בלע. ולא גרע בישול מחורפא דסכינא ודלא כההוא טעמ' שפי' שיש פעמי' שמנוני' על הסכין ואינו ניכר. מיהו מההי' דפ' דם חטאת בכל יום נעש' גיעול לחבירו משמע להתירא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |