אור זרוע/בעל קרי/קכו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור זרוע TriangleArrow-Left.png בעל קרי TriangleArrow-Left.png קכו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרק בנות כותים בתחלתו תניא איש איש כי יהי' זב מה ת"ל איש איש לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה דברי ר' יהושע ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר אינו צריך הרי הוא אומר הזב את זובו לזכר ולנקבה לזכר כל שהוא זכר בין גדול בין קטן לנקבה בין גדולה בין קטנה כל שהיא נקבה אם כן מה ת"ל איש איש דברה תורה כלשון בני אדם אלמא כי מרבי קרא בן יום אחד מרבה ורמינהו ואיש כי תצא ממנו ש"ז אין לי אלא איש בן תשע שנים ויום אחד (לביאה) מנין ת"ל ואיש פי' אלמא קרא מרבה בן תשע שנים ויום אחד אמר רבא הלכתא נינהו ואסמכינהו אקראי פי' אחד מהם הלכה למשה מסיני ולא ממשמעותי' דקרא אלא שרבנן הסמיכוהו אקרא הי הילכתא [והי קרא] אילימא כן ט' שנים ויום אחד קרא קרא סתמא (הוא) [כתי'] אלא בן ט' שנים ויום אחד הלכתא בן יום אחד קרא ומאחר דהלכת' [היא] קרא למה לי למעוטי אשה מלובן ע"ז בא עיקר קרא דואיש אשר תצא ממנו ש"ז אבל בן ט' שנים ויום א' לביאה הלכה למשה מסיני שביאתו ביאה ששכבת זרעו ראוי' להוליד ומשום כך יש לו קרי אבל פחות מבן ט' שנים ויום א' אין לו קרי כדא' לקמן גמ' דם טהרה של מצורעת בעי ר' שמעון בן לקיש ראי' ראשונה של זב קטן מהו שתטמא זאת תורת הזב אמר רחמנא כל ששכבת זרעו מטמא ראי' ראשונה שלו מטמא והאי כיון דשכבת זרעו לא מטמא וכו' ופרש"י דהואיל דליתיה בקרי ליתי' בראי' ראשונה ע"כ רש"י. והיינו דתנן פ' יוצא דופן בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה [וכו'] ונסקלת על ידו פי' הבהמה אם רבעה בעדים ואם בא על אחת מכל עריות מתות על ידו אלמא ביאתו ביאה. ואמרי' פרק אלמנה לכה"ג אמר אביי הכא ביבם בן ט' שנים הבא על יבמתו עסקי' סד"א הואיל ומדאורייתא קניא לה אלמא דביאת בן ט' שנים קונה דאורייתא ש"מ דביאתו ביאה. ותנן נמי בבריתות פ' ארבעה מחוסרי כפרה כל העריות אחד גדול ואחד קטן הגדול חייב והקטן פטור דהיינו קטן בן ט' שנים ויום אחד הגדול חייב שביאתו ביאה והקטן פטור שאינו מוזהר כדתנן נמי פ' יוצא דופן שנסקלו' על ידו והוא פטור ור"פ בן סורר אמר רב חסדא קטן שהוליד אין בנו נעשה סורר ומורה שנאמר כי יהי' לאיש בן ולא לבן בן ההוא קטן דהיינו בן ט' שנים ויום אחד. מכל אלו למדנו שביאת בן ט' שנים ויום אחד הוי ביאתו ביאה והוי טמא כשראה קרי אבל פחות מבן ט' שנים אין ביאתו ביאה ואין מטמא משום קרי. והיינו דתניא פ' יוצא דופן חומר בשרץ מבש"ז שהשרץ אין חלוקה טומאתו ואמרי' התם ש"ז דחלוקה טומאתה מאי היא אילימא בין ישראל לעכו"ם ה"נ הא איכא עכבר דים ועכבר דיבשה אלא בין קטן לגדול. ופרש"י התם בתחלת הברייתא שהשרץ אין חלוקה טומאתו דשרץ קטן מטמא כגדול אבל קטן פחות מבן תשע אין לו קרי ע"כ רש"י. ופי' רבי' שמואל זצ"ל קטן פחות מבן תשע אינו מטמא כדלקמן וכדאמרן