אור זרוע/בהמה המקשה/תלו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ת"ר לוקחין ביצים מן העכו"ם ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות. וליחוש דילמא מעוף טמא נינהו אמר אבוה דשמואל באומר ביצים של עוף פלוני טהור הוא ולימא של עוף טהור אי אמ' של עוף טהור אית לי' לאשתמוטי ולומר של עוף אחר אמרתי לך שאין אתה מכירו וטהור הוא. ונבדוק בסימנין (והתניא) [דתניא] כסימני ביצים כך סימני דגים. סימני דגים ס"ד סנפיר וקשקש' אמר רחמנ' אלא אימא כסימני ביצים כך [סימני] עוברי דגים. ותניא גבי ביצים אלו הן סימני בצים כל שהיא כודרת ועגולגולת. וחדא היא דאי תנא עגולגלת לחודה הוה משמע עגולה כעדשה וכגבינה להכי תני כודרת ועגולגולת ובעיגול של כדור שהיא עגולה בעובי' והדר מפרש דאשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה דלא תימא ככדור ממש אלא משוכה לאורכה ועגולה לרחבה. שני ראשי' כדין שני ראשי' חדין טמאה. חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים טמאה חלבון וחלמון מעורבים זה בזה בידוע שהוא ביצת השרץ. הכא במאי עסקי' בחתוכות דליכא למיקם אכודרת ועגולות. ולבדוק בחלבון וחלמון. בטרופות בקערה שהכל מעורב. וכי האי גונא [מי] זבנינן מנייהו והתניא אין מוכרין ביצה של תרנגולת טריפה לעכו"ם דילמא הדר ומזבן לה לישראל אא"כ טרופות בקערה דתו לא זבין לה ישראל מיניה לפיכך התירו למכור ביצה טרופה בקערה. אלא אמר ר' זירא סימנין לאו דאורייתא והנך סימנין לאו הלכה למשה מסיני נינהו ולא סמכינן עלייהו. א"ה למאי הלכתא קתני להו תנא. ה"ק כל היכא דשני ראשי' כדין או שני ראשיה חדין או חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים ודאי טמאה. ואי אמר לו עכו"ם של עוף פלוני טהור ודאי הוא משקר. ראשה אחד כד וראשה אחד חד חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים אי אמר לו של עוף פלוני טהור הוא סמוך עלי' בסתמא לא תסמוך עלי' דאיכא דעורבא דדמי ליונה. וה"מ בבצים של שאר עופות. אבל בביצים של תרנגולי' שלנו אימר רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דמותרי' הם ואין לחוש לכלום שהרי אנו יודעי' בבירור שהם של תרנגול' ואין שום ביצה דומה להם וגם אנו רואין סימניהם ולא דמיין לביצת יונה דאיכא למתלי בשל עורב דדמו לדיונה אבל ביצי תרנגולת לא מצינו אחד דומה להם. והקשה ר"ת זצ"ל דס"פ אין מעמידין אמר רב ברונא אמר רב קרבי דגים ועוברין אין ניקחין אלא מן המומחה ופרכי' למה לי מומחה לבדוק בסימנין. דתניא בסימני ביצים כך סימני עוברי דגים וכו' ומשנינן כשנימוחו. והשתא אמאי לא שני סימנין לאו דאורייתא כדשנינן הכא ולהכי בעי רב מומחה. וע"כ נראה לר"ת דסימני עוברי דגים דאורייתא ויש לסמוך מיכן ולהתיר דגים שאין להם סנפיר וקשקשת שיש להתירם ע"י סימני עובריהם דחשיב הכא. ויש לנו לומר דודאי נשרו כשבאו מן המים בעין אותן הלוט"ש בלע"ז או עתידין ליגדל לאחר זמן כך פר"ת. ואע"ג דדחי לה רבי' יצחק ב"ר שמואל כר"ת מסתברא. אמר מר חלבון וחלמון מעורבין זב"ז בידוע שהוא ביצת שרץ למאי הלכת' אמר רבינא שאם ריקמה ואכלה לוקה עליה משום השורץ על הארץ מאי איריא של עוף טמא אפי' של עוף טהור נמי דתניא כל השרץ השורץ על הארץ לרבות אפרוחין שלא נתפתחו עיניהם דברי ר' אליעזר בן יעקב מדרבנן קא אסר בטהורין אבל בטמאין שרץ גמור הוא ולוקה לדברי הכל. וכי לא ריקמה איסורא איכא ומלקות ליכא דלאו שרץ הוא אבל בטהורין אפילו ריקמה ליכא כ"א איסורא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. הלכך הואיל וקיי"ל דאפי' ריקמה ליכא (למיחש) כי אם איסורא דרבנן ה"ה בטילה ברובא בעלמא ולא בעי' ששים דכל איסורא דרבנן ברובא בעלמא בטלה וההיא דגיד הנשה דאמר ביצה בששים ואין ביצה מן המנין א"ל רב אידי בר אבין לאביי למימרא דיהבא טעמא והא אמרי אינשי כמיא דביעי בעלמ' הב"ע דאית בה אפרוח של טמאה. ההיא לאו בריקמה מיירי אלא באפרוח שכבר נגמר כל צרכו ולהבי בעי ששים כדפירש רבינו שלמה התם אפרוח שהבשר נותן טעם ל"ש טמאה ל"ש טהורה דנבילה הוא ולהכי בעי' ששים. אבל ריקמ' בעלמא ועדיין לא נעשית בשר לא אסירא כ"א מדרבנן ובטילה ברובא בעלמא. ודוקא שנרקם ממש לגמרי אז אסור מדרבנן. שכך קבלתי ממורי רבינו אב"י העזר"י בשם רבינו אליעזר ממיץ זצ"ל דאם הדם בחלמון באותו ענין שאינו ניכר בו התחלת ריקום אפרוח אז דוקא הוא אסור מתורת דם אבל אם מלא דם וניכר בו התחלת ריקום אפרוח אבל לא נרקם ממש שיהא באפרוח משום שרץ מותר דסמוך לריקומו הוי עפרא וכן נמצא בה"ג. אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן ביצת טריפה אסורה אפרוח של ביצה טריפה מותר לאחר שיצא לאויר העולם מ"ט דכמה דלא מיסרח לא מיגביל ובעידנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא גביל פי' נוצר והכי מוכח שלהי כל האסורין בתמורה דאמר התם אמר רב הונא מודים חכמים לר' אלעזר באפרוח ביצה (טמאה) [טריפה] שאסור וכו'. אדרבה איפכא מסתברא אימת קא גדל מביצה אימת דמסרח ההיא שעתא עפרא בעלמ' הוא ואשתרי' לה וכי אסורה ביצה מעיקרא הוא דאסיר' דבת אכילה היא והשתא לא אסירה אפי' ר' אליעזר מודה. ועוד הא תניא בהדיא מודה ר"א לחכמים באפרוח שיצא מביצת טריפה שמותר א"ל אי תניא תניא. וכן מצא מורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל בתשובות הגאונים דהכי הלכתא וכי נרקם ממש לא מהני לי' הא דהוה מתחל' עפרא משום דדמי לשרץ ואסמכוהו אקרא ואסרוהו רבנן ולאחר שיצא לאויר העולם פקע מיני' שם שרץ ושרי ולר"א בן יעקב לאחר שנתפתחו עיניו שרי. והא דעוף טמא אסור אע"ג דכי גביל הוי עפרא גזירת מלך היא כדכתיב ואת אלה תשקצו מן העוף וגו': ת"ר גיעולי בצים מותרין. פי' רבינו שלמה ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהור' מותרת הטהור'. דמיא בעלמא נינהו ולא יהבי טעמא באחרנייתא. ואין נראה לר"ת זצ"ל דמה שייך לאתויי הכא בשמעת' נתינת טעם של בצים טמאות הא לא שייך הכא מידי אלא בפ' גיד הנשה גבי ביצים טמאות ששלקן עם הטהור' בנותן טעם למימרא דיהבי טעמא והא אמרי אינשי במיא דביעא בעלמא ה"ל לאקשויי מברייתא דהכא. ועוד דבר הלמד מעניינא דומיא דביצים מוזרות דלא מיירי אלא בליקוי ביצים. וע"ב נראה לר"ת כדברי הלכות גדולות שפירשו שמכין התרנגולת על הרחם ויולדות ביצים שאינם גמורות בקליפה קשה ואשמעינן שאין בהם משום אבד מן החי. וגיעולי מלשון שורו עיבר ולא יגעיל פי' ששילחה אותם התרנגולת ופלטתם קודם זמנם. ביצים המוזרות שאינם של זכר ואין אפרוח קלוט בהם לעולם נפש היפה שאינו איסטניס ואין דעתו קצה בהם תאכלם ואע"פ שישבה עליהם תרנגולת ימים רבים. נמצא עליהם קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר. אמר ר' ירמי' [והוא] שנמצא הדם על הקשר שלה. הוא זרע התרנגול הקשור בראש הכד של ביצה ומשם יצירת האפרוח מתחלת וכיון דעדיין הוא שם לא נתפזר בשאר הביצה הלכך אוכל השאר. תני ר' דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי לא שנו אלא שנמצא דם על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה כולה אסירא. מ"ט שדי תיכלא בכולא. נתפס הקלקול בכולה על חלבון ועל הקשר. נראה לר"ת עיסה שנילושה בביצים מותר ליקח אותה מן העכו"ם ואין לחוש שמא הי' דם בביצים דהא אזלינן בתר רובא ולוקחין ביצים מן העכו"ם ולא חיישינן לנבילות וטריפות ה"נ אית לן למיזל בתר רובא וברובא לא שכיח הדם. וגם לשל עוף טמא אין לחוש שהרי אנו רואין שאין ביצים מצויים אלא ביצי תרנגולת ואווזין שאנו יודעין שהן טהורין אבל ודאי יש לחוש לשל עוף טמא היכא דשכיחי ויכול להיות שהיו רגילים במקום התנא. והא דאמרינן דביצים טרופות אין לוקחין אותם מן העכו"ם היינו דווקא בטרופות בקערה שיש שם הוכחה של ריעותא שישראל מכרם לו כך לפי שהם מביצי טריפה אבל היכא שלש מהם עיסה יש שם היתר גמור ומי שאינו נזהר מפת של עכו"ם יכול לאכול מהם. ומעשה הי' ואכלו מהם רבינו שמואל זצ"ל ור"ת. ואמר רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל כי בזקנותו הי' רוצה ר"ת לאסור מטעם ביצים דשייך בהם בישולי עכו"ם ואפי' מאן דשרי בפת של עכו"ם אוסר שם מידי דהוה אשלקות שמפרש ר"ת מאן דאסר בשלקות לא הי' יכול להתיר דגזירת שלקות קדמונית היתה והיתה הרבה קודם י"ח דבר מדקא בעי תלמודא למימר סוף פ' אין מעמידין שהיא מן התורה א"כ יש לאסור כאן משום שלקות. ואומר רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל כי אין לאסור משום ביצים דאית לן למימר קמחא עיקר כדאמר בפ' אין מעמידין גבי השלקות גבי דגים קטנים דאי עבד מינייהו כסא דהרסנא אסור משום בשולי עכו״ם ופריך פשיטא ומשני מ"ד הרסנא עיקר קמ"ל קמחא עיקר א"כ ה"נ יש להתיר ולומר דקמחא עיקר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |