אור זרוע/בהמה המקשה/תיא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע בהמה המקשה תיא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הריאה שניקבה רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עלאה ואמרי לה קרמא תתאה אמר רב יוסף בר מניומי אר"נ וסימנך כיתונא דוורדא דמנח בי' ריאה. דרב נחמן סביר' לי' כלישנא בתרא דלא הוה טריפה עד דמנקיב קרמא תתאה דתרי קדומי אית לה לריאה החיצון לבן כשנופחין אותו והפנימי אדום ואמר רב נחמן וסימנך של תחתון כיתונא דוורדא דמתנה בה ריאה כמלבוש אדום שהריאה מונחת בו. וכן הלכה כרב נחמן דאע"ג דאנקיב עלאה לא מטריף עד דאנקיב תתאה כדמסיק סתמא דתלמודא. פשיטא אי עלאה אנקיב תתאה לא אנקיב תתאה מגין תתאה אנקיב עלאה לא אנקיב מאי מגין או לא מגין פליגי בה רב אהא ורבינא חד אמר מגין וה"א לא מגין והלכתא מגין. הלכך לא מטרפא עד דאנקיבו שניהם [ואם נקבו שניהם] זה שלא כנגד זה נראה דטריפה דהואיל דריאה שואבת כל מיני משקה ומשמעת קול גמרא לי' ופשטא לי'. אמר רבא האי ריאה דאגליד. שניטל קרום העליון והופשט. כאהינא סומקא. שנשארה בקרום התחתון והיא נראית כתמרה אדומה. כשירה. אמר רב יוסף האי ריאה דאוושא. כשנופחין אותה משמעת קול כאלו רוח יוצא ממנה. אי ידעי' [מהיכא] אוושא מותבינן עלה גילא או דוקא או גדפא אי מבצבצא ההיא דוקא מחמת הנפיחה בידוע ששם נקב שהרוח יוצא משם וטריפה משום ריאה שניקבה. ואי לא ידעי' מהיכא אוושא. כי פעמים שאינו יכול להבחין לשמיעת האוזן מהיכן קול זה נשמע. מייתינן משכילתא. פי' כלי דמיא פשורי. ומותבינן לכולה ריאה בתוכה שכל מקום שיהא בו נקב יבצבצו המים. בחמימי לא דמיכווצי והנקב נסתם. ואין זה בדיקה יפה. בקרירי לא דמיטרשי לה. מקשין אותה כאבן ואם אין שם נקב בקרום העליון ויש נקב בתחתון מתקרע העליון מחמת שהוא קלוש ומים הקרים מותחין אותו כשמתקשה. אלא מותבינן לי' בפשורי ונפחינן לה אי (מבדבקא) [מבצבצא] שיבצבצו המים טריפה. ואי לא כשרה תתאה אנקיב. והרוח יוצא מבפנים דרך הנקב ואינו יכול לצאת חוץ מפני קרום העליון שמגין ונכנס הרוח לכין שני הקרומין לפיכך הוא משמיע קול וכשירה. אמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשירה כולה פסולה. א"ל רבינא לרבא מקצתה טעמא מאי דהדרא בריא כולה נמי הדרא ברי'. פי' רבינו שלמה בין כולה בין מקצתה כשירה כדאמר לקמן אדומה כשירה כר' נתן. ורבינו חננאל זצ"ל פי' דבכל ענין טריפה. לפי דבריו יש לפרש ההיא דר' נתן במתלבנת ע"י נפיחה. וכי דאי גוונא כתוב בהלכות טריפות של רבי' גרשם זצ"ל. מיהו בפי' רבי' שלמה משמע טפי דבכל ענין כשירה ואפי' באינה מתלבנת ע"י נפיחה דהכי משמע לישנא מדפריך. מ"ש מקצתה דהדרא בריא כו' משמע שמחזר אחר הכשר. וכן ה"ג ורבינו יצחק אלפס זצ"ל מכשירין וכן הי' מורה רבינו אליעזר ב"ר נתן זצ"ל. אמר רבא ריאה שיבשה מקצתה טריפה ה"ד אמר ר"פ משמי' דרבא כדי שתהא נפרכת בצפורן. כתוב בהלכות גדולות אונה דריאה דיבשה קצת ואינה נפרכת בצפורן מניחין אותה במים וממשמשא בידא אי הדרא בריא כשירה או יתן אותן מים לתוך הקנה אולי תחזור לקדמותה וכשירה כשתחזור. אמר רבא האי ריאה דאסיק גילדא גילדא. פי' קליפות כעין מכות אש אוכמי אוכמי. שחורות. חזותא חזותא. פי' גוונים גוונים. פי' רבינו שלמה ודוקא הנך גוונים דלא מטרפא בהו כגון אדומה וירוקה והנך דלקמן בהלכות עכ"ל. מעשה בא לפני רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל שהיתה הריאה בהרות בהרות שחורות בדיו ושאל לרבינו תם זצ"ל והכשירה כי אומר דהא דאמרי' לקמן כדיותא טריפה היינו שהריאה כולה או רובה דמיא לדיותא אבל בבהרות שחורות כיון שאין שם רוב לא מטרפה בהכי. ומה שמפרש בה"ג אוכמי אוכמי דהיינו דמיא לכוחלא כדלקמן דמכשירין בהו וכן פי' רבינו דהיינו בגוונים דמכשירין לקמן. אומר ר"ת דהיינו דוקא דרובה הוה ככוחלא אבל אי (הבהמות) [הבהרות] כדיו כיון שאין שם רוב כשיר' ורבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל הביא ראי' לדברי ר"ת זצ"ל מדאמ' לקמן גבי נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולין. ואמר בגמרא שיעור ירוקתן בשיעור נקובתן מה נקובתן במשהו אף ירוקתן במשהו. ומדלא מפרש הבא דדמיא לדיותא הוה במשהו כשיעור נקובה ש"מ דהכי היא. ודן לפניו מורי רבינו יהודה בר יצחק דהא דאצטריכו לפרושי דהוה ההוא טריפות בכלל נקובה. דקתני נמי התם ניקבו הדקין אבל הכא כיון דהוי טעמא משום דסופן לנקוב לא ה"ל לפרושי דהא פשיטא דהוה במשהו ולא הודה לו רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל ואמר לו כי אין לסמוך על זו התשובה דאשינויי דחיקא כי האי לא סמכינן: אמר אמימר משמי' דרבא אין מקיפין בבועי. פי' רבינו שלמה (אע"ג דאלו אינקבה ריאה דמקיפין ה"מ שלא במקום בועי עצמו ולא) בועה שניקבה בריאה היכא דלא ממשמשא ידא דטבחא דליכא למתלי בטבחא ואין ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה אין מביאין בועה להקיף ולקרב ולנוקבה ולראות אם מראה הנקבים שוין כדאמרי' לקמן בפרקין מקיפין בריאה. דה"מ ריאה אבל כיון שנעשית בה בועה אין מראה ניכר בה שעשוי להשתנות כל שעה ושמא מרא' אחר הוה לה ונשתנה. לשון מקיפין מקרבין זה לזה כמו אין מקיפין שתי חביות במס' ביצה עכ"ל. ואמר לקמן אינקב לה היכא דמשמשא ידא דטבחא תלינן או לא תלינן רב אחא ברי' דרבא אמר תלינן מר זוטרא ברי' דרב מרי אמר לא תלינן והלכתא תלינן. ופי' רבינו שלמה היכא דמשמשא ידא דטבחא אני שמעתי במיצר החזה שמתוך הדחק היה קורעת הריאה בצפורנה וכמדומה אני בכל מקום שיודע שיכול לתלות כגון נקב העשוי בסכין או שתלשה מלמעלה בחזקה ואחר כך נמצא שם נקב עכ"ל: אמר רבא הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא חדא ומתחזיא בתרתי מייתינן סילווא ומברזינן לה אי שפכן להדדי חדא היא וכשירה ואי לא תרתי נינהו וטריפה. פי' רבי' שלמה קים לי' לרבא דאינן סמוכות אלא מחמת הנקב שהי' בריאה והעלה הנקב בועות הללו סביביו. ואם אחת היא ונראה כמין סדק באמצעיתה ודומה לשנים בזעינן באחת מצרה. ורבי' יצחק בר שמואל פי' לפי שסופן לינקב אע"פ שלא הי' שם נקב ומיירי שאין בין שתיהן כלל מן הריאה אלא הכל לקוי מפני הבועא. אבל לפי' רבינו שלמה זצ"ל יכול להיות שיש מן הריאה בין שתי בועות ואפ"ה יכול להיות שבאו שם מחמת נקב וטריפה. וצריך לנו לדעת איזה שיעור של הפסק יהי' בין שתיהן (שלא נאמר) [שנאמ'] להיות שבאו שם מחמת נקב וטריפה ואיזה שיעור של הפסק יהי' שלא נאמר שבאו מחמת נקב וכשירה. ובהלכות טריפות של רבינו גרשום זצ"ל כתב דאם יש ביניהם כחוט השיער של ריאה אפ"ה טריפה משמע שסובר אבל אם יש שם שני חוטין כשירה דאז ודאי אין לתלות בנקב. וכתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל הוא הנקרא שירליאון דוקא בועי דמלאין מוגלא אבל צמחין קשין אפילו סמוכין כשירה וכן פי' רבינו שמואל זצ"ל. תרתי בועי כמו פורח אבעבעות שקורין קמטוד"א בלע"ז. אבל צמחי דשכיחין שקורין בני אדם בועות לאו בועות נינהו אלא צמחין ואין לחוש אי סמיכי אהדדי וכן נראה לרבינו יעב"ץ זצ"ל דאותן שלנו זימנין סגיאין חזינן דלא שפכי אהדדי ומכשרינן. כתב בה"ג האי בועא בשיפולי ריאה טריפה. פי' בסוף הריאה בסוף האונות או בסוף האומות ומפרשי' הטעם דכל יתר בנטול דמי ולא נהירא לרבי' יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דמאי שנא מבאמצע הריאה דמכשרינן אי חשיב לי' יתר בסוף הריאה ה"נ באמצע. ורבינו תם הי' רוצה לתלות הטעם משום דהוי כתרתי בועי דסמיכי. וגם זה אינו נראה לרבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דאי שפכי אהדדי כשירה. ויש ליתן טעם בדבר דהואיל דקיימא בסוף האומה או בסוף האונה סופה ליפסק ולינקב. וכבר הי' מעשה וטרפוה רבינו מאיר ור"ת זצ"ל הואיל ונפק מפומא דה"ג וכתב מורי רבי' יהודה ב"ר יצחק זצ"ל דכן אנו נוהגין וכן פסק רבינו גרשם דבועא בשיפולי ריאה טריפה ואי מהדר לי' הודרנ' [בשרא] כשרה. ורבינו שמואל בן חפני זצ"ל מכשיר בשיפולי ריאה מיהו רוב קהלות נוהגים לאיסור וכן הלכה. אמר רבא הני תרתי אוני דריאה דסמיכי להדדי לית להו בדיקה לאכשורי ה"מ דקיימי שלא בסדרן אבל קיימא כסדרן היינו רביתייהו וכשירה. פי' רבי' שלמה לית להו בדיקותא שהסירכא זו מחמת הנקב באה שמתוך שהריאה זו שואבת כל מיני משקין ומשקה נעשה עב בתוכה כמין גליר"א דהיינו לובן של ביצה ויוצא דרך הנקב מעט מעט ונקפה ונעשה קרום. כך מצאתי בתשובות הגאונים ואע"פ שהוא סותם הנקב ואין מוציא הרוח הא אמרי' קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום שסופו לינקב. שלא כסדרן כגון שתים החיצונות נדבקו בסירכא ממעל לאמצעית או מתחתי' אבל כסדרן היינו רביתייהו וזו מגינה ע"ז והדרא בריא שמתוך ששוכבות זע"ז אין מתפרקות והקרום הולך וחזק אבל כשרן שלא כסדרן זו הולכת לכאן וזו הולכת לכאן והקרום מתפרק ונסתר וכן הלכה דליכא דפליג עלי' עד כאן לשונו. והקשה רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל בכסדרן אמאי כשירה הואיל שהסירכה מחמת נקב היא באה כדפי' רש"י. וגם בתשובות רבינו יוסף טוב עלם זצ"ל כתב דסירכה מחמת נקב היא באה א"כ אמאי כשירה היא נהי דאונה זו אינה מושכת לכאן וזו אינה מושכת לכאן ואין הקרום מתפרק מהרה כ"כ. מ"מ לא יהא אלא קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאפי' במקום שאין סביבה שום דבר ואין הקרום דבוק בשום מקום אחר אלא סותם את הנקב אמרי' דאינו קרום מפני שסופו לינקב. ה"נ סירכא שבאה כסדרן אמאי כשירה. ואם היינו מפרשים דכסדרן כשרה היינו במקום שסמוכות זו לזו ונוגעות ממש האונות זל"ז דהשתא לא הוי סתימת הנקב ממש מן הקרום אלא האונה סותמת ומגינה על נקב שבחבירתה והסירכא מקיימת חיבור האונו' ביחד אז הוה אתי שפיר. אבל משמע דבכסדרן כשירה. היינו אף במקו' שאין נוגעות זב"ז אלא שיש סירכא מזו לזו דהא דומיא דשלא כסדרן דהיינו שיש קרום מודבק מזו לזו ויש הפסק בין זו לזו משמ' דה"נ הוי כסידרן וכשירה אע"פ שאין נוגעות זל"ז. דהא לא משמ' כלל לפרושי שאפי' כסדרן במקום שאין נוגעות זל"ז מקרי שלא כסדרן. וגם אין לפרש כסדרן היינו רביתייהו שכן גדולם והסירכא באה להם בלא נקב יותר מבשאר מקומות דהא לא משמע הכי. ועוד דפי' ר"ח רביתייהו דהיינו מרביצם כמו רביעיתייהו. הלכך מפרש רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דאף בריאה שלימה שאינה נקובה כלל רגילות סירכא לבוא מחמת ששואבות כל מיני משקין. ולכך בתרי אוני שלא כסדרן מתוך שזו הולכת לכאן וזו הולכת לכאן והסירכא מתפרקת והוי כאלו הריאה נקובה כיון שסופה לינקב ואין סירכא זו מועלת לסתום כיון דהוי שלא כסדרן עומדת להתפרק ועומדת להנקב ואע"ג דעדיין לא נתפרקה טריפה אבל כסדרן כשירה שאין הסירכא עומדת כלל להתפרק וגם שלא מחמת הנקב עלתה וכשירה כיון שאין סופה להתפרק אבל ודאי קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום וכ"מ שעלתה הסירכא מחמת מכה בריאה טריפה דאותה סירכא עומדת לינקב דקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינה קרום שאינו מתקיים אפי' בעצמו שאינו דבוק במקום אחר שיהא עומד להתפרק וליפסק ע"י כן. מיהו נראה שכך האמת כדפי' רבינו שלמה שאין סירכא בלא נקב כמו שרבותינו הקדמוני' תופסים מתוך הקבלה שאע"פ שהקרוב שעלה מחמת מכה בריאה אינו כלום אפי' כשאינו סרוך בשום מקום הסירכ' חזקה היא יותר מקרום שאינו סרוך. ולפיכך כשהיא סרוכה במקום שאינה עומדת ליפסק סותמת ומגינה יותר מקרום שאינו סרוך בשום מקום וכיון שהי' כאן נקב ודאי אין להתיר אא"כ יודע בבדיקה שנסתם הנקב לגמרי ובדקינן לה בנפיחה ומותבינן עלה דוקא אי מבצבצא טריפה א"נ בפשורי אבל בלא כלום בלא דוקא ופשורי לא מסתבר לבדוק בנפיחה גרידא ואי לא אוושא כלל תהא כשירה כיון דר' נחמי' דהוה מצריך בדיקות' הוה בדיק לה בפשורי. ומשמע דאפי' לא אוושא כלל ריאה בנפיחה מצריך פשורי. הלכך צריך ליזהר כשיש תרי אוני דסריכי להדדי לדופן במקום רביתי' וצריך לבדוק שלא יצא הרוח כך כתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל. מיהו לשון (ה"ג) [הלכות טריפות] של רבינו גרשם זצ"ל משמע דלא מצריך לה בפשורי. לשון רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל וכן כת' בערוך בשם פר"ח שלא כסדרן קבלה רב מפי רב אפי' (כסדרן) [סריכי] תרי אוני באמצע ועיקרן מפרקי מהדרי טריפה וכש"כ אם דבוקות זו ע"ג זו או הראשונה עם השלישית ודאי טריפה. ורבותינו הגאונים כתבו כיון דחדא סריכא על חבירתה היא (מבצבצא ורביעתא) [מרביצה ומרבעתא] לא אכפת לן בההיא סירכ' דהיינו רביתייהו ומש"כ בשם הגאונים לא נתברר לו אם הם הלוקים עליו ולהתיר אפי' מפרקי מעיקרן או שמא לא באו [אלא] לומר שבאותו ענין שמותרות זו בצד זו היינו כי לא מפרקי מעיקרן מותרות כמו כן בסרוכות זו ע"ג זו וסוברים אפכא מקבלת פר"ח שהוא אוסר כשהן דבוקות זו ע"ג זו בשביל שחילוק של פירוק מעיקרן אינו בהלכה וחילוק זו אצל זו וזו ע"ג זו מפורש קצת בה דעל גבייהו נקראי' שלא כסדרן יותר משאם היו סרוכות זו אצל זו ומפרקי מעיקרן. על סברת הגאונים שכשדבוקות זו אצל זו לא מפרקי מעיקרן מותרות וכשסרוכות זו בצד זו ומפרקי מעיקרן אסורות ותהי' סברתן איפכא מפר"ח. או שמא אין להפך סברתן זה מזה אלא אמפורקות מעיקרן שלפר"ח כשסרוכות זו בצד זו עלה קאמר דכש"כ שסרוכות זו ע"ג זו ומפורקות מעיקרא שאסור הוא. והגאונים אומרים שאפי' סרוכות זו ע"ג זו מותר אע"ג דמפרקי מעיקרא וכש"כ זו בצד זו. מיהו מסתבר דלגמרי חולקין על קבלתו משום תימה על אות' קבלה דפר"ח. כי בהלכות טריפות של רבינו גרשם זצ"ל ובה"ג של רב יהודאי גאון זצ"ל וכן בדרב אלפס זצ"ל לא נמצא חילוק בין מיפרקן מעיקרא ללא מיפרקן. וגם מרבותי לא שמעתי מעולם וכל העולם ראיתי נוהגין היתר בדבר. וגם שמעתי שבארץ אשכנז אוכלים אותה אפילו מפרקי מהדדי מעיקרן. גם בהלכה לא מצינו חילוק בין מיפרקי מעיקרן. וגם בתשובות הגאונים שכתוב בהם ותרתי אוני דסריכי אהדדי בחוטא כסידרן ולא סמיכי לא צריכי למפרקינן אלא בדקינן להו בנפיחה בלא פירוק אי מבצבצא טריפה ואי לא מבצבצא כשירה ומשמע מפרקי מעיקרא דקאמר דסריכי בחוטי ואפ"ה מכשיר עכ"ל. פי' רבינו שלמה ואונא הסרוכה באומא והיא אצלה מעשה בא לידי ושאלתי את פי מורי רבינו יעקב בר יקר הלוי והתירה לי לאכול. ויש שאוסר והוא אמר לי טעמו וטעמם האוסרין אומ' הרי נקב יש ולא מצינו שהותר אלא באוני כדאמר רבא אבל כסדרן היינו רביתייהו אבל דאומי לא קאמר וטעמא דאוני מפני שעומדין במיצר החזה ומתחממת והדר' בריא ותדע שהרי בריאה הסמוכה לדופן באוני כשירה ובאומה טריפה כדלקמן. וטעם מורי לא מצינו אומא בתלמוד ורבא לא אמר טעמא בשביל חום דהא בכל הריאה אמרו לעיל דלא ישליט בה אדרא ורבא פי' טעמא משום דהיינו רביתייהו כלומר כך הם גדולות זו עם זו ואין מתפרקות זו מזו הלכך ל"ש אוני ול"ש אומי. ורבא דנקט אוני משום דעיקר מלתא דאורי לן דמשו' שלא כסדרן טריפה אע"ג דאי הוה אוני סריכי בדופן הויא כשירה כדאמר לקמן. אשמעינן רבא דהתם היינו טעמא כיון שחלל צר והן שוכבות תמיד אצל הדופן ואין מתפרקות אבל שלא כסדרן מתפרקות הן שהרי אמצעית מפרקתן ולא תימא דוחק הדופן מעמידה שלא יתפרקו זו מזו. אבל באונא ואומה שלא כסדרן לא אצטריך לן לאורויי דכיון דברוחב החלל עומדות מי יחזיק בה שלא יתפרק. וסייג מצאתי לדבריו בתשובות הגאונים ונכרים דברי אמת עכ"ל. וכן רבינו גרשון זצ"ל ורבינו ששון זצ"ל ורבינו שמואל זצ"ל ורבינו יצחק ב"ר יהודה זצ"ל וגם רב שלום גאון זצ"ל כולם מכשירים אונא באימא וגם במגנצא ובפולנית נוהגים להיתר כדבריהם. ורבינו תם זצ"ל כתב בספר הישר כל המתיר אונא באומא אינו אלא טועה ומאכיל טריפות לישראל דהאי דאמר תרתי אוני דסריכן להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי ומדקדק רבינו שלמה בתשובה אחת כי טעו הראשונים במה שאמרו דוקא תרי אוני אבל אונא באומא לא דהא אומא אינה שמה אלא אונה ובשביל שוטים שקראוה אומא לא נפסיד שם אונתינו. הא ליתא שהראשונים יפה דיקדקו ולא מטעם ששמה אומא אלא מטעם ששמה ריאה והאי דקרו לה אומה כמו אימא רבתי דאמר גבי שניות מתוך שכולם יונקות משם. וראי' לדברי מדאמר בסמוך אמר רבא חמשה אוני אית לה לריאה תלתא מימינא ואב באת לדקדק לקרות הגדולות אונא א"כ שבעה אית לה לריאה אלא ע"כ הריאה היא אומא רבתי ולא אונא. דפירושא דאוני כמו אוזן קטנה והקטנה ביותר קראוהו עינוניתא דוורדא כלומ' אוזן קטנה מאוד אבל האומה גדולה והיא ריאה לא נקראת אוזן אלא ריאה וכינוי שם קראוה קדמונים להיות מורים בה הלכה להדיוטות. וכי שרו רבנן תרתי אוני כסדרן היינו דוקא באוני דהיינו רביתייהו הכי אבל אומה הריאה לא התירו. לא מקרי רביתייהו אלא גבי אוני ועיקר דברי רבא לא בא להתיר אלא לאסור דהא קאמ' לית להו בדיקות' לאכשורי. אבל התלמוד העמידה שלא כסדרן [אבל כסדרן] היינו רביתייהו ומאי דשרא שרא. ומאי דלא שרו הוה כשאר נקובי דריאה. וכן מורו בי מדרשא תשובת הגאונים וה"ג ותשובת הרב ר' משה והוא נזכר בערוך עם שאר הגאונים. וכן נוהגים לאסור בכל מקום חוץ מאותן מקומות שפשט היתר רבינו שלמה וכל רבותיו של רבינו שלמה ז"ל שווין בדבר חוץ מרבו הזקן שפילפל כן מדעתו. ומצינו באבות העולם שלא עמדו על שמועתם גם לא עמדו אלו אלא השיבום בפניהם ע"כ. וכן נוהגין בכל צרפת ובגרמיי"שא לאסור בדבריו. וכן רבינו אליעזר הגדול זצ"ל ומר רב יוסף גאון זצ"ל ורבינו יב"א זצ"ל כולם אוסרים. פי' רבינו אב"י העז"רי זצ"ל שאם נסרכו האונות זו בזו כסדרן או אונא באומא לדברי המכשירים אונא באומא. או נדבקו והעלתה צמחים נמי במקום הסירכא דכשירה מידי דהוה אריאה שניקבה ודופן סותמתה דכשירה אפי' העלתה צמחים משום שהמקום צר במקום רבית' ואין הצמחים מעכבים הסתימה להפריד סתימת הדופן ה"נ הכא מקום רבית' הוא וסותמים זה את זה כסדרן אפי' יש צמחים ומעשה בא לידו והכשיר: כתב רבינו שלמה ועינוניתא כל היכא דסריכא טריפה דכולהו גבי דידה שלא כסדרן הן: אמר רבא חמשה אוני אית לה לריאה אפה כלפי גברא תלתא מימינא. דבהמה והיא לימין דטבח כשהיא תלוי' ברגלי' ובני מעי' כלפי הטבח. ותרתי משמאלא אי חסיר או יתיר או חליף טריפה ולית הלכתא כוותיה ביתרת. ההיא יתירת' דאתאי לקמי' (דרב אחא בר יעקב) הוה יתיב רב אחא (בר ביבי) ארשא אמר לי' רב אחא לטבח כשיצא מן הבית מאי אמר לך אמר לי' אכשרה ניהלי' א"ל רב אחא לטבח הדר עייליה קמי' דילמא לא עיין בה שפיר דסבירא לי' לרב אחא הא דרבא. א"ל זיל ואימא לי' למאן דיתיב אדשא לית הלכתא כוותי' דרבא ביתרת. וה"מ דיתרת כשירה כגון דקיימא בדרא דאוני אבל ביני ביני כגון מלמטה לערוגה בעינוניתא דוורדא (או) [שהיא] בין שתי הערוגות מלמטה או באמצע האומה על גבה שלא כסדר חיתוכי דאוני טריפה. ההיא ביני ביני דאתאי לקמי' דרב אשי סבר רב אשי למטרפה א"ל (רבא) [רב הונא מר] ברי' דרב אויא לרב אשי כל הני חיווי בריית' הרועות באפר הכי אית להו. ואמרי לה ברייתא בריאות ושמנות הכי אית להו וקרו לי' טבחא עינוניתא דוורדא. וה"מ מקמה. פי' מתחת אבל מגבה אפי' בטרפא דאסא. קטנה בעלה של הדס טריפה. פי' רבינו שלמה זצ"ל מדסבר רב אשי למטרפה ש"מ לאו אורחא. ובהני דידן דאית ברובא [דידהו] אי משכחינן ריאה דלית בה עינונית' דוורדא כשירה. וי"א שאם חסרו אונות הימין מצרפינן בהדייהו הואיל ויתירת היא ובתשובות הבבלים מצאתי כן אבל לא שמעתי. ואין הדבר נראה בעיני הואיל ולא קיימא בדרי דאוני דידהו יתירת היא ואותן הראויות להיות חסרו' והוה לה חליף וטריפה. וכד משתכחין תרתי עינוניתא שמעתי מפי מורי הזקן שנחלקו בה גדולים רבינו יהודה בר ברוך וחביריו ולא פי' לי דעתו. ונ"ל שהוא טריפה דהא יתירת דביני ביני היא ולאו אורחא דבחד גופא לא הכשירו אלא משום דכל חיוא ברייתא הכי אית להו עכ"ל. ורבינו אפרים ב"ר יצחק זצ"ל היה מכשיר כי משתכחין תרתי עינוניתא. והי' אומר שבשנים מדברת הלכה שכל חיווי ברייתא הכי אית להו. אבל האחת יש לכל בהמות שבעולם דהא חזינן דאית להו. ולדבריו אם אין בבהמה שום עינוניתא דוורדא ודאי טריפה. שהרי חסירה שכל הבהמות יש להם עינוניתא. ואין נראה לרבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דהא לישנא משמע שלא היתה שם אלא אחת היתירה על האונות של ימין ושמאל דקאמר וקרו לי' טבחי עינוניתא דוורדא משמע שלא הי' שם יותר. ואל תתמה האיך נשתנו הבהמות שלנו מבהמות שבימיהם שהרי גם לענין לידה נשתנו דתנן בככורות פרה בת ג' ודאי לכהן לפי שלא ילדה ופרות שלנו הם יולדות לשנתים א"ו בדברי רבינו שלמה קיי"ל דתרתי עינוניתא הוי טריפה. פי' מורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל דל"ש שתיהם בימין ול"ש שתים אחת בימין ואחת בשמאל. ול"ש עומדת מקמה לאונות או לאומות הכל טריפה. ועינוניתא אחת ובמקומה (אחת) זו יתירת הוא שהכשיר התלמוד. ופי' מורי אבי העזרי זצ"ל ע"פ הקבלה שאם נחלקה העינונית' לשנים ומחוברת מקצתה למטה כעובי אצבע שכשירה. ופי' רבינו אלעזר ב"ר נתן זצ"ל דוקא העינוניתא בצד ימין כשירה אבל בצד שמאל טריפה דהיינו חליף ויש רבותינו שמכשירין אפי' בשמאל שאומרי' שכל מקמה כשירה. וכבר הי' מעשה והכשירוה רבותינו שבשפירא. ורבינו יהודה בר קלונימוס בר משה שאל להרב רבינו יצחק הלבן זצ"ל והשיב לו אומר אני שאין להוסיף על הטריפות מדקא פליג בין מקמה למגבה ולא פליג בין צד שמאל לצד ימין וכש"כ מגבה ש"מ. ועוד מעדותו של רבינו שלמה שהעיד תרתי עינונית' דוורדא יש מכשירין והוא עצמו הטריף דתרתי ליכא לחיווי ברייתא מכלל דחדא כשירה לדברי הכל אפי' לצד שמאל. דאי אתנייהו לתרתי על כרחך שני' לשמאל. ודאי כל הנך ברייתא דוקא לצד ימין כי שינתה מקומה פורתא טריפה דלכולהו לית להו הכי ואפי' כי ליכא אלא חדא ובכה"ג יטריפו כולם. אלא ש"מ בין מקמה בין לצד ימין בין לצד שמאל בחדא כשירה. ותו לא מידי. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל השיב על עינוניתא דוורדא שנמצאת בצד שמאל אע"פ שמתוך לישנא משמע דכל ביני ביני דלאו מגבה כשירה מתוך הטעם שמפרש התלמוד דכל עיזי ברייתא הכי אית להו. יש לחלק כי נראה דלעיזי ברייתא דלדידהו מצד ימין היתה כלדידן. והא דאמר אבל מגבה כו' י"ל מצד ימין קאמר ולדכותא נקט הכי וכש"כ בצד שמאל שלא בגבה. אע"פ שבפר"ח וה"ג לא פי' שום חילוק בין שמאל לימין יש מקומות שאינם מפרשים כפסקא אלא המפורש בתלמוד וכש"כ הכא דמלתא דלא שכיחא הי' ולא אסיקו אדעתייהו שיארע לעולם. וגם ר"ת זצ"ל כתב בשם גאון אחד שאוסר להדיא וגם אני לא אתיר עד שאמצא סמך לדבר. יצחק בר שמואל זלה"ה: פי' רבינו אב"י העזר"י בשם רבינו יואל אביו זצ"ל שבאונה של ימין הסמוכה לגרגרת במיצר החזה אצל הצוואר ממש תחתונה שהיא עליונה שאפי' נמצא על גבה בטרפא דאסא (טריפה) [דכשירה]: ועוד כתב בהם ושאלנו לגאונים לענין אונה יתירה דקאמר ה"מ מקמה אבל מגבה אפי' כטרפא דאסא טריפה. היכי דמי מקמה ה"ד מגבה. והשיבו מגבה ע"ג ריאה מלעיל מקמה מלפנים [ל"ש אגב אוני] ול"ש אגב אומי אפי' כי טרפא דאסא טריפה. ועוד כתב בהם ושאלנו היכי בדקינן האי שיעורא טרפא דאסא קמי נפיח' או בתר נפיח' הואיל וסתמא קאמר לה. איכא למימר אפי' בתר נפיחה כי הויא טרפא דאסא טריפה ולחומרא. ועוד שאלנו דאי דוקא כי טרפא דאסא טריפה בציר מהכי (טרפא) כשירה. א"ד ל"ד ובציר מהכי נמי טריפה. וחשיבו הט אזנך ושמע לדברי חכמים אין לנו להוסיף על הטריפות אלא כמו שמנו חכמים ולא להוסיף ולא לגרוע הלכך כי טרפא דאסא טריפה בציר מהכי כשירה וכן הלכה עד כאן. אבל מאותה שאילה ששאלו האי טרפא דאסא אי אפי' ע"י נפיחה לא ראיתי שהשיבו. אבל רבינו אב"י העזר"י כ' שבתשובת הגאונים מפרש כי טרפא דאסא טריפה לחומרא אבל פחות מטרפא דאסא כשירה: אמר רפרם ריאה דדמיא לאופתא. פי' בקעת עצים. טריפה. אמרי לה דנפיחה כאופתא ונעשית לבנה בבקעת. פי' רבינו שלמה היכא דלא מחתכא בחיתוך הפרש גמיר וסדק כמין מראה דפרש ניכר בו כשירה. דלא שיעא כי אופתא הוה. וה"ג ופר"ח ורבינו שמואל בן חפני הכהן ז"ל כולם פירשו דשיעא כאופתא דטריפה היינו שהיא חלקה שאין בה קמט. כאשר הקיר כשטחין אותו בסיד שאין קמט נראה בו כי האי גוונא הוא דאמר דלית לי' חיתוכא דאוני. אבל בקמט מעט בשר. מעשה בריאה שהיתה בצד ימין שתי (אומות) [אונות] גדולות והשלישית ניכר בה חיתוך גמור שהוא כדי להכשיר על ידו (אם לא הי') [והיה] בריאה [עוד] (שיעור) [שינוי] אחר שיש שלש אונות מצד שמאל ואסרה רב אחד והשיב רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל לא ידעתי מה ראה לאסור (גם) [אם] לא קיבל מרבותיו דקים להו בקבלה. כי נ"ל היתר גמור. כי גם איני כדאי להכריע על דברי הרב. ולפי דעתי לא הי' החיתוך בעיניו חיתוך גמור ובלא שינוי אחר נראה לו לאסור. ואם לחשך אדם לומר טעם לאיסור מדאמ' בסוף על אלו מומי הואיל ואשתני להיות טומטום יש לחוש דאשתני לענין סריס חמה ואשתני נמי בבהמה ליהפך זכרותו לנקבותו. אין הנידון דומה לראי' דהתם ודאי הואיל ואשתני לקלקול זה איכא למיחש לקלקול אחר הרגיל להיות עמו. אבל הכא יתרת דשמאל דקיימא בדרא דאוני אין שום קלקול שיהא רגיל לגרום שלא יהא בימין אלא שתים ואפ"ה ל"ח כ"ש בשינוי של שמאל שאין בו שום קלקול שלא נחוש בשבילו לצד ימין לכלום. יצחק בר שמואל זצ"ל: אמר (רב אחא) [רבא] ככוחלא כשירה. צבע כחול שהיא כמראה לאז"ר לא ירוק לא שחור. כדיותא טריפה. קורט דיו יבש והוא שחור. ירוקה בעשבים כשירה. אדומה כשרה. דהדרא בריא אמר רב [כהנא] ריאה שמראה שלה דומה לכבד כשירה כבשרא טריפה והכי קים להו דבהאי הוי לקותא אמר רב (חמא) [סמא] ברי' דרבא האי ריאה ירוקה כגון כשותא (ירוקה) ולא כעשבים [אלא כמראה כשותא] או כגון ביעתא או כגון מוריק' כמראה כרקום טריפה. וכל אלה מין ירוק הן. אלא שזה משונה מזה אלא ירוקה כשירה היכי דמי ככרתי: אמר רבינא דאי אטום בריאה. דוכתא דמיטמטם ולא עייל זיקא בגווה. מייתינן (סילוא) [סכינא] ומכרזינן ליה אי אית בה מוגלא כשירה ואי לא מותבינן דוקא או גילא או גדפא [אי מבצבצא] כשירה דהא עייל בה זיקא ואי לא לקותא היא וטריפה. הריאה שנתקררה ואינה עולה בנפיחה מחמת כן. יתננה בפושרין עד שתתחמם ואם תעלה בנפיחה כשירה וכן פעמים שהיא חמה עדיין [והליחה סותמתה] ואינה עולה בנפיחה יהפכנה הערוגות למעלה והקנה למטה וינענע ביחד כדי שתצא הליחה שבקנה ושבסמפונות ואם תעלה בנפיחה כשירה כי פעמים שאינה עולה בנפיחה מחמת שהליחה סותמת סמפונות הריאה שאין הרוח יכול ליכנס כך קבלתי מפי מורי אב"י העזר"י זצ"ל: אמר רב יוסף קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום שסופו ליסתר וכל סרכות דריאה קרום שעלה מחמת מכה בריאה היא הלכך אע"ג דלא נפיק זיקא טריפה: אמר עולא אמר רבי יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון. שנימוח הבשר בתוך קרומין שלו ונשפך מראשה לסופה ומסופה לראשה בתוך הקרומין וחסרון הוא זה שמתחלה כולה מלאה ועכשיו חצי' ריקנית כשירה. אלמא קסבר עולא חסרון מבפנים לא שמי' חסרון. איתיבי' ר' אבא לעולא הריאה שניקבה או שחסרה טריפה. ה"ד אילימא אידי ואידי מבחוץ היינו ניקבה שא"א לחסירה שלא ינקב הקרום אלא דניקבה מבחוץ וחסרון מבפנים וש"מ חסרון מבפנים שמיה חסרון. לעולם לא שמי' חסרון ואידי ואידי מבחוץ ולא צריכא אלא לר' שמעון דאמר עד שתנקב לבית הסמפונות. ה"מ נקב שאין בו חסרון אבל יש בו חסרון אפי' ר' שמעון מודה. יש שהיו אומרים שאם חסרה מבחוץ שנראה כמין סדק וקמט וחסרון אפי' עולה בנפיחה והעור והבשר קיים טריפה. והשיב על ידם רבינו יב"א זצ"ל דטעות הוא בידם. שא"כ הל"ל לעולם אידי ואידי מבחוץ ודקאמרת היינו ניקבה. ל"צ כגון שנסדקה או ניכר חסרון מבחוץ ועולה בנפיחה והיינו חסרה דמתני' וטריפה ודברי הכל ואמאי צריך לאוקמה כר"ש. ומדלא משני הכי ש"מ דכשירה ולא הוה חסרון כה"ג ל"ש באוני ול"ש באומי ול"ש בגגן ול"ש לפניהם ול"ש בשוליהן וכ"פ רבינו קלונימוס הזקן זצ"ל. ר' חנינא חלש על לגבי' ר' (יוחנן) [נתן] וכל גדולי הדור אייתו לקמייהו ריאה שנשפכה כקיתון ואכשרוה. אמר רבא והוא דקיימ' סמפונהא שלא נימוקו דקנוקנות. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי היכא עבדינן. שנדע שלא נימוקו. א"ל מייתינן צעא דקוניא פי' קערה של חרס המחופה באבר שחלקה די' ונראית יפה ושפכינן לה בגווה וקורעין דקרום והכל נשפך. אי אית בה שוריקי חיוורי טריפה שמיחוי הסמפונות הוא וא"ל כשירה. פי' מורי אב"י העזר"י דרבא סבר כעולא דחסרון מבפנים לא שמי' חסרון. וה"נ גריס רבי' שלמה לקמן מחט שנמצאת בריאה דכ"ע חסרון מבפנים לא שמי' חסרון. אבל פר"ח ושערים דרבינו שמואל ז"ל פירשו דרבא ס"ל שמיה חסרון ולהכי בעי דקיימי סמפונאה: אמר רב נחמן ריאה שנימוקה. פי' נתרוקנה מאלי' מקצתה ואינה נשפכה כקיתון אבל אין שם כלום וקרום שלה קיים כשירה דס"ל לרב נחמן דחסרה מבפנים לא שמי' חסרון. תנ"ה ריאה שנימוקה וקדום שלה קיים אע"פ שמחזקת רביעית הלוג חלל דחסרון כשירה וכן הל'. וריאה שנראית יפה אך נופלת ומתפרקת (כשמגביהין) [וכשמחתכין] אותה נמחית כעין [המסמסה] כתשובות ראיתי שכתבו שהוא טריפה מדרב הונא ברי' דרב יהושע שאמר אמילי אחרנייתא כל שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי הוא נקרא בשר ומה שגורר הוה כמאן דליתא ה"נ לא שנא וה"ל ריאה שחסרה חתיכה שלימה וטריפה. ולא דמי לההוא דקמט וחסרון דאכשיר רבינו יב"א כדפרי' לעיל: ניטלה שלפוחית שלה כשרה. פי' ר"ש היא אם שהולד מונח בו. ותניא בפרקין לקמן ניטל האם כשירה ותנא הי' האם היא טרפחת היא שלפוחית. ותנן פ' עד כמה בבכורות ומייתי לה סנהדרין מעשה בפרה שניטל' האם שלה והאכילה ר' טרפון לכלבים ובא מעשה לפני חכמים [ביבנה] והתירו. אמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים אא"כ חותכין את האם כולה בשביל שלא תלד אלמא חיה היא. ובספר זקן כתב איזהו האם כל שהולד מונח בתוכו נימוק פסול נחתך כשר ניקב פסול נימוק הולד במעי' [טריפה] ונעשה (עצמה) [עצמות] כשירה ניקב בית מי רגלים טריפה. דהיינו שלפוחית שמי רגלים מונחים בו בין בזכר בין בנקבה טריפה. וכן פסק בשערים וכן פסק בפר"ח וכן פסק ר' יצחק אלפסי זצ"ל. ורבינו אליעזר בר נתן זצ"ל פסק להתירא שהרי מקום הדבק מעמיד את מימי רגלים ואינן נופלין וחוזרין אל חלל הגוף אלא יוצאין לחוץ כדאמ' חלחולת שניקבה או שניטלה ונשתייר כמלא [בטדי] דתורא כשירה הואיל וירכים מעמידו' אותה. והכי פי' היא האם היא טרפחת היא שלפוחית לא שהם דבר אחד אלא ששלפוחית היא (האם והכיס) [הכיס והאם] היא הרחם אלא כלומר דינם שוה להיתר כדתניא ריאה שנימוקה וכו' עד ניטלה שלפוחית שלה כשירה. אבל לפי' רבותי האם נמי נקרא שלפוחית. ובפר"ח גריס היא האום היא טרפחת ול"ג שלפוחית ולפי הברייתא נראה כגירסתנו. ולענין הלכה למעשה סמכי' על דברי רבותינו. ואסרינן לה. וכתב מורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל אם ניטל כעוף המעי כמה שמונח' הביצה כשר כבהמה שניטל האום שלה. ופר"ח וכן רבינו יצחק פסקו בעוף לאיסורא כדפי' לקמן גמרא ניקב הזפק: התליע כבד שלה זה הי' מעשה ועלו עלי' בני אסיא שלש רגלים ביבנה ובשני הרגלים לא אמרו להם כלום וברגל שלישי עמדו למנין ורבו המתירין והתירוה להם: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן פי' דבוקה בצלעות אין חוששין לה שמא ניקבה. אלא תלינן ריעותא בדופן ואמרי' דופן זה מכה היתה בו וכשחיתה קלטה הריאה אצלה. העלתה הריאה צמחים סביבות סמיכתה לדופן הואיל וחזינן בה [ריעותא] תלינן למכה בדידיה. מר יהודה משמי' דאבימי אמר אחר זה וא' זה חוששין לה. ושקלינן וטרי' אהא דאבימי דאמר בין העלתה צמחים בין לא העלתה צמחים חוששין לה היכא עבדינן. אמר רבא רבין בר שבא אסברה לי מייתינן סכינא דחליש פומי' סכין חד ורק וחותך יפה שלא יקרע קרום הריאה במושכו אותו מן הדופן ומפרקינן לה לריאה מן הדופן אי איכא ריעות' בדופן תלינן בתר דופן וכשירה וא"ל מחמת ריאה [וטריפה]. רב נחמי' ברי' דרב יוסף בדיק לה בפשורי. לאחר שפירקה ומצא מכה בדופן מנפח לה אי מבצבצי מיא טריפה שהרי ניקבה תרתי בעי' להכשירה שתהא מכה בדופן וגם שלא יהיו המים מבצבצין. וכן הלכה כאבימי דבין שהעלתה צמחים בין שלא העלתה צמחים חיישינן ובעינן שתהא מכה בדופן וגם שלא יהיו המים מבצבצין. ופרכי' ומי אמר רב נחמן הכי העלתה צמחים חוששין לה מכלל דאי פשיטא לן דניקבה הריאה לא מהני סתימת הדופן והא [אמר] רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה ל"ק כאן במקום שהריאה והדופן גדילים וסמוכין תמיד ולא מיפרקא ההיא סירכא הלכך כשרה וכי אמר רב נחמן חוששין לה למעלה ברוחב החלל כנגד האומה הגדולה. דכיון דרחוקה הריאה מן הדופן מפרקא מההיא סתימה ואפ"ה לא העלתה צמחים אין חוששין לה דתלינן לה בדופן. ופי' כאן רבינו שלמה זצ"ל ובהא הלכתא כר"נ דליכא דפליג עליה. הלכך פי' מורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל שאם האומה סרוכה בדופן ולא בחזה בין יש צמחים בריאה במקו' הסירכא [בין אין צמחי' במקום הסירכא] מביאין סכין דק וחריף ומפרידים הסירכא מן הריאה ואין מניחין מבשר הצלע כלל עם הריאה ורואין אי איכא ריעותא בדופן שיש מכה בדופן או נשכר הצלע תלינן בדופן את הסירכא ולא בריאה וכשירה. ובלבד שיתן על מקום הסירכא גילא או רוקא ואם תעלה כנפיחה אז כשירה ל"ש סביך בבישרא שבין הצלעות או בעצם או בקרום דק החופה את העצם. ואי ליכא ריעותא בדופן אין תקנה בנפיחה וטריפה ואפי' אין בה צמחים. וקיימא לן כאבימי. אבל האונות שיש ג' מימין וב' משמאל אם דבוקות בצלעות או בבשר שבין הצלעות בין בגגין בין בשיפולן ואפי' העלו צמחים ואפי' נקבו בברור חותכין הסירכא עם מעט הבשר הדבוק בו ומניחים בבשר או בקרום עם הריאה אם יעלה בנפיחה כשיתנו עליו רוק או גילא בשר ואם לאו טריפה. כך קיבל מורי רבינו אב"י העזר"י מפי אביו רבינו יואל זצ"ל וכ"פ רבינו אליעזר בר נתן זצ"ל. וכ"פ רשב"ם. וכן מורי רבינו אבי העזרי זצ"ל. וי"א דבעינן שלא יהיו צמחים במקום סריכות האונות וליתא ולשון רבינו שלמה זצ"ל מוכח להתירא. מעשה בא ליד מורי רבי אב"י העז"רי באומה הסרוכה לדופן בצד ימין ולא היה ריעותא בדופן ולא הי' לריאה כ"א ב' אונות והבין בענין כי מקום הסירכא הי' ראוי להיות אונה ולא אומה ואף כי לא היתה שיעא באופתא אותו מקום (אלא) האומה וקצת חתיכה ופירוד הי' ניכר מעט מלמעלה של מקום הסירכא לאומא והכשיר. ומזה יש להבין נמי אשמאל כשאין לה אלא אחת: כתב מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק זצ"ל בשם ר"ת זצ"ל הא דאמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמה כשירה דהיינו עד החוטין שמנקרין מן החזה נקרא דופן דהיינו עד סוף הצלעות. אבל משם ולמטה כלפי הקרקע נקרא חזה ולא הוה בכלל דופן לענין ריאה שניקבה ואינו סותמה. והיכא מקום רביתא היא חיתוכא דאוני שהן סמוך לצוואר במיצר החזה. וקיבל מורי רבינו אב"י העזר"י מפי רבינו יואל אביו זצ"ל הלכה למעשה כל שכנגד חיתוכה דאוני כלפי השדרה אפי' השלם שלא נחתך ל"ש החתוך ל"ש כנגד החתוך גבי האונות עד המקום המכוון כנגד השדרה גבא דאוני דינו כמו החתוך וכשר וכן מה שכנגד החתוך דאומה באומה וכן ראה שוב בה"ג. וגם בתשובת רבינו גרשם זצ"ל. אבל רבינו שמואל בן חפני זצ"ל מטיל בה גבול שתי אצבעות הסמוכות לחיתוך כלפי דופן דינו בחיתוכא דאוני וכשר והשאר הסמוך לשדרה יותר דינו באומה הסרוכה לדופן. והלכה למעשה בלשון ראשון. והאונות העליונות הסמוכות לגרגרת ודרכן להפרד מן הגרגרת אם נסרכת לגרגרת טריפה וטעמא לפי שהגרגרת קשה ואינה סותמת כדא' האי סמפונא דאנקיב לחברי' טריפה (ואי לא) [ואמר] מורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל דל"ש בשל ימין ל"ש בשל שמאל. וזה לשון ה"ג ריא' דסרוכה בגרגרת או בשמנונית דגרגרת אין להם בדיקה וטריפה לא משתכחא אלא באונה עליון דימין שהיא עולה עם גרגרת. ושתי ערוגות של ריאה שהן אומה אחת מיכן וכו' וביניהן סמפון ושמנונית שהוא דבוק בשדרה ונמצא סירכה דריאה באותו סמפון אם דבוק מעיקר הלב ובא לו עד למטה אז כך נבראת ואם מפוצלת זו מזו אפי' במעט וחוזר ודבק אמרינן האי ודאי סירכה היא ואין לה בדיקה וטריפה עכ"ל ה"ג. ומורי רבינו אב"י העז"רי קיבל מפי אביו רבינו יואל זצ"ל שאם אינו יכול להכניס אצבע ביניהם ומופרד למעלה מעט מן הגרגרת שניכר החיתוך כשר שכן גידולו ואם יכול להכניס ביניהן אצבע זהו ענין סירכא וטריפה. וכ"פ רבינו אליעזר ב"ר נתן זצ"ל גבי שומן היורד בין ערוגות ששיעורו באצבע וגם רב נחשון גאון זצ"ל פסק כן. וכבר בא מעשה לידי מורי רבינו אב"י העזרי באונה שאצל שומן הלב שהיתה מקצתה למטה דבוקה לשומן הלב דרך גידולה שלא הי' יכול להכניס אפי' מחט ומכל מקום הי' דבוק יותר מבדרכו והכשיר מטעם זה והסכימו שאר רבותינו לדבר זה. ורבינו אפרים בר יצחק זצ"ל הי' מכשיר כשערוגות סרוכו' לשומן שביניהם וטעמו שחלב טהור סותם כיון שאינו מחלב העשוי ככובע היינו טרפשא דלבא וחיטי דכרכשא. ורשב"ם זצ"ל מטריף. ואם נסרכו האומות או האונות בחזה לפנים מן הגיד שמנקרין בחזה כלפי חזה טריפה. ויש שמחמירי' ואומרי' שאף על הגיד נמי ממש דינו בחזה וטריפה. וכן בשתי הצלעות התחתונות הקטנות [הנתנות] לכהן עם החזה דינו בחזה וטריפה לפי שאינו מקום רביתא שמתוך שצר יותר מדאי אין יכול לידבק שם ונשמט למעלה ומתנתק כשפושט' צווארה ורועה או כשמתגלגל' בהמה על השדרה מתפרקת הסירכה מן החזה והשומן שלו וג"כ משומן הלב וגם אם דבוק בשומן השדרה טריפה שמתנתקת כששוכבת על החזה הלכך לא הוה מקום רביתא כמו הדופן ואין לצלעות הללו דין דופן ומקום רבית'. וראי' מאהלות דלא חשיב להו בהדי צלעות ברמ"ח אברים. כך פסקו פר"ח ור"י אלפס ור"ש בן חפני הכהן ור"א בר נתן ז"ל. אך רבינו שלמה מפרש צלע מיכן מימין וצלע משמאל הוא בחזה ורבינו ר"ח פי' שתי צלעות מימין ושתי צלעות משמאל הוא בכלל חזה ולדבריו מטריף בשתים שהן ארבע ובמסכת' תמיד חשיב לדופן לבד ולחזה לבד ומשתי הצלעות אין להוכיח מתמיד: וכשהטבח מכניס ידו לבדוק יזהר פן ינתק הסרכות. אך בנחת יוליך ידו בין ערוגות ואונות ובין צלעות ואם ימצא חוטין בריאה וסמוכות בחזה או בצלעות ומתפרקין מאליהן ואין מקומן ניכר לית בהו מששא דלאו סרכות נינהו אלא רירות ויבדוק בריאה אם האומות או האונות סרוכות בחצר הכבד או בשומן הלב או בגבי הלב או בשיפולן או בגביהן אפי' בחוט השערה טריפה אין לה בדיקה לא בנפיחה לא בענין אחר. וכתוב בתשובות הגאונים פעם אחת נכנסו מר רב (יצחק) [צדוק] גאון ומר אבימי וכמה הגאונים ותלמידים עמהם זכרונם לברכה אצל מר יעקב גאון זצ"ל ואמרו שמענו עליך שאתה מתיר הסרוך לשומן הלב לפרק ולנפח ובשר. אמר להם ח"ו לא כך אני מתיר. אלא פעמים שמתוך רוב שומן הלב ושומן הבהמה נסרך לאונות ולאומות ולענינותא דורדא והתרתי לאחוז בקנה ולנענע הריאה שלש וארבעה פעמים יפה יפה אם ינתק הסירכא אז מאליה אני מכשירה. אבל לפרק ביד לא התרתי והסכימו עמו כל הישיבה והורו כן לכל ישראל. וכן מצינו בה"ג של נשיאים וגאונים וראשי ישיבות וראשי גליות זכרונם לברכה וכן בשערי רבינו שמואל זצ"ל. מעשה בבהמה אחת שהיתה שמינה ביותר והיו מובלעין ראשי האונות ומכוסין קצת ודבוקים בתוך שומן הלב מחמת רוב החלב והפריך רבינו יואל זצ"ל השומן מן האונות והי' נפרד ולא הי' נשאר כלל דלדול מן השומן לריאה והית' הריאה יפה ובריאה מאוד ועולה בנפיחה והכשירה. וכן כתב בתשובת הגאון יעקב כהנא בר מרדכי ריש מתיבתא דמתא מחסיא מהודעין אנחנו לכון משום שאילה של טרפשא דאותן שתי שאילות אמת הן ואינם סותרות זו את זו שבאו בני אדם והוציאו אותה שאלה אמת היא ואינה סותרת את חבירתה אלא למי שאינו יכול לעמוד בהן שהוא טועה וחושב בלבו שהן סותרות זא"ז ולא כן הוא כי אנחנו כתבנו שכל ריאה של בהמה שמינה שהלכה מרובה אותו חלב שבלב חופה את הריאה וכשאתה מפרקן מתפרק מיד וכשאתה נותנה במים ונופחה מן הקנה ואינם מבצבצים המים בידוע שאין שם מכה בריאה ולא ניקבה ואותה בהמה מותרת באכילה לכל ישראל ואף מר גאון מר חנינא מודה בה שהיא כשירה. וכן למדנו וקבלנו מפי רב יהודאי גאון ראש ישיבה אבל אם אחז אותו חלב בריאה אפי' בחוט אחד שכשאתה מפרקו ונוטלן ונותנן לתוך המים ומכניס הרוח בו הן מבצבצין אף אנו מורים בזה שהי' טריפה וכשם שאנו מצווים שלא להכשיר הטריפה כך אנו מצווים שלא לאסור הכשירות כדי שלא לכלות ממונן של ישראל. וכל המשנה ממה שכתבנו אינו אלא טועה. וכן הוה להו הלכות סרכות הריאה עם טרפשי דלבא מפרקינן לה אי איכא מכה בריאה שכשאתה נותנה במים ונפח לה טבחא אי מבצבצא אינקבא היא וטריפה ואי לא מבצבצא ונופחה הטיב כשירה ולית לה למיחוש ואי סריכא לה אפי' כחוט דכד שקלת ומפרק לה לההוא חוטא כל שהו' והיא מבצבצת אינקבה היא וטריפה. והדא מלתא אמרה רב יהודאי גאון ריש מתיבתא במתיבתא כד הוו קיימי קמי' רב חנינאי ומר רב סימונאי ריש כלה ומר רב נטוראי בר רב חכינאי ומאן דקא מסיק אדעתיה איסורא מ"ט קא אסר מדרב נחמן דאמר חלב העשוי בכובע אינו סותם הא תינח היכא דאיכא נקב דאינו סותם. היכא דליכא נקב מאי בעי למסתם (דאי איכא דאי לאו) [דאי איתא דאינקבה לא] הוה אתי תרבא וחפי לי' (וקא) [ודקא] מדמי לה להא דאמר דאם אין שם נקב דם זה מנין לא דמיא דהא כל חיותא שמינתא טפי דעברא תרבא יתירתא [אורחה] למחפה מן דילי' וכי אמר אם אין שם מכה דם זה מנין גבי מחט שנמצא בבית הכוסות הוא דאמר הכי דמוכחא מילתא מפני המחט שנמצא בה הלכך תלינן לאיסורא אבל היכא דלא מוכחא מלתא אין אומרים בטריפות זו דומה לזו והדא מלתא אמרה ר' מפי רב יהודאי גאון וסברוה כולה מתיבתא ר' יעקב בר מרדכי ריש מתיבתא דמתא מחסיא כתבא דנן נפק לקדמנא רברבי דמתיבתא לבי דינא דמרנא ורבנא ריש מתיבתא ברי' דמרנא ורבנא שילה. מיהו אנו נוהגין להטריף ואין אנו בודקין אותה בנפיחה דקיי"ל דאין סירכה בלא נקב כדפריש' לעיל. והא דקאמר רב נחמן דטרפשא דלבא אינו סותם. דוקא סירכא אבל דבוק ונפרד יפה בלי דלדול וסירכא כשירה ובנפיחה דרוקא או גילא. כתוב בתשובת הגאונים היכא דדבוקה כל הריאה לדופן בלא סירכה וקורין לה פלמנידא בלע"ז והוא כעין עור ורקבובית המכסה את הריאה לבד מן קדמא עלאה ותתאה של הריאה עצמה מוציאין ומפרידין אותה מן אותו העור ובדקינן לה בפשורי אי מבצבצא טריפה וא"ל כשירה וכן נמי דינא אם בעין זה דבוקה כולה או רובה. ויש מרבוותא שאין מפרידין ממנה אותו העור אלא עם העור נופחין ובודקין אותה דדייני לה כריאה הסמוכה לדופן דהויא סתימה כי סביך בבשרא. ואינו נראה למורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל וכבר הי' מעשה ופשט ה"ר שב"ט זצ"ל אותו העוד מעליה ונפחוה והכשירה:

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה אמר רבינא והוא דסביך בבשרא. שנסבכה ונאחזה בבשר שבין הצלעות דהויא סתימה שרירא ולא מפרקא אבל בצלע עצמו אין זה סירכה קיימת. ור"ת זצ"ל מתיר אפי' נסבכה נמי על הצלעו' שהרי גם בצלעות יש בשר הרבה ליחשב הסביבה (סביכה) [סתימה]. וכן פ' בהלכות טריפו' של רבי' גרשום זצ"ל מאור הגולה כי כתוב בהם אבל אם האונות סרוכות זל"ז כסידרן או סרוכות וסבוכות בצלעות או בבשר שבין הצלעות כשירה בנפיחה ומנפחינן לה כשהיא סבובה בצלעות א"נ גוררין הסירכ' מעל הצלעות עם הבשר אם עולה בנפיחה כשרה ע"כ לשונם. וכן אומר רשב"ם זצ"ל דה"נ כשירה אם הוה סבוכה אפי' בצלעות ועבדינן עובדא בהכי. ואפי' בדיקה הי' נראה לרבינו יצחק ב"ר שמואל שלא הי' צריך כיון שסבוכה בטוב אלא הואיל דנפיק מפומייהו דרבותינו ולא כמש"כ מודי דרבי' יהודה ב"ר יצחק זצ"ל דוקא סביך אבל סריך לא דסביך וסריך חדא מילתא היא. ולא בעי למעוטי [אלא] היכא דלא סריך כלל דאז הדופן אינו סותם דאע"ג שהריאה והדופן גדילים וסמוכים תמיד אפ"ה לא הוי סתימה כ"א ע"י סירכה דאז הוי סתימה מעליא. בעי מיני' רבב"ח משמואל העלתה צמחים מהו. פי' רבינו שלמה צמחים היינו מוגלא. א"ל כשירה אלא שהתלמידי' מזדנזין בדבר דאמר רב מתנה מליא מוגלא טריפה מים זכים כשירה. א"ל כי איתמר ההיא בכוליא איתמר. ר' יצחק בר יוסף הוה קא אזיל בתרי' [דר' ירמי'] בשוקא (דרגלאי) [דטבחי] חזינהו דהוה קיימי צמחי צמחי. אמר לי' לא בעי מר אומצא. רוצה הי' לדעת אם יכשירנה אם לאו א"ל לית לי פריטי. דוחה והי' א"ל אקפן אנא א"ל ומאי אעביד לך דכי אתו לקמי' דר' יוחנן משדר להו קמי' דרבי יהודה ברי' דר' שמעון ומורי להו משמי' דר' אלעזר ב"ר שמעון להתירא ולי' לא סבירא לי' לר' יוחנן לאכשורה ומטריף נמי לא הוה טריף להו ניהלייהו דלא שמיע לי' מרבי'. אמר רבא כי הוה מסגינא בתרי' דר' (יוחנן) [נחמן] בשוק' דגלדאי. פי' רצענים ואמרי לה בשוקא דרבנן חזינהו דהוו קיימי כגדי כגדי צמחים גדולים כבדים בריאה ולא אמר להו ולא מידי. רב אמי ורב אסי כי הוו אזלי בשוקא דטבריא חזינהו דקיימי טינרי טינרי. צמחים גדולים מבגדי וכבר הקשו בסלע. פרש"י ואלו הן הרגילין למצוא בבהמות שלנו ואין מראיהן דומה לריאה אלא דומין למראה מוגלא ולאו היינו אטום בריאה דאטום בריאה אין שם צמחים ואין משתנה מן הריאה אלא אינו עולה בנפיחה עכ"ל. וקיי"ל להתירא כשמואל וכרבב"ח וכר' יהודה ברי' דר' שמעון דמורו להו להתירא משמי' דר' אלעזר ב"ר שמעון וכרב נחמן וכרב אמי ורב אסי שלא הורו בה לאיסורא: איתמר מחט שנמצאת בריאה. ואין הריאה נקובה מבחוץ ואין רוח יוצא ממנה. ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא מכשרי ור' מני בר פטיש ורשב"ל ור' שמעון בן אליקים מטרפי. ובהא קא מפלגי מר סבר סמפונא נקט ועייל. דרך הקנה נכנס ובא בסמפונות ומן הסמפונות לבשר ומ"מ קרום דחיצון לא ניקב ואע"פ שאין דרך הקנה לבלוע אפ"ה הואיל ואיתא לריאה קמן ולא חזינן דאינקב' על כרחין סימפונא נקט ועל ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן. ומר סבר נקובי נקיב דרך הוושט נכנס שאין דרך הקנה לבלוע ונקבה את הדקין ויצאת לחוץ ונקבה קרום הריאה ונכנסה לתוכה. ההיא מחטא דאשתכח בחיתוכא דריאה אייתוה לקמי' דר' אמי סבר לאכשורה איתבי' ר' (נחמי') [ירמיה] ואיתימא ר' זריקא הריאה שניקבה או שחסרה היכי דמי אילימא אידי ואידי מבחוץ היינו ניקבה אלא לאו דאנקיב מבחוץ וחסרון מבפנים וש"מ חסרון מבפנים שמי' חסרון הדור שדרוה לקמי' דרבי [יצחק נפחא כו' הדר שדרוה לקמיה דרבי] אמי ואסר. לאו משום הך קושיא דהא איכא לשנויי כדמשנין לעיל אידי ואידי מבחוץ ולר' שמעון אצטריך. אלא כדמפרש ואזיל אמרו לי' והא רבנן מכשרי אמר להם הם הכשירו שיודעים מאיזה טעם הכשירו שהרי באת כל הריאה לפניהם וראוה שלימה הלכך על כרחין דרך הקנה נכנסה. אנו מאיזה טעם נכשיר דילמא אם איתא דהויא ריאה כולה קמן אימור הוה מינקבה. פר"ח הלכך קיי"ל כהנך רבנן דמכשרי דהא ר' יוחנן ורשב"ל הלכה כר' יוחנן ועוד דקם לי' ר' אמי בשיטתייהו. ורב אסי נמי קם בשיטתייהו דאמר לקמן אי קופא לגיו סימפונא נקט ואתא אלמא עבידא הקנה דבלעתו ולא מחזקי' איסורא הואיל ואין נקב ניכר בה. ודוקא כי אתא כולה הריאה לקמן אבל אם נחתכה קודם שבאת הריאה לפנינו חיישי' דילמא אי הוה הריאה לקמן הוה נקובה והכי פס' ר' אמי לקמן בשמעתין עכ"ל. אמר רב נחמן האי סמפונא דריאה דאנקיב לחברי'. אצל פיצולו כשמתפצל מחבירו ניקב אצל דופן של חבירו. טריפה כיון דדופן חבירו קשה הוא עומד לעצמו ואין סותם את הנקב ואין מגין עליו. אבל ניקב לאחר פיצולו ברחוק כשר דריאה שהוא רך נכנס לנקב ומגין עליו: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן האי הדורא דכנתא. דקין הסובבים [אותו סביב] כעגולה. דאנקיב לחברי' שניקב באותו צד שבינו לחבירו שלא ניקב חיצון שבכולן חברי' מגין עליו וחלב טהור סותם. ההיא מחטא דאשתכח בסמפונא רבה דריא' אתיוה לקמי' דרבנן טרופאי דהיינו ר' מני ורשב"ל ור' שמעון בן אליקים לא הורו בה כשמעתייהו דמחזקי ריעותא מספיקא חיישינן שמא דרך הוושט נכנסה תחלה ונקבה כרס או דקין ויצאתה. איסור נמי לא הורו בה כיון דבסמפונא רבה אשתכח האיך כוונה לאותו סמפון אם דרך וושט נכנס' הלכך דברים ניכרים על כרחינו דסמפונא נקט ועל דרך הקנה ובא לסמפונות דריאה ולדידן דקיי"ל בהנך רבנן דמכשרי כדפריש' לעיל הא ודאי כשירה היא. ההיא מחטא דאשתכח בחיתוכא דכבדא סבר מר ברי' דרב יוסף למטרפה א"ל רב אשי בבשרא נמי טריף מר וכי נקובת הכבד טריפה היא אלא אמר רב אשי חזינן אי קופה לגיו סמפונא נקט ועל ואי קופא לבר נקובי נקיב ועל וה"מ באלימתא מחט עבה אבל בקטינתא אע"ג דקופה לגיו נקובי נקיב ועל. וכתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל וא"ת מ"ש הכא בחיתוכא דכבדא מפלגינן בין קופה לגיו לקופה לבר ולעיל גבי חיתוכא דריאה לא מפלגינן מידי בין קופה לבר לקופה לגיו. לאו קושיא דהתם לגבי חיתוכא דריאה חיישינן אפי' ראינו דדרך סמפון נקט ואתא. כי שמא אח"כ נקב הריאה בשום מקום שחזר לתוכה. והיינו דקא פריך אילו אשתכח בבשרא כהאי גוונא מי טריף מר אע"ג דבחתיכה דריאה טרפינן לעיל היינו משום דאפי' נאמר דרך סמפון נקט ואתא אפשר שקודם שבאה המחט במקום שנמצאת שם אלו הואי ריאה קמן הואי מנקבא אבל אם הריאה עומדת שלימה לפנינו אין לחוש לכך דודאי אם נקבה הריאה לא הוי מבריא ונסתם הנקב כ"כ מהר וסברא היא דדרך סמפונא נקט ואתא אבל בחיתוכא דריאה שלא ראינוה כולה יכול להיות שנקבה במקומות אחרים. אבל בכבד אפי' הוא קמן ונקבה אין לחוש בנקיבת כבד כלום כמו בנקיבת שאר בשר. וא"ת מר ברי' דרב יוסף דסבר למטרפה וכן רב אשי דטריף לה כי הוה קופה לבר מ"ש מרבנן דמכשרי היכא שכל הריאה לפנינו משום דאמרי' דרך סמפון נקט ואתא ולא מפליג בין קופא לבר לקופא לגיו. והכא גבי כבד לא אמר דדרך סמפונא נקט ועל אי קופה לבר. י"ל דלא חיישינן לומר כולי האי סמפונא נקט ועל בכבד כמו בריאה. לפי שהכבד ברחוק מן הקנה הרבה משא"כ בריאה. ועוד דקניא דפריש לכבדא דק ובית חלל שלו צר ומטעם זה יהא טורף מר ברי' דרב אידי בסמוך בסמפונא רבה דכבדא אע"ג שגם רבנן טרופאי לא היו טורפים בסמפונא רבה דריאה שבכל הספרים גרסי' סמפונא רבה. ורב אשי שמחלק בין קופא לבר לקופא לגיו באלימתא ובקטינתא טורף בכל ענין. זהו מחמת שסובר כי קטינת' מחמת שנוקבת אפי' בקופא דידה אין הוכחה במה שהקופה לגיו שבאה שם דרך סימפון. וכ"ז שאין הוכחה תוך הכבד דרך הסמפון יש לנו לומר נקובי נקיב ואתאי מן הטעם שפי' שאין דרך לבוא דרך הסמפון בכבד כמו בריאה. וכן מי שהוא מכשיר כד אשתכח בסמפונא רבה דכבדא אומר ר' כי נראה לו דבשאר סמפונות דכבדא לא הוה מכשיר אלא הי' חושש לנקובי ואתאי כיון שאין שם הוכחה. כמו בקופה מלגו לצד הסימפונו' וחודה לצד החוץ ולא לצד הסימפון. כי כיון שאין שם הוכחה דסמפונא נקט ואתאי כמו שיש בקופה מלגיו יש לנו לחוש לנקובי נקיב ואתאי וסימפונא רבה דנקיט משום דדוקא בכה"ג מכשיר המכשיר ולא לרבותא של טורף. וכן קשיית' דאשתכח במרה טריפה כיון דליכא הוכחה דדרך סמפונא נקט ואתאי ובקופה לבד באלימתא שם דוקא מכשיר רב אשי משום דאיכא הוכחה דסמפונא נקט ואתאי אבל בסמפונא דריאה אין להכשיר בקופה לגיו אפי' באה דרך הסמפון יש לחוש לנקבה בשום מקום כדפריש' עכ"ל. ההוא מחטא דאשתכח בסמפונא רבה דכבדא הונא מר ברי' דרב אידי טריף דקסבר שלא נכנסה אלא דרך הוושט ונקבה כרס או וושט או דקין ויצאת. רב (אחי) [אדא] בר מניומי מכשר אתו לקמי' דרבינא אמר להו שקילו גלימא דטרופאי: ההיא קשייתא גרעין של תמרה דאשתכח במרה אמר (להו) רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר הא ודאי סימפון דכבדא נקט ועל. דרך הקנה נכנסה דאי דרך וושט נכנסה אינה ראוי' לנקב כלום ולצאת משם ולחזור (בהן) [וליכנס כאן] דרך הנקב. ואע"ג דלא קא נפקא שאינה יכולה לצאת בסמפונות כשרוצה להוציאה לפי שהסמפון דחוק. מירבל היא דרביל לה ע"י ניענוע שנענעה הבהמה בהליכתה ימים רבים נכנסה תמיד מעט מעט במקום דחוק שאינה יכולה עכשיו לצאת. וה"מ דדיקלא אכל דזיתא מבזע בזע במחט ומאן דטריף במחט טריף נמי בהא. אנקבה לה ריאה היכא דמשמשא ידא דטבח' פי' רבי' שלמה אני שמעתי במיצר החזה שמתוך הדחק (היא) [היד] קורע' הריאה בצפורניה וכמדומה אני בכ"מ שהוא יודע שיכול לתלות כגון נקב העשוי בסכין או שתלשה בחזקה מלמעל' ואח"כ נמצא שם נקב עכ"ל. תלי' או לא תלינן [רב אחא בר נתן אמר תלינן מר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא תלינן] והלכתא תלינן אמר רב שמואל ברי' (דרב הונא) [דר' אבהו] אבא מריש כלי דרפרם הוה ואמר תלינן אמרוה קמיה [להא] דמר זוטדא ברי' דרב מרי ולא קבל ואמר לא תלינן. אמר רב משרשיא כוותי' דאבוה דאבא דהיינו רב אחא מסתברא דהא תלינן בזאב כדאמר פ"ק בא זאב ונטל בני מעיים והחזירן כשהן נקובין [וכו']: בפ"ק אסיקנא בשמעתין דמנא הא מלתא דאמרי רבנן זיל בתר רובא היכא דאפשר [אפשר] והיכא דלא אפשר לא אפשר. וכ' רבי' שלמה זצ"ל היכא דאתרמי דאתפקא ריאה ולא בדק מתאכלא דסמכי' אהא ואדרב הונא דנשחטה ה"ה בחזקת היתר ואין מפרסמין הדבר עכ"ל. ובתשובה אחת כתב לא קבלתי שום חילוק בין ספיקות ריאה לשאר ספיקי כיון דסמכינן ארובה גבי ראשה של עולה ושבירת עצם בפסח ואלי' תמימה. ה"נ סמכי' אטריפה היכא דלא אפשר. ואי נטיעה מקטע רגליהון דקצבייא היכא דלא הוציאו ריאה וטריפות שלה מיד סופו ליגלו' יש לו להמתין מעט שמא כשיוציא ריאה יהי' שום טריפות וזה שאכלה קודם נגלה למפרע שאבל טריפה אבל היכא דלא אפשר (אפשר) ואין סופן ליגלות (ולא) [לא] נחזיקנה בטריפות עכ"ל ובתשובה אחת כ' יתן מורינו לב להורות לעבדו' מקובלני הלכה רווחת היא חלב בהמה טריפ' אסור כאותה ששנינו כשירה שינקה מן הטריפה אסורה [טריפה שינקה מן הכשירה קיבת' מותרת] מפני שכנוס במעיה. ומה יאמר מורי על זאת אם שעה אחת קודם שחיטה אכלנו חלבה ולא נחוש לספק סרכי ריאה שלה. למדנו מכאן היכא דלא אפשר סמכינן ארובה. ורמי בר חמא חומרא בעלמא דבר בדבר שסופו ליגלות מיד ולא נחלק שום אדם על רב הונא. ושמעתי שהשיב רבינו לא אתמר דרב הונא [אלא] אשאר ספיקות. אפשר לומר כן והא ריעותא מינה גמרי' דאיבעי' לן היכא דמשמשא ידא דטבחא ונקבה ריאה תלינן או לא תלינן וקבעי' הלכתא תלינן דהא תלינן בזאב ומה התם דאשתכח ריעותא תלינן משום דמשמשא ידא דטבחא ולקולא היכא דהוציא עכו"ם או ישראל וממשמשו בה ידא דטבחא (היכא דכולהו אפי' נקבים נמצא) [אפי' היכא דכולה ריאה ניקבה ונמצא] בה נקבים הרבה יש לנו לתלות במשמושא ומה לי ממשמש [בכולה ומה לי ממשמש] במקצתה וכש"כ היכא דלא אשתכח בה ריעותא. ועוד אם בא זאב ונטל את הריאה מי לא תלינן בו הא אמ' בא זאב ונטל את בני מעיה וריאה בכלל ומה לי זאב ומה לי אדם עכ"ל. וכן פר"ח דהלכה כרב הונא וכן הר"ר אליעזר ב"ר יצחק זצ"ל. וראייתם דתנן פ' אין צדין בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא כדי שיאכל ממנה כזית צלי מבע"י ר' עקיבא אומר כזית חי מבית טביחתה ואמר רמי בר חמא הפשט וניתוח בעולה וה"ה לקצבים מיכן לימדה תורה ד"א שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח לאפוקי מדרב הונא דאמר רב הונא כו' והא אנן תנן מתני' כרב הונא דתנן ר' עקיבא אומר כזית חי מבית טביחתה ממש. מדמייתי ראי' מר' עקיבא לרב הונא ש"מ דאפי' לא נבדקה ריאה דאי נבדקה מאי סיוע. ועוד מאי לאפוקי מדרב הונא הא רב הונא לא איירי אלא בשאר ספיקי אבל בריאה מודה שצריך לבודקה. אלא ש"מ דלא שני ליה לרב הונא בין ספיקי הריאה לשאר ספיקות דהכל מותר. ועוד מביאים ראי' דתנן במס' תמיד פ' לא שחט השוחט וקיבל המקבל בא לו לקרן מזרחית צפונית נתן מזרח הצפונה מערבית דרומית נתן מערבית דרומי שירי הדם הי' שופך אל יסוד דרומי לא הי' שובר בו את הרגל אלא נוקבו [מתוך ערקובו] ותולה בו הי' מפשיט ויורד עד שהגיע לחזה. למדנו משם שהזריקה קודם להפשט. ותניא בתורת כהנים (מפשיט) [מכשיר] אני בהפשט וניתוח שהם לאחר הרצאה. ואמרי' פ' טבול יום גמ' כל הקדשים שאירע בהם פסול אמר אביי מודה [רבי] שאין הפשט קודם זריקה והתם מסיק לבסוף סתמא דתלמודא אי בעית אימא אפי' תוקמה בר"א ב"ר שמעון מורה שאין הפשט קודם זריקה. ומאחר שלא הי' מפשיט קודם זריקה כש"כ שלא הי' מוציא ריאה קודם זריקה כדאי' פ' כל כתבי הקודש דת"ר י"ד שחל להיות בשבת מפשיט את הפסח עד החזה ד"ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא וחכ"א מפשיט את כולו בשלמא (לר' יוחנן) [לר"י בנו של ר"י בן ברוקא] דהא אתעביד להו צורך גבוה אלא לרבנן מאי טעמייהו. אמר רבב"ח [אר"י דא"ק] כל פעל ה' למענהו והכא מאי למענהו איכא. אמר רב יוסף שלא יסריח רבא אמר שלא יהיו קדשי מזבח מוטלין כנבילה. ור' ישמעאל האי כל פעל ה' למענהו מאי עביד בי' מבעי' לי' שלא יוציא אמורים קודם הפשט העור מאי טעמא אמר רב הונא ברי' דרב נתן משום נימין. אמנם רבי' יצחק בר יהודה אסר ואמר דלא דבר רב הונא כ"א בשאר ספיקי טריפה אבל לא בספקי סירכי ריאה וכן רבינו ששון המורה זצ"ל וחכמי לותי"ר הסכימו לדעתו. וכן לשון ה"ג שנכתבו בבבל והאי בר ישראל דבעי למזבן בישרא או רישא או מיזבן בישרא מן חיותא דעכו"ם כולהין צריכין לאפוקי לריאה לבראי דכי נמי בדקה טבחא מגוואי ולא הוה סירכה איכא ספיקי אחריתי כגון דיבשה או דלא אהדר לה זיקא לכולא ריאה והויא לה חסירה א"נ נימוקה או מוגלא. הלכך צריכה לה נפיקה ומבדקה בנפיחה ואי לא עביד הכי ספק טריפה היא. ואסיר למיכל מן ההיא בשרא ע"כ לשון הלכות גדולות: מורנא תולעת היוצא מן הריאה וניקבה פליגה בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן חד אמר קודם שחיטה פריש מן הריאה ונוקבה וטריפה. וחד אמר לאחר שחיטה פריש והלכתא לאחר שחיטה פריש. כתב מורי רבי' אב"י העזר"י זצ"ל שיש בתשובות מעשה והביאו עוף לפני רבי' שמואל בר יהודה וקורין לו פלומאן ויש בו סימני טהרה והיו חביריו אוסרין מפני התולעים היוצאין מן הקורקבן שלו שחוששין דילמא קודם שחיטה פריש. ורבי' שמואל הכשירו והעיד על אביו שאכלו וגם רבי' אליעזר הגדול ורבי' קלונימוס הכהן היו אוכלין והראה להם הבירור דלאחר שחיטה יצאו התולעים עכ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף