אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/שקלים/טו

יום שני כג ניסן - מסכת שקלים דף טו

נתינת צדקה בלילה

משנתנו (טו.) מספרת על אחת הלשכות בבית המקדש שהיתה מיועדת לנתינת צדקה בסתר, לשכת חשאין יראי חטא נותנין לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי. אגב כך מספרת הגמרא כמה מעשים על מנהגם של אמוראים ליתן צדקה מתן בסתר. אחד המעשים הוא מעשה ברבי חיננא בר פפא שהיה מחלק בלילה, פעם אחת פגש אותו 'רבהון דרוחייא' [- רב הרוחות] ואמר לו: לא כך למד רבי 'לא תסיג גבול רעך' והרי הלילה הוא זמן הרוחות. השיב לו רבי חיננא בר פפא: וכי לא כתוב 'מתן בסתר יכפה אף', ואותו המזיק חשש ממנו וברח מלפניו.

בערבית זמן דין גמור ואינו זמן לתת צדקה

השולחן ערוך (או"ח סימן צב ס"י) כתב: טוב ליתן צדקה קודם תפילה. כך גם כתב ביורה דעה (סימן רמט סי"ד): טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפילה שנאמר (תהילים יז טו) ואני בצדק אחזה פניך.

למרות הדגשת השולחן ערוך ליתן לפני כל תפילה החיד"א בספרו ברכי יוסף (או"ח סימן רלה סק"א) מביא בשם גורי האר"י זצ"ל שאמרו "בערבית זמן דין גמור ולכן אז אינו זמן לתת צדקה", וכן כתב ביורה דעה (סימן רמז סק"ב) שרבינו האר"י זצ"ל היה נותן צדקה לגבאי בתפילת שחרית ובתפילת מנחה ולא בתפילת ערבית [וכך מובא בשער הכוונות, דרוש א' מדרושי הלילה בתחילתו, שאין צורך לתת צדקה קודם תפילת ערבית כיון שהוא זמן דינים קשים].

עם זאת החיד"א מסייג ואומר בשם הרב החסיד מהר"ר יעקב צמח (נגיד ומצוה יט:) שגם בלילה הצדקה מועלת אלא שאין התיקונים והכוונות שוות. בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ג יו"ד סימן קפא) כתב שלפי דברי מהר"י צמח בשום זמן ובשום אופן אין למנוע את עצמו מן הצדקה, ורק שבלילה לא יכוון את הכוונת שמכוון ביום, ואין כאן נפקא מינה אלא להבאים בסוד ה', אבל לרוב המון בית ישראל שאין אתנו יודע עד מה בכוונות הייחודים עלינו לקיים מצות הצדקה בכל זמן ועידן בתמימות ובפשטות. וה' אוהב צדקות מעמיד כל דבר על מקומו בשלום.

החיד"א כותב שהוא מצא סמך לדין זה בירושלמי שקלים פ"ה הלכה ט"ז, הלא ניהו סוגיית הגמרא דידן. באורח חיים הוא מפרט יותר את ראייתו והוא מסביר שזה היה המשא ומתן בין רבהון דרוחתא לרבי חיננא בר פפא. רבהון דרוחתא אמר לרחב"פ שהרי לילה הוא זמן דין גמור ולא היה לו לחלק צדקה, ורחב"פ השיבו שעם היות שהוא זמן דין, אך הצדקה בכל עת מועלת כדכתיב מתן בסתר יכפה אף.

החיד"א מביא את ביאורו של מוהר"ר אליהו שהלילה הוא זמן הרוחות ללכת בחוצות ובכך שהלך בלילה בחוצות בא בגבולם. אך הוא כותב שנראה לו לפרש באופן אחר שמה שאמר לו אל תשיג גבול רעך כוונתו היתה על שנותן את הצדקה בלילה שנתינת צדקה בלילה שהוא זמן שליטת הדין אינה צודקת.

בלילה זמן שליטת מידת הדין ויונקים משם הקליפות

כעין דברי החיד"א מפרש גם בביאור פני זקן על אתר: לא תשיג, ובלילה זמן שליטת מידת הדין ויונקים משם הקליפות והרוחות ואין ליתן צדקה בלילה כידוע מדברי מרן אלקי האר"י. אמנם לדברי הפני זקן תשובתו של רבי חניננא בר פפא היתה שונה, וכך הוא מפרש את תשובתו: והשיב לו דמשום מתן בסתר יכול ליתן אף בלילה וכופה מדת הדין ונעשה רחמים, כי גדול המצוה של מתן בסתר. מסיק מכך הפני זקן להלכה: ומכאן נראה אף שהזהיר מרן שלא ליתן צדקה אחר מעריב, אם מתכוין שלא לבייש העני, מתן בסתר יכפה אף.

נמצא שלדעת החיד"א מוכח בסוגייתנו שמעלת הצדקה קיימת אף בנתינה בלילה וכל החילוק הוא שאין התיקונים והכוונות שוות, ואילו לדעת הפני זקן צדקה סתם אין לתת בלילה ורק מתן בסתר הכופה את מדת הדין ועושה רחמים - מותר לתת אף בלילה.

בשו"ת אפרקסתא דעניא (שם) תמה איך יהיו דברי הירושלמי תואמים עם טעמו של האר"י ז"ל, והרי אם אי נתינת הצדקה בלילה היא מפני שבלילה יש ח"ו יניקה לחיצונים אם כן מדוע לא היה ניחא ליה לרבוהון דורחייא מנתינת הצדקה של רבי חיננא בר פפא, איפכא מסתברא, היה לו לשמוח מכך.

כשעני מבקש בלילה חייב לתת לו

בביאורו של החיד"א על אבות דרבי נתן, כסא רחמים (פ"ג) העיר על הכתוב שם "אם נתת פרוטה לעני שחרית ובא עני אחר ועמד לפניך ערבית תן לו, כי אינך יודע אם שניהם נתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים, שנאמר בבקר זרע זרעך כו', שלכאורה לפי דברי האריז"ל שאין ליתן צדקה בלילה ע"כ צריך לומר שמה שכתב 'ועמד לפניך ערבית' אין ההכוונה בלילה אלא מבעוד יום. או שנאמר לפי דברי מהר"י צמח שאין ליתן בלילה בכוונה שנותן ביום אבל ליתן צדקה יש תועלת בכל זמן.

אלא שמוסיף החיד"א וכותב: שאם נאמר שרבינו האריז"ל לא דיבר אלא לתת לגזבר כמו שעושה בשחרית ובמנחה אבל אם בא עני ושאל בלילה חייב ליתן לו, אתי שפיר וקמ"ל דאם עני עמד לשאול בלילה יתן לו.

חילוק זה בין אם נותן מעצמו או שעני בא ושואל, מבאר האפרקסתא דעניא לפי מה שכתב בשו"ת ערוגת הבושם (יו"ד ח"ב סימן ריט) בדקדוק לשון הרמב"ם (פ"ז ממתנות עניים ה"א) שכתב וז"ל מצות עשה ליתן צדקה וכו' וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר על בלא תעשה שנאמר לא תאמץ. וביאר בשו"ת ערוגת הבושם שרק כשעני מבקש ממנו צדקה והוא מעלים את עיניו אז עובר על לא תעשה משא"כ בסתם הימנעות מנתינת צדקה אינו אלא מבטל מצוות עשה.

לפי זה ביאר האפרקסתא דעניא, אין כוונת האר"י אלא שכיון שנמנע מנתינת הצדקה בשל התגברות הדינים בלילה אינו נחשב מבטל מצות עשה, אבל בודאי אם פשט העני את ידו הרי בכהאי גוונא יש לא תעשה של אימוץ הלב, ועל זה לא דיבר כלל האריז"ל שכיון שהעני שואל והוא לא נותן ודאי שיש כאן אימוץ הלב.

לשון האר"י 'אין צורך'

כך גם כתב בספר דברי תורה (מהדורה קמא אות קיז) שכל דברי האר"י הם רק במצוה שאינה עוברת וכגון שנותנים לכיס של צדקה שאין בכך נפקא מינה אם יתנו בלילה או בבוקר, אבל אם נזדמן לפניו עני איך קס"ד לומר שיעבור על לא תקפוץ את ידך וגו' וכיוצא בזה בכמה לאוין שהרי זה כאילו שופך דמים.

הוא מדייק גם את לשון האר"י ז"ל (בשער הכוונות שם) ובענין הצדקה "אין צורך" לתת קודם תפילת ערבית כמו בשחרית, שמשמע שאין פטור ממצוות צדקה אלא רק שאין צורך בנתינת הצדקה לכיס של צדקה בתפילת ערבית כמו בשאר תפילות מצד כוונת המצווה.

עצה לתת בתורת מתנה

הדברי תורה מייעץ למי שחושש בכל אופן לתת צדקה בלילה, לנהוג כפי שנהג בעל הדברי חיים מצאנז. שכשהיה נצרך לתת צדקה בלילה ולא היה אפשר להמתין עד הבוקר היה אומר לעני קח לך על הכנסת כלה או לדורון דרשה והוצאות החתונה או על משקה או הוצאות הדרך וכיוצא בזה לפני הענין, כדי לאפוקי שלא יהיה זה סתם צדקה רק בדרך מתנה ואז אין חשש בלילה והמצווה תתקיים ממילא.