אורים/חושן משפט/קמט

אורים ‏ חושן משפט קמט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) קניתי ממך אחר שנתגיירתי נאמן. הטור בשם הרא"ש מסיים בטעמא וכתב ז"ל נאמן מידי דהוי אישראל הבא מחמת כותי שנאמן לומר קניתי ממך ודקדק המחבר וכתב קניתיהו אחר שנתגיירתי ולא כע"ש שכתב שנאמן לומר קניתיהו אפי' קודם שנתגייר וכמ"ש בדרישה סמ"ע ועיין תומים שהארכתי בזה והוכחתי כי הנכון עם הע"ש ע"ש:

(ב) אחר שהגדיל כו'. זהו דעת הרמב"ם והראב"ד השיגו כמ"ש הרמ"א בשם י"א והוכיח נגד הרמב"ם מגמרא וכן הש"ך כתב בס"ק ט"ו כדברי הראב"ד מוכח מגמרא פרק המפקיד וכיון למ"ש הרא"ה בכתובות רפ"ב ועיין תומים מה שהארכתי בדברי הרמב"ם כי לכאורה דבריו תמוהין מכמה גמרא אבל העליתי ת"ל פשט נכון וגם כתב במ"ש הטור על אביו הרא"ש שס"ל כהראב"ד ולכאורה אין שום הכרע בהרא"ש בפסקיו וע"ש מלבד שמצאתי כן מפורש בתשוב' אף גם לפענ"ד מוכח ג"כ מפסקים ע"ש מילתא בטעמא:

(ג) וי"א דאינו חזקה כו'. פי' אפי' החזיק בה ג"ש אחר שהגדיל ונראה דאפילו טען קניתי מינך אחר שהגדלתי ואבדתי השטר לאחר חזקת ג"ש מזמן גדלותך א"נ מה"ט דאמרינן דלא קנהו והקטן אף אחר שהגדיל לא ידע שהיתה של אביו שימחה בו סמ"ע והב"ח השיג עליו ועיין תומים כי הנכון עם הסמ"ע וכן נראה מהשגות הראב"ד וכן נראה מרש"י בב"מ והב"ח תמה דברי רש"י אהדדי לכתובות ועיין תומים כי דברי רש"י נכונים ע"ש:

(ד) שהיה טוען וכו'. כתב הש"ך אע"פ דה"ל מגו דהעזה וכ"כ התוס' ועיין תומים מ"ש פי' בדברי התוס' כתובות ותרצתי בו קושית הב"ח והש"ך לעיל סימן פ"ב בכללי מגו ואף כי הארכתי בכללים הללו לעיל בסימן הנ"ל מ"מ כתבתי כאן איזה דברים נכונים השייכים כאן:

(ה) מי שהחזיק. סעיף כ"א וסעיף כ"ב הם דברי הרמב"ם כהוייתן רק כאן הוסיף המחבר מילת אלו בענין הקול שכתבנו בסמוך ונבוכו בו מאחרונים בפירושם באריכות גדול וקיצור של דברי הסמ"ע הוא כך דהקול שיצא שהיא של יתומים דמגרע כח המחזיק ויוצאת הקרקע חנם אין כסף היינו בקול דיצא קודם ג"ש ולא לאח"כ ולזה נתכוון המחבר במ"ש בענין הקול שכתבנו בסמוך היינו בסעיף הקודם דבעי שיצא הקול קודם שכלו שני חזקה ובס"ב דכתב דנאמן במגו דלקוח לומר דיש לו חוב על הקרקע היינו דלא יצא הקול דאי יצא הקול אין לו מגו דלקוח דנח לו לטעון טענה דאינו מכחיש להקול ע"ש שזהו תמצית דבריו בכל אריכות והש"ך השיג עליו במ"ש דהקול הוא קודם כלות ג' שנים דהא כאן לא החזיק כלל בחיי אב ג' שנים ואין מחזיקין בנכסי קטן רק כל טענתו במגו דלא היה של אביו מעולם וביש קול אזלה המגו ואין כאן חזקה כלל ויפה כתב ואין צורך לראיה כלל כי דברים פשוטים ושגגה יצא מלפני השליט הסמ"ע וגם במ"ש דבסימן כ"ב איירי דלא יצא קול כלל השיגו ג"כ הש"ך א"כ לערבינהו ולכתבינהו בחד בבא וכו' ועיין תומים כי העליתי אף דקושיא של הש"ך יש לדחות מ"מ הנכון אתו ומבואר בהמ"מ והראב"ד דלא כסמ"ע והנה הש"ך פי' דהקול שיצא לא היה רק שהיה של אבי יתומים מתחילה ולא שהיא שייך עוד ליתומים והיא במשכנתא אצל המחזיק הזה ולכך בלי החזיק בחיי אב רק שיש לו מגו דלא היה של אביך מעולם אלו טען באמת כן היה נאמן דמה בכך דיש קול בשביל קול אין מוציאין מזה שיושב בשדה רק טען חוב היה לי במגו דלקוח ולא היה של אביכם מעולם מגו לא אמרינן דאינו נוח לטעון דבר להכחיש הקול ע"ש שהאריך ודבריו נכונים בסברא וראוים למי שאמרן אך סותרים לדברי הטור שכ' שהרמב"ם ס"ל כרשב"ם וגם מדברי הכ"מ שהביא דברי הטור על הרמב"ם נראה דלא ס"ל כש"ך ולכן העליתי בתומים להיפוך מדעת הש"ך רק הקול יוצא שהקרקע בהחלט ליתומים וא"כ מהני מגו שלו דלקוח אף דמכחיש להקול דהא השתא באומר משכנת' בידי ג"כ מכחיש להקול דיצא קול דאכל ארעא דיתמי שלא כדין ומיושב בזה קושית הסמ"ע מלקמן סימן ק"נ ועולה הכל על נכון והעליתי ג"כ דהקול צריך להיות בחיי אב דלולי זה לא הוי קול גמור וע"ז נתכוון המחבר דהוסיף בלשונו מילת בענין הקול שכתבנו היינו שכתב בסעיף הקודם דיצא הקול בחיי אב וכתבתי בזה תי' על הרמב"ם ותוס' מגמרא דכתובות והעליתי קושיא עצומה על הש"ך:

(ו) אחר שהגדיל אין מוציא אותו מידו וכו'. עיין תומים שצ"ע על המחבר שסתם הדברים כאלו ד"ה הוא והוא ממש דעת יחיד הטור בשם ר"י אברצלוני ולא ידעתי פותר ועיין תומים שהעליתי לדינא דאם אכל אביו שנתיים ובמותו אכלה הבן שנה שהיה קטן בן י"ב שנה ואח"כ שנה לאחר י"ג שנים דהוי חזקה דאף דלא הוי רצופים מ"מ מה בכך הא אכלן ג' שנים בגדלות והיה לו למחות והדבר מדוקדק בלשון הטור ומחבר דנקט והשלים השנה ג' לאחר שהגדיל ע"ש:

(ז) י"א דהוי חזקה וכו'. עיין תומים כי העליתי לדינא דלשיטה זו צ"ל אם האפוטרופס מכחיש ואמר לא מכרתי חייב לשלם ליתומים דמי השדה שהחזיק זה דאין לך פושע ומזיק גדול מזה ששתק והניח להחזיק בשל יתומים ע"ש שהוכחתי כן ונכון לדינא:

(ח) הבעלים בידו. דכיון דאין מסלקין אותו מניחין לו לאכול כמה שנים זא"ז ואח"כ יאכלו הבעלים משא"כ כשנעשה אריס תחילה פירוש מחדש דהרשות ביד שניהן להסתלק זה מזה לשנים שיבאו כאשר לא יישר בעיניהן ואיך מניחין אותו לאכול הפירות כמה שנים זה אחר זה סמ"ע:

(ט) אחרים וכו'. מלשון הטור משמע דאף אם אריסים אלו לא היה עובדים שם כבר מ"מ כיון שהוא עובד עמהם אינו מקפיד בעל השדה ומלשון הרמב"ם משמע שמחלק בין אריסים שהיו בו כבר לאריסי' אחרים וקמ"ל דאם הם אריסים ראשונים אף שחילק לכ"א חלקו לחוד אינו מקפיד ולפ"ז נראה לגרוס אריסים אחדים ולא אחרים ר"ל שמיוחדים ונתן לכ"א חלקו לעבוד לבדו ומה שסיים המחבר שמא ממונה וכו' ה"ק כשיטעון המערער לכך לא הקפדתי במה שחילק לאריסים מפני שממונה עליהם עשיתי אותו שומעין לו ואין להאריס חזקה סמ"ע:

(י) האומנים שהיו בונים וכו'. ועיין תומים שפלפלתי בחכמה בדברי ב"י שכתב שהטור והרמב"ם מפרשי משנה דהאומנים קאי אקרקע וע"ש מ"ש בזה כי אין רצוני להכפיל והעליתי גם כן לדינא דאפילו אם עדים שירד לתוכו בתורת אומנות מ"מ אין לו חזקה דטוען דירד לתוך השדה בתורת אומנות אבל צריך המערער להביא עדים שהיה שלו מתחילה דאל"כ אף שהאומן מודה לו נאמן במגו דלא היה שלך מעולם כמו טלית בדליכא עדים וראה ופשוט ע"ש:

(יא) בין על שאר נכסים. נראה דמיירי דידוע דהיה אפטרופס על שאר נכסים אבל אם היה על שדה זו שהחזיק בו גם כן אפטרופס בלתי נודע ולכך פסק דמכל מקום אין לו חזקה דטענינן מסתמא גם ע"ז היה אפטרופס ולכך לא מיחה אבל אם ידוע בבירור שלא נתמנה על שדה זו אפטרופס מהכ"ת שלא יועיל חזקתו וע"ש שהוכחתי כן ותבנא לדינא כן ע"ש:

(יב) שמינו אותם בית דין. עיין תומים מ"ש פירוש נכון בדברי המ"מ בפי"ג ה"ז מטוען ולק"מ קושית הלח"מ ע"ש באריכות:

(יג) עברו אפוטרופסים. עיין תומים דהוכחתי דמיירי דידוע דמקצת שדות מסר ליתומים כי כבר חלף זמן אפטרופסים שלו ובשדה זו לא ידענו אם גם מסרו ליתומים או לא והחזיק בו ג"ש יש לו חזקה דאמרינן אלו היה של יתומים גם זה היה מוסרם ולא היה יתומים שותקים אבל אם לא נודע שסילקו לי תומים ממה שתחת ידו בשארי שדות אף שכבר עבר זמן מינוי אפוטרופסים מ"מ אין להם חזקה כהך דלעיל במינהו ב"ד וצ"ע ע"ש:

(יד) לגזברים חלק וכו'. דלא יפסידו עניים וכו' משום דלא מיחה הגזבר זהו דומה למ"ש מהר"ם בסכ"ד באפטרופס דלא מיחה והמחבר דסתם לעיל גם כאן סתם וכו' סמ"ע ועיין תומים שדבריו אינם מוכרחים וגם פלפל בגוף הדין של רמ"א שלקוח מדברי תשובת רשב"א ואין מוכרחים לומר כן ברשב"א גופיה וע"ש מ"ש טעם ברמ"א שכתב כן ע"ש:

(טו) י"א דלא הוי חזקה. כתב הב"ח דאף דמה שמדמה האגודה להנך דבי ריש גלותא דלא מחזיקין בהו לא דמי מ"מ בלא"ה אין כאן חזקה דאין מחזיקים בשל רבים כמו בה"כ וכדומה ועיין תומים כי דין זה לאו ד"ה וכפי משמעות דברי הטור כאן ולקמן סימן קנ"ה שפיר שייך חזקה בשל רבים והארכתי בזה ע"ש וכן ע"כ ס"ל לאגודא עד שהוצרך להביא ראיה מדבי ר"ג וכדומה יתר פוסקים ולכן הדין הזה צ"ע כי באמת ראייתו האגודה מבי ר"ג יש לדחות:

(טז) שיש לו ס"ת וכו'. ובד"מ משמע דבעי חזק' שיש עמו טענ' וע"ת דנרא' דאין הטענה דלקחו רק אומר שהסכימו הקהל לקרות בו ע"ש מילתא בטעמא:

(יז) אבל אם נתן וכו'. ר"ל שנתנה הוא מעצמו לאחר דאלו הקהל לאו כל כמינייהו ליתנו לאחר וזה נלמד ממ"ש לפ"ז בס"ת דכשהיה להם ס"ת אחרת אסור לשנות סמ"ע:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.