אור זרוע/בהמה המקשה/תיז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' נפלה מן הגג. בפ' שור שנגח את הפרה ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מריה טרפיה רב נחמן. [אמר רב נחמן] אי שקיל מריה דההוא תורא קבא דקימחא ואזל וגמר בי מדרשא אי שהתה מעל"ע ושחטה כשירה לא אפסדיה לתורא דשוה כמה. ואמרי' דהיינו טעמא דרב נחמן סבר מכריסא דתורא לארעא כמה הוה ארבעה אריתא דדלאי כמה הוה שיתא הא עשרה אשתכח דכי קא מחבט בעשרה קא מחבט. אלא מתניתין דקא תני מה בור שהוא כדי להמית עשרה טפחים אף כל שהוא כדי להמית עשרה טפחים בשיתא נמי סגיא. ושני מתני' דאגנדורי אגנדר לבור. שמעי' מהתם דעשרה טפחים דנפילה אי נפל בדרך נפילה צריך לחשבה עשרה טפחים מכריסה ואם דרך גלגול אז צריך כל עשרה טפחים מגופה: אמר רב הונא הניח בהמה למעלה על הגג ובא ומצאה לארץ למטה. אע"פ שהגג גבוה י' טפחים אין חוששין משום ריסוק אברים. ואסיקנא טעמיה דרב הונא משום דאמרה נפשה וקפצה ואע"ג דלית לה מידי למסרך. ופי' רבינו שב"ט ואפילו לא עמדה ולא הלכה קאמר רב הונא דאין חוששין לריסוק אברים לכל ענין לא הצריכוה שהייה ולא בדיקה. דאין חוששין סתמא קאמר למימרא דאין חוששין לה לכל דבר. ואע"ג דאיכא למימר כשמצאה דילמא נפלה ולא ידעה דהשתא ליכא למימר אמרה נפשה. אפ"ה כיון דדרך הבהמות להזדקר יותר ממה שדרכן ליפול אמרינן ודאי קפצה ואמרה נפשה כדאמרינן בסמוך שיגרוניא שכיח חוט השדרה לא שכיח. ואע"פ שאנו מוצאין אותה מושכבת לארץ ונמצא דלא אמרה נפשה כראוי לה. אמרינן כיון דאמדה נפשה כשקפצה וידעה בקפיצתה אינה נופלת כ"כ בחזקה ואין לחוש לריסוק אברים: ההיא אימרתא דהוה בי (רבינא) [רב חביבא] דהוויין שריין כרעה בתרייתא. שרגליה אחרונים היו נגררין. אמר רב יימר הא ודאי שגרוניא הוא דנקט לה. מתקיף לה רבינא דילמא חוט השדר' אפסיק לה בדקוה אשתכח כרבינא ואע"ג דאשתכח כרבינא הלכתא כרב יימר ולא מזדקקינן למבדק שאר בהמות דשדרן כרעייהו מ"ט שגרוני' שכיח וחוט השדר' לא שכיח. אמר רב הונא זכרים אילים המנגחים זא"ז ואינם יכולים לזוז ממקומם אבל עומדין על רגליהן אין בהם משום ריסוק אברים. ואע"ג דמדוו וקיימי שדואגים וכואבים אמרי' צמרא בעלמא הוא דנקט לה. פי' צמרא חמימות כמו אשתא צמרתא נפול לארעא מתוך נגיחותיהן ודאי חוששין לריסוק אברים הואיל ואינם יכולים לזוז וצריכין בדיק'. אמר רב מנשיא הני דיכרי דגנבי גנבי ומשליכין אותן למעלה מכותלי החצר ונופלין לארץ אין חוששין משום ריסוק אברים מ"ט כי שדו להו אמתנייהו שדו להו כי היכי דלירהטו קמייהו ועל מתניהם נופלים ואין נהפכין על גביהן שיתפרקו חוליותיהם. ואי אהדרינהו דרך למעלה מן הכותל ודאי חיישינן דלא אכפת להו היכי דנפלי וה"מ דאהדרינהו מחמת [יראה] אבל מחמת תשובה תשובה מעלייתא עבדי: אמר רב נחמן בית הרחם אין חוששין משום ריסוק אברים. עגל שנולד היום שיצא מבית הרחם צד אין חוששין שמא נדחקו ונתרסקו אבריו וא"צ להשהותו מעל"ע ויכול לשוחטו מיד היכא דקים לי' בגוויה שכלו לו חדשיו ואע"פ שלא הפריס ע"ג קרקע ולא ננער לעמוד ולא תחב פרסותיו בקרק' ועמד: אמר רב נחמן בית המטבחיים אין בו משום ריסוק אברים ההוא תורא דנפל ואשתמע קל גנחותי'. כמו גונח מלבו שנשמע קול יללתו כשנפל. על רב יצחק בר שמואל בר מרתא ושקל משופרי שופרי אמרו לי' רבנן לא חייש מר משום ריסוק אברים אמר להו הכי אמר רב צפורניו נועץ בקרקע. כשהוא שוהה לפול כל שעה הוא מתחזק בצפורניו עד שמגיע לארץ. מעשה הי' שנפל השור ע"ג קרקע מפני שמערה רגלו ולא הלך מחמת נפילתו והורה רבינו יצחק בר שמואל כי אין לחוש לריסוק אברים דלא חיישי' לחבט בפחות מעשר' כדפרי' לעיל. ואע"ג דהכא גבי בית המטבחיים אי לאו שנועץ צפורניו הוה בי' משום ריסוק אברים אע"פ שאין בו עשרה טפחים היינו מפני שמפילו בכח וגם נופל על גביו ולא על כריסו ויכול להיות שנופל בגובה עשרה טפחים אבל הכא שנפל על כריסו שם ודאי אין לחוש לריסוק אברים וכן ההיא דלעיל דזכרים המנגחים דנופל לארץ דיש לחוש לריסוק אברים אע"פ שאין שם עשרה טפחים היינו משום שהם נופלים שם בכח לארץ וגם כח [שכנגדם הוא] דוחקם אבל באותו שור שנפל לארץ אין לחוש כלל לריסוק אברים כיון שאין שם עשרה טפחים. אמר רב אדם שאוחז בידו שבט אחד והכה על ראשה של בהמה והלכה לה השבט עד זנבה או שהכה כלפי זנבה והגיע השבט עד כלפי הראש ולא תימא שהכה על ראש וזנב שלא נגע לשדרה כלל דליכא למיחש לשום ריסוק אברים אלא אפי' הכה על שדרה באורך אפ"ה לא חיישי'. ואי שלים חוטרא אפלגי דגבה שלא הגיע המקל אלא עד אמצע גבה שלא הי' ארוך בכל השדרה חיישי' שמא בסוף המקל ניקבו בני מעים מן המכה או אפסיק חוט השדרה ואי אית בי' קיטרי במקל [שיש בו] שיורי ענפים אע"פ שהלכה מזנבה לראשה חיישי' שמא קיטרי דאית בה פסקי' לחוט השדרה. ואי מחייה אפסקיה שהכתה בהפסק כלו' לרוחב הגב חיישינן לחוט השדרה ואפי' לית בי' קיטרי. ויש מפרשים דהיכא דהכה על ראשה ועל זנבה דלא חיישי' לה דאינה צריכה לא בדיקה ולא שהי' מיהו צריכה פרכוס בשעת שחיטה כדין מסוכנת. ורבינו שב"ט זצ"ל נסתפק בדבר דאיכא למימר שכיון דאין אנו חוששין לה לריסוק אברים הרי אנו מחזיקי' אותה בחזקת בריאה ותנן בהשוחט גבי פרכוס של מסוכנת בד"א שהיתה בחזקת מסוכנת אבל אם היתה בחזקת בריאה אפי' אין בה אחד מכל הסימנין הללו כשירה: אמר רב יהודה אמר שמואל עוף שנחבט על המים. שנפל בכח על פני הנהר שלא מדעתו ואיכא למיחש לריסוק אברים כיון ששט מלא קומתו דיו וה"מ מלמטה למעלה. ששט כנגד ביאת המים כלפי מעלה דודאי מכח דידי' שייט אבל מלמעל' למטה אימור מיא הוא דקא משפילו לי'. ואי מיא דקיימין אינון ל"ש ממטה למעלה ול"ש מלמעלה למטה כשר ואי איכא קליפות עצים מושלבות בנהר וקדמי' כנף העוף לההוא ציבי ואפי' במיא דלא קיימן שרי כיון דקדמי' לציבי איהו הוא דקא סגי ושייט וליכא למיחש לריסוק אברים. גלימא מתוח ע"ג יתידות באויר ונפל העוף עליו חיישי' לריסוק אברים ובעי שהי' דכיון דמתוח שפיר קשה הוא. לא מתיח שאינו קשה שהוא עומד