אור זרוע/בהמה המקשה/תמ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' השוחט את הבהמה ומצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה. דחדשים גרמו לשוויה בהמה באנפי נפשה ולא מתרבי מכל בבהמה תאכלו וחייב באותו ואת בנו דברי ר"מ וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו דחדשים ולידה גרמו דרבנן מרבו להו להיתר מכל בבהמה תאכלו. אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא לא הלכו בו בשליל זה להקל אלא על עסקי שחיטה דרבנן מרבו לי' להתירא מכל בבהמה תאכלו אבל לשאר דבריו מודו רבנן דבהמה מעלייתא היא. למעוטי מאי אילימא למעוטי חלבו וגידו דכיון דמצאוהו חי חדשים ואוירא גרמו לאסור חלבו וגידו והא מפלג פליגי דתניא נוהג גיד הנשה בשליל וחלבו של שליל אסור דברי ר"מ ר' יהודה אומר אין נוהג בשליל וחלבו מותר ואמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא מחלוקת בבן תשעה חי והלך ר' מאיר לשיטתו. דמשוי לי' בהמה לענין שחיטה ור' יהודה לשיטתו אלא אי אתמר דכי אתמר א"ר אלעזר א"ר אושעיא לא הלכו בו אלא על עסקי שחיטה בלבד שמותר לאכלו בלא שחיטה. ומותר לאכול חלבו וגידו למעוטי רובעו וחורש בו בכלאים בשור וחמור דודאי לוקה. ארשב"ל לדברי המתיר בחלבו מתיר בדמו לדברי האוסר בחלבו אוסר בדמו ור' יוחנן אמר אף לדברי המתיר בחלבו דהיינו ר' יהודה אוסר בדמו וקיי"ל כר' יוחנן דר"י ורשב"ל הלכה כר' יוחנן. וכתב רבינו שלמה זצ"ל בתשובותיו הלכה כר' יהודה. ועוד דסמכי' אסתמא דמתניתין דסתם לן כר' יהודה דקתני וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו. וקתני לה בלשון חכמים הלכך דל' כר' יהודה שהשוחט את הבהמה ומצא בה בן תשעה חי לא נקרינן לי' כלל לא הלכו ולא גידו [כדנפקא לן] מכל בבהמה תאכלו. אבל דמו אסור כר' יוחנן. וה"מ שלא דפריס ע"ג קרקע אבל אם הפריס ע"ג קרקע מודה ר' יהודה דמדרבנן טעון שחיטה וחלבו וגידו אסור וכש"כ דמו ונקרינן לי' כשאר בהמה דתנן ר' שמעון שזורי אומר בן חמש שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו. ופרכי' ר' שמעון שזורי היינו ת"ק אמר רב כהנא הפריס שעמד על פרסותיו איכא בינייהו. דלת"ק היינו ר' יהודה כיון שהלך טעון שחיטה מדרבנן דאתי לאחלופי ולאכול בהמה בלא שחיטה וכן חלבו וגידו ודמו אסורין. וקיי"ל כר' יהודה כדפריס על גבי קרקע שטעון שחיטה כדאמר אדא בר חבו ה"ל ההוא בן פקוע ונפל עלי' רובא. הזאב טרפו ולא הי' יכול עוד להחיות. אתא לקמי' דרב אשי א"ל זיל שחטי' כרבנן דאמרי הפריס ע"ג קרקע טעון שחיטה א"ל והאמ' זעירי אמר ר' חנינא הלכה כר"ש שזורי אמר לי' אנא כי הא סבירא לי דאמר ר' יונתן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר ותו לא. ופי' רבינו שלמה זצ"ל ושמעינן מינה דהפריס ע"ג קרקע טעון שחיטה. וכבר הי' מעשה במגנצא שנשחטה בהמה אחת וחתכו הבהמה והוציאו העובר והפריס ע"ג קרקע ועמד על פרסותיו. ושאלו לרבינו יהודה ממגנצא זצ"ל והצריכו שחיטה כרב אשי. וכן כתב רבי' יהודה משפירא זצ"ל דקיי"ל כרב אשי בהפריס ע"ג קרקע שטעון שחיטה. ורבי' שמרי' זצ"ל קיבל מרבו רבינו אליעזר זצ"ל בן רבינו משלם זצ"ל בן רב שרירא גאון זצ"ל אבי רב האי גאון עשה שני מעשים. התיר לכתחלה לבשל יין ולשתותו עם העכו"ם וגם בני פקועו' היו לו ולא שחט אחד מהם אלא המיתן בקופץ בין קרניהם והאכילם בחופה. מיהו אין משם ראי' להתירו בלא שחיטה דשאני התם דבחופה היה מעשה ודמי למלתא דתמיה דדכירי אינשי כההיא דאמר אביי הכל מודים בקלוט בן פקוע. אפי' רבנן דפליגי עלי' דר"ש שזורי ומצרכי שחיטה בהפריס ע"ג קרקע מדרבנן. מודו בקלוט בן פקוע שהוא מותר בלא שחיטה. מ"ט מלתא דתמיהי מדכר דכירי אינשי. קול יוצא עליו קלוט זה בן פקוע הוא מתוך שתמהין על קליטתו זוכרין את כל הדבר שהותר בשחיט' אמו ה"נ איכא למימר הכא דהואיל והיו לו בני