אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/נדרים/עט

יום חמישי י"ט טבת תשפ"ג - מסכת נדרים דף עט

דין 'יום שמעו' בנשאל על ההקם

דעת הר"ן שנשאל על ההקם מפר רק ביום שמוע הנדר

בגמרא בנדרים (עט.) איתא: אמר רב יוחנן, נשאלין על ההקם ואין נשאלין ההפר. ופירש הר"ן: נשאלין על ההקם שאם הקים יכול לישאל עליו באותו יום שמיעה ויכול להפר בו ביום. ואין נשאלין על ההפר, שאם הפר שוב אינו יכול לישאל לבטל אותה ההפרה.

ובגמרא לעיל מזה (סט.) בעי רבא יש שאלה בהקם או אין שאלה בהקם. וכתב הר"ן: אם קיים הנדר ונשאל בו ביום על ההקם, מי מצי מפר בו ביום או לא. אבל למחר פשיטא דלא מצי מפר, דלא גרע משתיקה.

ומבואר מדברי הר"ן שאף שנשאלים על ההקם לבטלו, היינו דוקא אם השאלה היא עדיין ב'יום שמעו', שאזי אחר שבטלה ההקמה יכול הבעל להפר את נדר אשתו עד סוף יום שמעו. אבל אם אחר ההקמה עבר 'יום שמעו' שוב לא שייך דין 'נשאלין על ההקם', דלא גרע משתיקה.

דעת הטור שאם נשאל על הקמתו יום שאלתו הוא 'יום שמעו'

וכ"כ הטור (יו"ד סימן רלד) בתחילת דבריו: קיים נדרי אשתו או בתו ונתחרט, נשאל לחכם על הקמתו ומתיר לו. ויש לדקדק אם צריך לישאל ביום שמעו, דאיכא למימר דלא גרע משתיקה. אמנם בסוף דבריו הסיק דאינו כן: ומיהו נראה כיון שאינו יכול להפר הוי כמי שאינו יודע שיכול להפר, שאין שתיקתו קיום ומפר אפילו אחר כמה ימים.

וביאר הב"ח סברת הטור [והר"ן] 'דלא גרע משתיקה': פירוש, דכיון דאפילו אם מתירים לו הקמתו וכאילו לא קיים לה הנדר מעולם, מ"מ לא גרע אותו קיום מאילו שתק וא"כ אם לא יהא נשאל על הקיום ביום שמעו אלא למחר, אע"ג דנעקר אותו הקיום למפרע אפילו הכי שתיקה הוי ביום שמעו ושוב לא יכול להפר, ע"כ.

אמנם מאידך, נוקט הטור, שכיון שבזמן ההקם לא יכול היה להפר, הרי דינו כמי שאינו יודע שיכול להפר, שאזי אין שתיקתו קיום הנדר אלא יכול להפר אפילו אחר כמה ימים. ודין זה של מי שאינו יודע להפר, מבואר בדברי המשנה בנדרים (פז:): יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר [- שזה מאותן נדרים שהבעל מפר], רבי מאיר אומר לא יפר, וחכמים אומרים יפר. ופירש הר"ן: יפר, לאחר מכן כשנודע לו שהבעל יכול להפר, יפר תוך אותו יום שיודע לו – דעד ההוא יומא לא קרינא ביה 'יום שמעו', ע"כ. ואף זה אינו יודע שנדר זה עומד להפרה, שהרי אינו יודע שישאל על הקמתו, וכעת הנדר מקויים ועומד.

ובבית יוסף כתב שכדברי הטור, שיכול לישאל על הקמתו גם אחר יום שמעו, כן משמע מדקדוק דברי הרמב"ם (נדרים פי"ג ה"כ), אבל מדברי הר"ן (הו"ד לעיל) נראה שאינו יכול לישאל על ההקם אלא ביום שמעו. וכ"כ התוספות (כתובות עא: ד"ה אבל) בשם ר"י [וכן ציין רעק"א בגלהש"ס (עט.) על דברי הר"ן, לדברי התוספות בכתובות], וכ"כ הר"ן שם (לב. ד"ה המדיר), וכן פסק רבינו ירוחם (נתיב כז ח"ב רכב:). וכתב בתרומת הדשן (סימן רעט) שכן פסק גם הסמ"ק, ושראוי לחוש לדבריו ודברי התוספות.

וכך פסק השו"ע (יו"ד רלד סמ"ט): המקיים נדרי בתו או אשתו וניחם, הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו וחוזר ומפר לה בו ביום. אבל אם הפר לה וניחם, אינו יכול להשאל לחכם כדי שיחזור וקיים. ויש אומרים, שאינו יכול להשאל על ההקם אלא ביום השמיעה. והרמ"א הוסיף: ויש להחמיר כסברא האחרונה, ויתיר לה חכם גם כן. וצריך לבאר שורש פלוגתת הראשונים.

ביאור הקהילות יעקב שנחלקו בדין יום שמעו כשבסוף היום אינו יכול להפר

והקהילות יעקב (סימן לט) כתב לבאר שיסוד מחלוקתם, שהתוספות והר"ן סברי שאף שנתבאר במשנה שאדם שלא ידע שיכול להפר, 'יום שמעו' הוא לכשידע שיכול להפר, היינו דוקא באופן שבכל היום ששמע הנדר לא ידע מיכולתו להפר, משא"כ בנשאל על הקמתו, הרי קודם שהקים היה זה 'יום שמעו' ויכול היה להפר ורק אחר הקמתו לא ידע שיכול להפר [כיון שלא ידע שלבסוף ישאל על הקמתו] – וכבר נתפס אותו יום בשם 'יום שמעו'.

ודעת הרמב"ם והטור שכיון שקיום השבועה בשתיקה נעשה בסוף היום, שהרי כל היום יכול להפר, ממילא במקום שבסוף היום אינו יכול להפר או שלא ידע שיכול להפר – הרי חסר בקיום דין 'יום שמעו', כיון "דליכא סוף היום בשמיעת נדר של הפרה", וממילא אף ביום שהקים נדרו אינו 'יום שמעו' כיון שבסופו לא יכול היה להפר לה, וממילא אם נשאל על הקמתו יכול להפר לה ביום ההקמה.

קושיית רע"א למה אמר הטור דבריו מסברא שעה שמוכח שכן סובר גם אביו הרא"ש

והנה במשנה בגיטין (לד:) תנן: אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה. נמנעו מלהשביעה, התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו [- יבחרו להם דבר קשה להדירה בו, כגון קונם מיני מזונות עלי אם נהניתי מכתובתי. רש"י] וגובה כתובתה. ובגמרא (לה:): אמר רב הונא, לא שנו אלא בשלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה. ומבואר בגמרא טעמו של רב הונא, שמא יפר לה הבעל.

וכתב הרא"ש (פ"ד סימן ח): ואם תאמר ידירוה בפני הבעל ויאמר קיים ליכי, שאז אינו יכול להפר... ויש לומר, דחיישינן שמא יפר לה בלחש קודם שיאמר 'קיים ליכי'. או שמא ישאל על ההקם ואחר כך יפר לה.

והקשה רבי עקיבא איגר (שו"ת ח"א סימן מח) דלכאורה עדיין אפשר להשביעה באופן שלא יוכל בעלה להפר לה, והיינו שתדור בפני הבעל ויקיים לה, ונשגיח על הבעל שלא ילך מאתנו כל אותו היום לחכם או לשלשה להשאל על הקמתו, וממילא יעבור 'יום שמעו' ולא יוכל עוד להפר. ומכח קושיא זו רוצה רע"א להכריח שדעת הרא"ש כדעת בנו הטור – שכל שנשאל על ההקם, כיון שבזמן ההקמה היה כמי שאינו יודע שיכול להפר, ממילא 'יום שמעו' שלו הוא ביום שאלתו, ולעולם יוכל לשוב ולהשאל על נדרו ואז להקימו. ובזה העיר רעק"א על דברי הטור שכתב דין זה מסברת נפשו, ולא הזכיר שכן דעת אביו הרא"ש.

אלא שדוחה רע"א הראיה מדברי הרא"ש, שכן גם לדעת הר"ן שאין נשאלים על ההקם אלא בו ביום, אבל מכל מקום נראה שאם יפר לה מיד אחר הקמתו, ולמחר או לאחר זמן ישאל על הקמתו, הרי ממילא כיון שחכם עוקר את הנדר למפרע, נמצא שלא קיים כלל, ונמצא שהפרתו שהפר לה אחר הקמתו – היתה הפרה גמורה ב'יום שמעו', כיון שבטלה ההקמה שביניהם. וממילא חיישינן שמא יפר לה הבעל בלחש אחר הקמתו בו ביום ואחר זמן ישאל על הקמתו. [ואף שהרא"ש העלה בדבריו שני יישובים לקושייתו, ונראה שלפי היישוב השני אין חוששים למה שחוששים בישוב הראשון – דהיינו, שמא יפר לה בלחש, מכל מקום זאת רק בנוגע לשעה קצרה זו שעד ההקמה, שבה אין חוששים שיפר לה בלחש, משא"כ לענין שאלה הרי יכול להפר בלחש בכל יום שמעו עד שתחשך, ולזה חוששים גם ליישוב השני].

ומכל מקום מעיר רע"א שלשון הרא"ש שכתב שמא ישאל על הקמתו ואח"כ יפר לה, ולא כתב שיפר לה היום ואח"כ ישאל על ההקמה, נראה שדעתו כדעת הטור שאפילו אם ישאל על הקמתו לאחר זמן, יוכל להפר באותו היום כב'יום שמעו'.

תליית הקה"י במחלוקת הרא"ש והר"ן בדין 'יום שמעו' כשגירשה באמצע היום

ובגמרא בנדרים (עא:): איבעיא להו, גירושין כשתיקה דמיא או כהקמה דמיא [- דמחד שתק ולא אמר דברו על נדרה. ומאידך כיון שידע הארוס שאחר הגירושין לא יוכל להפר את נדרה ולא הפר לה קודם גירושין, אם כן הרי זה כמי שהקים את הנדר]. ומביאה הגמרא נפק"מ בנידון זה: כגון שנדרה, ושמע בעלה וגרשה, ואהדרה ביומיה. אי אמר מר כשתיקה דמי – מצי מיפר לה, ואי אמר מר כהקמה דמי – לא מצי מיפר לה.

וכתב הר"ן: ואהדרה ביומיה, להכי נקט 'ביומיה' דאי אהדרה למחר, פשיטא דלא מצי מיפר, כיון שעבר יומו של שמיעה, ואע"ג דבסוף יומא ליתיה ברשותיה, ע"כ. הרי מבואר בדעת הר"ן שאף שבסוף יום השמיעה כבר לא יכול היה הבעל להפר, די במה שבתחילת היום יכול היה להפר ולא הפר כדי לקיים דין 'יום שמעו' ביום שמיעת הנדר – ואינו יכול עוד להפר אחר שהחזירה. והוא כדעת הר"ן בדין הקים ונשאל על ההקם, שאם עבר יום שמעו אינו יכול להפר אף שביום ההקמה, משעת ההקמה ואילך לא יכול היה להפר, ונמצא שבסוף 'יום שמעו' לא יכול היה להפר ומ"מ כיון שיכול היה בתחילתו להקם, נתפס בו שם 'יום שמעו' ושוב אינו יכול להפר ביום אחר.

אמנם הרא"ש שם הביא תחילה ביאור זה, וכתב: והאי דנקט ואהדרה, לאשמועינן דוקא דאהדרה ביומיה, אבל אם עבר היום לא מצי מיפר, אפילו הוו גירושין כשתיקה, אע"ג דלא היתה תחתיו בסוף היום. ושוב הוסיף והביא נידון הירושלמי לגבי נשתתק ביום שמעו אחר שמיעה מתי יכול להפר, ומדברי הירושלמי מוכיח הרא"ש שלעולם יכול להפר ביום שחוזר לדיבורו, "אלמא שעות שאינן ראוי להפר אינן מן המנין".

וביאר הקהילות יעקב, שהר"ן והרא"ש נחלקו בזה לשיטתם, שלדעת הר"ן די במה שבתחילת היום יכול להפר כדי ליתן ליום שם 'יום שמעו' – וממילא אינו יכול להפר אחר שנשאל על הקמתו אלא אם הקים ביום שמעו, וכן אם גירשה ומחזירה למחר לא יכול להפר לה אפילו אם גירושין כשתיקה ולא כהקמה. משא"כ דעת הרא"ש שכל כמה שבסוף יום שמעו לא יכול היה להפר – לא נתקיים בו דין יום שמעו, ולכשיוכל להפר נמנה לו יום שמעו. ולכך ס"ל שאם הקים ונשאל על הקמתו – יכול להפר ביום ההקמה והוא 'יום שמעו'. משא"כ בגירשה ומחזירה למחר – שעות שאינם ראויות להפר אינם מן המנין.

דין מפר אחר הקמתו ביום שמעו אם מועיל למפרע לכשישאל על הקמתו

והנה נתבאר בדברי רבי עקיבא איגר, שאף לדעת הסוברים שאין מועיל הפרה אחר שנשאל על הקמתו אלא ביום שמוע הנדר, ולא ב'יום שמעו' של השאלה, היינו רק באופן שמפר אחר השאלה על ההקמה. אבל אם הקים את הנדר ותכף באותו היום הפר לה, אלא שההפרה לא חיילא כיון שהנדר כבר מקויים, באופן זה אם ישאל אפילו אחר זמן על הקמתו, הרי בטלה ההקמה למפרע וכיון שבטלה מצאה ההפרה רווח לחול – וחלה ההפרה ביום שמעו ובטל הנדר (וכ"כ גם בהגהותיו לשו"ע יו"ד סימן רלד).

גם האבני מילואים (סימן עד סק"ג) הביא דין המשנה בנדרים (פז:) שנחלקו רבי מאיר וחכמים באופן שאומר יודע אני שיש מפירים אבל איני יודע שזה נדר שראוי להפרה, שלדעת ר"מ לא יפר אם עבר 'יום שמעו' בידיעה פחותה זו, ולדעת חכמים יפר, וקיימא לן כחכמים כמבואר בטור ושו"ע (יו"ד סימן רלד סכ"א). ומכח זה פסקו הפוסקים שאם נשאל על ההקם, לא חשיב שתיקה ביום שמעו – כיון שלא היה יודע שנדר זה יכול להפר, דעדיין לא היה לו שאלה על ההקם, ולכן יכול להפר ביום שמעו של השאלה. וכתב האבני מילואים דמכל מקום יכול להפר בו ביום אחר שהקים, ולכשישאל ויעקור הקמתו למפרע, אז הויא הפרתו הפרה.

והמגיה באבני מילואים שם כתב שכל דבריו הם רק לדעת רבי מאיר הסובר שאם יודע שיש מפירים ואינו יודע שהוא נדר הראוי למפרע, אמרינן שמקצת ידיעה ככל ידיעה, ועבר יום שמעו. ולכן אף כאן אחר הפרתו, הרי יש כאן 'מקצת ידיעה' שיודע שיש מפירין, ולא 'כל ידיעה' כיון שאינו יודע שסופו להשאל על הנדר – ומשום כך מועילה הפרתו. אבל לדעת חכמים הסוברים שכשאינו יודע שהוא נדר יכול להפר למחר, ואז הוא יום שמעו – אם כן הכא נמי אחר הקמה דינו כמי שאינו יודע שהוא נדר הראוי להפרה, ואין דין 'יום שמעו' ביום זה, וממילא לא תועיל הפרתו שהפר בו ביום אחר ההקמה.

באופן שיפר ביום הקמתו וישוב ויפר ביום שאלתו יועיל לכולי עלמא

וכתב הקהילות יעקב (שם אות ג) לתלות הערת המגיה על האבני מילואים, במחלוקת הראשונים הנזכרת, כי בשלמא אם ננקוט כדעת הטור שהטעם שמפר ביום שנשאל על הקמתו, הוא משום שיום ההקמה אינו נחשב 'יום שמעו' – כיון שלא ידע שיכול להפר. וכיון שאינו חשוב 'יום שמעו' לענין שתיקה, באופן שנשאל על ההקמה, כך גם יש לומר שאינו חשוב 'יום שמעו' לענין שתחול הפרתו שהפר אחר הקמתו קודם השאלה.

אבל לשיטת הר"ן שאינו יוכל להשאל ביום השאלה לחוד, אלא 'יום שמעו' היינו יום שמיעת הנדר, ואם עבר יום שמעו אמרינן דלא גרע משתיקה ביום שמעו. אם כן, כמו שחשוב 'יום שמעו' לענין שתיקה, כך גם לענין הפרה יש לומר שחשוב 'יום שמעו'.

ומעתה במקום שיקים נדר אשתו ומיד יפר לה, ולאחר זמן – אחר יום שמעו – ישאל על נדרו ויפר לה – אזי ממה נפשך תועיל הפרתו. כי לדעת הר"ן ש'יום שמעו' הוא יום שמיעת הנדר בתחילה, הרי הפר ביום זה. ואילו לדעת הטור ש'יום שמעו' אינו שייך ביום שהקים בו כיון שאינו יכול להפר, הרי מכל מקום יכול להפר ב'יום שמעו' החדש – היינו יום שנשאל על נדרו.