אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/פז

יום רביעי כז תמוז - מסכת יומא דף פז

מחילת אחי יוסף

לימוד בקשת מחילה ג' פעמים מאחי יוסף

הגמרא במסכת יומא (פז.) מביאה את מימרתו של רבי יוסי בר חנינא, כל המבקש מטו מחבריה אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים שנאמר (בראשית נ יז) "אנא שא נא ועתה שא נא".

פסוק זה נאמר אחרי מותו של יעקב. האחים חששו שעתה ישיב להם יוסף רעה תחת הרעה שגמלוהו במכירתו, ולכן שלחו שליחים אל יוסף כדי לפייסו, וכך אמרו להם: "כה תאמרו ליוסף, אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך. ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך" וגו'. משילוש לשון 'נא' בפסוק - 'אנא', 'שא נא', 'ועתה שא נא', דורשים חז"ל שהמבקש לפייס את חבירו אינו צריך לבקש זאת יותר משלש פעמים.

וכך נפסק להלכה (שו"ע או"ח סימן תרו ס"א): עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו כו'. ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך עם שניה ושלישית, ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים. ואם אינו מתפייס בשלושה פעמים, אינו זקוק לו.

דעת רבינו בחיי והאור החיים שיוסף לא מחל לאחים

והנה על פסוק זה כתב רבינו בחיי: והנה אחיו בקשו ממנו מחילה, ולא ביאר הכתוב שמחל להם, וכבר ביארו וז"ל שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו. ואע"פ שהזכיר הכתוב "וינחם אותם וידבר על לבם" שנראה בזה שהיה להם ריצוי מיוסף, מכל מקום לא ראינו שיזכיר הכתוב מחילה ביוסף ולא שיודה להם שישא פשעם וחטאתם. ואם כן מתו בענשם בלא מחילת יוסף ואי אפשר להתכפר עונם רק במחילתו, ועל כן הוצרך העונש להיות כמוס וחתום להיפקד אחר זמן בענין עשרה הרוגי מלכות.

מבואר בדברי רבינו בחיי שיוסף לא מחל לאחים, וכיון שאין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו, הוצרכו על כרחך למות בחטאם והתקיים זה בהריגת עשרה הרוגי מלכות.

כך גם כתב האור החיים (בראשית נ יט) על הפסוק "ויאמר אליהם יוסף על תיראו כי התחת אלקים אני": פירוש, אם אתם חייבים עונש על הדבר, אלקים שופט, ולא אקום ולא אטור. וטעם שלא מחל להם, אפשר לצד שבני נח אין הדבר תלוי במחילתם כי יחטא אדם לחבירו, כמו שתאמר גזלו ומחל הנגזל, אינו פטור הגזלן ממיתה כו'. הרי שגם לדעת האור החיים יוסף לא מחל לאחים והטעם שלא מחל להם לפי שהיה סבור שבני נח הם ואין בני נח יכולים במחילתם לפטור את עושה העוול מעונשו.

דעת ספר חסידים ומדרש שוחר טוב שיוסף מחל לאחים

מאידך בספר חסידים (סימן יא) כתב: אין חסיד אלא מי שעובר על מדותיו, כשבאין בני אדם בפניו אשר חטאו ועשו לו שלא כהוגן, ועתה מתחרטים ומבקשים מחילתו ממנו כו', וכשרואה זה אשר בידו לעשות להם רעה ולהשיב להם גמולם, מוחל להם בלב שלם ואינו עושה עמהם רעה - מפני זה נקרא חסיד כו'. וכן בני יעקב כשחטאו ליוסף מחל להם ולא שלם להם גמולם. הרי מבוארת דעת הספר חסידים שיוסף מחל לאחיו.

וכ"כ במדרש שוחר טוב (פרק י) אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם אחיכם מתוך מאכל ומשתה כו' הרי בניכם נמכרים בשושן מתוך אכילה ושתיה כו' אמר רבי יששכר ומה אם יוסף שמחל לאחיו כו' מי שאינו מוחל לאחיו כו'.

קושית החיד"א שאם מחל יוסף כיצד נענשו על מכירתו

ובאמת החיד"א בספרו ברית עולם על ספר חסידים הקשה, דאם אכן מחל יוסף לאחיו כיצד אמרו בזוהר חדש שגלות מצרים היתה בעבור חטא מכירת יוסף, וכן אמרו במדרש רבה שגזירת המן היתה עבור זה (וכן מבואר במדרש שוח"ט הנ"ל). ועוד אמרו עשרה הרוגי מלכות באו עשרה שבטים בגלגול וקבלו עונשם. והיינו כביאור רבינו בחיי שכיון שלא נמחל להם לפיכך הוצרכו לקבל עונשם בהריגת עשרה הרוגי מלכות.

ויישב החיד"א שבחטא מכירת יוסף חטאו השבטים בתרתי, א' חטאו כנגד יוסף, ב' חטאו כנגד ה' בעצם החטא ובפגימת היסוד ובחילול ה' שהיה לעיני פרעה והמצריים. ומה שמחל יוסף הצדיק לא הועיל אלא על מה שחטאו לו דווקא, אבל אכתי נשאר הפגם שחטאו לשמים ומשום כך נענשו כי הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, והוא מפלאות תמים דעים.

קושיית הדברי יציב שכיון שבקשו ג' פעמים כיצד יענשו

על שני דעות אלו הקשו האחרונים מסוגיית הגמרא דידן. על דעת רבינו בחיי הסובר שיוסף לא מחל להם ובשל כך נגזר דינם למות בהריגת עשרה הרוגי מלכות, תמה בשו"ת דברי יציב (או"ח סימן רנח) שהרי מפורש בגמרא שהמבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים, וכמו שפסק השו"ע שאם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו, ואם כן כיצד יתכן שלבסוף מתו בחטאם כיון שהם שלחו לו שליח למחילה ג' פעמים.

הדברי יציב מוסיף שאין לומר שיוסף כלפי אחיו היה לו דין רב, שמבואר בשולחן ערוך שם: ואם הוא רבו צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס. כי עצם הדבר קשה לומר שיוסף נחשב כרבם, וביותר שאם כן יקשה מניה וביה כיצד למדו ממעשה זה לדין מחילה דעלמא כיון ששם היה תלמיד בפני הרב [ולכאורה היה אפשר לומר שהם סברו שאינו רבם ולכן לא בקשו מחילה אלא ג' פעמים ומאידך הוא לא מחל להם ולא נמחל להם כיון שלפי האמת היה בגדר רבם, אך זה דוחק].

דעת הגרי"ש אלישיב שאינו זקוק לו אך החטא במקומו עומד

ובחשוקי חמד (כאן) שאל האם מש"כ השו"ע אינו זקוק לו פירוש שנתכפר לו החטא למרות שחבירו לא נתפייס, או שרק אינו זקוק לבקש מחילתו אך סוף סוף לא נתכפר חטאו. וכתב שם בשם מרן הגרי"ש אלישיב שכוונת הגמרא שלא ייענש על כך שלא פייסו כיון שנחשב לאנוס אבל החטא במקומו עומד. ויש לדון שאולי לדעת הגריש"א מיושבת בכך קושיית הדברי יציב, כי באמת לא נתבעו על מה שלא בקשו מחילה כיון שעשו כדינם, אבל סוף סוף החטא במקומו עומד ולכן שפיר יש לומר שהריגת עשרה הרוגי מלכות היתה כדי לכפר על חטא מכירת יוסף.

האחים ויוסף נחלקו אם דינם כישראל או כבני נח

גם על דברי האור החיים שפירש שיוסף לא יכול היה למחול כיון שבבני נח אין הדבר תלוי במחילתם, תמה בדברי יציב מסוגייתנו, כיצד לומדת הגמרא דיני מחילה בישראל שיכול למחול מבן נח שאין הדבר תלוי במחילתו. וביותר, שאפשר שדין זה הוא בבן נח דווקא שכיון שבלאו הכי אינו יכול למחול אין דין להרבות בהפצרה ובבקשת מחילה, אבל ישראל שיכול לבסוף למחול לו, שמא לעולם ישוב ויבקש רחמים שימחול לו.

על קושיה זו יישב הדברי יציב ע"פ פלפולו הנודע של בעל משנה למלך בפרשת דרכים (דרך האתרים דרוש ראשון) שנחלקו השבטים ויוסף אם כבר יצאו מכלל בני נח אף להקל או לא. שהאחים סברו שיצאו מכלל בני נח אף להקל ולכן לא הפצירו בו יותר מג' פעמים ושפיר יש ללמוד מפרשה זו שדין מחילה בישראל הוא בהפצרת ג' פעמים דווקא. ומאידך יוסף לא מחל להם כיון שהוא סבר שלא יצאו מכלל בני נח להקל, ובבן נח לא שייך מחילה.

קושיית מהרש"א שמא אם לא היה מוחל להם היו מפצירים עוד

מסוגייתנו הקשה המהרש"א (ח"א) גם להפך על שיטת הספר חסידים שיוסף מחל לאחיו: ויש להקשות מנא לן למילף מהכא דאל יבקש יותר מג' פעמים, ואימא אם לא נתרצה להם יוסף בפעם השלישית היו מבקשים ממנו יותר מג' פעמים. דהיינו, שעל דרך מקרה ארע שם שאחרי ג' פעמים התרצה להם יוסף ולכן אז פסקו מלבקש מחילה אבל עדיין אין ראיה שאם לא התפייס אחרי ג' פעמים אינו זקוק לו, כי שמא אף הם היו ממשיכים להפציר בו עוד פעמים רבות אם לא היה מתרצה.

ומיישב המהרש"א שבאמת יוסף התרצה להם כבר אחרי פעם אחת, וממילא יש לנו ללמוד ממה שהזכירה התורה ג' פעמים לשון בקשה בבקשתם, שהוא להשמיענו שאילו לא היה מתרצה בפעם אחת והיו צריכים להפציר בו עוד למחול להם, מכל מקום לא היו צריכים לבקש יותר מג' פעמים.

מחלוקת הפוסקים אם מותר לבקש יותר מג' פעמים

והנה נחלקו הפוסקים בדין המבואר בגמרא שהמבקש אל יבקש יותר מג' פעמים, האם פירושו שאינו צריך לבקש יותר מג' פעמים וכלשון השו"ע שאם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו, אבל אם רוצה לשוב ולפייסו עוד, רשאי. או דילמא איסור למדנו בגמרא שהמבקש אל יבקש יותר מג' פעמים.

המשנה ברורה (סימן תרו סק"ה) כתב על דברי השו"ע שאם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו, ואם רצה לפייסו יותר רשאי אם אין שם בזיון התורה. ובשער הציון (סק"ו) ציין שכן דעת הב"ח, המגן אברהם והגר"א ודלא כדעת הפרי חדש.

והיינו דהפרי חדש כתב שמלשון השולחן ערוך משמע שרק אינו זקוק לו אבל אם רוצה לשאול ממנו מחילה יותר מג' פעמים רשאי, וכן דעת הטור. אבל מדברי הרמב"ם (פ"ב ה"ט) נראה שאינו רשאי, ושכך משמע מלשון הגמרא בסוגייתנו "אל יבקש יותר משלשה פעמים" משמע יש איסור בדבר. ועיין שם מה שהוכיח כן עוד מהמשך הגמרא (עמוד ב).

ביאור אופן לימוד ג' פעמים מדברי אחי יוסף

ובביאור הילפותא בגמרא, כיצד למדו מפסוק זה שצריך לבקש ג' פעמים, כבר כתבנו בפשטות בתחילת הדברים שהוא משילוש לשון "נא" בפסוק - "אנא", "שא נא", "ועתה שא נא". אמנם בתוספות יום הכיפורים תמה כיצד למדו כן מהפסוק, וכתב שהג' פעמים המוזכרים בפסוק הם: אנא שא נא פשע אחיך, וחטאתם, כי רעה גמלוך. והילפותא היא שאחרי ג' פעמים אלו כתוב "ועתה שא נא" וכו' - הרי שכך שלחו לו שכיון שביקשנו ממך ג' פעמים ממילא "עתה שא נא" ומחל לנו, כי יותר לא נוכל לבקש ממך מחילה.

ובספר המכתב לחזקיהו ובכף החיים (סימן תרו אות ב) תמהו מדוע לא פירש כפשוטו שהוא משילוש לשון "נא" בפסוק. וביארו שדעת התוספות יום הכיפורים כדעת הפרי חדש שבגמרא כאן מבואר איסור שאסור לבקש יותר מג' פעמים, וזה הוקשה לו מנין למדה זאת הגמרא מן הפסוק, והוצרך לבאר כביאורו שפירוש הפסוק הוא שכיון שביקשו ג' פעמים ממילא יש לו למחול כי לא יוכלו עוד לבקש מחילה. משא"כ לדעת שאר האחרונים כפי שהכריע המשנ"ב שלא למדנו מהכתוב אלא ג' בקשות מחילה אך שפיר יכול לבקש יותר, אם כן יש לומר בפשטות שלמדו כן משילוש לשון "נא" שבקרא.

ביאור בדברי התוספות יום הכיפורים שבא ליישב קושיית מהרש"א

ונראה עוד שבא ליישב קושיית המהרש"א, שלכאורה כיצד למדו מאחי יוסף דין מחילה בג' פעמים, שמא אם לא היה מתרצה להם היו מרבים להפציר בו עוד פעמים רבות. ועל כך מבאר התוספות יום הכיפורים שפירוש הפסוק מורה שזה גופא מה שטענו לו שלא יוכלו עוד לבקש מחילתו אף אם לא ימחל להם, אך מכל מקום לבסוף מחל להם. ולכן שפיר יש ללמוד מפסוק זה שאין צריך לבקש יותר מג' פעמים אף אם לא מחל להם.

והמהרש"א שלא יישב כן, נראה פשוט שהוא סבר כדעת האחרונים שיכול להרבות בבקשות מחילה אף יותר מג' פעמים, וממילא לא יכול היה המהרש"א לפרש הפסוק באופן זה. כי מה בכך שבקשו ג' פעמים עדיין אין הכרח ל"עתה שא נא", כיון שיכולים להמשיך ולבקש מחילה.