אור זרוע/בהמה המקשה/תכ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע בהמה המקשה תכ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' דרוסת הזאב שהכה בצפורנו ומטיל בה ארס ושורפה. ר' יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה אבל בגסה לא אלים זיהרי' דזאב למקלייה נמי בגסה. דרוסת הנץ אשפרוו"ר בעוף הדק צפורים ויונים דרוסת הגס אישטייר בעוף הגס אווזין ותרנגולין. אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה כלו' זאב וכל שגדול הימנו כגון ארי ודוב חשיב דרוסתייהו בבהמה וטריפה. בעופות מן הנץ ולמעלה כלו' נץ וכל שגדול הימנו כגון נשר גדול בעופות. למעוטי מאי ואיזהו דבר שאין דרוסתה חשיב בבהמ'. אילימא למעוטי חתול שאינו דורם בבהמה וקטן הוא מן הזאב פשיטא אנן דרוסת זאב תנן אבל חתול לא. וכ"ת דזאב אפילו בגסה אבל חתול לא דריס אלא בדקה. והתנן ר' יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה ואלו זאב בגסה לא. וכ"ת מתני' דקתני דרוסת הזאב בדקה אבל לא בגסה ר' יהודה היא אבל רבנן דפליגי עלי' סברי דזאב אפי' בגסה נמי דריס ואיכא למשמע דחתול דריס בדקה להכי אצטריך רב למעוטי חתול והא אמר רבי בנימן בר יפת אמר ר' אלעזר לא בא ר' יהודה אלא לפרש דברי חכמים אלא לדברי שניהם זאב לא דריס כלל בגסה וחתול נמי לא דריס בדקה ואכתי מאי אצטריך לי' למעוטי. א"ל לעולם פליגי רבנן עלי' דר' יהודה ואליבא דרבנן ממעט לי' רב חתול ודפרכ' והא אמר ר' בנימין וכו' נברא אגברא קא רמית מ"ס פליגי ומ"ס ל"פ. הלכך לד"ה אין דרוסה לחתול אפי' בבהמה דקה אין לו דרוסה אבל בדקה שבדקה כגון טלאים וגדיים יש לו דרוסה. דאמר רב עמרם א"ר חסדא חתול נץ ונמי' דרוסה שלהם בגדיים וטלאים דהיינו דקה שבדקה דקטנים הם. ומודה רב נמי בהא כדלקמן דבעי מני' רב כהנא מרב חתול וחולדה יש להם דרוסה או אין להם דרוסה. א"ל להולד' אין דרוסה לחתול יש דרוסה ואוקימנא בגדיים וטלאים ורב חסדא נמי מודה באילים ורחלים דאין להן דרוסות במתניתי'. ודרוסות חולדות בעופות לחוד. מיתיבי דרוסת חתול נץ ונמי' עד שתנקב לחלל בקוץ בעלמא ועד שינקוב הדקין מכלל דארס שלהם אינו מזיק אפי' לעופות כש"כ לגדיים וטלאים וקשיא לרב חסדא. ומהדר רב חסדא ותסברא דהכי עיקר דאין להם דרוסה כלל והא אנן דרוסת הנץ תנן במתני' אלמא אית לי' דרוסה. תריץ הא ל"ק דהך ברייתא דקתני אין לו לנץ דרוסה. בגדיים וטלאים ומתני' דקתני דרוסת הנץ בעופות קאמר דאית לי' דרוסה אלא לרב חסדא דקאמר יש להם דרוסה אפי' בגדיים וטלאים קשיא דהך ברייתא קתני דאין להם דרוסה בגדיים וטלאים. הא ל"ק רב חסדא הוא דקאמר כבריבי דתניא בריבי אומר לא אמרו אין דרוסה לחתול אלא במקום שאין מצילין לעוף או לגדי מידו דהואיל ואין מצילין אינו כועס כ"כ ולא אלים זיהרי'. אבל במקום שיש מצילין יש דרוסה וכיון שרוא' החתול שרודפין אחריו להציל מתחת ידו מה שדורס כועס ודורס שמוציא אדם על הבהמ' והורגה. ורב חסדא דאמר דחתול יש לו דרוסה כשיש מצילין. ופרכי' ובמקום שאין מצילין אין דרוסה והא ההיא תרנגולתא דהוי בי רב כהנא דרהט שונרא בתרה ועלא לאנדרונייא ואתאחיד דשא באפה ומחייה לבבא בסיחופי' ואשתכח עלה בחמשה קורטי דמא והתם לא הוה שום אינש להצילה. ושנינן הצלת עצמה בהצלת אחרים דמי שבשביל שברח לחדר וננעל הדלת לענין כעס ה"ל כמו שנעלו לפניו. הלכך מה שאמר רב חסדא חתול נץ ונמי' יש להם דרוסה כשיש מצילין או אדם או הן עצמן. ולרבנן דלעיל דפליגי עלי' אפי' יש מצילין אין להם דרוסה סברי אית להו זיהרא ולא קלי. בעי מני' רב כהנא מרב יש דרוסה לחתול או אין דרוסה לחתול א"ל אף להולדה יש דרוסה. לחולדה יש דרוסה או אין דרוסה א"ל [אף לחתול אין דרוסה לחתול ולתולדה יש להן דרוסה או אין להן דרוסה א"ל] לחתול יש דרוסה לחולדה אין דרוסה. קשיין אהדדי ל"ק הא דא"ל אף לחתול אין דרוסה וה"ה לחולד' באמרי רברבי. בכבשים גדולים. והא דאמר אף להולדה יש דרוסה בעופות. וכש"כ לחתול וכדרב חסדא דאמר לעיל דרוסת הולדה בעופות. והא דאמ' לחולדה אין דרוסה לחתול יש דרוסה בגדים וטלאים וכדרב חסדא נמי דאמר לעיל דרוסת חתול בגדים וטלאים. בעי רב אשי שאר עופות טמאים חוץ מן הנץ והגס כגון נשר יש להם דרוסה או אין להם דרוסה. א"ל [רב הלל] לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר שאר עופות טמאין יש להם דרוסה. ותסברא והא אנן תנן דרוסת הנץ ודרוסת הגס. אמרי הנץ בדרבה מני' אפי' בבהמה גדולה הימנו אבל שאר עופות לא דרסי אלא בדכוותייהו. א"נ נץ בדכוותי' בגדולה כמותו דריס. שאר עופות טמאין בדזוטר מנייהו דרסי אבל בדכוותייהו לא דרסי. אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי אין דרוסה לשועל. איני והא כי אתא רב דימי [אמר] מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני ובא מעשה לפני חכמים ואמרו יש דרוסה לשועל אמר רב ספרא ההוא חתול [דוה] דרחל. טלה הוה. א"ד אמר רב כהנא משמי' דרב שימי [בר אשי] יש דרוסה לשועל. איני והא כי אתא רב דימי אמר מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית הינו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין דרוסה. אמר רב ספרא ההוא כלב הוה. אמר רב יוסף נקיטינן אין דרוסה לכלב. הלכך כל חיה שהיא למעלה מן הזאב כגון אריות ונמרים ודובים ודכוותיהו. כשרודפין בהמה גסה וחיה גסה וכש"כ דקה ועוף. טריפות. ואפי' אין ניכר הנקב אלא האדים הבשר כנגד בני מעים טריפה. ודרוסת הזאב בדקה אבל בגסה לא דקיי"ל באבימי. דר' יהודה לפרש דברי חכמים בא ולא לחלוק. ולדברי שניהם זאב לא דרס בגסה כלל. ותו מדאמר (רבא) [רבה] בר רב הונא אמר רב ארי שנכנס בין השוורים. ושבקי' לזאב ש"מ דזאב בדקה ולא בגסה. כך פסק מורי רבינו אב"י העזר"י וכ"פ בשערים. וקיי"ל כרב וכרב עמרם א"ר חסדא וכבריבי דיש דריסה לחתול נץ ונמי' כגדיים וטלאים במקום שיש מצילין והצלת עצמה בהצלת אחרים דמי וטריפה. ורבינו אליעזר ב"ר נתן זצ"ל פסק דאין לחתול נץ ונמיה דרוסה עד שתינקב. וגם פסק דלשועל ולכלב אין להם דריסה. ואינו נראה למורי אב"י העזר"י זצ"ל. ובפר"ח וה"ג פסקו דיש דרוסה לשועל דאזלינן לחומר' כיון דאיכא תרי לישני. ותו מדאמר רב יוסף נקיטינן דאין דרוסה לכלב ש"מ דלכולהו אחריני דלעיל יש דרוסה. וחולדה יש לה דרוסה בעוף הגס נמי. אבל באמרי אפילו זוטרי לית להו דרוסה. ונץ יש לו דרוסה אפי' בדרבה מיני'. ושאר עופות טמאין בדכוותייהו דוקא דאזלינן בתר לשון ראשון לחומרא. ורבינו יצחק אלפ"ס זצ"ל פסק דנץ אין לו דרוסה בגדיים וטלאים ולא קיי"ל הכי אלא יש לו. אמר אביי הא דאמרי' דיש דרוסה לנץ או לזאב או לכל הני דדרסי. לא הויא דרוסה אלא בצפורן. דכי דריס בצפורן הויא דרוסה משום דמפיק לאדם בצפורניים. לאפוקי שן דלא. שאם נשכה לבהמה לא הויא דרוסה. לפי שאין האדם יוצא אלא דרך צפורניים. ואין דרוסה בזאב וחתול וכיוצא בהם דיש להם ד' רגלים אלא ביד דלא הוי דרוסה בשום צפורן אלא בצפורן של רגלים שלפנים להנהו קרו להו ידים לאפוקי רגל שסמוך לעוקץ דלא חשיב לי' דרוסה. ואין דרוסה אלא מדעת. שמדעת מפיל עצמו בכח על הבהמה בכעס. וההוא שעתא מפיק ארס. לאפוקי שלא מדעת דלא הוה מתכוין לנעוץ צפורניו אלא בכותל ונעץ צפורניו בגבה אין משליך בה ארס. ואין דרוסה אלא [מחיים]. שכ"ז שהדורס חי הוי דרוסה. לאפוקי לאחר מיתה. וקא ס"ד שמת ארי ואח"כ נפל על הבהמה. או לאחר שמת הנץ אם נעץ הצפורן שלו בבהמה לא הוי דרוסה. ופרכי' השתא שלא מדעת אמרת אין דרוסה לאחר מיתה מבעיא ל"צ כגון דדריס ופסקו לידי' ולא הספיק לשלוף צפורניו ממנו מ"ד עד דדריס שדי זיהרי'. קמ"ל בהדי דשליף שדי זיהרי'. וקיי"ל דכל עוף טהור אין לו דרוסה מדקבעי רב אשי שאר עופות טמאין יש להם דרוסה או אין להם. מכלל דפשיטא דכל עוף טהור אין לו דרוסה. אתמר רב אמר אין חוששין לספק דרוסה. ושמואל אמר חוששין לספק דרוסה. דכ"ע ספק אם נכנס חתול לבין התרנגולין ספק לא נכנס. אימור לא נכנס. ואי חזינן דנכנס וספק לן אי כלבא או שונרא. אימור כלבא ואין לו דרוסה. ואי נכנס וידעי' ודאי דשונרא הוא וקטעי' לרישא דחד מנייהו אימור נח לי' רוגזי' ושוב לא דריס וליכא למיחש לשום דרוסה בהנך אחריני. נכנס שונרא ושתיק ולא חזינן אי עביד מידי. אלא יושב ביניהן ושותק אימור שלמא שוי ולא חיישי' לשום דרוסה. איהו קא מעוי ואינהו קא מקרקרן בעותי קא מבעתי אהדדי וליכא למיחש דילמא נגע בהן איהו קא שתיק ואינהו קא מקרקרן. מ"ס מדשתיק מעשה קא עביד ומ"ס מחמת ביעתותא הוא דקא אוושן. אמר אמימר הלכתא חוששין לספק דרוסה. וארי שנכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהם והיא לחה וכש"כ יבישה או נמצא מקום צפורן בגבו חיישינן באמימר. ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על לבי קניא נפק ואתא בי ממסמס קועי' דמא. א"ר אשי לאו אמור רבנן התם ספק בלבא ספק שונרא אימור כלבא. ה"נ ספק קניא ספק שונרא אימור קניא מהי' וליכא למיחש לשום דרוסה. אי גרסי' לאו אמור רבנן אז מיכן ראי' דאין דרוסה לכלב בעוף דקאי אההיא דלעיל פלוגתא דרב ושמואל דאמר ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא. מיהו מההיא גופא איכא ראי' טובי כמו שפי' רבינו שלמה ההיא סוגיא בתרנגולין: אמרי בני ר' חייא דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים. פי' הרב רבינו יצחק בן רבינו מאיר זצ"ל דוקא ספק דרוסה אבל ודאי דרוסה אזלא בדיקה דחיישינן שמא לא בדק יפה יפה. ורבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"לפי' ודאי דרוסה מהני' בדיקה מדקאמ' לקמן בדרוסה עד שיאדים כנגד בני מעים ובסימנין עד שיאדימו סימנין עצמן. משמע אע"פ שאנו רואים שהאדים הבשר כנגד הסימנין. מ"מ יש לבדוק כי שמא לא האדימו הסימנין עצמן. א"כ ה"נ כשהאדים הבשר יש לו לבדוק כנגד בני מעים. מיהו האידנא דלא בקיאינן לא בדקינן אפי' ספק דרוס' כדברי ה"ג כדפרי' לעיל. ולכך נמי לא חששתי להאריך ולפרש ענין בדיקה. במסכת זבחים פ' התערובות תנן כל החטאות שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי' אחד ברבוא ימותו כולן ואמר בגמרא מאי אפי' ה"ק כל הזבחי' שנתערב בהם חטאו' המתות או בשור הנסקל אפי' אחד ברבוא ימותו כולן. והקשה רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל דתנן בסנהדרין פ' אלו הן הנשרפין רוצח שנתערב באחרים כולם פטורים. ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה ואמרי' בגמרא מאן אחרים. אילימא אחרים כשרים פשיטא. ותו בהא לימא ר' יהודה כונסין אותן לכיפה. אמר ר' אבהו אמ' שמואל הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינם עסקי'. רבנן סברי אין גומרין דינו של אדם אלא בפניו הלכך כולן פטורין ור' יהודה סבר [מפטרינהו] לגמרי נמי לא כיון דרוצחים נינהו כונסין אותן לכיפה רשב"ל אמר דכ"ע ל"פ דפטירי אלא הכא בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים שנגמר דינם עסקי' רבנן סברי כמיתת בעלים כך מיתת השור ואין גומרין דינו של שור אלא בפניו הלכך כולן פטורין. ור' יהודה סבר כונסן לכיפה. והשתא הכא גבי זבחים דרובא דהתירא ופסידא דקדשים אמר ימותו כולם. התם גבי רוצח דרובא דאיסורא ודהדיוט לכש"כ. ומתוך כך הוא גורס כמו שמצא בספר זקן בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים מעליי' עסקי'. ור"ת זצ"ל השיב לו מתני' דקתני כולם פטורין. משמע שאחרים בני חיובא. ואע"ג דברישא דשמעתא קאמר מאן אחרים אי לימא אחרים כשרים פשיטא ולא פריך פטורין פטור מבעי' ליה התם כיון דמצי למפרך מגופא לא חש למידק. ותו דרשב"ל אדר' אבהו קאי דשני רבא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים עסקי' ועלה קאי דרשב"ל ומשני וכו'. אבל נתערב בשוורים אחרים מעלייא הוה אמר רשב"ל   [נכבשינהו] דניידו וכל דפריש מרובא פריש. ומתני' דשלהי ע"ז דשור הנסקל [אוסר בכל שהו] מיידי כשנסקל דליכא למימר נכבשינהו. ותדע דלא קתני שנגמר דינו. ומתני' דהכא [דקתני] ימותו כולם בנתערב בזבחים מיירי ולגבוה. וגזרי' שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ומסקי מן הקבוע למזבח. אבל בעלמ' [אמרי'] ונכבשינהו דניידו ומטעם זה התיר ר"ת זצ"ל דרוסת הזאב ברוב דמעשים בכל יום דזאבים טורפים ונושאים (זה) [שה] מן העדר ורועה מצילו ושרינן להו אע"ג דבעלי חיים חשיבי. ואומר רבינו יצחק ב"ר שמואל דאין להתיר אלא היכא דפריש מאליו כגון נמצא ביד עכו"ם אבל אם נאסר בתערובות ופירש לא אמרינן מרובא פריש. ואם יש בעדר ספק דרוסה כל העדר אסור. ותדע דטבעת של ע"ז שנתערבה (במאה) [ברבוא] טבעות כולן אסורות ובפירשה אחת מהן פליגי רב ושמואל כיצד אוסרות אבל בהיא גופא לא פליגי דכ"ע מודו דאסירא. וכל איסורי הנאה שפירשו מתערובתן אסירי ול"א מרוב' פריש וטעמא משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ל"ש חולין ול"ש קדשים. ומיהו יש ליישב דברי ר"ת דשאני בע"ח כיון דאפשר ע"י דניכבשינהו דניניידו. מיהו טוב להחמיר והמחמיר תבוא עליו ברכה. דבי (רב פפי בר אשא) [יוסף רישבא] הוו מחו בגידא דנשיא. כשהיו רוצים להפיל בהמה כדי לשוחטה היו מכין במקל בגיד הנשה של בהמה דהיינו במקום כף הירך כדי שתפול ותהא נוחה לשחוט ולא תפרכס ואח"כ שוחטין אותה. אתו לקמי' דר' יהודה בן בתירא אמר להו וכי להוסיף על הטריפות יש. אלא אין לך אלא מה שמנו חכמים אבל הא ודאי כשירה. דבי (יוסף משכא) [רב פפא בר אבא רישבא] פי' צייד. הוו מחו בכולייתא במקל אבל לא בחץ דאיכא למיחש לפיסוק הגידין. ולנקובת הכוליא אתא לקמי' דר' אבא. א"ל וכי להוסיף על הטריפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים. והא קא חזינן דמייתי מחמת מכה זו גמירי דאי בדרי לי' סמא חיה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף