אור זרוע/בהמה המקשה/תלג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תנן התם בבכורות לענין מומין בעלת חמש רגלים או שאין לה אלא שלש ה"ז בעלת מום לגבוה. הא להדיוט שרי. אמר רב הונא לא שנו אלא שחסר ויתיר ביד שחיסור זה דבעל שלש או יתיר זה דבעל חמש ביד. שאין לו אלא יד אחד או שיש לו שלש ידי'. אבל חיסר ויתיר ברגל טריפה נמי הוה מ"ט כל יתר כניטל דמי. יתר אחד כחסר אחד והוי כבעל רגל אחד וטריפה דהוי כשמוטת ירך בבהמה. כתב רבינו אלעזר ב"ר נתן זצ"ל דאי איכא לאותו היתר הכירא כגון שהאחד עומד במקומן והשני שלא במקומן כשירה דלאו תורת רגל עליו וכן אם אינו מגיע לארץ ואינו מהלך עליו לא הוי רגל אלא גלגול בשר הוי וכשירה. ואם למטה מן הארכובה הנמכרת עם הראש יוצאים שני רגלים אפי' מגיעים לארץ כשירה דלא מטרפה בהכי אם ניטלה. אם למעלה מן הארכובה יוצאין ונוגעים בארץ ומהלכת על שתיהן כנטול דמי וטריפה. ואם אינם מגיעים לארץ גלגול בשר הוא לא רגל וכשירה עכ"ל. ההיא חיותא דאשתכח בה תרתי סני דיבי. פי' רבינו שלמה זצ"ל בודי"ל ובלשון כנען קורין לו ייליט"ו. אתיוה לקמי' דרבינא וטרפה מדרב הונא. דאמר כל יתר כנטול דמי. ואי שפכי להדדי כשירה. ההיא גובתא פי' כמין קנה בשר דהוה נפקא מכי כסי להובלילא פי' להמסס. סבר רב אשי למטרפה א"ל רב הונא מר בר חייא כל הני [חיוי] בריי' הכי אית להו. דהיא גובתא דהוה ופיק מבי כסי לכרסא אמר להו רב הושעיא אטו כולהו חדא מחיתא מחתינהו היכא דאיתמר איתמר היכא דלא אתמר לא אתמר. העיד ר' נתן בר שילא ריש טבחייא דצפורי לפני רבי על שני בני מעיים שיוצאין מן הבהמה באחת דאית לה תרתי הדורא דכנתא ושניהם יוצאין מן הקיבה זה בראשה וזה באמצעיתה שהי' טריפה וכנגדו בעוף כשירה. דעוף זימנין דהוה הכי ואע"ג דלא משכח דכי קים להו. ויש מפרשים שכל עוף דרכו כן משום דמן הזפק עד הקורקבן יוצאים בני מעיים גמורים. בד"א שיוצאין משני מקומות אבל יוצאין במקום אחד סמוך זה לזה וכלה עד כאצבע וחוזרין ומתחברין בתוך רוחב אצבע כשירה. פליגי בה רב דימי ורב יוסף היכי דיוצאים במקום אחד דקתני כשירה. חד אמר והוא דהדרי וערבי. וחד אמר אע"ג דלא הדרי וערבי בשלמא למ"ד דהדרי וערבי היינו דקתני וכלה עד [כאצבע אלא למ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי מאי עד כאצבע עד] כאצבע כלין מלמטה סמוך לנקב הרעי מתחברין כדי שיהא הרעי יוצא ממקום אחר. ובפר"ח כתב כל בהמה וחי' הדקין שלה חוט אחד נמשך ועכשיו אם יוצא ממנו מעי אחד בענף שיוצא ממנו [בר] בתוך הענף אם משני מקומות יוצאין טריפה ואם נמשכין ממקום אחד וכלין עד אצבע כשירה. ופליגי בה רב רחומי ורב יוסף חד אמר והוא דהדרי ומערבי ראשי בני מעים ומתחברים יחד ונעשים שניהם מעי אחד אבל אם אינם מתערבים כנטול דמי. מפני שהוא ביתר. והלכתא אי הדרי ערבי למטה חדא היא וכשירה. ואם לא טריפה. ורבינו גרשם מאור הגולה זצ"ל פי' שני בני מעים שני כרכשות אם יוצאים משני מקומות טריפה אבל אם יוצאים ממקום אחד ואינם הולכים עד כאצבע עד שמצטרפין זה עם זה ושופכין זה לזה כשירה. פי' כלין מלמטה קודם שיגיעו למקום הדבוק כשיעור אצבע אע"פ שפרודין זה מזה בחצי אמה במעיה כשירה. ויש גאונים אומ' באורך אצבע שלישית שנקרא אמה. ורבינו אליעזר בר נתן זצ"ל כתב אירע במגנ'צא שבא לפני רבינו אליקים חמי זצ"ל ושאר רבותינו ואני עמהם. מעי של כבש יוצא מן הדקין באורך אצבע. והיה סתום בסופו והרעי נכנס לתוכו ויוצא מתוכו אל הדקין כזה והסכמנו כולנו להתיר שאמרנו לא מצינו שהטריפו חכמי התלמוד אלא שני מעים יוצאין משני מקומות כעין בעוף שיוצאין מן הקורקבן שני דקים וחד הולך אל הזפק והשני הן הדקין אבל הכא דק היוצא מן שאר דקין הוא ואין זה כנגדו בעוף. ושוב לאחר זמן אירע כענין זה והיה דתני ה"ר שמואל בר נטרונאי יושב ודן בהלכה כיון שפירשנו יוצאים ממקום אחד ומשני מקומות זהו בקיבה כמו בעוף מן הקורקבן והתם האחר דרכו הוא והשני יתר הוא דאין דרכו אלמא כיון שנשתנה טריפה ה"נ אע"ג דאחד הוא כיון דאין דרכו להיות בדקין טריפה. ותו דלא הדר עריב. ואמרתי אני בלבי אלו היה אסור היכי מסייעא מלתא להתיר רבותינו דבר אסור. השתא בהמתן של צדיקים כו' ובדקתי וחקרתי בתרנגולין ומצאתי שלא כדברי הפירוש. ולפי מה שמצאתי יעמדו דברי רבותינו שהתירו וכוונו לשמועתן. וכנגדן בעוף לאו אקרקבן קאי אלא כן דדברי' שני מעים יוצאין מן המעי הארוך היוצא מן הקורקבן כזה וזהו שני מקומות שטריפה בבהמה כשיוצא מן הדקין וכנגדן בעוף כשירה כמו שפירשתי. אבל אם שני (מקומו') [מעי'] יוצאין ממקום א' זה אצל זה וכלין עד כאצבע דהדרי וערבי והיו למעי אחד כשר' כזה שני מעיים יוצאים ממקום [אחד] והדר ערבי. וטעמא דטריפה שני בני מעים היוצאים משני מקומות דהיינו משני צדדין דאפי' הדרי וערבי. או שנים מצד אחד ולא הדרי וערבי דכיון דשני' הן אמרי' כל יתר בנטול דמי והרי ניקבו הדקין אבל אי הדרי וערבי לא הוי יתר. מכלל דאחד היוצא אע"ג דלא הדר מערב כשר. דאין כאן יתר. ואח"כ חפשתי בהלכות גדולות ומצאתי כן בד"א כשיוצאין משני מקומות דהיינו שכנגדן בעוף חזינן למקום נקב כאלו נקב מעיא מדקאמ' חזינן למקום נקב חלל מכלל משום יתיר טריף לי' דכל יתיר בנטול דמי. והוי נקוב המעי שיוצא זה ממנו ומדקאמ' מעיא מכלל דממעיא הגדול יוצאין ולא מן הקיבה כמו שפי' דכותי' שאם כפירושם הל"ל באלו נקוב' נקיבתא. ועוד מצאתי שם כי דאי לישנא פליגי בה רב רחומי ורב יוסף חד אמר והוא דהדרי וערבי רישתייהו בהדדי מתתאי בעוף. וחד אמר אע"ג דלא הדרי ומערבי רישתייהו. בשלמא למאן דאמר והוא דהדרי וערבי היינו דקתני וכלין דשלים עיסקא דידהו והוו כלין אלא למ"ד דלא הדרי מערבי מאי כלין מי סברת כלין אלא דמערבי מתחות מעיא ולא דמערבי מעלאי מריש מעיא. מדקאמ' דמערבי רישתייהו מלמטה בעוף מכלל דבאותם שני מעים היוצאים מן המעי ארוך מיירי כמו שציירנו לעיל דהיינו שמתערבין כמו כן במקום דיבוקן זה עם זה. אבל אם יוצאין מן הקיבה מאי שכנגדו בעוף והלא אותם שנים שיוצאין מן הקורקבן אינם חוזרים ומתערבים אלא אחד פושט לזפק ואחד פושט לבני מעים למטה עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |