אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/פסחים/צה

יום רביעי יב אדר - מסכת פסחים דף צה

אכילת חמץ בפסח שני

במשנה הפותחת את הדף היומי מובאים מספר חילוקים בין פסח ראשון לפסח שני, החילוק הראשון המוזכר במשנה נוגע לאיסור בל יראה ובל ימצא, וכך שנינו: הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית. המשנה אמנם לא מתייחסת לאיסור אכילת חמץ אלא לאיסור הימצאות החמץ בבית, אך חילוק זה נכון גם לגבי איסור האכילה. בפסח ראשון אסור לאכול חמץ וכמו שכתוב כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל, ואילו בפסח שני אכילת החמץ מותרת.

חידושו של רש"י לאסור אכילת חמץ עם קרבן פסח

רש"י בפירושו לחומש (במדבר ט יא) כותב על הפסוק האמור גבי פסח שני "בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו, על מצות ומרורים יאכלוהו": פסח שני חמץ ומצה עמו בבית ואין שם יום טוב ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו, עכ"ל.

המנחת חינוך (מצוה שפא אות ג) מביא את דברי רש"י וכותב שמדבריו מבואר שאסור לאכול חמץ עם הפסח שני, והוא כותב על כך: "והוא אצלי דבר חדש מאד ולא ידעתי מהיכן יצא לרבינו זה, דנראה דאין איסור כלל ולא ראיתי דבר זה בשום מקום", והוא מניח את תמיהתו ב"וצריך עיון גדול".

המשך חכמה (במדבר שם) מבאר שרש"י למד דין זה מהכתוב "על מצות ומרורים יאכלוהו" מציווי זה יש ללמוד שדווקא עם מצה יכול לאכול את הפסח ולא עם חמץ, והרי זה לאו הבא מכלל עשה. והוא מביא לכך ראיה מהתוספתא (פ"ח ה"ג): פסח ראשון נוהג כל שבעה ופסח שני נוהג יום אחד. והרי ניהוגו של פסח ראשון כל שבעה אינו לגבי חובת אכילת מצה או פסח אלא לגבי איסור אכילת חמץ ועל זה מקבילה הברייתא את דין פסח שני שנוהג יום אחד, הרי שיום אחד עכ"פ אסור באכילת חמץ, וע"כ כוונת הברייתא לזמן אכילת הפסח וכמו שכתב רש"י שאסור באכילת חמץ עמו באכילתו.

עמו בבית או עמו באכילתו

והנה הנחת היסוד של המנחת חינוך והמשך חכמה לפיה כוונת רש"י לאסור אכילת חמץ עם בשר פסח שני, נראת כמוכחת בדברי רש"י. אמנם בפירוש אמבוהא דספרי (בהעלותך ט יא אות לז) תמה על הנחה זו והוא כותב: ודברי הגאון ז"ל תמוהים דמעולם לא עלה על דעת רש"י ז"ל לומר כן כו' אבל ברור דכוונת רש"י ז"ל לפרש הלשון דחמץ ומצה עמו בבית, שלא תאמר ש'עמו' היינו שרשאי להחזיקו בבית ואינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא, אלא עמו היינו עמו באכילתו שרשאי גם לאכול חמץ עם המצה. והוא מסיים דבריו: וזה דבר פשוט בלי פקפוק. כך גם נוקט בעל האבי עזרי (גליון המנחת חינוך ובאבי עזרי חמישאה קרבן פסח פ"י הט"ו), שפשוט שכוונת רש"י שאין איסור חמץ בפסח שני אלא החמץ מותר עמו באכילתו.

ולהרחבת הענין הביא הרב שמואל חיים דומב, בביאורו הנפלא על המשך חכמה, מקורות קדומים נוספים שאכן נקטו כדעת רש"י לפי הבנת המנחת חינוך והמשך חכמה, ואסרו אכילת חמץ עם אכילת קרבן פסח שני. הראשון הוא בספר ביאור לפירוש הרמב"ן על התורה לרבי מאיר ב"ר שלמה אבוסאולה מתלמידי הרשב"א, שכתב שבפסח שני אסרו האכילה על החמץ ולא הקיום שלו. והשני הוא מספר ברית עולם (שנחלקו בזהות מחברו, אך ודאי קדום הוא. ח"ב עמוד שג) שכתב שפסח שני חמץ ומצה עמו בבית ולא נאסר כי אם באכילת הפסח לא יאכל חמץ, עכ"ל.