אורים/חושן משפט/מא

אורים ‏ חושן משפט מא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) מעמיד עליו עדים כו'. הן אותן עדים שהיו חתומים על השטר הן עדים אחרים שראו המחיקה סמ"ע:

(ב) וי"א אפילו נמחק לגמרי. כתב הסמ"ע דאין כאן מחלוקת וכ"ע מודים לדין זה. רק נחלקו בפי' המשנה ועיין תומים מ"ש דהוא מחלוקת גדול בין הפוסקים ולדיע' קמייתא דוקא אם רשומו ניכר או דאינו ניכר רק הוא מקוים דה"ל כמעשה ב"ד ולא הוי כעד מפי עד ומכ"ש ברשומו ניכר דה"ל מילתא דעבידא לגלויא אבל בנמחק לגמרי ולא היה עליו קיום לא מהני העד' עדים דה"ל עד מפי עד ודעת רמ"א דבכל גווני יכולי' לומר וכן הכריע הטור וכ"כ הרמ"א לקמן סי' שפ"ו גבי נשרף ע"ש:

(ג) ועדות זו כו'. הש"ך ביקש לומר דוקא בעודנו רשומו ניכר אבל בנמחק לגמרי לא דאין חבין לאדם שלא בפניו ועיין תומים שבררתי בראי' מהרא"ש וגמרא דבכל גומני מקבלין דהוי כמו עדים רדופים לילך למד"ה דמקבלין ואף זו דכוותי':

(ד) אבל עידי שטר וכו'. הסמ"ע כתב דכ"כ הטור משום דעדים עשו שליחתן וכו' ועיין תומים דזה אינו לשיטת הטור ולשיטתו העדים עצמן יכולים לכתוב אפילו בלא צווי הלוה מזמן שני וכן אפי' מזמן ראשון בקנין אבל דעת מחבר כרמב"ם דא"י לכתוב כלל אפילו מזמן שני בלי צווי הלוה אבל בצווי הלוה יכולים לכתוב מזמן שני אבל לא מזמן ראשוו דה"ל מוקדם דעדים דעשו שליחתן כבר נתבטל שליחתו ולכך א"י לכתוב מן זמן ראשון אפילו בקנין כי אם מזמן שני כשמצוה הלוה ואם נמחק השטר בניסן והלוה מצוה לכתוב באייר או אפילו מצוה בניסן רק אחרו לכתוב עד אייר צריכין לכתוב זמן אייר דאל"כ ה"ל מוקדם אם לא כשמצוה וקנו מידו יכולים לכתוב מזמן קנין השני אבל לא מזמן המחק וזהו פשוט:

(ה) אין כותבין ואם טעו וכו'. עיין לקמן סימן מ"ט דשם מבואר וכתב הש"ך בס"ק ג' דאם חתם עד א' על שטר הן הלואה או מכר ונמחק או נאבד יכולים לכתוב שטר אחר דלא נעשה עדיין שליחתם הואיל ולא חתמו עדיין שני' וצ"ל או מזמן שני או בקנין דאל"כ ה"ל מוקדם ופשוט:

(ו) וזמנו ביום פלוני כו'. הטעם כי גובה מזמן ההוא מלקוח' כי אלימי ב"ד לעשות שטר שיטרוף מזמן ראשון:

(ז) ופלוני ופלוני עדיו. עיין סמ"ע דבטור נזכר דמזכירין גם העדים שהעידו על המחק דאולי יביא הלוה עדים לפסול אותן וכתב מיהו במרדכי כתב דא"צ להזכירם עכ"ל ותמהני כי במרדכי לא נכתב יותר רק דברי התו' בב"ב דף קס"ח ע"ב ד"ה פלוני ופלוני כו' אות באות בלי שינוי כלל והניחו הדבר בספק ולא אתא ספק שלהם ודחה ודאי של שאר מחברים:

(ח) צריך להביא ראיה. עיין תומים כי דעת הסמ"ע אם עדי שטר מעידים על המחק צריך דו"ח לראות אם דבריהם מכווני' כמ"ש בסי' כ"ח ענין דו"ח ואם עדים אחרים אמרו שמכירים החתימות אף הם צריכים דו"ח בכל פרטי שטר אבל אם כתוב בו והזדקקנו אין צריך לכ"ז כי מסתמא עשו כהוגן ודקדקו בכל מה שראוי עכ"ל הסמ"ע ואני כתבתי דאם עדי השטר הן העדים המעידים על המחק בלא"ה צריך לזכור כל העדות ולהעיד על מנה בשטר בכל אופן וכמש"ל וא"צ לדו"ח דהא בלא"ה צריכין להעיד כנ"ל ובעדים אחרים מעידים על המחק אעפ"י שאמרו שזהו חת"י של עדי שטר מ"מ צריכים עדי שטר להעיד שכתבו שטר בכך וכך אעפ"י שאין הם יודעים מהמחק ובצירוף שני כתי עדים הללו הרי זו מלוה בשטר זהו דעת רשב"ם ותו' ב"ב ורמב"ם אבל דעת הרבה פוסקים ותו' מב"ק וטור דעדים אחרים המעידים על קיום סגי רק צריך בירור אם לא ראו עדים לשון סתום בשטר והם פי' אותו לשון כפי דעתם (ועיין בתומים שהארכתי באריכות על בורי') וזהו הפי' והזדקקנו וכו' שעמדו על הבירור ע"ש:

(ט) דאל"כ פסול כו'. פי' שטר קיום הלזה אם לא נכתב בו שנקרע השטר פסול ולא שייך חזקה דב"ד עשו כהוגן דאף דלא חיישינן לטועין מ"מ לשכחה חיישינן כ"כ הסמ"ע ונכון: ועיין תומים דכתבתי דלא כדעת האומרים דפי' דאל"כ אם לא היה נקרע באמת פסול הוא ולכך מתחילה על ב"ד לכתוב כן אבל באמת אם לא נכתב מ"מ כשר דאמרינן חזקה דעשו כהוגן וקרעו וזהו אינו כמ"ש בתומים וע"ש מ"ש בישוב דברי ב"ח ושארי ספקות בדין זה ואפשר לדעת הרמב"ם ורשב"ם אי עדי שטר מעידים שלא היה יותר עדים אצל הלואה א"צ למקרע לשטרא ע"ש:

(י) אבל שטר מתנה כו'. כותבין לו אפילו עדים בעצמן כן משמע בגמ' ש"ך ואין להקשות לפי' רמב"ן דפי' עדים שעשו שליחתן חוזרין ועושין שליחתן הטעם דה"ל מפי כתבם דהא לא אמר להו הלוה כתבו וא"כ במתנה מא"ל סוף כל סוף לא אמר להו הנותן כתבו א"כ ה"ל מפי כתבם וצ"ל דהואיל דליכא חששא מסתמא מתחילה כי אמר להו כתבו כוונתו אפילו על עשרה שטרות ועיין תומים מ"ש בזה:

(יא) ולא מזמן שכותבים וכו'. הטעם דילמא אחר המתנה שהיה בניסן חזר המוכר ולקחו ממנו באייר ואם הם יכתבו מן זמן ב"ד שהוא בתשרי יטעון המקבל מתנה חזרתי ולקחתי ממך ועיין לקמן סימן רל"ט דאפי' כתבו שטר זה לא ניתן לטרוף וכו' מ"מ י"א דאין לכתוב מזמן שני וע"ש ואם הנותן מצוה לכתוב תו ליכא חשש וכותבין ש"ך וזה פשוט דהא יכול לצות לכתוב מחדש שטר ומאן מעכב ע"י:

(יב) במתנה אחריות. במתנה בעינן דוקא אחריות מפורש אבל במו"מ מסתמא הוי כאחריות מפורש דקי"ל אחריות טעות סופר במו"מ:

(יג) צריך לקרוע הראשון. הטעם דילמא אם יהיה לו ב' שטרות ושדה זו גזולה ויטרוף הנגזל אותו יבא בשטר אחד לטרוף מב"ח או ממשעבדי וכשיהיה נגבה ושטרו יהיה נקרע בב"ד יעשה ערמה עם הנגזל להניח השדה שנית בידו ואח"כ הנגזל יחזור להביא עדי גזלה ויוציאו מידו והוא ילך לב"ד בשטרו שני ויחזור ויגבה בו ואף דירצה לכתוב שובר למוכר דכל השטרות לא יועילו חוץ זו מ"מ דילמא יגבה ממשעבדי ושובר גבי לקוח' ליכא גמ':

(יד) ולא מב"ח. דדילמא יגבה בזה מב"ח ואחר כך בשטר מעליא שיש לו שנזכר שם שנקרע שטר יגבה מן לקוח' ושובר בלקוח' ליכא כמש"ל סמ"ע וגמ':

(טו) מי שנמחק שט"ח כו'. כתב הסמ"ע דהדברים כפולים דכבר נאמרו בריש סימן ונר' דבריש סימן כתב בשטר ההולך למחוק שהוא דברי ר"י אבל עדיין רשומו ניכר רק חושש אולי יהיה נמחק אבל כאן כבר נמחק לגמרי ולא הזכיר הולך למחוק וקמ"ל דגם בזה כותבין וגם הך דינא דצריך להביא עדים אינו אלא בנמחק לגמרי אבל באם עדיין רשומו ניכר א"צ להביא עדים דהרי כאן שטר כשר לפניך לגבות בו רק הוא חושש לתקלה שלא יהיה הולך לאיבוד ולכך א"צ ראיה ולכך שנה המחבר הדבר בנמחק וכתב דצריך להביא ראיה משא"כ בהולך למחוק ועיין תומים:

(טז) אבל מחקו מלוה מדעת. סתמא הוי כמחקו מדעת וצריך לברר דהיה באונס כי חזקה אנשים שומרים שטרם סמ"ע:

(יז) לא יכתבו וכו'. אע"פ דידוע שלא נפרע כגון ת"ז או הלוה מודה וכדומה מ"מ לא יכתבו דלמא לא נאבד כלל או שמא ימצאנו ויגבה פעמים הרא"ש:

(יח) ואפילו נאבד בעדים. היינו באונס דאי ברצון הא יש לחוש לפרעון ואפילו הלוה מודה חיישינן לקנוני' רק דנאבד באונס ומ"מ חיישינן שמא ימצאנו:

(יט) דשמא ימצאנו. ול"ק הא קימ"ל כותבין שובר וא"כ כשתבעו בשטר הטפסה יקח שובר וכשיבא בשטר הא שוברו בידו וגבי הלוא' ל"ש שובר גבי לקוחות ליכא כמבואר בגמ' דתי' הב"י דיבא ראשון בשטר ולא ירגיש הלוה ליקח שובר רק יקרע השטר ואח"כ יבוא עליו בהטפסה ואפילו דמודיעי' ללוה שעשה הטפסה יש לחוש שישכח או ילך למד"ה וכדומה ויהיה נפרעי' שלא בפניו ועיין תומים מ"ש בזה והעליתי דרבי' חולקי' וס"ל דאם נאבד בעדים שיכתבו שובר דכל שטרות שיש למלוה על לוה פסולים חוץ משטר הטפסה ותו ליכא למיחש למידי דהא השובר בידו וא"א לבוא לכלל גבי' זולת עם הטופס:

(כ) עדים מעידים שנשרף. היינו באונס וליכא למיחש דיבא בעידי שריפה בב"ד זה וכת עידי שריפה אחרי' בב"ד אחר דהא כותבין שובר וליכא חשש ודעת הש"ך דכותבין מזמן שני דחיישינן לקנוני' ועיין תומים דבררתי דליתא רק כותבין מזמן ראשון ע"ש:

(כא) שנשרף. כתב הרי"ו דאם עדי שריפה הן עדי שטר צריכין לזכור מ"ש בשטר דאל"כ ה"ל מפי כתבם ע"כ וכתב הש"ך דזה תלי' במחלוק' הרמב"ם ורא"ש לקמן סי' מ"ו ס"י ע"ש ועיין תומים מ"ש בזה באריכות:

(כב) מאחר שנאבד. פי' שאומר שנאבד דכותבין אפילו יו"ד שטרות על שדה א' בכה"ג כמש"ל ס"א:

(כג) אבל אין מטפיסין כו'. אבל אם יש בו צורך מטפיסין אעפ"י שיש בו קצת זילי נכסי ללוה מהרי"ק:

(כד) והיתומים יכולים לומר פרענו. הק' הסמ"ע הא לקמן סי' רנ"ה סעיף ו' פסק המחבר כהרא"ש דא"נ פרעתי נגד הצוואה ותי' דאם צוה ליתן מתנה נאמנים דפרעו אבל שם איירי במצוה דחייב לפלוני מנה והצווא' בידו חייב לשלם וא"נ לומר פרענו. והט"ז תי' לחלק אם כותב דרך כלל לראובן כך לשמעון כך בזו נאמנים שפרעו אבל אם מצוה רק לאחד מיוחד בזו א"נ דה"ל ליקח הצווא' מידו ולקורעו אבל מ"מ אף שכתבו כן לישב דברי רמ"א מ"מ העלו כולם דהך דינא אם מצי לטעון נגד הצוואה פרעתי ספיקא דדינא כי נחלקו הרא"ש והרשב"א בזה:

(כה) דל"ל שמא ימצאנו. דהוא לא ידע מקום אביד' וצ"ל דב"ד מודיעים לאותי אחר שאבד השטר שכתבו למלוה שטר אחר דאל"כ דילמא אותו אחר שאבד ימצאנו דהוא ידע מקום של אביד' ויחזירו למלוה שהפקידו בידו בתומו אבל כשיודע כן לא נחשד לעשות עול וגם צריך לומר דאותו אחר אמר שהמלוה הפקידו בידו ונפל ממנו באונס דאל"כ ניטעון דילמא פרעו ומבואר שם ברא"ש דהיה שני עדים על אביד' דאילו רק המפקיד אינו אלא כע"א והרי הלוה נאמן פרעתי ונשבע להכחיש העד רק כתב הרא"ש דאם הלוה מודה דלא פרעו כותבין ויש לי ספק אם כוונתו דאם הלוה מודה לכתוב מזמן שני אבל מזמן ראשון לא דאיך יטרוף מלקוחות דאולי קנוני' הוא בהודא' הלוה לגבות מן לקוח' מזמן ראשון והוא פרעו או דס"ל כיון דע"א מסייע ללוה תו לא חיישינן לקנוני' וצ"ע וע"ל סי' ס"ה:

(כו) וידוע זה בעדים. עיין תומים שכתבתי במ"ש סמ"ע דאם אין ידוע בעדים אף דאין מוסרין לו גוף השטר מ"מ העתקה מגוף השטר מוסרין לו דלא חיישינן דילמא לא אבד הטפסה ראשונה ויהיה שני טפיסי' בידו ויגבה פעמים דכותבין שובר ולכך לא נותנים לו גוף השטר דאם מאבד זה שלא בעדים אין נותנים לו אפי' הטפסה דדילמא יגבה ראשון בשטר ולוה לא ירגיש ולא יקח שובר ואח"כ יבא בהטפסה זהו דעת הסמ"ע ועיין בתומים מה שיש לפקפק עליו ואפשר לומר דאפילו באבד הטפסה צריך עדים ואם יאבד השטר אף דהיו עדים אין מועיל ליתן לו הטפסה שני' ע"ש וצ"ע:

(כז) ויעידו לפניהם שנאבד וכו'. ולא חיישינן דלמא ימצאנו כהנ"ל דאם נאבד בדרך ל"ש כן דאין מקום שיחפש אחריו הרא"ש וסמ"ע:

(כח) וכל שטר שמטפיסי' וכו'. הסמ"ע הגיה מטפיסין וכו' ופירש דהא דאמרינן לעיל דאין נותנים הטפסה בשטר מכר שיש בו אחריות היינו כשנותנים קיום ותוקף שטר אבל שטר כזה שמעתיקין אותו אות באות מגוף השטר וכותבין בו שהוא העתק מעתיקין אפי' משטר שיש בו אחריות דבזה ליכא חשש דיגבה ויחזור ויגבה דנודע מתוכו שגוף שטר קיים סמ"ע ודבריו סתומים קצת דודאי מהני על גוף השדה שניתן במתנה או במכירה וזהו טעם להעתקתו שאם לא יהיה גוף שטר קיים שיזכה ע"י העתקה זו בשדה רק מן משעבדי וכדומה באחריות נכסים אינו גובה עד שיראה גוף שטר ולכך אין חשש במכר ליתן העתקה דל"ש דילמא יגבה ויחזור ויגבה דהא אין טורף רק בגוף שטר וכן בהלוא' נותנים לו העתקה ותועלתו דודאי אם טוען פרעתי והחזיר לי גוף שטר נאמן דאל"כ יש לחוש דיגבה ויחזור ויגבה רק אם טען להד"ם אינו נאמן דהרי העתקה לפניך ולכך כתב רמ"א דכל שטר בזה אופן מטפיסין דאינו מועיל במכירה רק להחזיק בגוף שדה ובהלואה שלא יטעון להד"ם אך אף דמן לשון רמ"א משמע כל שטר אפילו הלואה כמ"ש מ"מ בתשובת ריב"ש נראה דוקא בשטרי מכר ומתנה שהוא רק להחזיק בשדה כותבין אבל לא בשטרי הלואה דלא ניחא ליה ללוה דליפושי עליו שטרא וצריך עיון:

(כט) אפילו הם קרובים וכו'. פי' דהיו שלשה ושנים מהם קרובים זה לזה ואמרינן דאחד למילוי חתם כמו דאמרינן בשאר שטרות ונשארו שנים וכשרים בהטפס' אבל אם הב' קרובים או אפילו בג' דנמצא קרוב ונודע דלא למילוי חתם כל הטפסה פסול ע"ש בריב"ש:

(ל) אם טען שפרע כו'. עיין תומים דעיקר רבותא אפילו לא טען שהמלוה החזיר לו שטרו רק מיד המלוה נפל מכל מקום מהימן

(לא) ואפילו יוצא מיד אחר וכו'. ואותו אחר א"י באיזה אופן הגיע לידו כמו שכתב הכ"מ ולכך בזו צריך לטעון הלוה דממנו נפל אבל אם מודה דהניחו ביד מלוה אינו נאמן דלא איתרע חזקת שטר שהרי לא נפל ועיין תומים:

(לב) אין שם חזקה וכו'. וזהו בשט"ח אבל שטר מתנה שנקרע ועדיין לא הגיע זמנו כגון שנתן לו מהיום ולאחר מיתה וטוען הנותן כי לכך נקרע כי מחל מתנתו אינו נאמן וכ' ריטב"א דעדים הולכים לבית דין וכותבים לו שטר מתנה אחר ע"ש בבית יוסף ועמש"ל דלמה אין העדים כותבין:

(לג) אעפ"י שלא הפקידו בעדים. דהרי יש לו מגו דהיה יכול להחזיר לו בינו ובינו טור משמע אי איכא עידי ראיה לא מהימן ועמש"ל סי' נ"ה:

(לד) וכותבים לו שטר אחר. משמע בכל יפוי כמו שטר גמור ובתשובת רשב"א נאמר מי שטען שאבד שטרו בחורבן עיר כותבין לו בלי אחריות ותי' הד"מ דהרשב"א איירי דלא היה נודע דהיה שטרו שם בעיר החריב' אבל כאן מיירי דנודע שהיה שם ועי"ל דכאן מיירי דהיה שטרו בעיר שכבשו כרכו' והוא לא היה שם כמבואר במהרי"ק ואם כן ל"ל שמא הציל אבל הרשב"א מיירי שגם הוא היה בעיר החריבה ואם כן אולי הציל כי ודאי שמצילין ולכך אין כותבין אחריות ונכון:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.