בפול לא חיישי' דאינה נמתחת יפה ואינה קשה. עף מיעף לא חיישינן. אוזלא דמקרבי קיטרי כלו' עוף שנפל ברשת פרוסה באויר אי מקרבי קיטרי קשרי הרשת קרובים זל"ז חיישינן משום ריסוק אברים שמא נתרסקו בקשרי'. מרחקי קיטרי לא חיישינן דאמרי' בין קשר לקשר נפל ולא נתרסקו. פר"ח זצ"ל מטוה וקשרי החוטין מהודקין יחד חיישי' לא מקרבי יחד לא חיישי'. כיתנא פשתן דדייק ונפיץ לא חיישי' דייק ולא נפיץ שאינו מנופץ עדיין במסרק ונפל עופא עליה חיישינן דקשה הוא. כיתנא דעביד ביזרי זרעים שעדיין דגבעולין שבהם מחוברין חיישינן ואי לא עביד ביזרי לא חיישינן. כיתנא דעביד בטונא בחבילות חיישינן מפני שהן קשין דלא עביד בטוני לא חיישינן. דהאי גיסא ודהאי גיסא שראשי המשאוי גדולין וגבוהין ובאמצעיתו נמוכין כיון שנעשין מודרון באמצעיתו אי נפיל עופא עלי' על צידי החביל' מיכן ומיכן בדשמט' לא חיישי' דלא נפיל בקושי אלא מתגלגל ע"ג משאוי באמצע. ואי אית בי' קיטרי. שהמשוי קשור בחבל ויש בו קשרים של חבל חיישינן. דקתא זיבורית של פשתן שמשירין את הפשתן תחלה ואינו דק כ"כ ואיכא למיחש חיישינן. דקדקתא דקה שבדק' גם הוא נעורת של פשתן ונפל עוף עליהם לא חיישינן. נברא סיב הגדל סביבות הדקלים ומייבשין אותן ונחלק לרצועות ומפשילין ממנו חבלים וכ"ז (שהוא) [שלא] נעשה רצועות הוא קשה וחיישינן. תמהתא לאחר שחלקוהו לרצועות להאי נברא כמו שעושין לקליפות העץ לא חיישינן. ובפר"ח זצ"ל פי' נברא עיקר של דקל תמחתא עלין של דקל. קיטמא נהילא מרוקד בנפה ונכבש מאליו ונעשה קשה חיישינן לא נהילא אינו נכבש לא חיישינן חול הדק לא. חיישינן דמשתריק מחליק ואינו נכבש לעולם. חול הגם אבנים גדולות שבו מרסקין עוף כשנופל עליהם חיישינן. אבק דרבים שנפל על ידם עוף חיישינן מפני שמתאסף ביחד מוטל וקשה הוא. תיבנא ועביד בזגא חבילה חיישי' אי נפל עלי' עופא משום דקשה הוא. לא עביד ביגא לא חיישינן. חיטי וכל מינייהו כגון כוסמין ושיפון אי נפל עלייהו עופא חיישינן לריסוק אברים לפי שאינם עגולים וכי נפל עלייהו עופא לא מתגנדר לשום צד. שערי וכל מינייהו כגון שבולת שועל אי נפל עלייהו עופא לא חיישינן לפי שהן חלקין ומגנדר. כל מיני קטניות שנפל עליהן עופא לא חיישינן משום דמשתרקי מהדרי ואינן נכבשין יחד ועגולין ומגנדר לבר מחימצי וחפצי חימצי מין קטנית ויש להם זויות וחפצי עדשים. ומורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל כתב חפצי עפצים ואיני יודע מה ענין עפצים אצל קטניות. כללא דמלתא כל מידי דמשריק שמחליק זה מזה ואין נכבשין יחד הנופל עלייהו נשמט והולך ואין כאן חבטה ולא חיישי'. לא משריק חיישינן. דבוקה שכך עושין ציידי עופות שנותנין דבק על גבי קלונסות וכשהעוף יושב על ידן יושב מודבקין כנפים בעץ ונופל העץ עם העוף לההוא עוף הנדבק קרי לי' דבוקה. אמימר אסר דחיישי' לריסוק אברים הואיל דנפל ורב (אסי) [אשי] שרי והלכתא [בתרי גפי] אסיר אא"כ עמד והלך. בחד גפא שרי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |