אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/שקלים/ט

יום שלישי יז ניסן

והייתם נקיים מהשם ומישראל

סוגיית הגמרא עוסקת בדברי המשנה (ח. ולגירסת התקלין חדתין בדף ט.) המפרטת מספר חומרות שנאמרו בתורם הלשכה שמטרת כולם נקיות מפני מראית העין ביחס לשאר האנשים. וכך אומרת המשנה:

"אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות [-מכפלת] ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע [-שבכל אלו ניתן להטמין מעות], שמא יעני ויאמרו מעוון הלשכה העני, או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר. שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום".

בגמרא (ט.) מובאות חומרות נוספות שנאמרו בתרומת הלשכה: תני רבי ישמעאל קווץ [-בעל שער] לא יתרום מפני החשד [-שיחשדו שטמן ממעות הלשכה בשערו]. תני הגזברין היו מפספסין בקילקין [-סורקין בגד בעל צמר מדובלל שיש מקום לחשד שיחביא מעות בתוכו]. תני מדברין היו עמו משעה שהוא נכנס עד שעה שהוא יוצא [-כדי שלא יחשדוהו שהטמין מעות בפיו].

הגמרא מביאה לכך שלשה מקורות: רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן - בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום. בתורה מנין, דכתיב (במדבר לב) והייתם נקיים מה' ומישראל. בנביאים מנין, דכתיב (יהושע כב) אל אלהים ה' וגו' וישראל הוא ידע. בכתובים מנין, דכתיב (משלי ג) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

התנא משמיט את מקורו של הירושלמי

לעומת דברי רבי יונתן המפרט מקורות לדין זה מהתורה, הנביאים והכתובים, הרי שבמשנה מובאים רק שני מקורות לדין זה, המקור מהתורה מהפסוק 'והייתם נקיים מה' ומישראל', והמקור מהכתובים 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם'. נראה שהתנא במשנתנו למד מפסוקים אלו פרטים שונים בדין זה ולא רק הזכיר כמה מקורות לדין, שהרי לא הזכיר את כל המקורות וחיסר את המקור מהנביאים.

ואכן התוספות יום טוב (פ"ג מ"ב) פירש שמהפסוק הראשון העוסק בבני גד ובני ראובן לבדו, לא היה ניתן ללמוד דבר, כי היינו אומרים שעצה טובה בעלמא נתן להם משה רבינו. והוסיף שהתנא במשנתו לא הזכיר את הפסוק המובא בירושלמי כיון שפסוק זה עוסק בטענות שאמרו בני גד ובני ראובן לשאר השבטים מתוך מטרה שלא יעלו עליהם למלחמה וממילא אין ראיה שיש חובה לעשות כן אלא שהם הוצרכו לכך באותה המציאות.

כשאינו עושה מעשה מחשיד

התפארת ישראל (אות יג) מבאר שהוצרך התנא להביא פסוק נוסף, כי אם היה מביא רק את הפסוק הראשון העוסק בבני גד ובני ראובן לא היינו לומדים משם אלא שאסור לאדם לעשות מעשה מחשיד ובכך גורם לבני אדם לחשוד בו. שהרי בני גד ובני ראובן בכך שלא רצו לצאת למלחמה נתנו מקום לחשד שמא מפחדים הם מהמלחמה וכמו שאמר להם משה שבכך הם מניאים את לב העם, או שבכך מוציאים את דיבת הארץ רעה כאילו אינה ארץ טובה. אבל כניסה לתרומת הלשכה שאין בעצם המעשה כל גורם המעורר חשד, שהרי בודאי יש צורך במישהו שיעשה זאת, והוה אמינא שבכהאי גוונא אין איסור זה, לכך הביא הפסוק "ומצא חן" שמשמע ממנו שלא די לנקות עצמו מחשד אלא צריך להוסיף ולהשתדל למצוא חן.

אם צריך לחוש לאדם מתעקש

ביאור דומה בהבאת שני הכתובים אנו מוצאים בדברי ר"ש סיריליו. לדבריו, מהפסוק "והייתם נקיים" משמע שיש להסיר מעליכם חשד שהוא ברור וניכר, כמו שאצל בני גד ובני ראובן היה חשד ניכר שהם מוציאים דבה על הארץ שאינה טובה בעיניהם. אבל היה מקום לומר שמי שאין בו חשד ניכר אלא רק למתעקש אולי באופן זה אינו צריך לחוש לכך. ועל זה מביא התנא את הפסוק "ומצא חן", שמשמע ממנו שיש להוסיף ולעשות יותר בכדי למצוא חן בעיני כל אדם, אף בעיני המתעקשים.

המלאכת שלמה מביא את דבריו של ר"ש סיריליאו ובהגה"ה הוא מעיר על דבריו מדברי ספר שרש ישי לרבי שלמה אלקבץ. בפסוק במגילת רות (ג יא) אומר בועז לרות: ועתה בתי אל תיראי, כל אשר תאמרי אעשה לך, כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את. ובתרגום: ארום גלי קדם כל יתבי תרע, סנהדרין רבא דעמי, ארום איתתא צדיקתא אנת ואית בך חילא לסוברא ניר פיקודיא דה' [- כי גלוי לפני כל ישובי השער, שהם הסנהדרין גדולי העם, שאשה צדיקה את ויש בך כח לקבל את ציוויי השם].

כותב על כך רבי שלמה אלקבץ: ואגב אורחין למדנו מדברי המתרגם לימוד נאה. והוא, דאף על גב דאמרינן בירושלמי דשקלים רבי שמואל בר נחמן בשם רבי נתן, בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שצריך לצאת ידי הבריות כמו שצריך לצאת ידי המקום. יובן זה בבריות אשר נתן להם האלקים מדע והשכל, לא שיהיה אחרי לכל ויצטרך לצאת ידי חובתו גם מאיש שוגה ומפתי. וזה מה שאמר ארום גלי קדם כל יתבי תרע סנהדרין רבא דעמי - כלומר, עם כי ידעתי כי יש ויש פתאים ולצים שיתלוצצו עלי לאמר ראו שופט ישראל שחמד יופי מואבית אחת בלבו. ולאו כולי עלמא דינא גמירי שהמואבית מותרת, שזה להם שלשה ימים שנתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, ולא נתפרסמה עדיין. איני חושש לכל זה אחר שזקני שראל הסנהדרין יודעים כי אשת חיל את אינני נותן אל לבי לדברי האחרים.

גם מדברי החתם סופר (המובאים להלן) ניתן ללמוד שבכלל דין והייתם נקיים לחשוש גם למחשבות רחוקות של אנשים מתעקשים. שכן כשמציע החתם סופר את חומרתו של דין זה הוא מציין שקשה יותר לצאת ידי חובת הבריות מידי חובת המקום כיון ש"הם [-הבריות] חושבים מחשבות זרות ונושאים ונותנים מוזרים בלבנה", הרי שאף כשמדובר בחשש רחוק ובטענות שאין להם מקום יש בכך משום 'והייתם נקיים'.

דברי החתם סופר על חומרת דין 'והייתם נקיים'

לסיום נעתיק את דברי החתם סופר (שו"ת, ח"ו סימן נט) על חומרתו של דין זה להיות נקי מהשם ומישראל: "ודע בני ותלמידי, כי כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה "והייתם נקיים מה' ומישראל", וב' חובות אלו - נקיות מה' יתברך והנקיות מישראל עמו, הם שני רוכבים צמדים על גבנו. ויותר אפשרי לצאת ידי החוב הראשון, היינו ידי שמים, יותר הרבה ויותר, מלצאת ידי הבריות. כי הם חושבים מחשבות זרות ונושאים ונותנים מוזרים בלבנה".

"ועונשו יותר קשה מאד מאד עד לאין מספר ממי שאינו יוצא ידי שמים ח"ו, והוא מש"ס סוף פרק יה"כ בענין חלול ה' דאין לו כפרה כלל ר"ל, ושיעור חלול השם כגון רב דשקיל בשרא ולא יהיב דמי לאלתר. ובעו"ה שכיח בדברי הבריות למדן כזה יעשה דבר זה והוא שגור בפיהם ואפילו על חשד סברא בעלמא. והשתא אי נמי היה אותו הלמדן עושה כשורה ויצא ידי שמים בכל יכולתו בחיק האפשרי, אלא שלא נזהר עד שטעו בו אלו שותי שכר ועשאוהו מנגינותם, הרי הוא כבר נלכד במצודתם על זה ידוו כל הדווים והכתוב צווח 'הרכבת אנוש לראשנו'".

"ואני הרהרתי כמה פעמים אם אפשר שקיים אדם בעולם מקרא זה על מתכונתו ואולי על זה כייל שלמה המלך ע"ה 'אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא', רצונו לומר שאפילו בעשייתו כל טוב אי אפשר שלא יחטא עכ"פ באופן השני הנ"ל ביציאת ידי הבריות".

"ואינני כדאי להזכיר אבותינו הקדושים מ"מ תורה היא וחוכך אני בבני גד וראובן אשר עליהם נאמר מקרא זה והייתם נקיים ועפ"י עצת מרע"ה שהיה עפ"י ה' עשו את שלהם לנקות עצמן והוא במה שיצאו חלוץ י"ד שנים לפני צבא המלחמה ומכל מקום לא יצאו ידי חובת המקרא הזה בשלימות. כי לא על חנם גלו ראשונה לפני כל השבטים וקראו חז"ל עליהם מקרא הזה 'נחלה מבוהלת בראשונה, אחריתה לא תבורך'".