אורים/חושן משפט/כז

אורים ‏ חושן משפט כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) אחד מישראל וכו'. דילפינן מחרש שאינו שומע ואינו מצטער מכ"ש לשארי ישראל רמב"ם וסמ"ע ועיין תומים מ"ש בזה:

(ב) או באחד מהשמות שקורים הכותים. משום דהוי כינוי סמ"ע ובעו"ה רוב המוני עם אינם נזהרים ואומרים בלשון אשכנז גאט זאל איהם שטראפין גאט זאל איהם שלאגין ועוברים לאו של תורה ובלא"ה בעו"ה אינם נזהרים בכינוי וחושבים מה שכותב או מדבר בלשון גוי' אינו אלא תואר השם וטועים הם וכותבים בכל הח"כ אדיע והוא לשון צרפית כינוי ופי' עם ה' והוא מוטל באשפה וכבר קבעו חז"ל י"ט שלא יהיה נזכר ש"ש בשטרות כי למחר פורע זה חובו והשם מוטל באשפה וכעת בעו"ה למדו ממעשה גוים וחזר הדבר לקלקולו ביותר וזהו המדי הגורם אשר בעו"ה וידל ישראל למאד במקום ששם שמים מצוים ובפרט בבזיון ועל חנם וצריך התחכמות ושקידות תוכחת חכמי הדור לבטל זה מהמוני עם:

(ג) אם היה בעדים וכו' לוקה וכו'. הא דנקט מלקות ומקלל דיין שתים אף דבעו"ה בטלו סמוכים ואין לנו מי שילקה מכל מקום נ"מ לענין פסול עדות דקי"ל לקמן בסי' ל"ד דכל העובר עבירה שאין בו מלקות אינו נפסל ד"ת ע"ש ולכך כתב גם כן דחייב שנים אף דל"ל בעו"ה מלקות דיש ג"כ נ"מ דאם לא ידע דאסור לקלל חבירו דאינו נפסל לעדות כמבואר לקמן סי' ל"ד בעבירות שהוא להמוני עם כהיתר דאינו נפסל בו ואף זו בעו"ה דשו בו רבים כמ"ש ומ"מ ידע דאסור לקלל דיין וא"כ הרי זה פסול מחמת לאו דאלקים לא תקלל ועיין מ"ש תומים דנראה בזה"ז דבטלו סמוכים לא שייך לאו אלקים לא תקלל:

(ד) וארור הוי לשון קללה. פי' אם אומר על חבירו ארור הוא לה' או לכינוי חייב וקמ"ל דה"א ארור הוא רק לשון שבועה ולא קללה אבל ודאי דצריך הזכרת שם או כינוי סמ"ע וכה"ג כתב דבתשובת מהר"ם מינץ משמע דאפילו בלי שם ואין ספר הנ"ל כעת בידי לעיין בו אבל בשבועות דף ל"ו כתב רש"י ד"ה ארור בו כו' והמקלל את חבירו בלשון ארור הוא לה' קללה הוא וחייב המקלל עד כאן הרי דצריך לומר ארור לה' כמ"ש הסמ"ע:

(ה) המקלל המת פטור. עיין מ"ש בתומים דאפילו זה שקללו לא ידע דכבר מת וחושב שהוא חי:

(ו) אפילו מחל המתחרף כו'. עיין סמ"ע וב"ח דלשון מתחרף דנקט הרמ"א לאו דוקא רק קאי על המקלל לחכם או לחבירו הן קללה שיש בו מלקות של תורה והן אין בו מלקות אבל מכל מקום איסורא איכא כמו אל יככה וכו' ולכך לא מועיל מחילה דאיסור מי ימחול אבל ביזהו וחרפו בדבריו שיש לייסר אותו, לכבודו בזו ודאי דמצי למחול כמ"ש מחבר בב"ד שיכולים למחול על כבודם ונכון ופשוט:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.