אורים/חושן משפט/סב

אורים ‏ חושן משפט סב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) אשה וכו'. הן בחיי בעלה והן לאחר מותו ונו"נ בשל יתומים רק הואיל ולא מפורש כן בדברי מחבר חזר רמ"א וכתב וכן אלמנה וכו' דה"א אלמנה הואיל ושבח הוא לה דטרחה קמי יתמי לא משקרי ונאמנת קמ"ל דמ"מ אין לה נאמנות סמ"ע:

(ב) אפילו השטרות תחת ידה. עיין תומים שבררתי דאם יש לה מגו להד"ם או החזרתי אף בנו"נ בתוך הבית נאמנת וכמ"ש הרמ"א בא"ע סי' פ"ה רק הכל איירי כאן בלית לה מגו ולכך נקט שטרות תחת ידה ולא מטלטלין דמה מגו יש בשטרות הגוף אין בידה ודלא כש"ך דס"ל אפי' במגו אינה נאמנת ועיין תומים כי בררתי דלא כוותי':

(ג) עליה להביא ראי'. ואם אומרת שניתן לה במתנה מבעלה לדעת הש"ך בהבנת דברי המ"מ וכן הב"ש נאמנת ועיין תומים דהעליתי הואיל והיא נ"נ בתוך הבית הנכסי' בחזקה הבעל ואינה נאמנת לכ"ע:

(ד) להביא ראי'. ואם לא הביאה ראי' צריכה להחזיר אף גוף השטרות לבעלה בעה"ת וש"ך:

(ה) שהיה לה וכו'. אפילו אין הממון עולה כפי סך השטרות ש"ך ועיין מש"ל ואפילו הבעל טוען ברי כי מה שנזכר בשטר ממון שלו הוא:

(ו) אם נמצא לה מטלטלין. דלא תימא דוקא שטרות שאין גופן ממון אלא אפילו מטלטלין ואפילו נו"נ בסחורה אחת והמטלטלין הם ממון אחר שאין נו"נ בהם מכל מקום אמרינן אולי החליפן בסחורה שהיה עוסקת והכל ברשות בעלה ומכ"ש בנמצא מעות בידה דהכל ברשות בעלה עיין תומים וכל זה בדלית לה מגו אבל ביש לה מגו בכל ענין נאמנת כמש"ל:

(ז) הם שלה. ונאמנת לומר ניתן לי במתנה או הבעל עצמו נתן לי במתנה או ניתן לי מאחר במתנה ע"מ שאין לבעלי רשות בו לענין אכילת פירות אבל לא לירושה אבל אם אמרה ניתן לי במתנה ע"מ שאין לבעלי רשות בו כלל אינה נאמנת וה"מ בחיי בעלה אבל באלמנה שאמרה כן אף בזו נאמנת עיין תומים באריכות:

(ח) של שניהם. היינו באשה שכתבה השטרות בשם שניהם אבל אם הבעל העלה השטרות בשם שניהם בזו נחלקו הרא"ש ורשב"א דלהרא"ש הואיל והבעל כתבו בשם שניהם הרי החצי של אשה אף דנו"נ בתוך הבית ולהרשב"א הוא של בעל עד שנודע בבירור שיש לה ממון מיוחד אם נו"נ בתוך הבית ועיין תומים כי נראה דהוא ספיקא דדינא ע"ש:

(ט) וסתם אשה. אפילו רק שבעל מפקיד מעות ומטלטלין שלו בידה הרי זה בכלל נו"נ בתוך הבית ועיין תומים:

(י) אם ידוע וכו'. והיינו בנו"נ בתוך הבית דבלי נו"נ לעולם נאמנת לומר של אחר הוא כמבואר בגמ' ופוסקים:

(יא) נאמנת. הא באין ידוע אינה נאמנת ואיירי במקום דלית לה מגו או דהבעל מוחזק וא"כ אפשר דלא מהני מגו דה"ל מגו להוציא:

(יב) ואין הבעל וכו'. והא דאמרינן לעיל סוף סימן נ"ו דנאמנת לומר דהוא של אחרים התם איירי ביש לה מגו סמ"ע ונכון הוא וכפי מה שכתבתי בתומים באריכות דמיירי בשעה שמסרה עזבון בעלה לב"ד אמרה שכך וכך שייך לפלוני ואז ה"ל מגו דלא היה מסרה לב"ד ולא ה"ל מגו למפרע והש"ך ביקש לומר דנאמנת מתורת שליש וביקש לחלק בין שולטת בכל אשר לבעל ובין נו"נ ואין דבריו נראים עיין מ"ש בתומים:

(יג) וכן נ"ל. ואם מתה בחיי בעל והוא טוען ממעות שלי הן השטרות הכתובים על שמה ויורשים טוענים אולי ניתן לה במתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בו ואף דלא הותנה שלא ירשנה בעלה מ"מ ה"ל ראוים מכל מקום נראה דבעל נאמן כיון שהוא טוען ברי והם שמא והוא יורש דאורייתא לאשתו ואין ספק מוציא מידי ודאי ש"כ ועיין תומים:

(יד) אחד מהאחים וכו'. דעת הש"כ דוקא אחד מאחין ואינך אינם נו"נ בתפיסת הבית אבל אם כל האחים עוסקים בשוה בתפיסת הבית ואחד יש לו שטרות שכתובים על שמו לבד על האחים הראיה ועי' תומים כי בררתי בראיה דלא כן הוא ואין הבדל ולעולם יהיה אחד או הרבה נו"נ הכל בחזקת השותפות ועליה להביא ראיה:

(טו) או מציאה מצאתי. עיין תומים למ"ד מציאת שותף לכל השותפים צריך לפרש כן דבשעת הגבהה אמר לעצמי אני זוכה ואין כוונתי לזכות לשותפים וזהו לכולי עלמא לו נעצמו וכן יש לפרש או מתנה ניתן לי גם כן בפירוש ע"מ שאין לשאר אחים ושותפים חלק בו דאל"כ אף במתנה זוכה בו האחים השותפים ופשוט:

(טז) עליו להביא ראיה. היינו בדלית ליה מגו אבל באית ליה מגו לעולם נאמן וא"צ להביא ראיה וכמש"ל גבי אשה הנו"נ בתוך הבית וכדלקמן סי' קע"ט בשותף וא"כ ממילא א"צ לדינו של הש"כ דכתב באם טוען שאחי' גופי' נתנו לו במתנה דנאמן במקום דיש לו מגו דבמגו בכל גווני נאמן ובדלית ליה מגו אף בזו אינו נאמן כמ"ש הש"כ גופי' והש"כ לשיטתו אזיל דס"ל דאפילו במגו אין נאמן מציאה מצאתי וכו' כדלעיל גבי אשה אבל אין דבריו עיקר לדינא:

(יז) והניח יתומים וכו'. או שאר יורשים או ב"כ או אלמנה ולכולם דין א' ש"כ:

(יח) אז צריכים האחים וכו'. ואם הוא מטלטלין מ"מ צריכין יתומים להביא ראי' דהך סברא דנימא בשלמא אלו היה חי היה יכול להביא ראיה ומדלא הביא אתרע אין מספיק רק בשטרות הואיל וכתובים על שמו ולא במטלטלין ועיין תומים דהבאתי דהוא ספיקא דדינא בפוסקים וגם בררתי דמסתבר אם הוא אומר דהוא של אחרים אף דמת א"צ אחים ראיה כיון דאותו אחר חי עליו להביא ראיה ולברר כמו אלו היה אותו האח חי כי מ"ש הוא ומ"ש האח ע"ש:

(יט) להביא ראיה. ואם השטרות תחת ידם וטוענים ברי צ"ע כי מתשובת הרשב"א שהביא ב"י בא"ע ס"ס פ"ו משמע בכה"ג על יתומים להביא ראיה ש"כ ועימש"ל ס"ק י"ג:

(כ) ואם היה חלוקים בעיסתן כו'. פי' שאוכלים כל אחד לבדו על הוצאות שלו ואינם אוכלים מתפיסת הבית דאז י"ל אף דשיעור קומץ אינו עולה לשיעור השטר מ"מ דלמא קיבץ על יד עד שהרוויח כשיעור השטר ואם השטר נעשה קודם שחילק בעיסתו אף דלאח"כ חלק לא מהני ועל האח להביא ראיה סמ"ע ועיין תומים דכתבתי הני מילי בשטרות אבל במטלטלין צ"ע וגם כתבתי אם טען של אחר הם ויש לו מגו דמעיסתו קימץ צ"ל דכ"כ קימץ כמו שיעור השטר ומטלטלין דאל"כ לא הוי מגו וצ"ע:

(כא) אבל בן הבית כו'. עיין תומים דהבאתי מחלוקת בין הסמ"ע והש"כ אם תפס בעה"ב ודעת הסמ"ע דמוניאין מידו ואם יש שטר שכתוב בו לכל המוציאו הרי זה גובה מבעה"ב ולא יוכל לומר שלחתיך לפרוע למי שהייתי חייב ולקחת השטר בידך ועכשיו אתה תובע בו אותי והש"ך כתב די"ל אם הבעה"ב מוחזק כמו זה או שהזדמן ותפס הדבר יכול לומר קים ליה והיינו דוקא אם אין הדבר ברשות הבן בית הנו"נ רק הפקידו בסתם לאחר ולא אמר לנפקד שהוא שלו אבל בנמצא ברשות הבן בית ותפס הבעה"ב מוציאין מידו ועיין תומים כי הכרעתי כש"ך ואפילו הדבר ברשות הבן הנו"נ מ"מ אין מוציאין מיד בעה"ב אי תפס וע"ש כי הארכתי בדבר זה. ודווקא במטלטלין אבל אם היה שטר כתוב על שם בן הבית הואיל ושטר נכתב על שמו לכ"ע אם תפס הבעה"ב מוציאין מידו כן העלה הש"ך. וכתב הב"ח דכל זה באין סומך על שולחן בעה"ב והש"ך חלק עליה דאפילו בסמוך מ"מ הכל ברשות בן בית שנו"נ ועיין תומים כי הנחתי בצ"ע כי נראים הדברים כמ"ש הב"ח בראיה מכח' ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.