בבנות כותים אבל לגבי שרץ ל"ש גדול ול"ש קטן מטמא ע"כ רשב"ם. ופי' ר"ח בין שרץ קטן בין שרץ גדול טומאתו שוה משא"כ בש"ז כי ש"ז של גדול מטמא דכתי' איש אבל ש"ז של קטן אינו מטמא ע"כ פי' ר"ח. ואין לומר שפי' ר"ח מיירי במגע דהא כתיב ואיש אשר תצא ממנו דברואה עסקי למדנו משם קטן דהיינו פחות מבן ט' שנים ויום אחד אינו מטמא בראיית קרי אבל גדול דהיינו בן ט' שנים ויום אחד מטמא בראיית קרי אע"פ שאינו איש דקים להו לרבנן שביאתו ראוי להוליד הלכך מטמא בראי' ודוקא בלובן מטמא בראי' ולא באודם כדאמר בהמפלת אמר רב נחמן אמר רב טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם אין חייבין עליו על ביאת מקדש ואין שורפין עליו את התרומה. פי' שאם ראה אודם חיישינן שמא זכר הוא וטהור הוא ואינו מטמא אלא בלובן כדאמר ר"פ בנות כותים מאחר דהלכתא היא קרא ל"ל למעוטי איש מאודם. וקשיא לי ר"פ בן סורר ומורה אמר רבא קטן אינו מוליד שנאמר אם אין לאיש גואל וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל אלא בגזל הגר הכתוב מדבר ואמר רחמנא איש אתה צריך לחזר אחריו [אם יש לו גואלין ואם לאו קטן אי אתה צריך לחזר עליו] בידוע שאין לו גואל איתיביה אביי איש אין לי אלא איש בן ט' שני' ויום א' [שראוי] לביאה מנין ת"ל ואיש (אלמא) [א"ל] יש לו [ואינה] מזרעת כתבואה שלא הביאה שליש דמי. ועתה היכי קאמר רבא דאינה מזרעת הא קתני להדיא מזרעת בברייתא בן ט' שנים ויום אחד לביאה מנלן אלמא מזרעת שאם לא כן אינה חשובה ביאה ואפי' תמצא לומר דל"ג לביאה בברייתא א"כ לענין מה מרבה בן ט' שנים ויום אחד. וא"ת דלטומאה בעלמא קא מרבי לי' א"כ מ"ש בן ט' אפי' פחות מכאן הואיל ואינה מזרעת ותו מה יעשה רבא מכל המשניות דמשמע דביאתו ביאה כדפרי' לעיל ותו קשיא הברייתא דר"פ בן סורר ומורה דתנא דבי חזקיה וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה איש מזיד ומזריע ואין קטן מזיד ומזריע א"ל רב מרדכי לרב אשי מאי משמע [דהאי מזיד] לישנא דבישולא הוא דכתי' ויזד יעקב נזיד מדממעט מאיש ש"מ דרוצ' לומ' שכל שאינו איש יותר מבן ט' שנים ויום אחד אינו מוליד. מיהו הא לא תקשי דאמ' פ"ק דקידושין בעי רשב"ל מהו שייעד אדם לבנו קטן בנו אמר רחמנא כל דהוא או דילמא דומי' דידי' מה הוא גדול אף בנו גדול א"ר זירא ת"ש איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד [א"כ מצינו אישות לקטן ואלא מאי אינו מייעד] אמאי קא ממעט לי' קרא אלא ניפשט מינה דמייעד אמר רב אשי הכא ביבם בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן דמדאורייתא חזי' לי' דמהו דתימא הואיל ומדאורייתא חזי' לי' הבא עלי' מתחייב באשת איש קמ"ל. ועתה תימה הואיל ואמ' פ' אלמנה לכה"ג דמדאוריי' קנייא לי' כדפרי' לעיל אימא ה"נ דמתחייב מיהו הא ל"ק דאע"ג דקנייא לי' התורה מיעטתו מחיוב מיתה את הבא עלי' עד שיגדל ותהי' אשתו גמורה אי נמי יש גורסין בפ' אלמנה דמדאורייתא חזייא לי' כדגרסי' פ"ק דקידושין:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף