אורים/חושן משפט/כט

אורים ‏ חושן משפט כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) אחר שהעיד העד בב"ד כו'. בטור וברמב"ם כתוב אחר שנחקרה עדותן בב"ד כי כ"ז שלא נחקר עדותו יכול לחזור רק הואיל וד"מ וכל דכוותי' אין צריך דו"ח שינה המחבר הלשון וכתב אחר שהעיד גרידא סמ"ע ועיין תומים מה שכתבתי בגוף הדין אי מצי לחזור קודם דו"ח:

(ב) והוא לאחר כ"ד. שיעור כדי דיבור הוא שלשה תיבות שלום עליך רבי ועיין מש"ל בסימן רנ"ה בישוב דברי הרמב"ם ע"ש:

(ג) א"י לחזור כו'. כתב הסמ"ע דעד הראשון יש לו זמן לחזור עד גמר העדות השני ותוך כ"ד לאחר עדותו ונכון דכן מבואר בגמרא דשבועות דף ל"ב ע"ש ונראה דוקא אם לא שהה העד השני להעיד עדותו כ"ד בגמר עדותו של ראשון רק העיד תיכף אחריו אבל אם שהה כ"ד בגמר עדותו והעיד תו אין זמן לראשון לחזור וכן משמע מגמרא הנ"ל ואפילו לא העידו כלל רק כפרו ואמרו אין אנו יודעים יכול הראשון לחזור בתוך כ"ד של כפירת חבירו לחזור ולומר יודע אני ולהעיד דהיינו כמ"ש שכפר שני בתוך כ"ד של הראשון ע"ש בגמרא וכתב הסמ"ע אם בתוך עדותו היה הבעל דין מפסיקו בדברים עדיין לא נשלם עדותו ויכול להשלים דבריו ובלבד שלא יסתור עדותו עכ"ל מדברי הסמ"ע נראה שהם דברי הר"ן ואינו רק דברי הב"י שכתב כן מדעתו והמעיין יראה דמיירי דכבר העד השלים עדותו והפסיקו הבע"ד ולכך כתב דיכול להוסיף תנאי אבל לא לסתור דבריו לגמרי אבל ודאי אם קודם גמר עדותו הפסיקו פשיטא דאפילו דבר הסותר עדותו יכול לומר דהא לא השלים עדותו והסמ"ע קיצר בדברי הב"י:

(ד) א"י להוסיף בעדותו תנאי כו'. עיין מש"ל בסי' מ"ו בזה באריכות כי שם מקומו האמיתי:

(ה) אבל בדבר שמוכיח שטעה כו'. עיין תומים מ"ש לדינא דלא כריטב"א דמשמע דוקא תוך כ"ד ואף דתוך כ"ד בלא"ה יכולים לחזור היכי די"ל מחמת פחד חזרו א"י אם לא דיש הוכח' ולא נראה לדינא ע"ש:

(ו) וכן בכל טעות כו'. עיין מש"ל סימן מ"ג ס"ח בהגהת רמ"א:

(ז) יש לנו לכוון דבריו. ואפילו לפרשו במשמעות רחוק כמ"ש הריב"ש תשובה תע"ו בע"א אומר שהיה תנאי בע"פ מה שלא נכתב בשטר ועדים אחרים מעידים כל התנאי' נכתבו אבל מודים שהיה מדובר דברים הרבה על פה מה שלא נכתב ודעת הריב"ש דאין כאן הכחש' דאולי חשבו שאין זה בגדר התנאי ולכך אמרו שלא נשאר תנאי בע"פ שלא נכתב ע"ש סמ"ע ועיין מש"ל בסי' למ"ד באריכו' מזה אם מכוונים דברי העדים בכל דבר:

(ח) דברי שני עדים כו'. היינו זה אומר בב' בחודש וזה בג' דאמרי' דטעו בעבורא דירחי:

(ט) ולא אמרו אין אנו יודעים. כתב הסמ"ע בשם תשובת הרא"ש כשאמר העד אין זוכר עתה יכול לחזור ולהעיד אבל באומר סתם אינו חוזר ומגיד עכ"ל ועיין תומים שליתא חילוק זה ואין בו ממש ועיין מה שכתבתי מה שיש לדקדק בדברי הרא"ש וצ"ע לדינא ובפרט שבהגהת הרא"ש בפ"ב דכתובות משמע דאף באיני זוכר א"י לחזור ולהעיד ע"ש:

(י) ואפילו אמרו א"י ונתנו אמתל' וכו'. עיין מ"ש בתומים דאינו מוסב להך דנתנו חרם שדינו כשבועה ולא העידו כי אמרו לא ידענו שוב א"י להעיד אפילו באמתל' וע"ש כתב בתשובת פני משה סי' ק"ז דגם דיינים אינם חוזרים ומגידים לאחר פס"ד ע"ש שהסכימו עמו בזה חכמי דור ונכון:

(יא) נאמנים לגבי עצמן. עיין בתומים שהארכתי בישוב דברי הטור שלא יהיו דבריו בסי' ל"ח בשם ר"ח סותרים למ"ש בסי' מ"ו בשם הרא"ש וחלקתי לדעת הרב בעל מ"ב דאם העידו שקר לטובת המלוה פטורים ולטובת הלוה חייבים. ועוד העליתי לדינא עיקר אם אין עד יודע אם חבירו שיקר בעדותו רק הוא לבדו מכיר שהוא על כל פנים שיקר פטור מלשלם דלא ברי הזיקו אבל אם יודע דהכל שקר ובבירור הזיק לחבירו חייב לשלם ע"ש:

(יב) ה"ל כאומר לחבירו כו'. היינו כשהיו שניהם במעמד אחד אשר לפי דברי העד קרה המעשה ההוא אף שלא אמר לא זו ידי מתוך ידו כ"כ הד"מ ס"ס למ"ד וכ"כ הסמ"ע ועיין א"ע סי' מ"ז דצריך להיות במעמד א' לגמרי אבל אם שניהם דרים בבית אחד מ"מ לא ראינו אין ראי' ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.