פקוע הרבה ובעת החופה שבני אדם מתקבצין לחופה תמהין על אלו בני פקוע וזוכרין שהותרו בשחיטת אמן ולא אתו לאחלופי. ולעולם מודה רב שרירא גאון זצ"ל דבן פקוע טעון שחיטה מדרבנן כרב אשי וכן רבינו יהודה הכהן זצ"ל הצריכו שחיטה בספר הדינין. וכן הלכה למעשה דהשוחט את הבהמ' ומצא בה בן תשעה חי והפריס ע"ג קרקע ועמד על פרסותיו ה"ז טעון שחיטה וחלבו וגידו ודמו אסורין ונקרינן לי' כשאר בהמה וכן הלכה. השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמנה חי או מת או בן תשעה מת אע"פ שהוא טריפה ההוא השליל קורעו ומוציא את דמו ומותר ולא אסור בעבור טריפות דידיה דבלא"ה מת הוא ושרי. והשוחט את הבהמה ומצא בה בן תשעה חי והפריס ע"ג קרקע ונמצא טריפה ההוא ודאי אסור בעבור טריפות דידיה דכי היכי דמצרכי לי' שחיטה ואסרי' חלבו וגידו משום דאתי לאחלופי בבהמה מעליא ה"נ אסרינן טריפות דידיה אפי' אי הוה משכחינא לי' התירא מדאורייתא אסרי' לי' מדרבנן בעבור לאחלופי כדאסרי' שחיטה וחלבו וגידו. אבל השוחט את הבהמה ומצא בן תשעה חי ולא הפריס ע"ג קרקע ונמצא טריפה בהא נחלקו רבותינו. שמורי רבינו אב"י העזר"י קבל מרבינו יואל אביו זצ"ל שהוא אסור באכילה דתנן מנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה. בהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טריפה לא תטהרנה שחיטתה לא אם אמרת בבהמה טמאה שלא הי' לה שעת הכושר. [תאמר בטריפה שהיתה לה שעת הכושר] טול לך מה שהבאת הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין לא אם אמרת בבהמה טמאה שכן אין במינה שחיטה וכו' ואם איתא ששחיטת אמו מכשירתו ומתירתו באכילה הל"ל נולדה טריפה מן הבטן נמי הוה לה שעת הכושר אגב אמו אם שחטה קודם לידתה. וה"נ בגמ' דבעי רב אושעיא הושיט ידו למעי בהמה ושחט בה בן תשעה חי ויצא אחר שחיטתו ואמו קיימת מהו שחיטתו מטהרתו או לא. אמר רב חנניא ת"ש הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין. וקס"ד דאפי' נטרפה שעה אחת קודם לידתה דלא היתה לה שעת הכושר לישחט ולא חל עלה תורת שחיטה. ואם איתא דשחיטה במעי אמו שחיטה. הרי היתה לה לטריפה זו שעת הכושר קודם שנטרפה דאי בעי עייל ידי' ושחיט לה. א"ל רבא שנוצרה טריפה מן הבטן ומשכחת לה בבעלת חמש רגלים דהאי טריפות ודאי הוה בה משעת שנוצרה. ואי איתא דבן פקוע שהוא טריפה משתרי באכילה בשחיטת אמו אכתי הוי לה שעת הכושר להאי טריפה. אם שחט את אמו והיא בתוכה. אלא ש"מ בן פקוע שהוא טריפה לא מהניא לי' שחיטת אמו להתירו באכילה ולא הותר משום כל בבהמה תאכלו ובן פסק נמי רבינו יעבץ זצ"ל. ורבינו שמואל ב"ר נטרונאי זצ"ל מתיר ואומר רבן פקוע בן תשעה חי שהוא טריפה ולא הפריס ע"ג קרקע שהוא מותר מכל בבהמה תאכלו ולא גרע מבן שמנה חי או מת או בן תשעה מת שהתירתם שחיטת אמם אע"פ שמתים הם ה"נ מתרת בו טריפות דהאי לא גרע ממיתה דהני שמתרת. והאי דלא פריך במתני' ובגמ' דרב אושעיא שיש לה שעת הכושר אגב אמה היינו כדאמ' בגמ' דתנא דידן מינא דאמי' לא פריך ונראין דבריו. אמר רבי אמי השוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי לדברי האוסר בן ט' חי בכשירה עד שישחטנו מתיר את זה באכילה דשחיטתו מטהרתו לדברי המתיר בלא שחיטה בשל כשירה אוסר בשל טריפה דשחיטה דידי' לא מהניא בי' ובשחיטת טריפה לא משתרי שהרי הוא כאחד מאבריה. רבא אמר לדברי המתיר נמי מותר ארבע סימנין היתירא הוא דרבי בי' רחמנא מכל בבהמה תאכלו שאם רצה אוכלו בשחיטת אמו. אבל אם צריך הוא לשחיטת עצמו כגון שליל של טריפה שוחטו ומותר שהוא ניתר בשנים מארבע סימנים או בוושט וקנה שלו או בוושט וקנה של אמו. וכן הלכה דקיי"ל כרבא דבתרא הוא וכן כתב מורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל דהכי הלכתא דארבע סימנין שרא בי' רחמנא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |