אור זרוע/בהמה המקשה/תיג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע בהמה המקשה תיג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ניקבה הקיבה. תניא את החלב (המכסה את) [אשר על] הקרב מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף והיינו חלב שע"ג הקיבה וכש"כ חלב שע"ג הדקין דברי ר' ישמעאל ר' עקיבה אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף. כשמלה הוא פרוס על הקרב וכן על הדקין בראשן אבל חלב קיבה אינו תותב אלא חתיכות היא אדוק ושעל הדקין מראשו והלאה היינו מן הכנתא כשמפרישין אותה מהן נשאר מן החלב אצלם ולא תותב הוא אלא אדוק בהם. וכן הצעה של משנה והלכה בר' עקיבה מחבירו. וכבר נחלקו בה רבותינו בהאי שמעתא רבי' אפרים ב"ר יצחק זצ"ל ורבי' יואל ב"ר יצחק הלוי זצ"ל וזה אשר כתב לו ר' אפרים זצ"ל. אשר הזקקתני להביא ראיות על החלב שהוא אסור כמדומה אני שעליך להביא ראי' שהוא מותר ואי משום כח דהתירא עדיפא קרא ומתני' ושמעתתא מסייעין לי. קרא את כל החלב אשר על הקרב ומשמע אע"פ שאינו מכסה שהמכסה כבר נאמר מן המכסה את הקרב דהיינו פריסה. ומן ואת כל מרבה חלב הקיבה. וכוף אזניך ושמע אם שעל הקרב מותר מפני שאין פריסה כאשר אמרת היכי מרבה [מואת כל] החלב שעל הדקין ושעל הקיבה הלא גם שם אין פריסה במקום שהוא בעי גרידה. ועד שהוא מרבה חלב שעל הדקין נדבה הלב שעל הקרב עצמו ואמינא קרא לחלב שע"ג הקרב אצטריך ומהיכא תיתי לן לרבות חלב שעל הדקין ושעל הקיבה. הא למדת שכל מה שעל הקרב ממשמעותיה דקרא משמע שהוא אסור אפי' הדבוק בו ממש ומשום הכי אייתר לו את כל לרבות חלב שע"ג דקין ושעל הקיבה. ואשר אמרת שלא הצריכו חכמים גרידה כ"א ריש מעיא באמתא אם היו יודעין רבותינו שאתה עתיד [לומר] לפסוק שתוק עד שאדרושך היו מפרשים לך שגם שעל הקרב צריך גרידה. ועוד שא"צ גרידה שהרי הוא נקלף בידים. ואני הראיתי עתה בליל ששי לכל קהלינו שהוא נקלף כולו מן הקרב. ועוד תמה על עצמך השתא אותו שהוא דבוק לראש מעיא שהוא צריך גרידה בסכין שהוא אסור כש"כ אותו שהוא נקלף מן הכרס. ופי' חלב המכסה את הקרב שהוא תותב קרום ונקלף כלו' מה חלב שעל הקרב תותב היינו המכסה שהוא פריסה קדום היינו שתחת המכסה והוא על החלב הנקלף ונקלף זהו חלב שתחת קרום הדבוק לכרס אף כ"מ שהוא תותב וגם יש בו קרום וגם יש בו נקלף אסור והיינו דפליגי בקיבה שיש קרום ונקלף ואינו תותב. ריש מעיא למעלה הוא תותב שהוא דבוק לחלב דמכסה את הקרב ובמקום שהוא בעי גרידה אע"פ שאין תותב הואיל והוא נקלף אסור וכש"כ שעל כרס עצמו שבעי גרידה שהוא נקלף כדי שלא ישאר מן הנקלף כלום. ואתה שאתה מפרש תותב קרום ונקלף הכל על הפריס' לדבריך אין אסור על הכרס כ"א הפריס' א"כ מהו קרום נקלף לא הי' לו לומר אלא מה חלב המכס' [שהוא] תותב. ועוד קרומין למה מסירין שתחת המכס'. ועוד תניא בת"כ יכול חלב שעל הדפנות [אסור] ת"ל חלב המכס' את הקרב הל"ל יכול לחלב שעל הקרב דבוק לו ת"ל המכס' את הקרב ואמאי נקט הדפנות השתא חלב (הקיבה) [הקרב] מותר כש"כ שעל הדפנות הא למדת שפשוט לכל ישראל שאסור כולו שעל הקרב. ועוד קרום שעל הטחול (אמרת) [אמרו] שעל (הקרב) הדר אסור וענוש כרת. ופי' רבינו שלמה מפני שהוא דבוק לחלב (ולכרס) [הכרס] אלמא שחלב הדבוק לכרס אסור שאפילו קרום של טחול אסור בגינו. ועוד אפילו אותו שאינו על הדד אסור מפני הרחקה ואין חייבין עליו ואתה לא תעשה הרחקה אפי' לחלב הדבוק לכרס. ועוד הא דאמר רב חלב טהור סותם פירש"י חלב שע"ג הדקין ושעל הכנתא (מעל) [מכלל] שעל הכרס אסור ואפי' הדבוק לכרס ואינו סותם משום דלא מהדק שפיר שהרי נקלף הוא. ומדקא בעי על חלב החיהעל כרחך על הדבוק לכרס בעי דאי עלהפרישה פשיטא שאינו סותם שהרי אינו דבוק כלל. הא למדת שהדבוק לכרס נמי אסור. ועתה אתה רואה בעיניך מה מנהג קדמוניך אם טוב אם רע. ואני העמדתי ר' יהודה הלוי על הכרס ואמרתי לו מה אתם אוכלים מן החלב שעל הכרס. והראה לי חלב הדבוק לכרס עד הטחול אנו אוכלים ומה שמצד הטחול ותחת הטחול אע"פ שהוא דבוק לכרס אמר הוא אסור. אמרתי לו מה נשתנה זה מזה הלא אין בין זה לזה אלא כמלא אצבע. ושניהם דבוקים לכרס ואינו פרישה מה ראיתם לאסור זה ולהתיר זה. וגם הטבחים היו מראין ע"כ אסור ע"כ מותר. והודו לדברי ותהו על הראשונות. ואני ידעתי כי המורים ראו בשאלתות דרב אחאי שאמר חלב המכסה את הקרב זהו חלב שעל המססובית הכוסות ומאי שנא משאר חלב שעל הכרס מפני שהוא תותב. והם סברו מדקאמר שאר חלב שעל הכרס מכלל ששאר חלב מותר. וחלילה חלילה. הגאון לא בא [אלא] לפרש אמאי א"ר יהודה אמר שמואל חלב המכסה את הקרב זהו שעל המסס ולא אותו שעל שאר הכרם ופי' משום שהוא תותב דהיינו מכסה. ונראה לי שעיקר כרס הוא המסס ובית הכוסות ומיהו כל החלב שעל הכרס אסור דאלת"ה אלא דוקא כמו שהוא אומר זהו שעל המסס וביה"כ א"כ שעל הכרס אפי' הפרישה מותר ובהא מודית שהוא אסור הלכך הכי הוא כדפרי'. ואשר אמרת אדם דן ג"ש להעמיד תלמודו זהו תלמודו דוקא ולא מנהגו. ומה שאמרת כל הלכה שהיא רופפת ראה האיך הצבור נוהג. אמת כי אינה רופפת כ"א לכם וראו האיך נוהגין בצרפת וברומ' (וכלומר בדדיאה) [ובלומברדי"אה] ובמלכותינו בדלים מחלב הכרס ועונשין עליו כרת כדין תורה. וטוב להודות לה' ועל האמת אפרים בר יצחק. [השיב רבינו יואל] התחלת לפרש מה חלב המכסה את הקרב תותב היינו מכסה שהוא פרישה קרום שתחת המכסה והוא על החלב הנקלף ונקלף זהו חלב שתחת הקדום הדבוק לכרס אף כל מקום שהוא תותב וגם יש בו קרום וגם יש בו נקלף והוא אסור והיינו דפליגי בקיבה שיש קרום ונקלף ואינו תותב. ולפירושך האיך נפרש כל תותב קדום ונקלף גבי ריש מעיא וכי יש תחת תותב קרום ותחת קרום חלב הנקלף (כי) המכסה את הקרב והא כל הני שלשה בעינן יחד דהא דמכשיר חלב הקיבה משום דאינו תותב אע"ג דקרום ונקלף הוא. דלא מצית אמרת דאו או קתני דא"כ חלב הקיבה אמאי שריתה למאן דשרי שאם בפירושך ואתה מפרש נקלף כלו' שהחלב נקלף ואינו דבוק יפה הנה חלב הקבה שאינו נקלף דהא דבוק בחוזק שאם אינו דבוק בחוזק אמאי סותם. דגרסי' בהדיא אינהו מיכל אכלו לי' ואנו מסתם נמי לא סתים לן כדין חלב טהור אלמא דדבוק הוא בחוזק וליכא לפירושך מהכא. ועוד לר' ישמעאל האיך נפרש מה חלב המכסה את הקרב קדום ונקלף אף כל כו' לפירושך הל"ל מה חלב שתחת הפרישה הדבוק לכרס יש לו קרום עליו והוא נקלף עצמו מתחת הקרום אף כל וכו' דהא לר' ישמעאל לית לי' תותב ואמאי נקט עיקר הדרשה מן המכסה את הקרב דהיינו פרישה. הלא לדבריך אין בפרישה אלא תותב ואינו קרום ונקלף כ"א מה שתחתיו והלשון משמע שכל שלשתן הן בפרישה ולא בפירושך. ומאחר דעל כרחין אפרישה קאי וכי הפרישה נקלף הוא הלא בלא קליפה נפרדת שאינה דבוקה לגמרי וקליפה משמע שדבוק קצת. ואם תפרש מה חלב המכסה קרום ונקלף דקאי אחלב הדבוק לכרס ואקרום שעליו. א"כ לא איידי קרא לגמרי בחלב הפרישה ומנלן דאסור הלא אינו קרום ונקלף כמו שכתבתי. וכי מעיינת בפי' רבינו שלמה פי' כולו בחלב המכסה את הקרב דפירש קרום ונקלף הקרום מעל דחלב שאינו אדוק בו כ"כ משמע הפרישה הוא התותב והתותב עצמו יש לו קדום ואותו קדום עצמו נקלף מעל החלב של תותב והיינו נמי חלב הקיבה שנקלף הקרום מעל החלב מיהו הוא עצמו דבוק בחוזק וסותם. ומה שאמרת למה מכירים קרום שתחת המכסה זהו מפני שחלב הקרב המכסה שוכב עליו כאשר פי' רבינו שלמה זצ"ל גבי דאייתר' שמותר לבני ישראל והא דקומצין מפני שחלב קרב שוכב עליו. ומה שהבאת מפי' רבינו שלמה אהא דאמר רב חלב טהור סותם כגון של כנתא מכלל שעל הכרס כולו טמא ואפי' הדבוק שהרי נקלף הוא ואינו סותם. וכתבת ועוד מדקא בעי חלב חי' מהו על כרחין על הדבוק לכרס בעי דאי על הפרישה הרי אינו דבוק ופשיטא דאינו סותם. ותו אדמייתית מפי' רבינו שלמה עיין בסוף דבריו שפי' חלב טמא אינו סותם כגון כרס או המסס שניקב וחלב המכסה את הקרב אינו סתימה לפי שאינו חיבור אלא תותב אלמא דוקא תותב הוא (טמא) [אסור]שעל הכרס ושעל המסס וכל שאר הוא מותר. ואשר תמהת על חלב חיה תמה על עצמך הא דאמ' רב נחמן חלב העשוי בכובע אינו סותם ואמרי לה טרפשא דלבא הא אינו דבוק לא ללב ולא לריאה פשיטא דאינו סותם. אלא מה אית לך למימר כגון ע"י סירכה ה"נ ע"י סירכה. ותו מדקא מני ג' קרמי ולא מני להא קרמא הדבוק אל הכרס. ש"מ שהוא מותר אלא שהחמרנו על עצמינו מפני שהמכסה שוכב עליו וגם הקרום חופה אותו חלב הדבוק לכרס והוי חיפוי בשר כאשר כתב רבינו שלמה ופסק שקרום שמתפשט בכל הכסל שאסור משום חלב ותחת אותו הקרום יש חלב. ובארץ אשכנז נוהגין בו איסור וגם נראה בעיני דחיפוי בשר הוא. ותדע שכן הוא מדנקט חלב שעל המסס וביה"כ אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב וזהו ודאי דבוק לכרס הוא והאי הוא דאסור כמו שמפרש רבינו שלמה זצ"ל ולא זהו עיקר החלב המכסה את הקרב שקורין טיי"לא שהוא תותב קרום ונקלף. אבל שולי אותו החלב המכסה את הקרב דבוק לחלב שעל המסס וביה"כ דינו שוה. ועיין ותמצא שאותו חלב הדבוק לכרס אמאי אצטריך למנקט חלב הדבוק להמסס וביה"כ כש"כ הוא דאסור דהא דבוק בו התותב אלא ש"מ דוקא הוא אסור אבל השאר הדבוק מותר הואיל דמחופה הוא. ותו מדנקט בפי' ר"ש ולא זהו עיקר חלב המכסה את הקרב שקורין טיי"לא ש"מ דסבירא לי' מה שתחתיו שהוא מותר. וכי שכיבנא נפקי קדמונינו לוותי דמתרצא שמעתתא ומתני' אליבייהו. ותו בהלכה דהריאה שניקבה מייתי מ"ש מדתנן מחט שנמצא בעובי ביה"כ ופי' רבינו שלמה בסוף הכרס שקורין פנצ"א יש בו שעשוי כעין כובע ושפת דופנו כפולה שתי דפנות אדוקין זב"ז ושומן מחברן שקורין דוב"לן מדקרי לי' שומן אלמא ס"ל שמותר. וכתב בהלכה דנקב הלב בקנה הלב חלב שעל גבי דפנות כל חלב מקרי חלב בין טמא בין טהור ושומן אינו אלא לשון חכמים כגון גבי שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן וכו'. יואל ב"ר יצחק זצ"ל. [השיב רבינו אפרים] חביבי הקשה על פירושי איך נמצא על הדקין תותב קרום ונקלף. תשובה ולפירושך מי ניחא וכי יש מכסה על הדקין כעין פריסה כמו שיש על הכרס ועוד אותו חלב שעל הדקין אינו נקלף שהרי בעי גרידה ותותב שעל הכרס אינו דבוק כלל הרי אינו דומה כלל לחלב שעל הדקין והיכא מרבה חלב שעל הדקין מתותב. אשר על כרחין הא דמרבה חלב שעל הדקין לאו מחלב המכסה מרבה אלא מכל חלב אשר על הקרב דדקין הסמוכין לכרס בריש מעיא באמת' קרוין קרב וכן שעל המסס וביה"כ נמי מפני שקרוין קרביים לא בעי דומיא דמכסה אלא מכל חלב אשר על הקרב אתרבו. אבל קיבה יש לה שם בפ"ע ואינה קרוי' קרב כלל. ומש"ה אצטריך לרבות חלב שלה דומיא דחלב המכסה הואיל ופרטו הכתוב מכלל כל חלב ופי' המכסה את הקרב. דומיא דהכי יש לך לרבות במקום אחר שאינן על הקרב כגון קיבה ודדמי לה. אבל היכא דאקרי קרב לא (כשתותב) [בעינן תותב] קרום ונקלף. ואשר כתבת חביבי לר' ישמעאל הוה לי' למימר מהחלב שתחת הפרישה קרום ונקלף. תשובה קשה לך דאתה מפרש הכל במכסה הואיל וכלהו תלתא אתנייהו בפרישה במכסה תותב קרום ונקלף. ולשון מכסה משמע פרישה. מה ראה ר' ישמעאל לומר קרום ונקלף ולא פרישה והלא עיקר מכסה זהו פרישה וזהו תותב א"כ לא בעי תותב אלא קרום ונקלף. מ"ש דתותב לא בעי וקרום ונקלף בעי. בשלמא לדידי דאמינא בג' מקומות ויש חלב בכרס פריסה וקרום ותחתיו נקלף היינו דקא מפלגי ר' ישמעאל ור' עקיבה בפירושא דקרא ר' עקיבה מפרש המכסה את הקרב זהו תותב והיינו פריסה ודומיא דהכי אסר בשאר מקומות דאיכא קרום ונקלף תחתיו נמי אסור. ואם אין קרום ונקלף מיהו הוא תותב אסיר שזהו עיקר. ור' ישמעאל סבר המכסה אין זה תותב אלא אפי' קרום ונקלף נמי מכסה קרוי דכ"מ שהוא נדבק חלב וקרום התם הוה מכסה מקומו. ומשום הבי חלב שעל גבי קיבה הואיל ואיכא קרום ונקלף אסור. ומזה אל תסור. ועוד אותיבך על פירושך מה ראו ר' ישמעאל ור' עקיבה ללמוד יותר מחלב המכסה את הקרב היה להם ללמוד מחלב שעל הכליות או מחלב שעל הכסלים. אמור התם נמי תמצא באותו חלב שעל הכליות תותב קרום ונקלף כפירושך. בשלמא לדידן אין שום חלב נקלף תחת הקרום ומש"ה לא ילפי מהתם לקולא. אלא מחלב שעל הכרס ולאסור אפי' חלב הנקלף תחת הקרום אלא לדידך קשיא. ועוד כתבת קרום שתחת המכסה חומרא בעלמא אתם נוהגים בו מפני שהחלב שוכב עליו והבאת ראי' מדלא מני לי' בהדי ג' קרומין דחלב. תשובה דא תברתך. תמה על עצמך מה נשתנו אלו הקרומין שתחת הכליות והכסלים. מזה הי' לך להבין ולדעת ואחרי כן לכתוב. ועוד פקח עיניך וראה דקא פריך כליות אכליות וטחול אטחול ומשני טחול אטחול ל"ק כאן כשנגד הדד. ופי' משום שהחלב שוכב עליו חייב עליו כרת כליות אכליות ל"ק הא בעלאה הא בתתאה. עליון שתחת החלב חייב עליו כרת משום שהחלב שוכן עליו ותחתון אסור מדרבנן. הלכך על כרחין הני תלתא דקא מני אותן שאסורין דרבנן. אבל אותן שחייב עליהן כרת אינו מונה ומש"ה אינו מונה קרום שתחת הפרישה שחייב עליו כרת כדפרי'. ואתה אומר משום שחלב הקרב שוכן עליו אין בו אפי' איסור דרבנן הרי אין לך לדון כלשונך כי אין בו ממש. ואשר נתלית ברבינו שלמה שאמר בחלב שעל הכסלים חיפוי בשר גמור הוא דוקא או חלב שבכסלים כמו שאומ' בגמרא ולא שבתוך הכסלים כדאמר נמי ולא בתוך הכליות משום דבשר חופהו לא משום קרום דא"כ חוץ שעל הכליות יהא מותר לדבריך שהרי קרום חופה אותו אע"כ חיפוי בשר הוא שבתוך הכסלים ושבתוך הכליות ולא חיפוי קרום כדאמר חלב שהבשר חופה אותו מותר ולא אמרי' שהקרום חופה אותו. וכשהוא מונה לא שבתוך הכסלים ולא שבתוך הכליות לדבריך הי' לו לומר ולא שבתוך הכרס. אלא ש"מ שהוא אסור. והאוכלו בכרת. ואשר כתבת פי' שעל המסס וביה"כ אינו תותב אלא שהוא דבוק לתותב שעל הכרס ומש"ה מרבה לי' ואסור. ומיכן אתה דן הא שאר מותר שאם הי' על הכרס אסור כש"כ שעל המסס. כל מה שאתה מביא ראיות. הם הוויות לפירושך ולמדרשך תשובה הואיל ופי' רבינו שלמה שעל המסס וביה"כ אינו תותב קרום ונקלף ומש"ה מרבה לי' שהו' דבוק. השתא דון ק"ו לאידך גיסא. השתא אותו שאינו על הכרס מרבה כש"כ אותו שעל הכרס עצמו יש לרבות הואיל וקרא מסתברא הוה טפי לרבות שעל הקרב עצמו [יותר מן] חוץ לקרב. בשלמא לדידי דאמינא אותו שעל הכרם בכלל קרום ונקלף הוא ואסור משום מכסה את הקרב לר' ישמעאל כדאי' ליה מש"ה אייתר לי' את כל החלב לרבות אפי' חוץ לכרס דהיינו המסס וכל דדמי' לי'. אלא לדידך אדמרבה חוץ לכרס ירבה שעל הכרס עצמו. ואותו הגאון שכתב מאי שנא מדכולא כריסא לא עלתה על לבו להתיר. אלא מלתא דר' עקיבא מפרש מה ראה ללמוד מן החלב דמכסה דהוא תותב ומשאר חלב שעל הכרס אינו אומר ומפרש דהוא תותב. והאיך עלה על לב הגאון להתיר שהרי כל הגאונים מבכל הן ובתרייהו אנו נוהגין בכל דברים וחלב שעל הקיבה אוסרין בבבל אע"פ שאינו תותב א"כ ע"כ חלב שעל הכרס נמי אע"פ שאינו תותב הוא אסור דמאי שנא שעל הקיבה דמרבית מחלב המכסה אע"פ שאינו תותב אדרבה נרבה חלב שעל הקרב עצמו שהרי חלב הקיבה אינו דבוק לתותב כלל אלא שמרבה מן הפסוק וכש"כ שעל הקרב עצמו. ואיני יודע מה ראית אתה ואבותיך להתירו. ואין לך ראי' אחת להתיר אלא שאתה סותר ראיותיי בדבר שאין בו ממש כאשר הראיתיך. ואני לא הייתי צריך דאי' לאיסור כי אם לך יש להביא ואין לך על מה לסמוך. ואבותיך יצאו לקראתך ויאמרו לך נחנו פשענו בשוגג ואתה מותרה ועומד. אפרים בר יצחק: [השיב רבינו יואל] אני הקשיתי על פירושך איך נמצא על הדקין תותב קרום ונקלף. ואמרת ולפירושי מי ניחא וכי יש מכסה על הדקין כעין פרישה כמו שיש על הכרס. תמהתי אם הי' ממש בעין חלב הכרס לא איצטריך קרא לרבויי. ולפירושי ודאי ניחא דיש מכס' בראשה שעל הדקין כשיוצאין מן הקיבה מה דעל כרחין האי דמרבה חלב שעל הדקין לאו מחלב המכסה מרבה אלא מכל חלב אשי על הקרב אע״פ שאינו תותב. א"כ האיך נפרש מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל לאתויי מאי דהא קיבה ודקין אין בו תותב קרום לדבריך. ומה שאמרת שהדקין קרוין קרב וכן המסס וביה"כ ולא הקיבה אין אלו אלא דברי נביאות. ועוד מדקא מרבה ר' עקיבה מכל חלב אשר על הקרב חלב הקיבה ש"מ דקיבה אקרי קרב לר' עקיבה. ואין לקנתר על זה דר' ישמעאל אינו תופס בסימנין כ״א קרום נקלף ולא תותב כר' עקיבה דהכי קיבל דבר זה מרבותיו לחומרא. לפי מורי לא איירי כלל ר' ישמעאל בתותב. והוא מפרש המכסה אין זה תותב ומנ"ל דאסור. והא דלא ילפי' מחלב הכליות והכסלים משום דקרא נקיט ברישא חלב המכסה ילפי תנאי למלתייהו מהתם. והא דאמרת שהקדום שעל הכרס מותר אלא משום שהחלב המכסה שוכן עליו היינו טעמא שיונק ודבק אל הבשר דכרס ומופרד מהמכסה למעוטי הנך תלתא קרמי משום תרבא שדבוקי' ממש לחלב דלכך יש מהם שאסורי' אף מדאורייתא ותלתי קרמי דמני אפי' אותן שהן דאורייתא מני דה' קרמי [מני] מקומות יש שיש בהם קרומים יש מהם דאוריית' ויש מהם דרבנן דהא הני דמדאורייתא מני כאן ולא כדבריך על הנס אתה בא לסתור דברי אלקים חיים. והרב ר' יצחק בר משה נתווכח עמי באלו הדברים ואמר כי הי' גברא רבה ר' יצחק בביהם הזן והי' מתיר אותו שומן שטמון ממש בכפלי הכרס כמו סמוך להמסס שבשר הכרס יש משני צדדין אבל המגולה לא וכן הי' מעיד אותו גאון מפי גאוני לותי"ר ולא ידענא מה חילוק יש בדבר. וגם הוא לא הי' מפרש תותב קרום ונקלף כפירושך. יואל ב"ר יצחק הלוי:

השיב רבי' אפרים מה שכתבת לר' ישמעאל לדברי מנלן דתותב אסור. הלא כת' בהדיא המכסה את הקרב והשתא שאינו תותב אסור כש"כ תותב. ואשר כתבת דה' קרומי מני יש מדאורייתא ולא כדברי. א"כ למה אינו מונה קרום שעל הכרם שהוא דאורייתא כדתני קרום נקלף והל"ל ששה מקומות בקרומין. ואתה אומר שאני סותר דברי אלקים חיים. חיי שעה הם לאוכלי חלב הכרס ואני לא באתי אלא להתרות בך שלא תאכל ותאכיל לאחרים פן יטפח הכרס על פניך לע"ל. והנה בארץ כנען יש חכמים מחוכמים שאין אוכלין אותו. הואיל ואתה שומע כן. תשכיר רץ לצרפת ואם יתירו לך תאכלנו אחר כן. אפרים ב"ר יצחק:

אמר רב חלב טהור סותם כגון דקין שניקבו וחלב הכנתא סותם את הנקב כשירה. א"נ כגון נקב שע"ג קנה הלב. דודאי קנה הלב אית בי' נקובי נקובי וחלב טהור אדוק בו והוה סתימה מעליא. טמא אינו סותם. כגון כרס או המסס שניקב וחלב המכסה את הקרב סותמו אינה סתימה. ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה סותם. בעי ר' זירא חלב חי' המכסה את הקרב מהו שיסתום. אם נקב כרס של חיה. טעמי' דרב דמשום שהוא טהור הוא סותם והאי נמי טהור הוא א"ד משום דמיהדק והאי לא מהדק. אמר אביי מידי דמהדק בעינן והאי לא מהדק. ההוא נקב דסתמי' חלב טמא אתא לקמי' דרבא אמר רבא מאי ניחוש ליה חדא דאמר רב ששת חלב טמא נמי סותם ועוד התורה חסה על ממונן של ישראל א"ל ר"פ לרבא רב ואיסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונן של ישראל הלכך הכי קיימא לן כרב דחלב טמא אינו סותם טהור סותם. כתב מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק זצ"ל נראה לר' דחלב שנדבק בריאה לא הי' סותם כיון שאינו שוכב עלי' כל שעה דלא איירי אלא דומיא דחלב שע"ג הדקין ושיסתום נקובת הדקין לפי שמחובר להם כל שעה וכן חלב הקיבה. ואמתני' דחלב הקיבה דקיימי עלה קאי רב וחלב העשוי ככובע נמי דאמר לקמן עלה דאינו סותם מיירי שכל שעה הוא שוכב על הלב אבל ההוא דריאה לא עכ"ל. וכן הגיה ר"ת זצ"ל בספרו. וז"ל כולה הך שמעתתא לבד מריאה דבריאה לא סתים דאמתני' דדקין קאי. וטרפשא דלבא דלא סתים בנקב לב קאמר או בתלתי קני אבל בריאה פשיטא דאפי' בשר דמהדק טפי לא סתים עכ"ל. כתב מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק זצ"ל נשאל ר' על מחט שהוא תחוב בקורקבן וניקב משני צדדין והשומן מגין עליו מבחוץ אם סתימה זו חשובה סתימה כשאר חלב טהור או לאו. והשיב דודאי חלב טהור סותם. וחלב טהור מיירי בין בעופות בין בבהמה. והכי משמע חלב היה מהו כל חלב טהור סותם ודאי נמי טהור ודוקא בחי' קא מבעי' לי' לפי שכנגדו טמא בבהמה אבל בעוף שאין כנגדו שחלבו טמא אפי' לר' זירא פשיטא לי' שחלבו סותם. אמר רב נחמן חלב העשוי ככובע אינו סותם. היכי אמרי לה חיטי דכרכשא. חלב שעל חלחולת המוציא את הרעי שקורין טבחיא עשר קרטין קרטין גדולים עגולין כמין כובע. וא"ל טרפשא דלבא. שומן דלב עשוי ככובע והלב נחבא בתוכו אינו סותם אם נקב הלב או הריאה בסמוך לו והוא סותמו. והיינו טעמא בריאה דסרוכה בשומן הלב דאע"ג דהיינו רביתא ואצלו הוא גדל ולמטה מחיתוכא דאיני הוא טריפה דעל כרחין הריאה ניקבה שאין סירכה בלא נקב וסתימה זו אינה כלום. אמר רבא שמעית מיני' דרב נחמן תרתי. יש בחלב שעל הקיבה. חימצא ובר חימצא חד סתים. אם ניקבה הקיבה. וחד לא סתים ולא ידענא הי מנייהו. רב הונא בר חיננא ורב הונא ברי' דרב יהושע אמרי תרווייהו משמיה דרב נחמן בר חימצא סתים וחימצא לא סתים. אמר רב טבות. וסימנך יפה כח הכן מכח האב. הי חימצא והי בר חימצא ת"ש דא"ר נחמן אינהו בני א"י מיכלי אכלו לי' דקסברי חלב היתר הוא לדידן בני בבל מסתם נמי לא סתים לן נהי דלא אכלי' לי' להכי מחזיקין לי' בחלב טהור להיות סותם. ש"מ ההיא דפליגי בה בני בבל ובני א"י קרי לי' רב נחמן בר חימצא. והיינו דאייתרא חלב שבמקום היתר שהקיבה עשויה כקשת ומבחוץ קרי דאקשתא ומבפנים לעיגול קרי דאייתרא חבל ובאייתרא פליגי כדמפרש ואזיל דאקשתא בין בני בבל בין בני א"י לא פליגי דאסור. דאפי' ר' עקיבה דאמר לעיל תותב קרום ונקלף אסור הא נמי לתותב דמי. כי פליגי דאייתרא בני בבל סברי לה כר' ישמעאל דאמר קרום ונקלף הוא ובני מערבא כר' עקיבה סבירא להו. א"ד דאייתרא כ"ע ל"פ דשרי כי פליגי דאקשתא ומאן דאסר סבר תותב הוא. פי' רבינו שלמה זצ"ל ולהאי לישנא בתרא לא מתוקמא מלתא דרב נחמן דכיון דבאקשתא פליגי ובהא אמר רב נחמן דסתים כש"כ דאייתר' דלכלהו שרי א"כ מאן דלא סתים. ודרב נחמן אל שנא קמא קאי והכי מסתברא כלישנא קמא כדאמר במקום שנהגו כי אתא רבב"ח אכל דאייתרא עול לגבי' רב אויא וכסייה מקמי' משום דבני בבל קאסרי לה. ולדידן תרווייהו אסירי ומשום דבתר בני בבל גררינן ואסרינן בתרייהו דאנו נמי בני גולה אנן וכלישנא קמא לחומרא וכל היכי דאיכא תרי לישני בתלמוד אי מיירי בדאורייתא זיל לחומרא ובדרבנן זיל בתר בתרא עכ"ל. כי הא דאמר רב אויא אמר ר' אמי מקמצין. פי' רבי' שלמה דאלישנא קמא קאי. ר' אמי מערבאה ואמר מקמצין. נוטלין ממנו מעט מעט למעל' מההוא דאייתרא מפני שחלב הקרב שוכב עליו ואוכלין השאר. וכן א"ר יוחנן משום זקן אחד מקמצין. ואמר רב אויא הוה קאימנא קמי' דר' [אמי קמצו והבו ליה ואכל. שמעיה דר' חנינא הוה קאי קמיה דר'] חנינא א"ל קמוץ הב לי ואיכול חזיי' דהוה קא מהסס א"ל בבלאה את גום ושדי. הני כולהו מערבאי אינהו אבל בני בבל סברי כר' ישמעאל ונהגו בו איסור. וזכורני כשהייתי מציק מים על יד מורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל כשלמדנו הלכה זאת שאלתי לו ואמרתי בחלב הדבוק לכרס שנחלקו בו רבינו אפרים [ור"י] זצ"ל ואנו במלכותינו בארץ כנען כדברי רבינו אפרים ואתם נוהגים בו היתר כדברי רבינו יואל אם שייך בכאן לומר אינהו מיכל אכלי לי' ואנן מסתם לא סתים לן. ואיני זכור שהורה לי בדבר זה כלום על כן טוב להחמיר: תניא רשב"ג אומר בני מעים שניקבו וליחה סותמת' כשירה. ליחה מבפנים היא. מאי ליחה. א"ר כהנא שירקא דמעיא. שאדוקה בהם בפנים ומוציאין אותה מהם אגב דוחקא דסכינא. ואמר במסקנא דאין הלכה כרשב"ג בטריפות. ופי' רש"י דתלמוד' קא פסיק לה הלכך אינה סותמת וטריפה: אמר רב שימי בר חייא מקיפין בבני מעים אם נמצאו נקובין ואין אנו יודעים אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה. נוקבין נקב אחד בצידו ורואין אם מראיהן שוה כשירה בידוע שלאחר שחיטה ניקבו. הנהו בני מעים דאתו לקמי' דרבא אקפינהו רבא ולא אדמו אתא רב משרשיא ברי' מישמש בנקבים אחרונים ואדמו א"ל אבוה מנא לך א"ל סברא היא כמה ידי משמשו בהו מקמי' דליתי' קמי דמר הני ליכא דמשמש בהו כלל. אמר רבא חכים משרשיא ברי בטריפות כר' יוחנן [בכל מילי]. לישנא אחרינא כר' יוחנן [דרבי יוחנן חכים בטריפות: רבי יוחנן] ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו מקיפין בריאה היכא דליכא למתלי בטבחא. אמר רבא לא אמרן אלא באותה ערוגה. דופן הריאה ימנית או שמאלית אבל מערוגה לערוגה [לא והלכתא] אפי' [מערוגה לערוגה] מגסה לגסה ומדקה לדקה. אבל לא מגסה לדקה ולא מדקה לגסה. פי' רבינו שלמה אפי' בהמה אחרת דוגמתה. ל"א מגסה לגסה כגון מאומה לאומה. מדקה לדקה מאונה לאונה וזו נראית לי שאין מקילין כ"כ עכ"ל. וכתב מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק זצ"ל לישנא דקה וגסה משמע דמיירי בבהמה וכן פיר"ח דאי באונה ובאומה מיירי הל"ל גדולה וקטנה. (רבה) [אביי] ורבא דאמרי תרווייהו מקיפין בקנה. ולא מצינא למיקם על הקפה זאת לכך לא כתבתיה: אמר זעירי חלחולת. דהיינו כרכשא דטבחייא. שניקבה כשירה הואיל וירכיים מעמידות אותה וסותמת אותה שהרי אדוקה בהם וכמה א"ר עילאי א"ר יוחנן במקום הדבק שהיא דבוקה ביריכים (בדופן) [ברובו] אפי' נקדר וניטל דופן העליון או התחתון ברובה כשירה לפי שאין דרך הרעי היוצא דרך הנקב לחזור לאחוריו וליפול לתוך חלל הגוף מפני שהמקום דחוק הוא השדרה מלמעלה ועצמות האלי' שקורין הנקא"ש מיכן ומכן מלמטה הן מחוברין בחסחוס. שלא במקום הדבק במשהו (אמ' רב הונא בר חיננא אמרית' לשמעתא) [אמרוה רבנן] קמי' דרבא משמי' דרב נחמן אמר להו רבא ולאו אמרי לכו לא תתלו בי' בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן מקום הדבק אפי' ניטל כולו כשר ובלבד שנשתייר כדי תפיסה אחיזת ידו. וכמה כדי תפיסה אמר אביי כמלא בטרא פי' אצבע. בתורא אפי' בשור הגדול די בכך בערוך פי' בטרא ד' אצבעות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף