אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/כתובות/קיב

יום רביעי א' חשון תשפ"ג - מסכת כתובות דף קיב

בל תשחית באילנות סרק

קושיית החדות יעקב לאסור כריתת אילן סרק שעתיד להוציא פירות

בסיום מסכת כתובות (קיב:) אומרת הגמרא: אמר רב חייא בר אשי אמר רב, עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות, שנאמר (יואל ב כב) "כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם". ופירש רש"י: מדכתיב 'תאנה וגפן נתנו חילם' הרי עץ פרי אמור, ומה תלמוד לומר 'כי עץ נשא פריו' - אף אילני סרק ישאו פרי.

כך גם מובא בגמרא לעיל מזה (קיא:): כי אתא רב דימי אמר מאי דכתיב... "ולשורקה בני אתונו" (בראשית מט יא) - אין לך כל אילן סרק שבארץ ישראל שאינו מוציא משוי שתי אתונות. ושמא תאמר אין בו יין, תלמוד לומר "כבס ביין לבושו". ושמא תאמר אינו אדום, תלמוד לומר "ובדם ענבים". ושמא תאמר אינו מרוה, תלמוד לומר "סותה" [לשון הסתה, שהיין מסית את השיכור. רש"י]. ושמא תאמר אין בו טעם, תלמוד לומר "חכלילי עינים מיין" - כל חיך שטועמו אומר לי לי. ושמא תאמר לנערים יפה, לזקנים אינו יפה, תלמוד לומר "ולבן שנים מחלב" - אל תקרי לבן שינים אלא לבן שנים.

והנה בפרשת שופטים (דברים כ יט-כ) נאמר: "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנודח עליו גרזן, כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא, אותו תשחית וכרת, ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה, עד רדתה".

והקשה בשו"ת חדות יעקב (לרבי צבי אריה מייזליש זצ"ל אב"ד לאסק, ח"ב סימן קיט) מפני מה מותר להשחית עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא, והא אמרו חז"ל עתידים אילני סרק לעשות פירי, ואם כן, מהרה יבנה בית המקדש ויעשו פרי, ומדוע מותר להשחיתם.

מחלוקת האחרונים אם לעתיד לבוא יהיה מותר או אסור לכרות כל אילן

וכתב ליישב, שאדרבה לעתיד לבוא שכל העצים יעשו פרי, יהיה מותר להשחית כל עץ, כי כל מה שאסרה תורה להשחית עץ הוא משום 'כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות', אך לעתיד לבוא שכל העצים יעשו פרי, אם כן כל העצים יעמדו הן לאכילה והן לבישול ולעצי המערכה, וממילא יותרו כולם בהשחתה.

והנה התוספות (ד"ה עתידין) עמדו על טעם הדבר שהביאה הגמרא מאמר זה בענין אילנות סרק לעתיד לבוא, ולא הביאתו לעיל שם כשעסקה רבות בעניינים שלעתיד לבוא, ובגידולי הארץ שיהיו באותו הזמן. וכתבו: לפי שרוצה לסיים בדבר טוב נקט לה הכא, ולא קאמרה לעיל דאיירי בהני מילי, ע"כ. והמהרש"א (ח"א) כתב על ביאורם: והוא דחוק.

ובספר לחמי תודה (לרבי צבי הירש הורביץ, רבה של פרנקפורט דמיין, בן ההפלאה, כתובות שם עמוד רכז:) המתיק דברי התוספות מדוע סיימו דוקא בדבר זה שהוא טוב. וזאת על פי דברי רב עצמו במסכת בבא קמא (צא.): אמר רב האי דיקלא דטעון קבא אסור למיקצציה משום סכנה. ומכאן למדנו דעת רב עצמו שאילן העושה פירות אסור לקצצו. ולפי זה נמצא שלעתיד לבוא שיעשו אף אילנות סרק פירות - יהיה אסור לקצוץ כל אילן שהוא, וישארו כל האילנות עומדים במקומם.

ארץ ישראל תוציא גלוסקאות כי לא יהיו עצים לצורך אפיית לחם

ובזה יבואר כוונת דוד המלך ע"ה באומרו (תהילים צו יב-יג) "אז ירננו כל עצי יער. לפני ה' כי בא כי בא לשפוט את הארץ", כי לעתיד לבוא שעתידים כל אילני סרק שיטענו פירות, אזי כל עצי היער ישארו על עומדם וירננו כולם לה'. ולכך התכוון רב לסיים בדבר זה, לפי שהוא דבר טוב מאד שאף עצי היער ירננו וישמחו לפני השם.

ועפ"ז הוסיף וביאר מאמר חז"ל (כתובות קיא:) אמר רבי חייא בר יוסף, עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר (תהילים עב טז) "יהי פסת בר בארץ". כי מאחר וכל עצי סרק שבארץ ישראל יוציאו פירות, אם כן יהיה אסור לקצצן וממילא לא ימצאו עצים לאפות בהם, ועל כרחך תוציא ארץ ישראל גלוסקאות מוכנות וראויות לאכילה.

אמנם בחדות יעקב שם תמה על דבריו, כי עדיין יקשה מנין יהיו עצים למערכה ולבישול, אף אם לאפייה תוציא הארץ גלוסקאות. וגם לדבריו הדרא קושיא לדוכתא מדוע לא ייאסר גם עתה לכרות עצי סרק משום 'מהרה יבנה בית המקדש' כיון שעתידים להוציא פירות. אלא ודאי שבאותו הזמן יהיה מותר לכרות כל עץ משום שלא יהיה מין עץ מיוחד שייאמר עליו 'ממנו תאכל'.

שתי סברות לאסור כריתת אילן סרק גזירה משום מהרה יבנה בית המקדש או שחשוב עץ מאכל

והנה את עיקר קושייתו אפשר היה לפרש בשני דרכים, א' כיון שאילן מאכל אסור לכרות, ובכלל זה גם אילן שאינו טעון פירות עתה אך יהיה טעון בעתיד בפירות, אם כן אחר שנתבאר בדברי חז"ל שאילנות סרק עתידים לטעון פירות, מדוע לא נאסור כל אילן סרק בכריתה כיון שהוא אילן שעתיד להוציא פירות. ב' מצד גדרי האילן, יש להגדירו כאילן שאינו עושה פרי וממילא מותר בכריתה, אך מכל מקום מצינו בכמה מקומות שגזרו חכמים משום 'מהרה יבנה בית המקדש', שחוששים ומורים הלכה כפי שתהיה ההלכה באותה העת, וא"כ הוא הדין כאן כיון שבאותו זמן יוציאו אילנות סרק פירות, ממילא יש לנו לאסור גם עתה את כריתתם משום 'מהרה יבנה ביהמ"ק'.

ובסוף דבריו הוסיף החדות יעקב וכתב שאפשר שכיון שהתירה התורה בפירוש לא אסרו משום מהרה יבנה בית המקדש. ומדבריו אלו מבואר שכל מה שהקשה לא היה אלא מכח גזירה דרבנן, שיגזרו משום מהרה יבנה בית המקדש שאף עתה יחששו לאסור כריתת אילן סרק. ועל כך כתב שאפשר שלא גזרו זאת במקום שהתורה התירה בפירוש. וכוונתו לדברי הט"ז הידועים (או"ח סימן תקפח סק"ה, יו"ד סימן קיז סק"א, חו"מ סימן כ סק"א) שאין כח ביד חכמים לאסור דבר שהתורה התירתו בפירוש. אך לא הוקשה לו עצם הדבר שכל אילן סרק יהיה בכלל 'ממנו תאכל' כיון שעתיד להוציא פירות, וכמו שאילן שעדיין לא הוציא פירות ועתיד להוציא פירות לשנה הבאה, שודאי אסור לכרותו. אמנם יש להבין גוף הדבר מדוע באמת לא נאסור כריתת אילן סרק כיון שעתיד לעשות פירות.

ובעיקר קושייתו שנגזור בדבר משום 'מהרה יבנה בית המקדש', לכאורה היה מקום לומר שכיון שבאותה שעה שוב לא יהיו אלו אילנות סרק, אלא יהיו בכלל עץ מאכל, הרי לא שייך כאן מהרה יבנה בית המקדש, כי באמת גם באותו הזמן לא תשתנה ההלכה ועדיין איסור בל תשחית לא יהיה אלא בעץ עושה פרי, ורק כל האילנות יהיו עושים פרי. ואין זה דומה, למשל, לאיסור חדש שבזמן ביהמ"ק הקרבת העומר מתירתו ולכן אסרו אף בזמן הזה אכילתו קודם יום י"ז ולא התירו כשיאיר בוקר יום ט"ז.

חילוק הבנין צבי בין גזירות ריב"ז לאיסור כריתת עץ סרק בזמן הזה

אמנם בשו"ת בנין צבי (לרבי צבי הירש מייזליש זצ"ל אב"ד ווייטצען, סימן לא) הביא הערת "כ"ק דודי הגאון מלאסק ז"ל בחדות יעקב", והוא מקשה על עיקר הערתו, שהרי אין הדבר דומה לתקנות שתיקן רבי יוחנן בן זכאי משום מהרה יבנה בית המקדש, שכן שם הטעם הוא שיבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח עכשיו נמי ניכול, ולא ידעו דאשתקד לא הוי עומר, האיר המזרח מתיר. משא"כ לענין השחתת אילנות הרי כולם יודעים דעץ מאכל אסור לקצוץ ועץ סרק דאין עליו פירות מותר לקצוץ, אם כן לעתיד שגם על אילני סרק יהיה פירות ידעו דאסור לקצוץ, ואיזה גזירה שייך מכח מהרה יבנה בית המקדש.

ומכח הערה זו הוכיח שבאמת כוונתו שאסור לקצץ אילן מאכל אף בשעה שעדיין אינו עושה פירות, כיון שעתיד להוציא פירות. וכך מדוייק בפסוק "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא", משמע שבאותו זמן אינו טעון פירות, ובזה יש חילוק בין אם יודע שהוא עץ מאכל ליודע שאינו עץ מאכל, ואילו היה צריך שיהיה טעון פירות כדי שיהיה אסור לקצצו, אם כן מה שייך לומר "עץ אשר תדע", הלא רואה הוא בעיניו שאין עליו פירות. וכך נקט בערך ש"י (יו"ד סימן קטו).

וכ"כ בשו"ת בית שלמה (יו"ד ח"ב סימן קעו) שאילן שעדיין לא הגיע עונתו להוציא פירות אבל יוצא פירות בשנים הבאים, הרי הוא בכלל עץ מאכל שאסור לכרותו. ואפילו עץ חרובים המוציא פירות אחר שבעים שנה, ג"כ אסור להשחיתו כל אותו הזמן. שהרי אם לא כן, וכי נתיר לקצוץ בימי הסתו את כל אילנות שמוציאים פירות כיון שבאותה שעה אינן טעונים פירות. ועל זה הקשה החדות יעקב שכיון שמהרה יבנה בית המקדש ואילני סרק יטענו פירות אם כן יהיה אסור גם עתה להשחיתם שהוא בכלל אילן שעתיד להוציא פירותיו.

ואמנם ביאורו צ"ב שהרי הוא עצמו מפרש את סברת הגאון מלאסק שלא נאסר בדבר שמפורש בתורה להיתר, שכוונתו לדברי הט"ז, ואילו אם אכן סברת החדות יעקב לאסור כיון שהוא בכלל 'עץ מאכל' - הרי הוא בכלל האיסור דאורייתא והיכן התפרש להתיר בתורה. אא"כ נאמר שסברא זו להחשיב האילן עתה כ'עץ מאכל' בגלל העתיד לבוא לכשיבנה בית המקדש, הוא סברא דרבנן בעלמא.

קושיית התפארת יעקב מדוע מותר להרכיב אילן סרק באילן סרק

ועיי"ש שכתב לפי זה לאסור הרכבת אילן סרק, שהרי מהרה יבנה בית המקדש ויוציאו פירות ונמצא לפנינו מין בשאינו מינו - ולכן גם עתה אסור להרכיבו. ובשלמא לענין בל תשחית מפורש בתורה להיתר, משא"כ לענין הרכבת אילן שאין לו שום מקרא להתיר, יש לאסור הרכבתו.

ובאמת שאלה זו כבר נידונה בדברי התפארת יעקב (לרבי יעקב צבי שפירא אב"ד אסטרין, על המשניות, כתובות פי"ג מ"א) בדברים שדיבר קרוב לעשרים וארבע שנים קודם כתיבת פירושו, בסיום מסכת כתובות בחברה ש"ס בעיירתו אסטרין, בלארוס, שם הקשה על המבואר במשנה בכלאים (פ"א) שמותר להרכיב אילן סרק באילן סרק, והא לעתיד לבוא יטענו פירות. והוא מוסיף כי דוחק לומר שכולם ייחשבו מין אחד, שהרי מבואר בש"ס שעשרה מיני ארזים הם, וא"כ מסתבר שגם כשיהיו טעונים פירות יש להחשיבם ככמה מינים שאסורים בהרכבה. והאריך בפלפולו ומסקנת דבריו להוכיח שאין משגיחים במה שיהיה לעתיד לבוא. ובסוף דבריו ציין שמקצת מזה שמע משאר בשרו הגאון רשכבה"ג מהרי"ל דיסקין ז"ל בעת שלמדתי בישיבתו בק"ק לומז'א כד הוינא טליא כבן י"ד שנה.

בביאור סברתו כתב בחשוקי חמד (כתובות שם) שאפשר שבעצים יהיה כח מיוחד שיינתן בהם באותה שעה להצמיח פירות, וכעת אין בהם כח זה, ולכן עתה הרי אינם אלא אילנות סרק בעלמא ומותרים בהרכבה, ואפילו אם יבוא אליהו ויאמר למחר בן דוד בא, מכל מקום עתה אין הם ראויים לעשות פירות ומותרים בהרכבה.

קושיית הרמב"ן מדוע לא הוזכרו אילנות סרק בבריאת העולם

והנה בבריאת האילנות במעשה בראשית, נאמר (בראשית א יא): "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן". והקשה הרמב"ן: ואני תמה, איך לא הזכיר הכתוב אילני הסרק, ואיך ציוה בעץ פרי לבדו. ואולי בזה נתעוררו רבותינו שאמרו אף אילני סרק עשו פירות. וכוונתו למבואר במדרש רבה (ב"ר ה ט) בדרשת הפסוק (בראשית א יב) "ותוצא הארץ... ועץ עושה פרי" אף שהקב"ה ציווה לה (שם פסוק יא) "תדשא הארץ... עץ פרי עושה פרי": ר' פנחס אמר, אף הוסיפה על הציווי, סמכה לעשות רצון בוראה. 'עץ עושה פרי' אפילו אילני סרק עשו פירות. וכתב הרמב"ן לפי זה שכשנתקללה האדמה "ארורה האדמה" (בראשית ג יז) אזי נעשו אילנות אלו אילנות סרק, וכ"ה בירושלמי (כלאים פ"א ה"ז).

ובטעמא דקרא כתב רבי חיים קניבסקי זצ"ל ליישב קושיית הרמב"ן על פי דברי הגמרא בכתובות שלעתיד לבוא עתידים כל אילנות סרק שיטענו פירות, ואם כן הרי הם בכלל "עץ עושה פרי" רק שעדיין אין אנו ראויין ולכך אינם עושים פירות.

והנה לדברי הגרח"ק מפורש בפסוק שגם עתה קרויים 'עץ עושה פרי', ואם כן תחזור הקושיא למקומה למה לא תאסר כריתת אילן סרק כיון שהוא 'עץ מאכל', ואין לומר כמסקנת התפארת יעקב שאין משגיחים על להבא, וכסברת החשוקי חמד שהוא כח שיתחדש באותה עת, שהרי מבואר במעשה בראשית שהוא בכלל 'עץ עושה פרי' וע"כ שהכח מונח באילן גם עתה ורק אנו איננו ראויים כדברי הגרח"ק. ואולי לכן מיאן הרמב"ן בביאור זה ופירש שגם באותה שעה הוציאו אילנות סרק פירות, וממילא יש לומר שכשנתקללה האדמה ניטל ממנה כח זה להוציא פירות מאילנות סרק, ורק לעתיד לבוא ישוב הכח, ולכן עתה מותר לכרות עץ סרק.